דברי מלכיאל ג פג

סימן נז

מ"ש מעכ"ת בהא דקיי"ל ביו"ד סי' ק"ח דבתנור גדול המחזיק י"ב עשרונים מותר לאפות או לצלות היתר ואיסור יחד דריחא לאו מילתא. והעיר כבודו דאם התנור מלא איסור ורק המיעוט הוא היתר מה מועיל מה שהתנור הוא גדול. הנה כבר התעורר בזה הרדב"ז בח"ג סי' תקכ"ז ונראה מדבריו דבתנור מלא איסור אסור באמת. אבל לא ביאר שם כמה שיעור מלא לענין זה. ובאמת לפמ"ש הפר"ח והפמ"ג סי' צ"ז דתנור גדול היינו שקרקע התנור מחזיק י"ב עשרונים. א"כ י"ל דכיון שאויר התנור גדול מתפשט הריח באויר ולזה אין חשש בשביל הריח. וגם לפמ"ש קצת אחרונים הטעם דבתנור קטן יש חשש יותר שמא יגע ההיתר בהאיסור ע' פר"ח סי' ק"ח. א"כ אין נ"מ בין מלא לאינו מלא. אכן לפמ"ש היד אליהו בסי' כ"ה והובא בפמ"ג שם שמשערין בחלל התנור. א"כ אם התנור מלא נראה שיש לאסור. אבל באמת נראה שאין חילוק דאם יש חילוק הו"ל להפוסקים לפרש החילוק וכמה יהי מן האיסור שיהא אסור בתנור גדול. ואין לומר שהכוונה שישאר בתנור שיעור י"ב עשרונים לבד מקום האיסור. ז"א דפשטות לשונות הפוסקים מבואר שכל התנור מחזיק רק י"ב עשרונים. ולזה נראה שהטעם הוא בשביל שהתנור פתוח ונכנס לתנור בכל עת אויר חדש מבחוץ. ולזה בתנור גדול מתפשט האויר החדש ביותר והריח יוצא לחוץ. ואין חילוק בין אם האיסור הרבה או מעט. ואף שהפת או הצלי ממלא התנור מ"מ האויר, מתפשט. וכידוע שבכל דבר נכנס האויר דרך נקבים טבעים שיש בו. ובפרט בעת שמתחמם שידוע כי אז יוצא האויר שבתוכו. ומוצא האויר החדש מקום ליכנס ופשטות לשון הסמ"ק שהובא בב"י סי' צ"ז מבואר שהכוונה שקרקע התנור מחזיק י"ב עשרונים שהרי כתב שיחזיק י"ב עשרונים מצות. משמע שמדקדק מצות שאינן עבות וכן הובא לשון הרז"ה דבתנור רחב שרי דשליט אוירא טובא. משמע שהטעם מפני שיש בו אויר הרבה. ומ"ש היד אליהו שם מהא דפ"ה דכלים שתנור גדול שיעורו ד' טפחים. תמהני דהא שם השיעור הוא עם עובי הדפנות. והוא חושב שם שחלל התנור הוא ד"ט. ועכצ"ל דתנור י"ב עשרונים אינו הא דכלים ומטרדותי אקצר

וע"ד אם נפלה טיפת חלב על קדירה בשר שיש כיסוי עליה ויש ס' נגד הטיפה במקום שנפלה. מה דין הכיסוי פשוט שהכיסוי מותר דהא כבר כתב הש"ך בסי' צ"ב סקכ"ז שטעם איסור הקדירה בכגון זה שמא נשאר הטיפה במקומה בקדירה ולא נתפשטה כלל. כי אם נתפשטה הרי נתפשטה גם לפנים ובטלה בששים וע"ש בט"ז סקי"ט ואחרונים. וא"כ מה יש לנו לחוש. דאי נימא שנתפשטה למעלה עד הכיסוי. ממילא נתפשטה לפנים ובטלה כנ"ל. ואם נפלה הטיפה סמוך לקצה הקדירה באופן אשר עד הכיסוי אין ס' בגוף הכלי נראה ג"כ דאין לחוש. דאם מתפשט מתפשט גם למטה עד שיש ס'. ובאמת איסור גוף הקדירה הוא ג"כ חומרא יתירה כמבואר בפוסקים שם. ומנהג המורים להקל אחר שהיית מעל"ע דרוב קדירות הוו בכה"ג משתמש בשפע וכמ"ש הפר"ח שם סקי"ט להקל בזה. ומכ"ש שאין לאסור את הכיסוי ויש לפלפל בזה אך אין נ"מ להא דנ"ד

וע"ד שהעיר מעכ"ת בענין הגעלה מבחוץ במקום שמשתמש בשפע. אנכי נוהג להקל במשתמש בשפע להשהות מעל"ע וע' ט"ז ס"ס צ"ט. דכל עיקר החשש בזה הוא משום שמבטל האיסור לכתחילה ע' בתוה"ב ומה"ב בזה. ואף שאינו מכוין לבטל רק לבשל. מ"מ הוי פסיק רישא. ואחר ששהה מעל"ע הרי הרבה פוסקים מתירים להוסיף באיסור דרבנן ע' סי' צ"ט. וגם בפס"ר דרבנן מקילים הרבה. וגם דרוב פוסקים ס"ל שביטול איסור הוא מדרבנן והוי תרי דרבנן ושפיר שרי וגם דאב"י אסור משום גזירה דב"י ע' ע"ז דף ע"ו. והכא גם בב"י ליכא רק איסור ביטול איסור והוי גזירה לגזירה וע' חיבורי ח"ב סי' מ"ב מ"ג

