דברי מלכיאל ג פח

דקיי"ל בסי' קצ"ו ס"י שאין תולין בהם כתם משום דמעינה עדיין בחזקת פתוח וכ"כ הנו"ב מ"ק סי' נ"ז דלהתו' בזבחים כ"ט הויא בחזקת טומאה. א"כ הוי ס"ס במקום חזקה עכ"ד

הנה באמת אין יסוד ההיתר בחיבורי שם משום ס"ס. רק מפני שהרבה פוסקים ס"ל דאפשר לפה"ק בל"ד ואף הסוברים דא"א בל"ד היינו רק בלידה ובכל דבר הבא מבפנים ולא על פתיחה מבחוץ. וגם דמבואר בפוסקים שזה רק בדבר עב ולא בדבר דק. ורק ליתר שאת כתבתי שיש כאן ס"ס. וא"כ פשוט שיש להקל אף בג"י הראשונים. ומ"ש כבודו שהנו"ב כתב דלהתו' בזבחים כ"ט איכא חזקת טומאה. הלא מפורש בנו"ב דלהתו' ליכא לא חזקת טהרה ולא חזקת טומאה ומקילינן בס"ס ע"ש. ולדעת כבודו למה מחמרינן רק בג"י הראשונים כמבואר בסי' קצ"ו ס"י ולא בכל ימי ספירתה. ובאמת חומרא דג"י אין לה יסוד בש"ס. ורק הסה"ת והג"מ כתבו לחומרא בעלמא שיוחזקו ג"י טהורים. ועוד דשאני התם דאיכא דם לפנינו לזה אין תולים במכה כי רוב דמים מגופה. ותוך ג"י חשבינן לה מעין פתוח וכמ"ש הש"ך סי' קצ"ו סקי"ג. אבל הכא שיש מקום לומר שאין כאן דם כלל אין שייך להחמיר תוך ג"י דהא דמעינה פתוח אינה הוכחה שיהא דם בפה"ק ע"י הכלי. או שהדם שיצא ע"י פה"ק יצא לבדו ולא על הכלי. וא"כ לא הורע הס"ס בזה בשום פרט

ובגוף סוגיא דזבחים שם נראה דבאמת הא מפורש בנדה דף ס"ח דבימי ספירה מיקרי חזקת טהרה דכיון דפסקה פסקה ורק ביום ראשון מיקרי הוחזק מעין פתוח. וכן קרי לה בדף י"א מעין סתום. והתו' שכתבו שם דלית לה חזקת טהרה הכוונה דכיון דאיירי שם בימי זיבה שאם תראה תסתור וא"כ אף שנסתם המעין מ"מ אין לה חזקת טהרה גמורה כיון שאם תראה תסתור ותטמא למפרע. ומיקרי זה כחזקה העשויה להשתנות וכמ"ש התו' בגיטין דף ב' ע"ב ד"ה עד. והכא גרע טפי כיון שסותרת למפרע. משא"כ בימי נדה שאינה צריכה ז' נקיים ואינה סותרת למפרע בזה לא שייך סברא זו. וכיון שנסתם מעינה מיקרי שפיר חזקת טהרה. ואף דאיתא שם ס"ח ע"ב וס"ט ע"א דגם בזבה מיקרי חזקת טהרה כשפסקה מלראות. מ"מ הא ר"ע ס"ל שם דבעינן ספורים לפנינו וכל שלא בדקה בכל יום היא בחזקת טומאה. ובזבחים שם ר"ע קאמר לה. לזה שפיר הקשו התו' דהא לית לה חזקת טהרה. אבל לדידן דקיי"ל לא בעינן ספורים בפנינו. ודאי דיש לה חזקת טהרה

ובאמת דברי התו' דזבחים צריכים ביאור דכיון דלא מיקרי בימי ספירה חזקת טהרה. א"כ גם בשביעי אחר טבילה לא הוי חזקת טהרה כיון שאם תראה תסתור למפרע ומה הוסיפה הטבילה לה חזקת טהרה ונראה כוונת התו' דהא ר"ע מייתי לה שם לענין דנימא שאם אכל מהזבח בשלישי יפסל הזבח למפרע אף שנעשה בהכשר. ומייתי ראיה מזב וזבה שאף שעשו מעשה המטהר אותם. בכ"ז אפשר שאח"כ יתבטל זה ע"י דבר שנתחדש אח"כ. ולזה בימי ספירה שעדיין לא עשתה מאומה היא טמאה גמורה ורק סופרת כדי שתבוא לידי טהרה אחר ז' וזהו תכלית ספירתה שתבדוק עצמה בכל יום שאם תראה תסתור למפרע. ולזה פי' התו' דאיירי שטבלו בשביעי כדינם שטובלים ביום וא"כ הרי עשו מעשה המטהר אותם וכבר בדקו ביום ז' ונמצאו טהורים. ובכ"ז אם יראו אחר טבילה יסתרו למפרע. וזה דמי ממש להא דקרבן. ולזה דקדקו התו' בלשונם דסבילתם ביום להורות דהטבילה היא טהרה גמורה מן הדין. וז"ב לענ"ד. ולפ"ז א"צ למש"ל דהתו' כתבו זה משום דר"ע לטעמיה דס"ל דבעינן ספורים לפנינו. דאף לר"א דס"ל דל"צ ספורים לפנינו. מ"מ לא שייך לקרות זה חזקת טהרה. כיון שסופרת ימי טהרה שאם תראה תסתור. ולא דמי לקרבן דשם כבר עשה מעשה והקריב הקרבן כמשפטו

