דברי מלכיאל ג סו

מקום שהיא והובא בטוש"ע סי' ל"ט סכ"ה. וע' חיבורי ח"ב ס"ס כ' שבארתי שבסירכא לשומן יש לדון ג"כ מצד רוב כשירות יותר מבסירכא לדופן לפי שסירכות לשומן מצויות יותר. וא"כ שפיר נימא שבודאי היה עיקר הסירכא שלא במקום הבצבוץ ונהי דהיכא שמיעכו בסירכא ונמצא בצבוץ ודאי אין להקל בשביל שברוב הסירכא אין בצבוץ. ואף שהביאו האחרונים שהתוי"ק רוצה לדון כן. בכ"ז חלילה להורות כן וכמ"ש במק"א בזה. אבל הכא שיש לתלות הבצבוץ בחוזק הניתוק ודאי שיש לדון כן

והוחל דבר המטריף נראה ג"כ דלא הוי. דהלא הבצבוץ אינו סמוך ממש למקום שהיתה הסירכא לפנינו. רק יש איזה הפסק בינתיים שניכר שנקלף משם איזה דבר ושם הוא שלם. ואין שייך להחזיק ריעותא ממקום למקום וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' נ"א. ומצד קרוב ג"כ אין שייך לדון. כי סברת קרוב הוא רק היכא שנמצא דבר ויש ספק מאיזה מקום בא. אמרינן שבא ממקום הקרוב. אבל לומר שהדבר שקרוב לזה נתפשט גם לכאן. זה לא מצינו. והא דמשכונת קברות. היינו משום דהא באמת יש לנו לחוש בכל מת לשכונת קברות. רק כתבו התו' בנזיר ס"ד הסברא דאם היה שם ביה"ק היה נודע. וכיון שלא ידעו ממתים הללו מוכח שנקברו שם באקראי אבל בג' מתים רגלים לדבר שיש כאן שכונת קברות כיון שנקברו כסדר בהרחקת המדה המפורשת במשנה שם. ולפמ"ש התו' בדף ס"ה בשם הרשב"ם דהוי הל"מ ודאי שאין ראיה משם

ומהא דב"מ ג"כ אין ראיה דשם בין לפירש"י בין להתו' שם איירי שיש הוכחה גמורה שמהכלי נפלו כגון שנשתייר קצת לפני הכלי לגבי הפירות. ובנאו הכי ג"כ לק"מ דשם הרי של המוצא בודאי אינם. ולזה כשיש כלי בצד הפירות. אסור לו ליקח לעצמו הפירות כשבא בעל הכלי ונותן סימן בכלי ואומר ברי שהפירות שלו הם ונפלו מהכלי. והא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. י"ל דהיינו כשאין טענת ברי לשום אחד מהם. ובהא דבב"ב כ"ג ע"ב גבי ניפול הנמצא. י"ל דאיירי ג"כ שאין בעל השובך טוען ברי. אבל אם טוען ברי י"ל דבאמת נאמן ולא אזלינן בתר רובא דעלמא. ועוי"ל דשם אם היה מקום לחוש לרובא דעלמא ממילא מיאש בעל הניפול כי חושב שהמוצא יתלה ברובא דעלמא. וכדקיי"ל במציאה במקום שרובם עובדי כוכבים שאמרינן דמיאש. אבל הכא בעל הכלי לא מיאש מהפירות. כי המוצא הפירות ימצא גם הכלי וישיב לו שניהם ע"י סימן. וע' קצה"ח ונה"מ בסי' רס"ב סי"ט בענין זה דמצא כלי ופירות. וכ"כ שם הנה"מ לחלק בין הך להא דאה"ע סי' י"ז בב"ש ס"ק ס"ט משום שבעל הפירות אומר ברי שהם שלו ויש להאריך בזה. ומ"ש הנתיבות שם שיאמר כמה פירות יש. צ"ע לדעתי דא"כ נימא דמנין הוי סימן וכ"כ הפנ"י בב"מ כ"ה דאיירי בגוונא שא"י לומר סימן של מנין כגון שהוא דרך נפילה ע"ש ואכמ"ל בזה. ועוד דבלא"ה כבר כתבתי לחלק דבקרוב תלינן רק במקום שאנו דנין מאיזה מקום בא דבר זה לכאן. אבל לא בנ"ד שהספק הוא אם הסירכא הגיעה גם לכאן. עכ"פ בנ"ד יש להקל

