דברי מלכיאל ג פה

לחוד בלא הגוף וכדעת היעב"ץ שהזכרנו. ובפרט שכ"כ הסמ"ג וגם י"ל שכ"ה דעת תו' דיומא והמרדכי בשם הר"מ מרוטנבורג וההג"מ בשם רבינו שמחה וגם דעת הרמב"ם נראה כן שכתב היתר צביעה משום שאינו בולט. ולא כתב משום דהוי חצי פרצוף כמ"ש התו' בע"ז. והמהרי"ט חיו"ד סי' ל"ה הקשה על הרא"ש מהא דמצא תבנית יד ורגל שאסור. ולענ"ד לק"מ דודאי דרך עוע"ז לעבוד אף כשאין שם אדם שלם. ובכ"ז איסור עשיית צורת אדם אינו רק כשעושה אדם שלם דומיא דאותי כמ"ש הרא"ש ואפשר שכוונתו להקשות דא"כ איכא חשדא אף במקצת הצורה והרא"ש כתב דליכא חשדא במקצת. ובאמת סברא דחשדא תלוי במה שדרך לעבוד וכ"כ הפוסקים וע' ש"ך סקי"ז בזה. ואח"כ הוכיח עוד מלשון פרצוף שבש"ס ופוסקים דמשמע שהאיסור בפרצוף לחוד. והיינו כמש"ל. ולפלא שהשאילת יעב"ץ לא הרגיש שכבר קדמו המהרי"ט לחלוק על הרא"ש בזה. ומ"ש בשאילת יעב"ץ שם לפרש הא דאיתא במכילתא לאסור צורה אטומה דהיינו כשפניו טוחות. תמהני איך נפרש נגד דעת הרמב"ן ור"מ מרוטנבורג והר"ן ותוס' דיומא ומרדכי שכולם פירשו דאיירי בשוקעת

והריטב"א בחידושיו לע"ז דף מ"ג כתב שאסור לעשות צורת אדם אף בצבע ובדיו וברקמה. וכתב להדיא שם דבדיו הוי כבולט. ונראה דעתו כמש"ל דחזותא מילתא והוי כבעין. ואפשר ס"ל כהאחרונים שהביא הר"ן בתשובה סי' ע' דס"ל דאיפשטא הבעיא דחזותא מילתא היא ולפלא שהפוסקים לא הביאו דעתו זאת וכ' עוד שם דאף חמה ולבנה לא נאסרו רק בצורה בולטת. וג"ז לא הובא בפוסקים] וכ"נ דעת רבינו אליקים שהובאה בהג"א פ' כה"צ ובמרדכי שם שכתב לאסור הצורות שבחלונות. ומשמע שהיו מצויירים בצבע

וראיתי ברדב"ז ח"ג סי' ק"ז שכתב דהא שהתיר הרמב"ן לעשות צורת אריה היינו רק בחצי הגוף. אבל לא כשבולט כל הגוף. ותמהני דבתשובת הרשב"א סי' קס"ו ותתכ"ה מייתי לה ומפרש דלהכי שרי מפני שלא נאסר רק ארבע פנים בהדדי. ומפורש שם דד' פנים בהדדי או אדם לחוד אסור בכה"ג. אלמא דלא איירי בחצי הגוף או דס"ל דאף בחצי גוף אסור וכדעת הסמ"ג. ובלא"ה מבואר שם ברשב"א דאיירי בצורה בולטת ע"ש]

עכ"פ בנ"ד לענין לצוות לעשות צורה בצבעונים. הנה כבר בארנו שדעת הריטב"א ורבינו אליקים שאסור מעיקר הדין. וע"י נכרי אסור מדרבנן ככל איסורים. רק יש פוסקים הרבה דס"ל דאמירה לנכרי לא נאסרה רק בשבת. ולעשות רק הפרצוף וחצי הגוף כבר בארנו שדעת התו' ורא"ש ושלט"ג וטוש"ע דשרי. ודעת הסמ"ג ומהרי"ט דאסור ושכ"נ פשטות לשונות ש"ס ופוסקים. וכתב הב"ח והט"ז שהמחמיר תע"ב וכ"כ השל"ה שראוי להחמיר. וכ"כ ביערות הדבש ח"א דרוש ב' שראוי למנוע מלעשות צורת אדם וכמבואר בזוהר שרוח הטומאה שורה ע"ז ע"ש באורך. ובשאילת יעב"ץ סי' ק"ע הביא שאביו הגאון הח"צ זצ"ל לא הניח לעשות צורתו בשום ענין ולזה שומר נפשו ירחק מזה. ובפרט לפמש"ל שיש סברא גדולה שיש בזה איסור גמור ע"פ דין. אבן באשר אם לא ישלח הצורה אפשר שיוגרם עי"ז הפסד בעסקיו לזה יש להקל ויש לעשות ע"י נכרי ועכ"פ יעשה שלא יהו הרגלים נראים כגון שיצוייר בהיותו יושב או כשעומד אצל שולחן וכדומה

