דברי מלכיאל ג צט

שלא נשבעו בדיבור ראוי ג"כ שיתירו להם כדי שלא יקלו ראש בשבועות. וגם כי לאו כ"ע ידעי החילוק בין אם כתוב בלשון עבר או בלשון בינוני. ועוד יש לדון שאלו שנשבעו בפועל לא נשבעו רק בשביל שסברו שהשבועה חלה על כולם. אבל אם ידעו שאינה חלה על שארם. גם הם לא היו נשבעים. וע' נו"ב מ"ק סי' ס"ז שהתעורר בסברא זו וע"ש עוד משבועה בכתב בציבור. ומטרדותי אקצר

סימן עא

ע"ד הכנסות מעליות ר"ה ויוה"כ שהוגבלו עבור ת"ת באשר לקחו כסף של ת"ת לבנין הביהמ"ד. ועתה שנשרף הביהמ"ד וחזרו ובנוהו יש טוענים שבטל זכות הת"ת כי השעבוד היה אפותיקי מפורש שלא יהא פירעון אלא מזה ועתה בטל השעבוד. ומוכיחים זה ממה שאחרי השריפה לא תבעו את ההכנסה הזאת מאנשי הביהמ"ד כשהתפללו במנינים. וקצתם אומרים שהחוב מוטל אקרקפתא דגברי שלוו כסף ת"ת לצורך הביה"מ. ואולי באמת עשו עול במה שלא נתנו ההכנסה לת"ת אחר שריפת ביהמ"ד עד כה. רק שרוצים לשנות ההכנסה זו על הכנסה אחרת. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה. והנה אף כי אנכי כלוא בחדר המטות. אך באשר הדבר נחוץ לשעתו אשיב בקוצר

בזכרוני שהיה ת"י כסף ת"ת שנתנו אחדים בהשתדלותי בע"ה לקרן קיימת שהפירות יהיו לת"ת שיהי להם לזכר עולם. והוסכם שיקחו הכסף על בנין ביהמ"ד ולת"ת תהי ההכנסה מהעליות. כי אמרתי שאם נבוא להלוותם ליחידים יהי גם הקרן בסכנה ומי יודע מי יבוא אחרינו. ולהניח בבאנק על שם הת"ת. תהי ההכנסה מעטה וקשה ההוצאה מהבאנק פארמאלנא. אבל באופן כזה יהי הענין בטוח כי לעולם צריכים לביהמ"ד ולעלות לתורה כאשר הובטחנו כי לא תשכח וגו' ומיסוד הדבר נלמוד אשר הצדק עם האומרים שהחוב אקרקפתא דגברי. כי אם עשו בתורת אפותיקי מפורש. לא היה זה תיקון אלא קלקול ושינוי מדעת הנותנים. כי כשישרף או יהרס הביהמ"ד יתבטל יסוד הקרן קיימת. והם נתנום שיהי להם למזכרת עולם. ואף למ"ש המהרי"ק וכן המהרי"ט שמותר לשנות עזבונות מצדקה לצדקה הובאו דבריהם בחיבורי ח"א סי' נ"ט. מ"מ לשנות נגד רצונם העיקרי שיהא לזכר עולם. ודאי אסור. ויש לי בזה אריכות וכ"כ כתב אלי הגאון בעהח"מ עונג יו"ט זצ"ל זה כ"ד שנה בענין כזה. ובפרט שזה היה בעוד שהיו איזה מהנותנים בחיים ולא נשתקע שם בעליהם מזה. ובודאי היה אסור לשנות

ואף שיש לדון שכיון שנתרצו הנותנים שיותן הכסף ברווחים א"כ ע"כ יש בו צד הפסד כידוע שניתן בתורת עסקא. והרי נתרצו שיהא אפשרות שיפסד הקרן בשביל ספק הריוח. ולזה גם בזה היה מותר לעשות אפותיקי מפורש. אף שאפשר שיפסד הקרן ע"י שריפה. אבל באמת ז"א דבהלואה אפשר שלא יפסד לעולם. ובפרט אצלינו שעושים הת"ע באופן שלא יסבול הנותן הפסד. אכן בנ"ד הרי הוא מופסד ודאי כי בנין של עצים עומד להפסיד ולהתרקב כדאיתא בכתובות דף ע"ט דארעא ובתי ארעא קודם מפני שבתים נרקבים ע"ש בפירש"י והתם איירי שקונה גם הקרקע שתחת הבתים. ומכ"ש הכא שהשעבוד היה רק על הבנין ולא על הקרקע. ודאי שירקב ויפסד. וע' תוס' ב"מ ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכיר. ואין להאריך כי פשוט שזה הוי שינוי מדעת הנותן

