דברי מלכיאל ג סח

ט) בזה הרבה קצבים מניחים מהאחורים אל חלק הפנים בשר שיש בו חלב. וצריך לימוד איך לנקרו וצריך ליזהר בזה. וע' חיבורי ח"ב סי' ל"ו בזה

י) הנה נוכחתי שלפעמים יתראה כאלו הוא נופח בכל כוחו ובאמת הוא עוצר הרוח בקרבו בעת שמשימין הפושרין על הריאה. ואף שהריאה נראית כנפוחה. מ"מ כיון שאינו נופח לא יבצבץ אף אם יש נקב. ואם הבודק מסופק אם הוא נופח או לא. יעשה נקב דק במחט סמוך למקום זה ויראה אם יבצבץ. אך המבין יבין גם בלעדי זאת אם הוא נופח

יא) בזה מצוי מכשול שהשו"ב יש להם צפרנים חדים ובצפרניהם כורתים הסירכא ממקומה וקורים לזה קליפה. ואוי לקליפה כזו ודי לנו הקולא שמקילים בקליפה גמורה וכמבואר באחרונים. ויש שו"ב שאומרים כי אף שעברה הסירכא רק ממקומה. בכ"ז נראה להם שהיה כאן בשר בלוי קטן וממנו יצאה הסירכא ועברה הסירכא ממקומה עם הבשר בלוי שתחתיה. ונותנים טעם לדבריהם שהרי עברה הסירכא בנקל ממקומה. והנה חלילה להעמיד ע"ז ואיך אפשר לתלות שהיה בשר בלוי קטן כזה תחת מקום הסירכא ולא התפשט אף משהו לצדדין. והוא מילתא דלא שכיחא כלל. ומה שעברה בנקל. הוא מצד שניתקה בכח או שחתכה בצפרנו החד כסכין. ואנכי בחנתי וראיתי כאלה

יב) הנה דין זה מפורש בש"ס חולין ח' ע"ב שהטבח צריך שיהי' לו סכין מיוחד לחתוך בשר וסכין לחתוך חלבים וכן שני כלים של מים להדחת בשר וחלבים. וכ"ה ברמב"ם ובטוש"ע סי' ס"ד סט"ז שבסכין שחתכו חלב אסור לחתוך בשר וכן קיי"ל גבי בשר וחלב בסי' פ"ט. ואף דבסי' ס"ד סעי"ז איתא שנהגו לנקר בסכין אחד לסמוך על שמקנח הסכין בשעה שנוגע בחלב ואח"כ משפשף הבשר. נראה דהיינו משום דלא סגי בלא"ה. דכשמנקר הוא חותך הבשר ונוגע גם בחלב. וא"א לצמצם לחתוך החלב בסכין אחר. אבל בעלמא ודאי אסור לעשות כן וכמ"ש הפוסקים בסימן י' ובסי' צ"א שאסור לסמוך לכתחילה על הדחה שיעשו בסוף וכמפורש בש"ס חולין שהזכרנו וה"ה שאסור לחתוך בשר כשר בסכין שחתכו בו טריפה. והדבר נפלא שהעולם אין נזהרים בזה. והדבר נראה לעינים שכשקוצבים הבשר בקופיץ על העלי נשאר הרבה שמנונית בעלי. ונדבק זה בהבשר שקוצבים עליו אח"כ. וכן במאזנים נדבק שמנונית כדאיתא בב"ב דף פ"ח ע"ש ברשב"ם. ולא אאריך בזה אחרי שהוא ש"ס מפורש ליזהר בזה. ומוטל על כל רב ומורה להשגיח ע"ז

יג) בזה אין נזהרים להדיח כראוי באשר הבשר מתקלקל עי"ז. ואף שצדדתי בחיבורי ח"ב סי' ל"ז להקל בהודח מצד אחד תוך ג"י. בכ"ז לכתחילה ודאי שצריך להדיח משני צדדים כראוי. ובשומן ובשר הבאים ממקום אחר צריך ליזהר כי ע"פ רוב לא נודע בבירור מתי נשחט. וראוי להנהיג שתיכף ידיחו אותם. ומאז ימנו ג' ימים

יד) בזה מנהג הרבה בודקים להגיד להקצב כמה סירכות יש. ואח"כ שואלים לו. והנה ידוע שיש קצבים שחשודים להסיר הסירכא בידים. ואף שאינו חשוד למכור טריפה לישראל. בכ"ז מורה התירא לעצמו בזה שהשו"ב אינו אומן להסיר הסירכא ומטריף לו בחנם. ולבד זה הלא ערבך ערבא צריך וגם הקצב בעצמו ישכח כמה היו ובאיזה מקום. והרבה פעמים ראיתי שהשו"ב והקצב אינם זוכרים. רק השו"ב מחפש אם ימצא סירכא. ולפעמים תקרע הסירכא כשמוציא הקצב את הריאה. והשו"ב אינו יודע היכן צריך לבדוק במקום הסירכא אחרי שאינו יודע כלל שנקרעה סירכא בריאה זו. ולזה ההכרח לתקן שיכתוב כמה יש סירכות ומקומן

טו) הנה כמה אחרונים נסתפקו אם מי שאינו נזהר באיזה חומרא נאמן על דבר זה למי שנזהר בזה. דהו"ל כחשוד על דבר זה ואף דמסקנא דמילתא שהוא נאמן. מ"מ בנ"ד יש להחמיר שלא לסמוך על הקצב באשר הנסיון הורה שהקצב חושב א"ע למבין בדבר הזה. ואומר שסירכא זו לא היתה כלום. ורק השו"ב העליל עליו וכדומה. ולזה אין ראוי לסמוך עליו רק על השו"ב או על המשגיח

טז בהניקור יש מכשול גדול כי בחלב הכסלים מניחים הקצבים כמעט ע"פ רוב משהו וכן לוקחים מחלב הכליות. והרי החמירו חז"ל בחולין צ"ג ובטוש"ע סי' ס"ד להעביר הטבח אם נמצא אחריו כשעורה חלב. ומזה נראה חומר האיסור במאכלות אסורות שהרי כשעורה חלב הוי פחות מכשיעור ולדעת ר"ל ביומא ע"ג הוא מדרבנן. וגם הלא לא יאכלוהו בעין ויבטל ברוב שומן. ואם יבשלנו יהי בתבשיל ששים בלי ספק. וכ"ז החמירו להעבירו מפרנסתו אף דטפלי תלו ביה ואף שפירש"י ותו' ריש גיטין שכל אחד נאמן על ניקור חלב וכ"כ כל הפוסקים. היינו בסתמא. אבל בעתים הללי הורה הנסיון שהקצבים אין מדקדקים בזה כראוי. כי פרנסת מכירת הבשר נמסרה ע"פ רוב בידי אנשים המוניים ונערים מנוערים. וגם כי תדיר הם נחפזים לגמור הניקור בשביל הקונים העומדים עליהם. והיכא דאיתרע הנאמנות. ודאי קשה לסמוך עליהם בלי השגחה. והרי כל אשה נאמנת על הלכות נדתה וטבילתה כדאיתא ריש גיטין ובכתובות ע"ב. ובכ"ז אמרינן נדה דף ה' שהבדיקה שלפני תשמיש אין עולה לה לפי שמהומה לביתה וכן בדף ס"ח שם איתא שחופפת ביום ולא בליל טבילתה מפני שמהומה לביתה ולא חייפא שפיר ע"ש ברש"י ותו'. ואף שאומרת שתבדוק או תחוף היטב ונאמנת ע"ז מה"ת. בכ"ז לא סמכו עליה משום דמסתבר שלא תזהר כראוי. ומכ"ש בנ"ד שידוע שהם נחפזים וטרודים. והרבה פעמים מנקר הכסלים בעת המכירה ממש. ולזה אין לסמוך עליו בלי משגיח ע"ז. וגם דהא אפשר שאין בקיאים היטב איך לנקר ומורים היתר לעצמם שאינו חלב וכאשר בא לפני כ"פ

ואם כבר ניקר ונמצא אח"כ חלב יש לדון שאפשר לא החמירו להעבירו רק כשכבר מכרו לאכילה. וכעין הא דכתובות דף ע"ב גבי מאכילתו שאינו מעושר דקיי"ל שם דבעינן דווקא שכבר בא לידי אכילה ע' אהע"ז סי' קט"ו ויש לי עוד ראיות לזה. וע' תב"ש סי' ב' סעי"ח. אך דא"כ יהי להקצב תדיר מקום להשתמט מעונש. כי ע"פ רוב האשה מוכרת הבשר או בנו ומשרתו. ויאמר כי בטעות נעשה זאת. ולזאת ראוי להזהירם שאם יתחילו הניקור בכסלים יגמרו כולו. ואח"כ כשימצאו חלב יענישוהו לפי ראות עיני המורה [אם יהי ברשות הממשלה יר"ה] והעירותי בזה באשר כי אם נחמיר להעבירו בכשעורה לא ישאר לנו אף קצב אחד כי נעביר את כולם. ולזאת כתבתי שיש מקום לצדד להקל בזה אם לא שנמצא אחריו שנים או שלשה פעמים והרי הזהירוהו ולא נזהר אז בודאי ראוי להעבירו עד שיעשה תשובה. והלא דין מפורש הוא בלי חולק וכל דבריהם כגחלי אש

סימן מב

ע"ד אשר כתבתי בחיבורי ח"ב סי' ט' דמומר לחלל שבת בדרבנן אף להפר"ח הוי מומר וחשוד לכה"ת לדרבנן. והקשה כבודו דהרעק"א בחי' ליו"ד סי' ב' הוכיח מהר"ן דאף לדרבנן לא הוי מומר. הנה חי' הרעק"א על יו"ד אינו ת"י אבל ראיתי דברי הרעק"א בדרוש וחידוש מערכה ג'. ונראה שהם הדברים שהביא כת"ר מחידושיו. ושם לא נזכר כלל לענין דרבנן. רק הוכיח מהר"ן דלא הוי מומר מדרבנן לענין איסור דאורייתא ע"ש. אבל דליהוי מומר וחשוד לדברי סופרים בכה"ת כולה י"ל דגם הר"ן מודה. והלא הביא כת"ר דברי שו"ת מהר"י אסאד סי' ח' שכ' ג"כ כדברי. ועיינתי שם וראיתי