סימן מא

בע"ה מקצת תקנות בעניני שו"ב שתקנתי לבד אותן השייכים רק לפי המקום

א) להשגיח שיגלחו צואר הבהמות כראוי לפני השחיטה ולרחוץ הצואר במים

ב) להשגיח אם השוחטים בודקים הסימנים תיכף לאחר שחיטה ושיבדקום בידם דווקא

ג) בעת בדיקת הריאה לא יעמדו מהקצבים רק אחד שנופח הריאה

ד) בעת בדיקת הריאה יעמוד שו"ב אחד על גבי הבודק. או המשגיח יעמוד על גביו

ה) להשגיח שבעת בדיקת הפושרין תהי הריאה נפוחה כראוי ועכ"פ האונא שבה היתה הסירכא תהי נפוחה כולה כראוי

ו) להזהיר את השו"ב שיעשו איזה סימן במקום הסירכא קודם שיסירו אותה. כדי שלא יפול ספק אח"כ במקום עמידת הסירכא

ז) אם יזדמן אצל קצב אחד כשירה וטריפה ביום אחד. אזי על המשגיח להשגיח אם לא הוחלפו הראש והרגלים והבני מעים ושאר אברים זה בזה. ויעשו בהם סימן. וגם על גוף הבהמה הכשירה יניח חותם שידעו בעת מכירת הבשר שזוהי הכשרה

ח) בעת שחיטת עגלים ישגיח שיגיד הקצב בבירור שיודע בעצמו שהם בני שמונה ימים. או שישגיח השו"ב שיהא להם סימנים שינים וקרנים כדין

ט) הנאמן ישגיח שלא יניחו בשר מהאחורים. אל חלק הפנים יותר מהראוי. וכן הבשר שבין צלע י"ב לצלע י"ג יניחוהו לצד האחורים אם אין יודעים לנקרו כראוי

י) להשגיח שהנופח בעת הבדיקה לא יעשה מלאכתו רמיה: יא) להשגיח על אופן הסרת הסירכא שתהי' ע"י קליפה עכ"פ ולא לקרוע אותה ממקומה

יב) להשגיח בחניות של הקצבים שיתלו הבשר כשר על כותל מיוחד. ולא יתלו עליו בשר טריפה. וכן העלי שקורין קלאץ והמאזנים והקופיץ והסכין והשולחן יהא הכל לכשר לבד ולטריפה לבד

יג) ישגיח אם אינם משהין בשר יותר משלשה ימים. ואיך מדיחים הבשר. וביחוד על השומן הבא ממרחק

יד) באשר שאי אפשר שיזכור השו"ב כמה סירכות מצא בבדיקתו בפנים. ובאיזה מקום היו הסירכות ובפרט במקומות ששוחטים הרבה וצריך לבדוק הרבה בהמות בפנים קודם שבודקם בדיקת חוץ. לזאת יעמוד המשגיח בשעת בדיקת פנים ויכתוב מספר הסירכות ובאיזה מקום הם. כי ע"י שכחה אפשר לבא לידי מכשול. שיסירו איזה סירכא בשעת הוצאת הריאה בשוגג או במזיד. והשו"ב לא ידע שהיה שם סירכא

טו) על המשגיח לדעת אצל מי יש בשר בלא סירכא. ואצל מי יש בשר שהיו סירכות קלות. ואצל מי היתה שאלת חכם על בהמתו למען יוכל להודיע להרוצה לדעת

טז) להשגיח שיהא הבשר מנוקר כראוי. וביחוד להשגיח על הכסלים שיהו מנוקרים כראוי. וכן להשגיח שיש קצבים הנוטלים שומן מעל האחורים. ושם נוגע לפעמים לתרבא דתותי מתני. ובכבשים הרבה קצבים נוטלים שומן מעל האחורים וקורים זה קארבין. ויש שם חלב גמור כאשר נתברר לפני וכן בשומן הבא ממרחק צריך להשגיח כי ע"פ רוב לא ניטל הקרום מעל השומן דהדרא דכנתא כאשר בא לפני כ"פ

בע"ה ביאור על התקנות הנזכרות על סדר האותיות

א) הנסיון הורה אשר הסכינים החדים וחלקים ע"פ השחזת פולין מתקלקלים ע"י השער והעפרורית שנמצא בשער הצואר ולזה יש לחוש שיפגם הסכין. ואף שהרי יבדקנו אחר השחיטה. בכ"ז כיון שודאי פוגם אין לשחוט לכתחילה כן ואף אם יתנו הבעלים רשות לשחוט כן. בכ"ז יש לחוש דהוי כמעקר לכתחילה וגם דהוי ברכה לבטלה כשהיא בהמה הראשונה. וכשמוצאים פגימה אחר השחיטה. צריך לעיין אם נמצא שלא נתגלח השער קצת אזי אין לתלות במפרקת אף במקום שהקילו קצת פוסקים כמ"ש בשו"ת מקום שמואל סי' צ"ג