דברי מלכיאל ג פב

מדלא קאמר סברא זו שהיא עיקר טעמא דרבנן שמטמאים במקוה אף בר"ה כדאיתא בנדה ג'. וקאמר רק טעמא דחזקת טמא שזה אינו מספיק רק לטמא ברה"י ולא ברה"ר. ועוד דתקשה היכי מייתי ר"ש סתירה לדבריו. ועכצ"ל דלית ליה לר"ע סברא דהרי חסר לפניך ולטעמו אזיל דס"ל בפסחים מ"ד דנטל"פ מותר ולא אסרה תורה אלא קדירה ב"י וכמ"ש בחיבורי שם

ועפ"ז יש לישב מה שקשה בסוגיא שם דאמר דר"ע ס"ל כדרחבד"ה דנ"א תורה אלא קב"י. הא הוי מצי לשנויי דס"ל כר"מ בע"ז ס"ז דבאמת נטל"פ אסור בכל מקום ולא הוי חידוש כלל. וע' בתו' בע"ז שם ד"ה ואידך שכתבו דהא דרבנן אמרי חידוש הוא עכצ"ל דלא ס"ל כר"מ. וכן מפורש בלשון הש"ס דגמרינן מנבילה. ובע"ז שם איתא דלר"מ ממעטינן בנבילה רק סרוחה מעיקרא ע"ש. שוב ראיתי שכ"כ המהרש"א בפסחים שם דהומ"ל דר"ע ס"ל כר"מ. ולפמ"ש א"ש דכיון דמוכח מהא דקידושין ס"ו דלא ס"ל לר"ע סברא דהרי חסר לפניך. ממילא מוכרח דס"ל כר"ש דנטל"פ מותר. ולזה הוצרך לומר אליבא דר"ע כדרחבד"ה וכנ"ל ויש להאריך בזה ואכ"מ

סימן נו

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אפרים שרגא הלוי הרב דק' אוגייעוו

ע"ד שתחבו סכין לחלה המונחת על האור והסכין צריך ליבון דהוי תשמישו ע"י האור. אבל א"א ללבנו לפי שהוא קבוע בקתא. וצידד מעכ"ת דסגי להגעילו ג"פ וכמ"ש הפוסקים דבדבר שאין לו עיקר מה"ת מהני לכלי חרס הגעלה ג"פ ואף דהגעלה לא מהני לכלי חרס. ומכ"ש שיש להקל בנ"ד דחלת האור אין לו עיקר מה"ת. והגעלה מפלטת מסכין יותר ממה שמפלטת מכלי חרס. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה

הנה לכאורה היה אפשר לומר דמה שנבלע ע"י האור מתעצם בתוך הכלי עד שאינו יוצא ע"י הגעלה כלל רק ע"י ליבון וא"כ לא תועיל הגעלה בכה"ג. ומה שהקילו בכ"ח י"ל דהיינו רק בנבלע ע"י רותחין. אבל באמת ז"א דהא רוב פוסקים ס"ל דאזלינן בתר רוב תשמישו ואם רוב תשמיש הכלי ברותחין סגי בהגעלה אף שהאיסור נבלע ע"י האור עי"ד סי' קכ"א ואו"ח סי' תנ"א ס"י. אלמא שהאיסור נפלט גם בהגעלה אף שנבלע באור. וכשרוב תשמישו באור בעי ליבון. לפי שבהגעלה נשאר מעט מה שלא יפלוט עוד ע"י רותחין כמו שלא פלט עתה בהגעלה. ובאור יפלוט גם המעט הזה והוי כמבטל איסור לזה צריך ליבון ואכמ"ל בזה. וא"כ בדבר שאין לו עיקר מן התורה שהקילו להגעיל כלי חרס ג"פ. והטעם נראה דאף דקיי"ל שאינו יוצא מידי דופיו לעולם. מ"מ מפליט קצת בכל הגעלה ונשאר בכלי רק דבר מועט שבודאי יהא ששים כשיבשלו בו אף מעט. ואין כאן איסור רק משום מבטל איסור לכתחילה ובאיסור שאין לו עיקר מה"ת קיי"ל בי"ד סי' צ"ט שמותר לבטלו לכתחילה ועכ"פ מותר להוסיף עליו כמ"ש בב"י בשם הרשב"א וש"פ. ולזה הקילו בכ"ח בהגעלה ג"פ דהא כבר נפלט הרבה ונשאר רק מעט וגם כבר נבלעו בו מי ההגעלה וכשמבשל בו היתר הוי רק כמוסיף על ההיתר לבטל האיסור וזה שרי באיסור שאין לו עיקר מה"ת כנ"ל. ולפ"ז ה"ה בדבר הצריך ליבון מותר להגעילו. דהא בארנו שפולט בהגעלה ונשאר רק דבר מועט. וזה שרי לבטל אח"כ לכתחילה ע"י בישול דהא כבר נבלעו בו מקצת מי ההגעלה ג"כ והוי רק מוסיף. וגם דהא בחלת חו"ל ס"ל להרבה פוסקים שמותר לבטל לכתחילה אף לזר עיו"ד סי' שכ"ג ובאחרונים שם. וכתב הש"ך בסי' שכ"ג דבחלת חו"ל מגעילים כלי חרס ג"פ. וא"כ ה"ה בנשתמש באור וכנ"ל. וכן יש להוכיח מהא דאיתא בע"ז ע"ו ע"א דהיכא דבלע התירא א"צ ליבון אף בנשתמש באור וסגי בהגעלה. וכן קיי"ל בסי' קכ"א ס"ד. ונתבאר הסברא בחי' הריטב"א שם דאף ע"י הגעלה פולט הרבה ונשאר רק משהו. וכיון שהיתר הוא שוב אינו אוסר שאין בו בנו"ט ע"ש הרי מפורש שדבר הצריך ליבון פולט הרבה בהגעלה