אכן בכ"ז נראה שאין לתבוע מהם בעד השנים שאחר השריפה. דאטו נשתעבדו האנשים לשלם מעליותיהם בכ"מ שיהיו. והלא שעבדו רק ההכנסה שיהי במקום זה. ובעת שעמד הביהמ"ד על תלו אם יצאו איזה אנשים וקראו לבדם בתורה במקום אחר. בודאי שלא היה זה שייך לת"ת. וא"כ שעבדו רק הכנסת המקום. וכאלו השכירו לת"ת את הס"ת והבימה והדרך להבימה על ר"ה לעולם באופן שהמשתמש בהם ועולה לתורה ישלם לת"ת כפי הנהוג. ורק היו גבאי ת"ת צריכים לתבוע מאנשי הביהמ"ד שישלמו להם את הקרן אחרי שבטל מקור ההכנסה שהוגבלה לפירות הקרן הזה. ובזה אינני זוכר איך נעשה אז. אם נעשה כעין מ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ק"ס שמותר לתת כסף לחלוטין ע"מ שיתן לו לעולם כו"כ בכל שנה ואף שפקפק בזה בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"ס. והכא גרע טפי דהתם הותנה שאם ימות יפטר ואפשר שיתן פחות הרבה מהקרן אבל בנ"ד הותנה שיתנו לעולם והוי ריבית ודאי. מ"מ י"ל שהתרתי אז לפי דבלא"ה שרי להלוות מעות כאלה בריבית לפי שאין להם בעלים כמ"ש מהרי"ט ח"ב חי"ד סי' מ"ה וע"ש ח"א סי' קט"ז קי"ז בזה ואכמ"ל. ועוד דבלא"ה נתרצו אנשי הביהמ"ד לתת נדבה לת"ת. כי כן הוא נאה ויאה שההכנסה מקה"ת יהא לת"ת ולא לצרכי ביהמ"ד דהוי כמו הורדה. וזה דומה לת"ח שמלוה לב"ב דקיי"ל בב"מ דף ע"ה דשרי לפי שנותן במתנה. או אפשר נעשה אז איזה הת"ע ע"ז. ועכ"פ נראה שאין מקום שיתבעו בעד השנים שעברו. ורק מנהיגי הת"ת פשעו שלא תבעו אז את הקרן

ולשנות מהכנסת העליות על הכנסה אחרת. אם יעשו זה בהסכם מעכ"ת חבר העיר וזט"ה ובהסכם גבאי הת"ת, בודאי מותר. אך יש לשקול היטב אם הכנסה זאת בטוחה כהעליות. כי העליות הוא דבר שא"א לבטלו. וגם כי הכנסה זו טבעה להתרבות בהמשך הזמן לפי ריבוי המתפללים וגם כבר כתבתי שכן ראוי שההכנסה מכבוד התוה"ק תהא להחזקת ת"ת

סימן עב

בע"ה ה' טבת תרל"ו

בנדרים דף ט' ע"ב פליגי ר"י ור"מ אם מותר לנדור או לא ואיכא שם תרי לישני לחד לישנא פליגי גם בנדבה ולחד לישנא פליגי רק בנדר. ופירש"י ללישנא דפליגי רק בנדר דבנדבה ליכא בל תאחר משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. ותמהתי זה כמה שנים דהא מפורש בר"ה ו' דאיכא ב"ת בנדבה. ושוב ראיתי בס' דברי אמת סי' ח' שהקשה כן ונשאר בקושיא וגם ראיתי בשו"ת פמ"א שהקשה כן ואינו כעת לפני. והנראה בזה דהנה התוס' בחולין ב' ע"ב הקשו ללישנא דפליגי גם בנדבה דהא בקרא נדר כתיב וכל היכא דכתיב נדר הוי דווקא כדאיתא ריש זבחים ומנחות דפריך אקרא דכאשר נדרת נדבה האי נדבה נדר הוא. ונדחקו בזה. וקשה דהא אדרבה אמרינן בר"ה ה' ע"ב דנדבה בכלל נדר הוא. וע"כ צ"ל דהש"ס מקשה מדשני קרא בדיבוריה כמ"ש התוס' שם. או מיתורא דקרא דהא כבר כתיב אם נדר או נדבה. ואדרבא יש לתמוה להיפוך אלישנא דפליגי רק בנדר דהא נדבה בכלל נדר הוא. ובפרט דבחולין מייתי להו אקרא דוכי תחדל לנדור וזה קאי אקרא דכי תדור נדר דפ' כי תצא דמוקי לה בר"ה שם אף בנדבה. ולכאורה צ"ע טובא

והנראה בזה דהנה בר"ה ה' ע"ב איתא כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מניין נאמר כאן נדר ונאמר להלן אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו. והנה קרא דאם נדר אינו מופנה דהא איצטריך לדרשא דדרשינן מינה בפסחים דף ע"א ע"ב ועי' בראב"ד בתו"כ פ' צו שכתב דדרשינן כוליה קרא להכי. וכן בפ' אמור כתיב לכל נדריהם ולכל נדבותם ודרש לה נמי בתו"כ שם. וגם קרא דכי תדור נדר דהכא איצטריך לגופיה. אך י"ל דדריש מכפל לשון