דברי מלכיאל ג פד

זוהי כוונת הר"ן שם ודבריו ברורים ולק"מ קושיית הפר"ח שם עליו ע"ש. ונראה לומר דהא דבעינן דוקא בולטת כתבו הפוסקים דילפינן לה דומיא דמדור העליון וכן גוף האדם שהוא דבר בולט, וע' ש"ך סי' קמ"א סקכ"ה. וזה שייך רק כשבולט לגמרי כל אבר ואבר שלו. אבל לא בצבע שאף אי נימא שהצבע בולט על הנייר ומונח בעין. מ"מ אין כל אבר בולט ואין זה גוף בולט לגמרי. והראיה שהרי כתב הרמב"ם בפ"ג מה' ע"ז וכ"כ ש"פ דאף הצורות שרוקמים על האריג ג"כ לא מיקרי בולט אף שידוע שהרקימה בולטת על האריג ויש ממש בהחוטים מ"מ לא מיקרי בולטת דאין כאן גוף בולט. ואף לדעת הרמב"ן והר"מ והר"ן שהזכרנו דאף שוקע אסור. י"ל משום דבשוקע הוי ג"כ צורת האדם גמורה בעובי גוף ואברים משא"כ בצביעה. וזוהי דעת הר"מ שבמרדכי שהזכרנו. ובדעת התוס' דיומא והר"מ י"ל דס"ל כמ"ש הפר"ח בסי' ק"ב להוכיח דאיפשטא בעיין דחזותא לאו מילתא לר' יוחנן ע"ש. ולא ס"ל סברת התו' שהביא הפר"ח שם לחלק בין טומאה לש"ד

ועפ"ז נראה לישב דברי התו' בע"ז מ"ג ע"א ד"ה לא תעשון שכתבו דלהכי מותר לצבוע בסדינים וברקמה צורת אדם משום דהוי רק חצי פרצוף ואין כאן פרצוף שלם. וקשה דהא ביומא כתבו הטעם דצבע לאו כלום הוא ואינו לא שוקע ולא בולט. ולפמש"ל י"ל שכוונתם לישב אף אי נימא דחזותא מילתא והוי כבולט. מ"מ שרי דלא הוי צורה בולטת כיון שאין כאן רק חצי פרצוף. ונראה שזוהי כוונת הר"ן פ' כל הצלמים שכתב דצורת אדם העשויה בצבע או ברקמה לא מיקרי בולט ומשום דאדם שנמצא לפנינו הוא צורה בולטת לזה נאסר לעשות רק צורה בולטת. נראה מלשונו שבאמת הוי קצת בולט אף בצבע ורקמה. רק דלא הוי בולט גמור כמו אדם. והיינו כמש"ל בדעת התו' דחזותא מילתא ולטעמיה שכתב בתשובה דבדאורייתא חזותא מילתא והוי כבעין. ורק דהכא אין פרצוף שלם בולט רק חצי פרצוף. וכ"כ המרדכי פ' כה"צ בשם רבינו פרץ דלהכי שרי לצבוע צורת אדם משום דהוי חצי פרצוף ע"ש אכן בהג"מ פ"ג מה' ע"ז כתבו בשם רבינו שמחה דצבע גרע משוקע וכמש"ל בשם התו' והמרדכי והר"מ. ולפ"ז מוכח מדברי התו' דיומא והג"מ בשם הר"ש והמרדכי בשם הר"מ שהזכרנו דס"ל דאף בחצי פרצוף אסור. דאי ס"ל דשרי תקשה ל"ל הטעם דצבע אינו בולט ולא שוקע. תיפוק להו דהוי חצי פרצוף

