דברי מלכיאל ד קו

ולכאורה קשה מהא דתנן בפ"ז דמקואות שאם הדיח במקוה סלי זיתים וענבים ונשתנה מראה המים כשירה וקשה דהא השינוי בא ע"י מי פירות ולחלוחית שנדבקה בהסלים והרי קיי"ל דאין חילוק במ"פ בין הרבה למעט וכמש"ל. ולמה לא מפסל המקוה. והראב"ד בבעה"נ הובא בב"י כתב הטעם מפני שלא נתערב גוף דבר המשנה. ואינו מובן לכאורה דהא אין חילוק בין רב למעט. והרי יש כאן משהו לחלוחית מ"פ. וא"ל דכיון שאינו בא משמן ויין רק מזיתים וענבים. לא מיקרי משקה וכ"נ מלשון הראב"ד שם שכתב ע"ז שאם שרו אוכלים במקוה ונשתנה מראיה לא נפסלה. משמע דס"ל הטעם בזה לפי שבא מאוכלין ולא ממשקין. אבל א"א לומר כן דהא איתא בשבת (דף קמ"ד ע"ב) דאף דלא מיקרי משקה. מ"מ כיון שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה. פוסל המקוה בשינוי מראה. והר"ש כתב הטעם דע"י הדחת סלים לא מיקרי שינוי מראה. וזה צ"ע לענ"ד דהא אין בזה שיעור כנ"ל. ואפשר כוונתו שע"י הדחת סלים א"א שישתנה מראה המים למראה יין גמור. וז"א דהא הוכיח הראב"ד בבעה"נ שא"צ שישתנה למראה יין גמור. רק כיון שנשתנה ע"י מ"פ ממראה מים ה"ז פסול ע"ש והובא בב"י. וכ"כ האשכול בה' מקואות. ונראה הטעם דהנה תנן בפי"א דתרומות השמן של תרומה שנשאר דבוק בכלי אין להקפיד עליו ומותר לתת לתוכו חולין. ונתחבטו הפוסקים למה מותר לבטל האיסור לכתחילה ע' שו"ת רשב"א סי' רכ"ב [ובתוה"א בית ד' שער ד' ובמשה"ב שם רצה לחלק בין תרומה לשאר איסורים. וסותר דבריו בתשובה שם ע"ש] ולענ"ד י"ל לפי שמבטלה לגבי כלי הוי ככלי וכעין הא דאיתא בפסחים (דף מ"ה) דבצק שעל עריבה אם ביטלה לעריבה הוי כעריבה ומותר להשהות בפסח. וכה"ג איתא בחולין (דף קכ"ח) בכופת של שאור שיחדה לישיבה. וכעין זה כתב בשו"ת בשמים ראש סי' רל"ג לענין כלאים שמחובר על כסאות שאין בו איסור כלאים לפי שבטלים שם והוי כעץ בעלמא וא"כ ה"ה בסלי זיתים וענבים י"ל שבטלה הלחלוחית הנשארת לגבי כלי. ואין עליו שם מ"פ ואף הרשב"א שנדחק בהא דפי"א דתרומות י"ל דהיינו משום הא דמגורה דקתני שם שאף שנשארו שם חטים קצת ואפשר ללקטם מותר לתת שם חטים של חולין ובזה לא שייך סברת ביטול לקרקע דהא החטים אינם מחוברים לקרקע המגורה. ואף לפמ"ש הראב"ד בטעם הא דסלי זיתים ענבים משום שלא נתערב גוף דבר המשנה י"ל ג"כ כוונתו דכיון שאין על זה שם מי פירות ובטל לגבי כלי. תו לא מיקרי זה מי פירות. והוי כאלו היתה הסל אדומה ונפלה למקוה ונשתנה מראה המים. דודאי לא פסלה. וכן מ"ש הר"ש דלא מיקרי שינוי מראה. צריך לדחוק ג"כ שכוונתו דלא מיקרי שינוי מראה מחמת מי פירות. ועכ"פ אף אי נימא דלא בטלה לגמרי לגבי כלי כיון שעומד להדחה. מ"מ כיון שבארנו דשינוי מראה מן משהו מ"פ הוי רק דרבנן מפני שנראה כמ"פ. זה שייך רק כשנפלו מ"פ גמורים. אבל הכא אין על הלחלוחית הדבוק בסל שם מ"פ. ולא גזרו בכה"ג. וכעין זה איתא בפסחים (דף ע"ו) דסיכה הוי משהו בעלמא. וכ"כ הש"ך יו"ד סי' צ"ד סקכ"ט דשמנונית שעל הסכין הוי משהו בעלמא. ואפשר שזהו כוונת הפוסקים שכתבו דהדחת סלי זתו"ע לית בה ממשא. והנה בחיבורי ח"ג סי' ס"ד כתבתי שכשמכשירים בחלב לפעמים אין מתלבן כראוי רק כמראה המים עם טיט או זוהמא. ולכאורה הוא נגד דברי הראב"ד בבעה"נ שהבאתי למעלה שא"צ שישתנו המים לגמרי למראה חלב או יין. אבל באמת א"ש דברינו בס"ד. דהא בארנו ששינוי מראה הוא מדרבנן גזירה אטו מי פירות גמורים וזה שייך רק כשניכר עכ"פ שנשתנה המראה ע"י חלב או יין. אבל אם נראה המראה כמים עם טיט או זוהמא תו לא שייכא גזירה זו. ושפיר נפסלת בשאובין כיון שאין נראה כמי פירות. ונהי דלקולא קשה להקל דקשה להחליט אם אין בו קצת מראה חלב. אבל להחמיר ודאי שיש לחוש שיפסל בשאובין ולא הוכשרה המקוה כמש"ש]

עכ"פ שמענו שהעיקר תלוי אי מיקרי מים או לא. ולזה במי צבע פוסלים המקוה כיון ששם מים עליהם. ואף חלק הצבע שנמחה במים נקרא מים כיון שבטל בהמים. דהא אף מי פירות קיי"ל דבטלים ברוב מים כדתנן בפ"ז דמקואות ומפורש ביבמות (דף פ"ב) ובארנו זה בחיבורי ח"א ר"ס נ"ו. וביתר ביאור בחיבורי ח"ב סי' מ"א ע"ש שבארנו שמותר אף לכתחילה לבטל מ"פ ברוב מים. רק כשנשתנה מראה המים פסול מדרבנן כמש"ל. וא"כ מי צבע שאין פוסלים בשינוי מראה. הרי יש עליהם שם מים אף כשמראיהם משונה. ולזה אף דאם היה אפשר להתיך ולהמיס צבע עד שיהי למים בלי תערובת מים ודאי היה פוסל המקוה בשינוי מראה. דהא הוי דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה דאין זה מים. אבל כיון שזה א"א. ורק כשמערבים הצבע במים נימס במים. וזה שם מים עליו ובטל ברוב. ואינו פוסל בשינוי מראה דהא שרי לעשות ממנו מקוה לכתחילה אם לא יהי עליו פסול שאובים. ואם יש בצבע שבמים רוב נגד המים. נ' דבכה"ג לא מיקרי מיא דצבעא רק צבע ממש שנתערב בו קצת מים. ובודאי אין עושים מזה מקוה. ומ"מ כשנפל למקוה אינו פוסל דכיון שנתערבו במים מיקרי מיא דצבעא. ואין לחוש שמא יעשו מקוה שיהי רובה מצבע. דלא שייך לגזור מים אטו צבע. אבל במי פירות אף שנתערבו ברוב מים מ"מ כל זמן שיש בה מראה מ"פ מיקרי רק על שם מי פירות. וכן אם יש בו טעם מ"פ. וכמו ביין דתמד שהחמיץ דינו כמ"פ אף שרובו מים והיינו משום דחמרא מזיגא מיקרי. והא דקיי"ל דרוב מ"פ כשר. צ"ל דלא שייך ביין שהרי הוא יין מזוג וע' בחיבורי ח"א סי' נ"ו מ"ש בסוגיא דחולין (דף כ"ו). רק כשנתערבו הרבה מים יותר מכפי מזיגה שוב אין עליו שם יין. רק כשמשונה מראיתו אסור מדרבנן כמש"ל, והא דאיתא בירושלמי פ"י דתרומות לענין שלקות שפוסל המקוה משום דבמקוה לא אזלינן בתר הטעם. הכוונה שם דמי שלקות אף שיש בהם טעם ירק. מ"מ שם מים עליהם ולא שם הירק. ולזה פוסלים המקוה. אבל יין מזוג שם יין עליו. ובזה נתבאר מ"ש הרמב"ם ור"ש פ"ז דמקואות מ"ב דמים שנכבשו או נשלקו בהם זיתים פוסלים המקוה. וזה קשה דהא השמן יוצא לתוך המים בכבישה או בשליקה. אבל לפמ"ש א"ש דבזה אזלינן בתר שמא. וכבשים ושלקות שם מים עליהם. לזה פוסלים המקוה. וזהו כוונת הירושלמי שהזכרנו והובא בר"ש שם

ובחי' הריטב"א במכות (דף ג') כתב מי צבע הם מים גמורים שהצבע נוטל בהם ידיו ומשתנים מראיו בכך והם כמראה צבע דתניא רי"א מי צבע פוסלין אהמ"ק בג"ל. וקיי"ל דהא דר"י ד"ה היא או הלכה הם. א"ל רבא התם מיא דצבעא מיקרו כלומר דהתם רבנן אחמור בה משום גזירה דקרו ליה אינשי מיא דצבעא. ואלו לא היו פוסלין יהיו סבורים שאפילו מים גמורים אין פוסלין בג' לוגין עכ"ד. ומשמע מדבריו דמים שנתערב בהם צבע ממש דינם כמי פירות ופוסלים בשינוי מראה ותמהני דהא אף במי פירות קיי"ל שאם הדיח במקוה סלי זיתים וענבים לא נפסלה בשינוי מראה. ובודאי דה"ה אם הדיח ידיו שהחזיק בהם זיתים וענבים. ואף דלפמש"ל הסברא בסלי זתו"ע משום שבטלו לגבי כלי. א"כ בהדיח ידיו לא שייך זה. מ"מ פשטות הענין דה"ה בידיו נמי. ועוד דהא בצבע שמלאכתו לצבוע שפיר בטל לגבי ידיו דלהכי לא הוי חציצה מפני שאינו מקפיד על זה כדאיתא בזבחים (דף צ"ד). וא"כ כשנוטל את ידיו ונשתנה מראה המים דינו כהדיח סלי זו"ע. ולמה הוצרך הריטב"א לומר הטעם משום גזירה. וצ"ל דס"ל להריטב"א דכיון דר"י קאמר לה בפ"ז דמקואות אהא דהדיח סלי זתו"ע. משמע דחד טעמא לכולהו ואיירי ר"י שהצבע הדיח ידיו בהם. דאלת"ה הו"ל למיתני זה שם מעיקרא גבי מי כבשין ושלקות. והוא דוחק וגם דא"כ מה מקשה הש"ס במכות שם ממי צבע אהא דנפל קורטוב יין למים. דשם נפל יין בעין. משא"כ כאן הוי רק מלכלוך ידי הצבע. וכדחזינן שגם לדעת הריטב"א בצבע גופא יש חילוק בין מים שנתערב בהם צבע למים שנטל בהם הצבע את ידיו. ולזה נראה דגם הריטב"א ס"ל ככל הראשונים שכתבו דמים שנתערבו בהם סממנים פוסלין בג' לוגין ולא בשינוי מראה