דברי מלכיאל ג צה

הקרקע הוי קנין דמיקרי שעשה פעולה בגוף הקרקע שנעשית נקיה מצרורות. ומכ"ש בנ"ד שנעשה כפור שהפעולה ניכרת הרבה וגם המקוה נכשרת עי"ז. שפיר י"ל דמיקרי הוייתו בידי אדם. ואף דמייתי בש"ע סי' ר"א ס"נ גם דעת הר"ש שמתיר למנוע הזחילה בדהמק"ט. מ"מ נראה שם שהעיקר כדיעה ראשונה

ועוד יש לדון להחמיר עפמ"ש האשכול בהלכות מקואות והראב"ד בבעה"נ שהכפור והשלג אסור לעשות ממנו מקוה לכתחילה אף כשהוכשר ונעשה מים. וכ"כ בנחל אשכול שם להלכה שאין לעשות מקוה מהפשרת שלגים נגד דעתם ובח"ס סי' ר' כתב שדעת הראב"ד דשרי לעשות מקוה משלג שהופשר אף שהובא השלג בידי אדם או בכלים. ותמהני דהא מפורש בבעה"נ שפסול בכה"ג. ורק אנשי מידבא הקילו בזה אבל לא קיי"ל כוותייהו וכמ"ש הב"י סימן ר"א וע' רש"י סוכה דף י"ט. והא דתניא בתוספתא ספ"ב דטהרות והובא בטוש"ע סר"א סל"א להלכה דמקוה שאובין שהוגלד וחזר והופשר כשר להקוות. כבר הביא הב"י שם בשם הסמ"ג הכוונה דהוי כשאובה שהמשיכוה דכשירה ע"י ריבוי של מי גשמים. והיינו דקתני דכשירה רק להקוות מי גשמים אבל לא כמות שהיא. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שחשש מעכ"ת שהמים הבאים למקוה הם ע"י מכונה שיש לה בית קיבול א"כ הוי שאובה שהמשיכוה כולה ופסולה כמות שהיא. ומה מהני מה שנעשה כפור וחזר ונימס כיון דלא הוי רק כהמשכה כמ"ש הסמ"ג. ובפרט לפמש"ל שעשיית הכפור ע"י אדם הוי מעשה. א"כ הרי נעשית ההמשכה בידי אדם. ולדעת הרז"ה בבעה"נ ששלג שהביאו בכלים הוי שאוב יש לדון בנ"ד ג"כ שפסול. ועוד יש להחמיר במקוה זו ע"פ שיטת הראב"ד בבעה"נ והרי"ו והש"ך סי' ר"א ס"ק מ"א שיש להחמיר בשאובים שירדו למקוה כשירה עד רובו. וכבר כתב התשב"ץ ח"א סי' שיש להחמיר לכתחילה כן. והכא כתב מעכ"ת שמוסיפין אח"כ מים שאובים יותר מרובו. וכבר הרגיש בזה מעכ"ת בעצמו במכתבו. מכל הלין היה נראה להחמיר במקוה כזאת

אכן באמת נראה שמקוה זו כשירה היא. דאף דהאשכול והראב"ד והסמ"ג מחמירים בזה. מ"מ רוב הפוסקים חולקים עליהם דהא הרמב"ם והרא"ש בתשובה כלל ל"א והמרדכי בשם הר"א והר"ש וטוש"ע סר"א כולם הכשירו בשלג שריסקו אף שכל המקוה נעשתה ממנו. והרבה פוסקים הכשירו אף בשלג גמור. ואף הסמ"ג משמע בב"י שם דס"ל להקל בזה. ועוד נראה די"ל שדעת הראב"ד הוא ג"כ שטובלים במי שלג שנתפשר וכמ"ש הב"י בשמו. ומ"ש בבעה"נ שם וז"ל ואפילו לכשיתפשר ויהיה מים הואיל ובשעת נפילה לא היה ראוי לטבילה עכ"ל. זה לא קאי על מ"ש למעלה שאין טובלים בו רק קאי על מ"ש אח"כ הלכך אין פוסלים משום שאובין. וכוונתו שלזה אין שלג פוסל משום שאובין כשהובא בכלי ואף שנתפשר אח"כ משום שבשעת נפילה למקוה היה דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה ואין שייך בו שאובים כמש"ש בבעה"נ יעו"ש. ואף דמפרש שם הא דאינשי מידבא שעשו מקוה משלג היינו לאחר שיתפשר. היינו משום דהראב"ד מפרש דת"ק לא פליג עם אנשי מידבא ומ"ד שהשלג מעלה המקוה ס"ל שעושין מקוה ממי שלג שנתפשר ומ"ד שאין עושין ס"ל שאינו מעלה את המקוה יעו"ש בלשון הבטה"נ שמבואר כן. ואפשר שזוהי דעת הח"ס בכוונת הראב"ד אף שמדברי הח"ס אין נראה כן. והב"י כתב שנראה מדברי הראב"ד שאם עשה כל המקוה משלג שמדדו בכלי פסול משום שאוב. וצ"ע דהא מבואר בראב"ד דבשלג לא שייך דין שאוב כיון שאין עושים ממנו מקוה לכתחילה. וכשנתפשר כשר דכשנתפשר מילתא אחריתא היא וממילא קא הוי מקוה ופנים חדשות באו לכאן. וכמ"ש הח"ס סי' רי"ג. ואולי מפרש הב"י כמש"ש מקודם דת"ק פליג על הא דאנשי מידבא. וס"ל הטעם משום שאוב. אכן בראב"ד שם דחוק זה וא"א לומר כן בכוונתו

