דברי מלכיאל ג ק

כי תדור נדר. וכה"ג דריש בנדרים דף ג' ע"א מלנדור נדר למאן דלא ס"ל ד"ת כלב"א. וא"כ ה"נ למ"ד ד"ת כלב"א אינו מופנה ועכ"פ לכ"ע לא הוי רק מופנה מצד אחד. ואיכא פלוגתא בנדה כ"ג אי למידין ומשיבין. ובאינו מופנה כל עיקר פליגי שם אי למידין כלל ע"ש [ואפשר ליישב עפ"ז דברי התוס' בר"ה שם שכתבו דהומ"ל מקרא דסמיך ליה כאשר נדרת נדבה. וקשה דהא איצטריך להא דדרשינן מינה בריש זבחים. ולפמ"ש א"ש דגם הך דאם נדר או נדבה אינו מופנה כנ"ל] וא"כ למ"ד ג"ש מופנה מצ"א למידין ומשיבין ואינו מופנה כל עיקר אין למידין כלל. תיקשי מנ"ל דנדבה איכא בבל תאחר. וצ"ל מקרא דכאשר נדרת נדבה. ואכתי תיקשי דהא בעי תרי קראי לאמר ולא אפריש ואפריש ולא אקריב כדאיתא בר"ה דף ו' ע"א. וע"כ צ"ל דבאמת ס"ל דליכא ב"ת בנדבה רק בחדא. והנה מסתבר טפי דליהוי ב"ת בנדבה היכא דאמר ולא אפריש וכדמוקי לה בר"ה ו' ע"א. אבל באפריש ולא אקריב הא כל דאיתא בי גזא דרחמנא איתיה. ולא דמי לשארי קרבנות כיון דלא מחייב באחריותו

ועפ"ז נראה ליישב פירש"י במגילה ח' ע"א דתנן אין בין נדר לנדבה וכו' וקאמר הא לענין בל תאחר זה וזה שוין ופירש"י דיליף לה בר"ה מג"ש. ולכאורה קשה דלמה נקיט מגז"ש דהא מפורש בקרא כאשר נדרת נדבה. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד דבאמת קשה מאי קמ"ל דהא כ"ע ס"ל דאיכא ב"ת בנדבה בר"ה שם. ועכצ"ל דקמ"ל דאף באפריש ולא אקריב איכא ב"ת וס"ל כמ"ד דלמידין ואין משיבין. אבל למ"ד משיבין באמת ליכא ב"ת בכה"ג. ולזה שפיר פירש"י דיליף לה מג"ש. דהא דמפורש בקרא לא איצטריך לאשמועינן כנ"ל וזה נכון בס"ד

וא"כ מיושב שפיר סוגיא דנדרים ט' ופירש"י שם. דהני תרי לישני דהתם פליגי בהא. דלישנא קמא דמוקי פלוגתייהו בנדר דווקא ס"ל דר"מ ור"י ס"ל כמ"ד למידין ומשיבין. וא"כ לא הוי נדבה בכלל נדר כיון דלא ס"ל הך ג"ש דר"ה ה' ע"ב כנ"ל. ולזה שפיר פירש"י לדידיה דבנדבה ליכא ב"ת דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה. דלדידיה ליכא רק חד קרא בנדבה ומוקמינן לה לאמר ולא אפריש כנ"ל. אבל לישנא בתרא ס"ל דלמידין ואין משיבין. וא"כ הוי נדבה בכלל נדר כדאיתא בר"ה שם וס"ל דאיכא ב"ת בנדבה בכל גוונא. ועפ"ז מיושב בס"ד קושיית התוס' ריש חולין דלדידיה באמת נדבה בכלל נדר בכל דוכתא והא דמקשה ריש זבחים האי נדבה נדר הוא והקשו התוס' דהא איצטריך לגופיה לבל תאחר כדאיתא בר"ה ונדחקו דדריש מפשטיה דקרא. הנה לפמ"ש התוס' ריש חולין בשם י"מ דמקשה מדשני קרא בדיבוריה א"ש דשם דריש מיתורא והכא דריש משינויא. ובאמת דברי התוס' שם צ"ע דכיון דנדבה אינו בכלל נדר לדבריהם שם. א"כ שפיר איצטריך לגופיה כדאיתא בר"ה שם. וצ"ל דמ"מ הו"ל למיכתב כאשר נדרת או נדבת אבל לישנא דכאשר נדרת נדבה משמע דמהנדר נעשה נדבה ולזה דריש לה דכשר ואינו מרצה

והנה לפמש"ל דנדבה מיותר דנדבה בכלל נדר מג"ש. אכתי תיקשי למה איצטריך למילף משינויא דקרא. והיה נראה דלאו בכל דוכתא הוי בכלל נדר. רק התם דהוי מופנה מצ"א ילפינן מג"ש. אבל הכא איצטריך כאשר נדרת לגופיה ולא הוי ידעינן נדבה. ולזה צריך בזבחים למילף משינויא דקרא ועוי"ל דשם שפיר ילפינן משום דאין מה להשיב כיון דאיירי באמר ולא אפריש. אבל באפריש ולא אקריב יש מה להשיב דבי גזא דרחמנא איתיה כנ"ל. לזה צריך קרא מיותר להכי אך לפ"ז תיקשי אף למ"ד דאין למדין. וצ"ל דס"ל דכי תדור נדר ד"ת כלב"א ואינו מופנה כלל ואין למידין ממנו

ונראה לפ"ז דהא דדרשינן ריש זבחים משינוי הלשון דכאשר נדרת נדבה לא שייך רק למ"ד למידין וא"מ דמוקי האי קרא באפריש ולא אקריב כנ"ל. אבל למ"ד אין למידין מוקי להאי קרא רק באמר ולא אפריש והיינו באומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה כדאיתא בר"ה שם ו' ע"א. וזה מיקרי נדר דהא קאמר הרי עלי. רק דבהא הוי כנדבה דאינו חייב באחריותו. ולא שייך לקרותה סתם נדבה דנדבה משמע הרי זו. אבל השתא דכתיב כאשר נדרת נדבה שפיר מבואר לרבות נדבה כי האי דהויא נדר בעיקרה ובסופה נדבה. ולמ"ד למידין יליף אף נדבה כי האי מכי תדור נדר מג"ש ושפיר נכללה בכלל נדר. וא"כ קשה באידך קרא למה שינה בלשונו כיון דאיירי באפריש ולא אקריב נדבה ממש. ולזה דריש לה בזבחים שם לשלא לשמה כנ"ל. וע' טו"א במגילה ח' ע"א שכ' ג"כ דבכה"ג מיקרי נדר קצת ע"ש. והתוס' בר"ה דף ה' הקשו למה מייתי קרא דאו נדר או נדבה הא כתיב בהאי ענינא גופא כאשר נדרת נדבה. וקשה טובא דהא בעינן ההוא קרא לדרשא דריש זבחים דשלא לשמה כשר. ובזבחים שם יליף לה מיתורא. דהא נדבה הוי בכלל נדר מג"ש דאם נדר או נדבה כדאיתא בר"ה. ובתוס' ריש זבחים כתבו לדקדק דנדבה אינה בכלל נדר והביאו ראיה מר"ה שם. וזה צ"ע דאדרבא שם מפורש לכאורה להיפוך. ועוד כתבו שם דלר"מ דס"ל נדבה בכלל נדר דריש הכא מדשני קרא. וקשה דאכתי תקשה מהא דר"ה לפי דעתם שם. ועפמש"ל יש ליישב כל זה ואקצר

סימן עג כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מוה"ר משה נחום נ"י הגאב"ד דק' קאמינקא

ע"ד אשר קם אחד וירם יד בהרב מרא דאתרא בעיר ס' להורות ולדון בעירו. הנה כבר הורה זקן הח"ס חיו"ד ס' ר"ל דהאידנא שמקבלים כל עיר רב למו וזה כל פרנסתי. אסור לאחר להשיג גבולו. וכ"כ כמה אחרונים. ועוד נראה דבכל כה"ג העיקר הוא המנהג. וכבר נהגו אצלינו אשר בכל עיר אין מקבלים רק רב אחד. ולו שייכים כל ההכנסות הקבועים לרב. וממילא כשקבלוהו לרב קבלוהו אדעתא דמנהגא. ואסור להם לשנות וכדקיי"ל בח"מ סי' של"א דבשכירות פועלים אזלינן בתר מנהגא בכל דבר. ובפרט בנ"ד שהוגבל לשכירות הרב ההכנסה ממכירת שמרים. ובלי ספק נעשה זה בגזירת איסור כנהוג בהרבה מקומות. ואיסור זה חל על כל הבאים לדור בעיר וכמו כל תקנות הקהל שחלות על כל מי שבא לגור בעיר שם וכדקיי"ל בח"מ סי' קס"ג ס"ב שכיון שקובע דירתו בעיר הרי הוא לכל דבר כיושבי העיר להחזקת רב וש"צ ושארי דברים. ובודאי שאסור לו למכור שמרים לאחרים. וגם הוא בעצמו מחויב ליקח שמרים אצל הרב. והוא גזל גמור. וגם עובר על לפני עור במה שמוכר לאחרים ומכשיל אותם לעבור על האיסור ותקנת הקהל ולגזול את הרב. ואף אם האיש הזה ראוי להוראה מ"מ אינו יכול לומר שפטור מהחזקת הרב לפי שא"צ להוראתו וכדקיי"ל בסי' קס"ג ס"ג שלצרכי רבים צריך ליתן אף מי שא"צ לזה ובחיבורי ח"א סי' ל"ו בארתי שע"ד כן נשתתפו ונתישבו בעיר אשר יקחו להם בשותפות רב וכל דבר ההכרחי לכל רבים מישראל

והנראה אשר האנשים שלקחו שמרים אצל האיש שהרים ידו בהרב. מחוייבים. ע"פ דין לשלם להרב את כל הריוח שהיה מרויח אם היו קונים אצלו השמרים. דאף דקיי"ל שמבטל כיסו של חבירו פטור. מ"מ הכא מדין שכירות פועל נגעו בה. והריוח מהשמרים זהו שכירותו. ואם היה מבטיח לפועל בשכרו לקנות ממנו איזו סחורה במשך מוגבל. בודאי אם יקח מאחר צריך לשלם לו הריוח מזה. וכ"כ בשטמ"ק בב"מ ע"ג ע"ב דבפועל חייב אף בגרמא אם התחייב ומישב בזה הא דאיתא התם דבאומר לחבירו שיקנה לו יין משלם לו הריוח ע"ש. וה"ה הכא. דגם בבעה"ב ששורר את הפועל קיי"ל