ואפשר לומר דפליגי בפלוגתא דהתו' והרא"ש עם הסמ"ג דהנה התו' כתבו בע"ז מ"ג ע"ב ד"ה שאני והרא"ש שם וכ"פ בטוש"ע שם דפרצוף אדם בלא גופו שרי דלא נאסר רק באדם שלם. וכ"כ השלט"ג פ' כה"צ. והט"ז שם בסקט"ו הביא בשם הסמ"ג שאוסר בזה. וי"ל דהתו' לטעמייהו דס"ל שם דחצי פרצוף שרי. ולזה ה"ה פרצוף בלא גוף שרי דהוי רק חצי אדם. והסמ"ג ס"ל כהמרדכי בשם הר"מ ותו' דיומא דאף בכה"ג אסור. אך יש לדחות דהמרדכי ס"ל דלא מיקרי חצי פרצוף כיון שניכר כל הפרצוף עם כל אבריו. אבל פרצוף בלא גוף מודה דשרי וכמ"ש הרא"ש שם דהא כתיב לא תעשון אתי קרי בי' וכו' וכן קיי"ל בכל דבר שאסור לעשות כמותו שאם יש איזה שינוי שרי וכמו הא דמייתי שם בסוגיא שלא יעשה כעין עזרה ומזבח והיכל ומנורה. דשרי אם שינה איזה דבר ע"ש. וכן גבי הא דאסור לעשות כמתכונת הקטורת ושמן המשחה דשרי אם שינה בה כדקיי"ל בפ"ק דכריתות. ואפשר דעת הסמ"ג שהראש הוי עיקר האדם וכדקיי"ל גבי לידה בבכורות דף מ"ו ובחולין דף ס"ח שאם יצא ראשו הוי כילוד כולו. והנה הט"ז בסי' קמ"א סקי"ג כתב דצבע הוי לא כבולט ולא כשוקע. והש"ך בנה"כ שם השיג עליו דהא כתבו הפוסקים דהוי כשוקע ולזה כתב הטעם בש"ך סוף סקכ"ה משום שאין הפרצוף שלם והוי כחצי צורה. ולפלא שלא הרגישו שזוהי מחלוקת תו' דיומא והמרדכי עם התו' דע"ז דף מ"ג וכמש"ל

והנה מלשון הטוש"ע ס"ס קמ"א שפסקו דשרי בראש בלא גוף או גוף בלא ראש. משמע דראש עם מקצת הגוף אסור. וכ"נ דהא הוי רוב גוף האדם ובכל דוכתא קיי"ל דרובו ככולו. אך גוף האדם בלא ראש מותר משום שעיקר היכר שהוא אדם הוא בפרצופו. וכן איתא בנדה דף כ"ד ע"א שאם חסר מגולגלתו לאו אדם הוא כלל ע"ש. אכן מלשון הרא"ש פ' כל הצלמים שכתב דבעינן שיהא גולם שלם וכן לשון התו' שיהא צלם אדם שלם בידים ורגלים. משמע דבעי אדם שלם לגמרי שלא יחסר בו דבר. ולכאורה היה נראה דעכ"פ אם יחסר בו דבר שאינו עושה אותו טריפה דאסור. דהרי יש בנ"א שחיים גם בלא אבר זה. וכעין זה איתא בנדה דף כ"ד שאם נולד כן מיקרי אדם ע"ש. אכן לשון התו' שכתבו בידים ורגלים מבואר שלא יחסר בו אף דבר שאינו עושה אותו טריפה. וצ"ל כמ"ש הרא"ש הטעם דילפינן לה מדכתיב לא תעשון אתי קרי בי' וכו'. ולזה לא נאסר רק כשעושה דמות אדם שלם בלי מגרעת. וכעין זה איתא בב"ק דף ע"ח ע"ב דכיון דבעינן שימכור כל הבהמה לזה אף אם מכר חוץ מידה פטור מתשלומי ארבעה וחמשה. ובזה לא שייך כלל רובו ככולו. וכ"נ בע"ז מ"ג ע"ב דא"ל סמי עיניה דדין. הרי שאם חסר לו אבר אחד שרי אף שאינו נעשה בו טריפה. ולהסמ"ג צ"ל דאבר שהוא בפרצוף האדם גרע טפי אם הוא חסר בו. ועוי"ל דהסמ"ג מפרש כפירש"י בע"ז שם שפירש פחות צורתו. ונראה כוונת רש"י דלא דוקא קאמר שיסמא עינו דלא סגי בהכי. רק הכוונה שיפחות כל הצורה וממילא יסמא גם עיניו וגוף בלא פרצוף לאו כלום הוא כמש"ל. וכעין זה איתא בנדה דף כ"ד ע"א שאם פניו טוחות ואין לו צורת אדם אינו אדם לענין לידה ע"ש דקיי"ל כר' יוחנן. וכן פירש"י בר"ה כ"ד ע"ב סמי עיניה כלומר השחת צורתו. והיינו כמש"ל. וכ"כ הר"ן בפ' כה"צ להדיא דסמי עינו לאו דוקא אלא פחות צורתו וממילא מוכח מפירש"י והר"ן דאסור אף אם חסר אבר אחד בפרצוף. ורק כשנפחתה כל צורתו שרי

וראיתי בישועת יעקב ס"ס קמ"א שכתב דהפוסקים שהתירו בראש בלא גוף הוא רק היכא שהאיסור משום חשדא אבל לענין לעשותו אסור בכל גוונא. ודבריו תמוהים לענ"ד דברא"ש וטוש"ע סעיף ז' מפורש דאף בעושה אין איסור וכן מפורש בתו' ומרדכי להתיר בחצי פרצוף לעשות וכנ"ל

ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"ע כתב דהא שהתירו הרא"ש והטור לעשות ראש בלא גוף היינו כשאין לו צורת אדם היינו רק כשפניו טוחות. ומבואר מדבריו שאם הגוף שלם אסור אף כשפניו טוחות. ובמחכ"ת ז"א דהא גבי דרב יהודה ע"כ איירי שהיה גוף שלם וכדמפרש לה הרא"ש שם. ומ"מ א"ל סמי עינו דדין שיפחות צורתו כפירש"י. וראיתי שם בח"ב סי' קי"ד שכתב דבפרצוף אדם סגי בסמיות עין לחוד ובמחכ"ת לא הרגיש שרש"י והר"ן מפרשים דבעי שיפחות צורתו והנה השאילת יעב"ץ כתב שם שהרמב"ן והרשב"א והר"מ והר"ן ס"ל דאף בפרצוף לחוד אסור וחולקים על הרא"ש ובעניותי לא מצאתי זה בדבריהם. ואולי כוונתו לדקדק ממה שהזכירו לשון פרצוף ע"ש שדקדק כן. וזה מדוקדק גם מלשון הש"ס והירושלמי. ועוד הביא שם ראיה מהא דאין מעידין על אדם שמת רק על הפרצוף. ותמהני דמה ראיה היא זו. דודאי לענין להכיר האדם ולהבחין אם הוא פלוני או אחר. א"א להכיר רק בפרצוף וכדמייתי ביבמות דף ק"כ מקרא דהכרת פניהם. אבל לענין שיהא נקרא אדם שפיר י"ל שצריך שיהא הגוף והראש והנה ברא"ש פ' כה"צ כתב דבעינן כל הגוף מהא דמשני הש"ס שם דהא דר"ג היה של פרקים אלמא דשרי כשאין הצורה שלימה. וזה יש לדחות דבלבנה שאני שאין לה שום פרצוף. וגם דפרקים הרבה בודאי אין ניכר על פרק אחד שהוא חלק מצורת לבנה וכמובן. וכבר פלפלו האחרונים בזה האיך הותר להרכיב הפרקים בשעה שהראום לעדים. ובאמת פשטות לשונות הש"ס וראשונים שאסור לעשות פרצוף אדם משמע שאסור אף פרצוף