ועוד נראה. דאף האשכול שכתב דשלג שנתפשר פסול למקוה היינו רק בשלג שבא לעולם כמות שהוא. דכיון דאין עושין מקוה משלג א"כ באו המים מדבר שפסול למקוה וגם הוא פסול. אכן כפור שנעשה ממים ואח"כ חזר להיות מים נראה דמודה האשכול דכשר למקוה דהא חזר לברייתו. והרי מצינו בזבחים כ"ב שמטבילין בדבר שברייתו מן המים ואף בעינו של דג. אף שכל המקוה הוא מזה כהא דעינו של דג מ"מ מטבילין בו כיון שברייתו מן המים וגם הוא נוזליי שראוי להטביל בו והוי כמים. ונהי דשלג גופיה אין ראוי לטבול בו. היינו משום דבקרא מים כתיב. וכמו מקוה מליאה יבחושים ודגים שברייתם מן המים דוודאי אין טובלים בה. ורק מצטרף לשיעור מקוה וכמו טיט הנרוק. וכמ"ש בס"ד בחיבורי ח"ב סי' נ"ט וע' מג"א סי' קס"ב ס"ק י"ז. וכ"כ הנו"ב מ"ת חא"ח סי' נ"ז שבמקוה שכולה כפור אין טובלים בה משום דמים בעינן. ורק בשלג יש סוברים שטובלים מפני שהוא רך ולח ע"ש. ולזה בעינו של דג שהוא ג"כ נוזליי שפיר טובלים בו כדאיתא בזבחים שם וע"ש בפירש"י. וה"ה הכא בכפור שבא מן המים שפיר שרי לטבול בו כשנתפשר ונעשה נוזליי. ואף שכל שלג וכפור שיורד לארץ הוא נעשה ממים. מ"מ כיון שלפנינו בא בצורת שלג וכפור שאינו ראוי למקוה. פסול אף כשנתפשר. ועוד והוא העיקר דהרי דקדקו האשכול והראב"ד בלשונם שבשעת נפילה למקוה לא היה ראוי לעשות ממנו מקוה. וממילא היכא שהיו מים במקוה ונעשו כפור ואח"כ שבו להיות מים כ"ע מודו דכשירה שהרי כשבא למקוה היה ראוי לעשות ממנו מקוה. ורק משום שהיו שאובים. ובזה כיון שנפשר הכפור הוי כפנים חדשות כמ"ש הראב"ד שם. ועפ"ז י"ל דהאשכול והראב"ד מפרשי תוספתא דטהרות במקוה מים שאובים שהגלידו ונפשרו דכשירה לטבול בה וכדעת הרא"ש בתשובה כלל ל"א. והיינו משום שהיו מתחילה מים. וע' חיבורי ח"ב סי' נ"ט מ"ש באריכות בסברא זו דכל שהיה מים וחוזר לברייתו למים אין זה שינוי ולא נסתלק שם מים ממנו. ולא שייך הכא דין דנראה ונדחה כיון דאין זו מצוה וע' תו' נדה ס"ו ע"ב. וכעין זה איתא במנחות נ"ד ע"ב לענין שיעורים דלא אמרינן בכה"ג שם דיחוי כשנשתנה בינתיים. ובפרט כשדרכו לשוב לכמות שהיה ודאי דנין אותו כמו שהיה מקודם ע"ש נ"ה ע"א גבי גרוגרת וע"ל סי' נ"ד בזה

ובזה צל"ע על מ"ש הראב"ד בבעה"נ להסתפק בשלג המצטרף למקוה אם משערין בכמה מים שיהי ממנו כשיתפשר או בכמות שהוא עכשיו ואסיק דמסתבר שמשערים כמות שהוא וכתב שם שהמים היוצאים מהשלג הם פחות מהשלג. וכ"כ הרא"ש בה' מקואות וכ"כ כל הפוסקים. וקשה דהא איתא במנחות נ"ד שאם מקודם לא היה כשיעור ואח"כ נעשה כשיעור לא אזלינן בתר השתא מדאורייתא רק מדרבנן. וא"כ הכא היכי מצטרף השלג לשיעור מקוה כמות שהוא כיון שמקודם כשהיה מים היה פחות מזה ושיעור מקוה הוא מדאורייתא. וצ"ל דאף שהמים הבאים משלג הם פחות מן השלג מ"מ השלג הבא מן המים הוא פחות מן המים ועכ"פ שוה לו ולא פחות ממנו ועוי"ל דבאמת שיעור מקוה הוא שכל גופו עולה בהם כדאיתא ביומא ל"א ופסחים ק"ט. ולזה כיון ששלג נקרא מים וכן כל דבר שברייתו מן המים. א"כ שפיר הרי גופו עולה במי מקוה זו. ואין לנו לדון כפי מה שהיה מקודם. אבל בר"ה י"ג וכתובות ק"ד משמע ששיעור מ' סאה הוא הל"מ ויש להאריך בזה ואכ"מ. אכן צ"ע מ"ש האשכול והרא"ש וכ"פ בש"ע סי' ר"א ס"ל בט"ז וש"ך שם שצריך שיהי השלג כבוש וחזק ככפור כדי שלא יופחת משיעורו כשיתפשר ויהי למים. ותמוה דהא קיי"ל דלא אזלינן בתר בסוף רק בתר השתא. ובפרט כיון דשלג דינו כמים ממש וכדקיי"ל בנדה י"ז שנטהר בהשקה כמו מים. ואולי דעתם דכיון דהשלג בא מן המים לזה צריך לשערו כאלו הוא מים וכמש"ל מהא דמנחות. וגם דהא סופו לשוב ולהיות למים. וכעין הא דאיתא במנחות נ"ה ע"א גבי גרורות שכיון שהיו