ויש להביא ראיה להא דנ"ד דהא בהתירא בלע קיי"ל דסגי בהגעלה אף בנבלע ע"י האור וכמש"ל מהא דע"ז דף ע"ו. ובכ"ח לא מצינו שהתירו בהגעלה ג"פ ואדרבא מפורש שם גבי קדשים דכלי חרס ישבר וע' בתו' זבחים דף צ"ו. וכן גבי חמץ דעת הרבה פוסקים דמיקרי התירא בלע עיו"ד סי' קכ"א ס"ד ואו"ח סי' תנ"א. ומ"מ אמרינן קדירות בפסח ישברו או ישהם עד אחר הפסח ואין מועיל הגעלה ג"פ הרי דהגעלה בנשתמש ע"י האור קיל מהגעלה ג"פ בכ"ח. וממילא שמעינן דבאיסור שאין לו עיקר מה"ת שהקילו להגעיל כ"ח ג"פ. כל שכן שנקל להגעיל דבר הצריך ליבון. ובירושלמי פ"ג דפסחים ה"א איתא באמת גם גבי חמץ שיועיל הגעלה ג"פ בכ"ח. אך הירושלמי הזה צריך ביאור. וע' פר"ח או"ח סי' תמ"ז ססק"א ובחי' שם. ואכמ"ל בזה כיון שלהלכה סתמו כל הפוסקים שבתוך הפסח אין מועיל הגעלה ג"פ. ולאחה"פ א"צ הגעלה, וכמ"ש הח"י שם. ובדברי תוה"א בית ד' שער ד' יש לדון דס"ל שיועיל הגעלה בכ"ח בהתירא בלע ע"ש לענין הא שכל יום נעשה גיעול לחבירו וע' תו' זבחים דף צ"ו ומקוצר הפנאי אקצר

ולפ"ז א"צ בנ"ד הגעלה ג"פ רק סגי בהגעלה בפעם אחת וגם דהא יש לצרף שיטת הפוסקים דאזלינן בתר רוב תשמישו. וסכין אין רוב תשמישו באור וסגי בהגעלה. עיו"ד סי' קכ"א ס"ז ואו"ח סי' תנ"א ס"ג וס"ד וס"ו ואחרונים שם. והפר"ח ס"ס קכ"א פסק להלכה דאף סכין של איסור סגי בהגעלה ורק האחרונים כתבו שאין לסמוך עליו למעשה. ולזה אני מסכים לדעת מעכ"ת דסגי בנ"ד בהגעלה. רק מ"ש שלזה א"א בליבון לפי שיש לו קתא. לא הבנתי דהא גם לענין הגעלה צריך להסיר הקתא כמבואר בפוסקים ביו"ד סי' קכ"א ואו"ח סי' תנ"א לפי שהקתא מחוברת לסכין במסמרים קטנים ואין המים נכנסים שם כראוי ואולי כוונת מעכ"ת באמת להסיר הקתא ולהגעילה כשא"א ללבנה כגון שהיא של עץ או של עצם. אכן בגוף הדבר צ"ע דנהי דקיי"ל בסי' קכ"א ס"ו דחם מקצתו חם כולו וכשנשתמש במקצת הכלי באור נבלע בכולו. מ"מ מנ"ל דגם הקתא נתחמם ונבלע בו. והקתא עם הסכין הוי כשני קדירות הנוגעים זה בזה. ואף דבנשתמש ברותחין מגעילין גם הקתא היינו מטעם שחוששין שהגיעו הרותחין לגוף הקתא, וע' בזה במג"א סי' תנ"א סקכ"ד ובפמ"ג שם ובמשבצות שם סק"ה ובהגר"א סק"מ ויש להאריך בזה ואכ"מ. אך י"ל שנבלע בקתא ע"י המסמרות שמחברין הסכין להקתא. ובאמת יש להקל בנ"ד שלא להסיר הקתא דאף אם יעכבו המסמרים מלפלוט מהמקום שקבועים בו. מ"מ הוא רק מעט ומותר להשתמש בו אח"כ כי בודאי יהא ששים ומותר להוסיף לבטל בכה"ג כמש"ל. ועוד דהא כתב הרשב"א הובא בש"ך סי' קכ"א סק"ט דבהתירא בלע סגי בהכשר מקצתו ע"ש. וא"כ כל שכן באיסור שאין לו עיקר מה"ת וכמו שבארנו דקיל טפי מהתירא בלע. וברשב"א שם בית רביעי שער ד' מפורש דבהתירא בלע א"צ להגעיל הקתא. וחמץ הרי ס"ל לרשב"א דהוי איסורא. ומה שקשה ממש"ש גבי סכין. כבר התעוררו האחרונים בזה דשם נבלע רק דבר מועט ואין חל עליו שם איסור כי בטל ממילא כשישתמשו בו. ולזה נלע"ד שיש להקל דבלא"ה הקילו הפוסקים הרבה גבי חלת חו"ל בסי' שכ"ג. ויש לדון ג"כ שיוכל לשאול על החלה וכמ"ש הפוסקים שם. ואף שכבר נשרפה החלה מ"מ הרי יש הטעם הבלוע בסכין. אך צ"ע אם מותר לשאול דהא תהא הברכה שבירכו על הפרשת החלה לבטלה. ומזה יש לדון על עיקר סברא זו דשאלה על תרומה דאיתא בש"ס בנדרים דף נ"ט. ולא אאריך בזה באשר בנ"ד א"צ לזה. דסגי בהגעלה וגם א"צ להסיר הקתא וכמש"ל: