דברי מלכיאל ד קב

שמתעורר לצאת. ובמליחה שאחר יציאת הדם והציר משמע בשבת (דף ע"ה ע"ב) דבאמת מקשה את הבשר דקאמר שם דאי מלחו הרבה משוה לה כעץ ע"ש. ועכ"פ בשער שאין לו שום ליחות שפיר המלח מקשה אותו. ובלא"ה הרי מקטפו וכמש"ל

סימן עה

כבוד הרה"ג וכו' מוהר"ג הכהן נ"י רב דק' קאליבעל

ע"ד מקוה חדשה שצריך להכשירה וא"א לשאוב המים בכלי מנוקב באשר יש שם הרבה צרורות. והצרורות יסתמו נקב הכלי. ולהכשירה ע"י שישפכו שם הרבה חלב עד שישתנה מראית המים כמ"ש כמה אחרונים קשה לפי שתחת הרצפה יש ג"כ הרבה מים. ומי יודע אם ישתנה מראה המים שתחת הרצפה ע"י החלב. ולהגביה הרצפה א"א מפני חוזק נביעת המים שלזה ג"כ לא יכלו להניח הרצפה על הקרקע ונשאר הרבה מים שם. והאריך מעכ"ת בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה באשר כתב כי הדבר נחוץ ואנכי כעת חלוש וטרוד אשיבנו בקוצר את הנלע"ד בזה

והנה גוף דברי השאלה לא הבנתי כי הלא אפשר לשאוב המים עם הצרורות וכשיכלו הצרורות ישאבו שנית המים בכלי מנוקב. וגם הוא מפורש בפ"ב דמקואות ובטוש"ע סי' ר"א סל"ו וס"מ שצרורות לא מיקרי סתימה אא"כ יהיו מהודקים. אכן באמת אין תועלת בזה כי הלא המים מחוברים להמים שתחת הרצפה וכמ"ש כת"ר שצריך להכשיר גם אותם ואותם א"א לשאבם כיון שלא יוכלו להגביה הרצפה. והלא גם המים ההם נפסלו וכמ"ש כת"ר. וא"כ אין שייך בנ"ד להכשיר ע"י כלי מנוקב. וגם בהכשר ע"י חלב יפה כתב כת"ר שמי יודע כמה חלב צריך עד שישתנו המים שמתחת לרצפה. וגם בלעדי זאת פקפק השם אריה סי' ע"ב בהכשר מקוה ע"י חלב וכת"ר הביא הרבה אחרונים בזה. ואין ת"י אף אחד מהם. ולא אאריך בזה אחרי כי בנ"ד בלא"ה א"א להכשיר ע"י חלב כנ"ל. ואף שיש לדון דהוי ס"ס דהא יש הרבה פוסקים דס"ל דשאובים אין פוסלים במעין. וגם דהא אפשר שאין שם מים שאובים אבל ז"א דאנן נקטינן להחמיר שפוסלים. דהא כמה פוסקים ס"ל שאין לו דין מעין רק במקום הנביעה ממש ולא במקום שמתרחב וגם דהכא אפשר לברר ע"י שיגביהו הרצפה. וגם בלעדי זאת כבר כתב התשב"ץ ח"א סי' י"ז דלכתחילה צריך לעשות מקוה שתהא כשירה לכל הדיעות. ומי זה יקל בדבר שנשאר עומד לאורך ימים וטהרת ישראל תלוי' בו. ולהכשיר ע"י עפר וחול כמ"ש תה"ד סי' רנ"ח וכמנהגינו ג"כ א"א בנ"ד דהא אף שתשאר הרצפה יבישה. מכל מקום ישארו המים הפסולים שמתחת לרצפה

ולכאורה נראה לדון דלהכי אין שאובין פוסלים במעין דהא קיי"ל מעין מטהר בכל שהוא. ונראה הטעם דכיון שמעין נובע מעומק הארץ ותחת הארץ נמצא הרבה מים כידוע וכמאמרם ז"ל בתענית (דף כ"ה) שכל טפח שיורד מלמעלה עולה כנגדו שלשה טפחים מלמטה. א"כ הרי יש במעין זה מ' סאה בצירוף. ולזה ג"כ אין פוסל בו שאובין דשאובין אין פוסלים רק בפחות ממ' סאין. ואף דבעינן חיבור כשפופרת הנוד כדקיי"ל בסי' ר"א סנ"ב והוא מהמרדכי והרבה פוסקים כתבו דלא מהני צירוף נקבים דקים ע' בלבושי שרד בזה. מ"מ י"ל דהיינו רק היכא שצריך חיבור להכשיר מקוה חסר. אבל היכא שהמים נובעים בגובה. ובאמצע אינו רחב רק משהו י"ל דשפיר מיקרי מקוה כשירה כיון שיש בכולה מ"ס, דהא קיי"ל פ"ז דמקואות דמקוה שמימיה מרודדין כשירה. ולא חילקו כמה יהא עומק המים. ומשמע דאף שאין המים גבוהים כשפופרת הנוד כשירה. והיינו משום דמ"מ הויא מקוה אחת וה"ה הכא. ואף שיש פוסקים הסוברים דשאיבה פוסלת במעין י"ל דהיינו רק היכא שאין הנביעה חזקה. וי"ל שיש שם רק נקב או שני נקבים דקים שהמים נובעים מהם. ואין בהם ביחד כשפופרת הנוד. אכן היכא שרואים שיש בו כשפופרת הנוד. או כשהנביעה חזקה וניכר מזה שיש הרבה נקבים שהמים נובעים בם ובודאי מצטרפים לשפוה"נ. י"ל דכ"ע מודו שאין שאיבה פוסלת במעין כזה דהוי כמקוה של מ"ס שאין שאובין פוסלים בה. וממילא בנ"ד שנראה שהוא מעין שהרי נביעתו חזקה. א"כ הוי כמקוה שלימה ואין השאובין פוסלין בו

אבל באמת ז"א דהא מפורש בחגיגה (דף כ"ב) דמקוה שחלקה בסל וגרגותני פסולה משום דבעינן מ"ס במקום אחד דהא כולה ארעא נמי חלחולי מחלחלא יעו"ש. הרי דאף שהמים נמשכים ביחד כמקוה אחת מ"מ פסולה. וכן המרדכי איירי שנמשך מהנהר ע"ש. וגם בדין המרדכי המבואר ברמ"א סעיף נ"ב פקפקו האחרונים וגם המרדכי כתב רק היכא שניכר לעין רואה החלחול מהמקוה שלימה להחסירה. וגם דהכא אין ידוע אם מחובר למקוה דהא אפשר שיש באמצע שם מקומות הרבה שאין בהם מ"ס. ובשתי מקואות חסירות בעינן לכ"ע כשפופרת הנוד כדאיתא בשו"ע שם. ואף אם יש במקום הנביעה כשפוה"נ יש לחוש דאפשר אין בעומק הקרקע כשפוה"נ עד שיגיע למקום שיש בו מ"ס במקום אחד. ויש להאריך בזה. ועכ"פ אין לסמוך ע"ז בנ"ד

ועדיין יש לדון דהא יש כמה ספיקות. שמא הלכה כמ"ד דשאובין אין פוסלים במעין. וכבר כתב המהרי"ק שורש נ"ה והובא להלכה סעיף מ' שיש לסמוך ע"ז בשעה"ד. ואף אי נימא כהסוברים ששאובים פוסלים במעין. מ"מ אפשר שיש במעין שבעומק הקרקע מ"ס. וא"כ הם מכשירים השאובים שלמעלה שמצטרפים החלחולים שבקרקע לשפוה"נ כדאיתא בסעיף נ"ב. ואף אי נימא שאין שם כשפוה"נ. שמא הלכה כהסוברים וכ"פ בשו"ע סעיף נ"ג שאף אם נוגע רק כשערה מטהר ג"כ את השאובים ואף שהנביעה היא בעומק הארץ. וכתב הגר"א שם שכן דעת כל הפוסקים לבד הרא"ש והטור ע"ש. ואף אי נימא שלא נטהרו השאובים בהשקה פחות משפוה"נ. או דאפשר אין בעומק הקרקע בהמעין מ"ס במקום אחד. מ"מ אפשר נשתנה מראה המים שתחת הרצפה והוכשרו בזה. והוי טובא ספיקי. וגם דהא הוי רק דרבנן בג' לוגין שאובים. ואפשר שזה ג"כ ספק אם נפלו ג' לוגין שאובים בבת אחת או עכ"פ מג' כלים זאח"ז כדין המבואר בסעיף ט"ו. ולזה יש להקל בזה

אבל באמת יש לדחות דלענ"ד תמהני על כמה פוסקים ואחרונים שדנו דין מעין במקואות חפורות והמים נובעים מן הקרקע. דהא תנן בפ"ב דמקואות וביתר ביאור בתוספתא הובאה בר"ש שם ובפ"א שאם הרחיב את המעין אין לו דין מעין רק במקום שהיה מתחילה ולא במקום שהרחיבוהו. ורק שמטהר בכל שהוא. ודעת הר"ן בנדרים (דף מ"א) שזה ג"כ רק במקום עיקר המעין והביא שם שכן דעת הרמב"ם וכ"כ עוד ראשונים. וא"כ איך דנו דין מעין בחפירה שנתמלאה מים ממה שנובע במקום אחד או שנים. דהא הוי רק הרחב המעין. ומעין מיקרי רק כשמצאו מעין רחב נובע שאפשר לטבול בו כמות שהוא בלי הרחבה. וא"כ פוסלים בו שאובים במקום ההרחבה. ונהר שמטהר בזוחלין בכולו. אף שהמעין אינו על פני כולו היינו לפי שדרכו לשטוף בזחילה למרחוק וכמו בימים שדינם כמעין לטהר בזוחלים. ולזה גל שנתלש מטהר בזוחלים לפי שדרך חיותו בכך כמ"ש הח"ס סי' ר"ט. והרשב"א נתקשה בזה באמת יעו"ש שהביאו. וזה דבר חדש לא הרגישו בו כמה פוסקים שהחפירה אין לדונה כמעין גמור. ואין לי פנאי כעת להאריך בזה כראוי. וא"כ אין לסמוך בנ"ד על סברא שאין מעין נפסל בשאובין

ועפ"ז יש לבאר מ"ש בתוספתא פ"א דמקואות וברמב"ם פ"ט מה' מקואות החופר בצדדים בצד הנהר הוא