ובעוה"ר בעתים הללו נעשה זה כהיתר והמחמיר על עצמו בזה הוא בעיניהם כשוטה וכמ"ש מי עור כעבד ד'. והרבה גרמו לזה איזה ת"ח שנהגו קלות בעצמם לצייר צורותיהם ולשלחם על פני חוץ וגרמו מכשול גדול ועבירה גוררת עבירה כי עי"ז גורמים הרבה הרהורי עבירה כי אצל כל אחד נמצאים צורות נשים ולא די ההסתכלות בנשים שנעשה כהיתר בעוה"ר אלא שמסתכליס בצורות נשים אף בחדרי משכיתם בשעה שיכולים להנצל מהסתכלות והרהורים. והשוטים מתפארים בצורותיהם וצורות חביריהם וקרוביהם. וישאירו זה לזכר לבניהם: וישכחו כי זה יכולים לעשות גם בבעלי חיים להשאיר צורת גופם. וכאשר יציירו צורות בהמות וחיות שונות אפשר שיהא יותר נאה מצורת אדם בהמי. וטוב טוב להם להראות צורת כוחות נפשם. והיינו לעשות איזה דבר מצוה קיימת שבכל עת שיראו את המצוה הזאת יזכירו את מידותיו הטובות ורוח נדבתו כי עשה דבר גדול כזה. וילמדו צאצאיו ממנו להתרגל במדות טובות וכמ"ש במדרש ויק"ר פכ"ב שאם אין אדם עושה מצוה קיימת לדורות מה הנאה יש לו. אבל מה בצע לו במה שיניח לבניו צורת גופו. אשר גוף עכור יש גם לבעלי חיים וכנ"ל ובדרושי הארכתי בזה בעז"ה. וראוי לכל ישראל כשר להתרחק מזה. ואף צורות צדיקים ודאי לא ניחא להו לתלות צורותיהם בבתים. ובפרט לפמ"ש המקובלים שנמשך על הצורות רוח הטומאה. ולמה לנו לגרום שישרה רוה"ט על צורת צדיק. וגם דהא איתא בשבת דף קמ"ט שאסור להסתכל בדיוקנאות. ופירש"י שם והתו' בע"ז דף נ' דהיינו אף בדיוקנאות העשויות לנוי. ע"ש

סימן נט

כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה יהודא נ"י רב לעדת רויפ בפאריז

ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ב סי' ז' דמכשירי מצוה כגון סכין של מילה אסור של ע"ז משום דמאיס וכמו מכשירי קרבן בע"ז מ"ז ע"א ומדמינא שם מצוה לקרבן. והקשה מעכ"ת דלא דמי בזה לקרבן וכפירש"י בע"ז שם דאף את"ל דלמצוה מותר ליטול לולב מדקל ע"ז. מ"מ לצורך קרבן מאיס טפי. וגם דהא למכשירי קרבן אסור מה"ת נעבד דילפינן מאתנן. ולשופר לא דמי דשם אסור לתקוע רק בשופר ולא בכלי אחר. וממ"ש הט"ז במנורה שהבאתי שם אין ראיה דשם גוף המנורה הוי הידור לביהכ"נ עכ"ד. אודיעו כי דברי נכונים בע"ה. ולא נעלם ממני בעיא דר"ל בע"ז שם דבעי אי של ע"ז מאיס לגבי מצוה כמו לגבי קרבן כי הלא הבאתי זה בחיבורי שם. ולא הוצרך כבודו להביא זה מפירש"י. ורק כוונתי דלמאי דקיי"ל דאף במצוה אמרינן סברא דמאיס. שוב לא מצינו חילוק לגבי מכשירין בין מצוה לקרבן. והיינו משום דכיון דאמרינן בזה סברא דמאיס שוב אין שום חילוק בין זה לזה. ונראה ראיה לזה מדקאמרינן בש"ס שם אי תכלת לציצית היינו בעיא דר"ל. וקשה דהא ר"ל בעי גבי לולב שלא נשתנה משא"כ תכלת מצמר הבהמה שנשתנה כדאיתא שם ואף דבעי לה שם רמב"ח אי מהני שינוי בנעבד הא בעי לה רק לגבוה אבל למצוה י"ל דנהי דאף דגם לגבי מצוה נימא סברא דמאיס מ"מ אם נשתנה שאני. ועכצ"ל דאי נימא דגם במצוה שייכא סברא דמאיס כמו בקרבן שוב אין שייך לחלק לענין שינוי. ונראה שזהו כוונת התו' בע"ז מ"ז ד"ה היינו יעו"ש שלכאורה אין ביאור לדבריהם. וא"כ ה"ה לענין מכשירין אין לחלק בין קרבן למצוה כיון דקיי"ל דשייך סברא דמאיס גבי מצוה

ובאמת פירש"י צ"ב בזה שכתב את"ל דלולב מותר הכא דלגבוה חמיר טפי. דהא לולב הוי גוף המצוה משא"כ הכא הוי רק מכשירי קרבן וכפירש"י שם. והנראה דס"ל לרש"י דגם לולב וציצית מיקרי מכשירי מצוה דהא קרי לה הש"ס במגילה כ"ז ובטוש"ע סי' כ"א תשמישי מצוה שנזרקין לאחר עשיית מצותן. והיינו משום שהמצוה הוא נטילת הלולב ולבישת הציצית ולא גוף הדבר וע' שבת קל"א. וע' יבמות ו' ע"א בתד"ה שכן הכשר מצוה. ולזה מדמי רש"י לולב למכשירי קרבן ואף דבדף מ"ו ע"ב פשיט מכשירי קרבן דהוי כקרבן מקרא דאתנן דפסול לרקועים וכפירש"י שם. צ"ל דס"ל לרש"י דשאני התם דאיירי בגוף המזבח וביהמ"ק ע"ש. אבל הכא לענין כלי