וע"ד שכופין לנקות הרחובות ביום שנושאים הע"ז ואם לא ינקה קונסים אותו. הנה מ"ש כת"ר מצד מוטב שיהו שוגגין. לדעתי לא שייך זה הכא. דהתם צריך שידעו ודאי שלא ישמעו ע' מג"א סי' תר"ח. משא"כ הכא אפשר שימצאון יראי ד' שיתרצו לשלם קנס ולא לעשות איסור ועוד יש לדון בזה ונראה שיש להזהירם שביום שידעו אשר ילכו עם צלמיהם יקדימו מעצמם לנקות הרחוב ביום או בלילה שלפניו ולא יהי ניכר שהוא בשבילם וכה"ג איתא ביו"ד סי' ק"נ ע"ש. ויותר נכון שישכרו נכרי לנקות ובזה אין חשש כלל. אך אם א"א בזה יש לצדד להקל ע"פ מה דקיי"ל שנכרים דהאידנא אינם עוע"ז ע' יו"ד סי' קמ"ט וקנ"א. ועוד דהם אין עובדים להצורה כידוע ועוי"ל שניקוי הרחובות אינו בשביל צלמיהם דהא כ"פ מזדמן שנושאים צלמיהם בעת הובל מתיהם ואין גוזרין לנקות הרחוב וא"כ י"ל שמנקים הרחוב בשביל שהוא יום חגם או בשביל שהולך קיבוץ גדול ברחוב ובתוכם הנכבדים שבהם. ורק ראוי להודיע שיזהרו כל מה דאפשר לעשות זה ע"י נכרי

סימן נח

ע"ד מה שדרוש לעסקו לשלוח תמונתו שקורים פאטאגראפיא וחפץ כבודו בצדקת לבו לדעת אם יש בזה חשש איסור. הנה שמחתי מאד בשאלתו זאת אשר לא שם לב אל אשר נתפשט זה להיתר גמור. ומטרדותי להשיב כעת איזה ענינים להלכה למעשה. אשיבנו בקוצר

הנה צורת אדם מפורש בש"ס ר"ה דף כ"ד ובטוש"ע יו"ד סי' קמ"א שאסור לעשות ואף שעשאו אחר אסור להשהותו ואף ע"י נכרי אסור לעשות דאמירה לנכרי אסור מדרבנן בכ"ד וכמ"ש התו' בר"ה שם ובע"ז דף מ"ג והובא בש"ך שם סקי"ז ושם קיי"ל דרק בצורה בולטת אסור ולא בציור בצבע או שוקעת ע"ש סעיף ד'. אכן דעת הרמב"ן הובא בטור והר"ם מרוטנבורג והר"ן פ' כל הצלמים הביא דבריו והסכים לזה שצורת אדם וכן כל שבמדור העליון אסורים אף בשוקעת. וכל הפוסקים כתבו דמה שמציירים בסממנים דינו כשוקעת והובא בר"ן שם ג"כ. ולפ"ז אסור לשיטת הרמב"ן והר"מ והר"ן אף בציור בסממנים בצורת אדם. והתו' ביומא נ"ד והמרדכי בפ' חזקת סימן תקמ"ט ובפ' כל הצלמים בשם הר"מ ס"ל דציור בסמנים לאו כלום הוא ומותר לישראל לעשותו דזה לא מיקרי לא בולט ולא שוקע ואינה עשיה כלל. אכן ברמב"ם וטוש"ע סי' קמ"א ס"ד מבואר שדינו כשוקע. והב"י שם הביא על זה שכ"כ הר"מ במרדכי ותמהני שלא הרגיש דלהר"מ זה עדיף אף משוקע. וגם שלא הביא התו' דיומא כנ"ל

ולכאורה יש לדון בזה דהא איתא בב"ק דאיבעיא אי חזותא מילתא או לא ולא איפשטא וכתב הר"ן בתשובה סי' ע' ובפר"ח סי' ק"ב דבדאורייתא אזלינן לחומרא. והנה הכא הוי דאורייתא שלא לעשות צורת אדם. ונימא דחזותא מילתא היא והוי כצורה בולטת דהא איתא שם דאי חזותא מילתא הוי כאילו הצבע הוא בעין על הצמר ע"ש ובנו"ב מ"ת סי' ג' ראיתי שרוצה לומר דאף אי חזותא מילתא מ"מ לא הוי כאלו הוא בעין רק דהוי כגרם הנאה. ותמהני דהא מפורש בש"ס שם דהוי כאלו בעין. דאי לא הוי כבעין רק כגרם הנאה. א"כ היכי מצי למימר שם להנגזל הרי שלך לפניך אם צבע בצבע שלו את הצמר שלו ע"ש, ובאמת צדקו דברי הר"ן שם שכתב דאי נימא חזותא לאו מילתא. א"כ ע"כ מה שאסרה התורה חזותא בע"ז ובערלה ושביעית היינו רק מצד גרם הנאה ולא מצד דהוי בעין. ולזה באיסור דרבנן בע"ז וערלה י"ל דשרי בזה וזה גורם. אבל בדאורייתא אסור אף בזוז"ג דדילמא חזותא מילתא והוי בעין ויש כאן גופו של איסור