אחר כותבי ראיתי בנו"ב מ"ת סי' קכ"ז שהקשו לו ע"ז דנימא דר"ע לטעמיה דבעינן ספורים בפנינו. והוא דחה זה דבדף ס"ח קרי חזקת טהרה שהיא בחזקת אינה רואה וא"צ בדיקה. ובזבחים קרי חזקת טהרה לענין אם ראתה דם וא"י אם הוא דם טמא או טהור כהא דאיירי בה במ"ק סי' נ"ז דהרי ראתה לפנינו. ומ"מ מוקמינן לה בחזקת טהרה לפירש"י בזבחים דשם אין לפרש בחזקת אינה רואה. שהרי ר"ע מייתי מזה שאחר שנקראת טהורה חוזרת וסותרת. ולענ"ד אינו מוכרח דכיון דהויא בחזקת שאינה רואה הרי היא בחזקת טהורה. ואף שראתה לפנינו מ"מ לא מיקרי אתרע חזקת אינה רואה כיון דאיירי במ"ק סי' נ"ז שם ביש לה מכה באותו מקום שעלולה להוציא דם ע"ש. וכ"כ הנו"ב שם בעצמו בס"ס נ"ז שבשעה שהיא בחזקת אינה רואה הוי יותר מצוי שתראה הדם ממכתה משתראה ממקורה ע"ש. ושפיר אית לה חזקת טהרה. והנו"ב במ"ק סי' ס"ג כתב דמיקרי איתרע. וצ"ל שם איירי כשא"י שיש לה מכה שם. דבלא"ה יהיו דבריו סותרים להא דס"ס נ"ז וגם לפירש"י נדחק שם הנו"ב הרבה ע"ש. ועוד הקשה שם דא"כ למה לא פליג ר"ע גבי נדה דאיתא שם שיש לה חזקת טהרה. ולענ"ד לא דמי כלל וכמש"ל דגבי נדה שאינה סותרת למפרע שפיר הוי חזקת טהרה. ועכ"פ בפשוטו י"ל שהתו' בזבחים שם כתבו זה לר"ע לשיטתו דבעי ספורים לפנינו. אך העיקר בכוונת התו' נלע"ד כמש"ל בס"ד. ואין זה שייך לדיני חזקה דעלמא. שוב ראיתי שכבר חלקו על הנו"ב בזה החות דעת סי' קפ"ז סק"ה והח"ס סי' קמ"ב. ות"ל שכוונתי לדבריהם הק' ובדברי נתבאר הדבר יותר בע"ה

ולפ"ז נתבאר דבנ"ד אף להנו"ב שפיר יש לה חזקת טהרה בתוך ג"י אף לשיטת התו'. דהא הכא לא ראתה ודאי ולא איתרע חזקת טהרתה וכמש"ל בזה. ובג"י הראשונים נראה שיש להקל משום דהא רוב נשים נדות הן. רק שהחמירו על עצמן משום חומרא דר' זירא לישב ז' נקיים. אבל אין שייך לקרוא בשביל זה מעין פתוח. וחומרא לחומרא לא עבדינן. ויש להאריך בענין זה ובמ"ש הסד"ט סי' קצ"ו סקל"ד דבזיבה ל"א דהוי מעין פתוח. אך אכ"מ באשר כי בנ"ד אין נ"מ בזה וכמש"ל דכיון שאין דם לפנינו אין לחוש

והנה אם היה עיקר ההיתר בזה ע"פ ס"ס היה מקום לידון בנ"ד עפמ"ש הפוסקים שאין לעשות ס"ס לכתחילה ונימא שאסורה לעשות כן. רק כבר בארנו שיסודי ההיתר אינם מצד ס"ס. וגם דבאמת היא עושה זאת לכוונת רפואה. רק אח"כ שואלת אם היא טהורה ואקצר

ואשר הקשה בנדה כ"א לרנב"י דמוקי טעמא דרבנן משום דאפשר לפה"ק בלא דם. דהא הוי ספק. וספק טומאה ברה"י טמא. ואמאי מטהרי רבנן בזה שם. הנה קושיא זו כבר הקשו הרשב"א בחידושיו שם והמהרש"א אמאי טהורה לגמרי דהא הוי עכ"פ ספק ותרצו דכיון שלא נמצא דם על החתיכה הוי ודאי. ומה שלא הקשו טפי דהא הוי ספק טומאה ברה"י היינו משום שי"ל כמ"ש התו' ריש נדה ד"ה מעל"ע וי"ז ע"ב ד"ה ואין דבדם אשה לא ילפינן מסוטה. והתו' דף כ"א ד"ה ורבנן שהקשו מטומאה ברה"י גבי ספק אם החתיכה היא מדם טמא. היינו משום דבריש נדה תרצו שני תירוצים וקאי התו' דהכא לתירוץ הראשון דהתם. ובסד"ט כתב משום דלא פסיקא להו סברא זו. והמהר"מ הקשה דהא בלא"ה הוי ספק טומאה. ותמהני דהא התו' כתבו דאיכא הכא חזקת טהרה. ויותר נראה דהנה עיקר סברת התו' היא דראיית גופה לא ילפינן מסוטה. ואף דגם בסוטה הספק הוא אם נבעלה. מ"מ שם הוי הספק אף בהעראה שנאסרה תיכף והוי כמקום גלוי לענין טומאה וכמבואר בנדה מ"א ע"ב. אבל בדם נולד הספק תיכף בצאתו מהמקור ושם הוי ביה"ס כדאיתא בנדה שם. ולזה לא דמי לסוטה. ויש לדון עוד דהוי בלוע מקום שהדם יוצא וע' מ"ב סי' מ"ט ונו"ב מ"ק חי"ד סי' ס"ד בזה. וכ"ז שייך