דברי מלכיאל ג סה

עכ"פ העיקר שלא לזוז מדעת התב"ש ולב"ש וב"א אשר מפיהם אנו חיים. ורק כשיש עוד איזה צד להקל וכנ"ל יש מקום להקל או בהפ"מ ושעה"ד גדול אם אין הסירכא מגעת רק כשתי אצבעות מן השיפול

סימן לט

ע"ד שיצאה מאונא אמצעית כעין יתרת ונתרוקן הבשר ונשארו רק קרומים והיה דבוק לשומן הלב. וכאשר הפרידו מהשומן נמצא שהיה קרום בין היתרת להשומן. וכשהעבירו הקרום לא היה אפשר לבדוק בפושרין באשר לא בא הרוח לתוכה וע"י דחיקה ומשמוש הרבה נכנס רוח רק בקצתה. ובמקום אחד נראה כאלו חסר קרום. וא"א לדעת אם חסרים שני הקרומים והקרום הנשאר הוא הקרומים השנים שמצד השני ואפשר שאין חסר שם כלל או חסר רק קרום אחד כי א"א להחליט למראית העין במקום כזה כידוע לבקיאים וכאשר דחקו שם הוגבה הקרום במקום ההוא. אך בכ"ז אפשר שהוא מקרומים שבצד השני. ועוד ספק בזה לפי דברי הבודק שאפשר שבמקום זה לא היתה גוף הסירכא רק התפשטות. כי היתרת היתה דבוקה לשומן במקומות מקומות. ורק הקרום היה פרוס על כולה. וגם כי קלף איזה פעמים קרומים משם כדי לנקות הריאה. ואפשר שזה נעשה בעת שקלף שם קרום שני

לכאורה יש להחמיר דהרי כיון שיש ספק אם הקרום שלם א"כ הוי ספק אם עברה הסירכא שפשוט בפוסקים דטריפה. דאף להמקילים בהפ"מ אם לא בדקו מקום הסירכא בפושרין. מ"מ מודו שצריך שידע בבירור שעברה הסירכא כהוגן ונשאר קרום הריאה שלם לפי מראית העין. וגם יש לדון דהוי תרתי לריעותא סירכא ע"ג יתרת שכתבו האחרונים דהוי תר"ל. ומכ"ש סירכא שאפשר שקלטה קרום הריאה בודאי יש להחמיר במקום שיש עוד רעותא. ועוד דהא הרבה פוסקים הטריפו בסירכא שקלטה עמה קרום העליון של ריאה. וא"כ יש כאן ס"ס לחומרא שמא קלטה שני הקרומים וניקבה הריאה. ואף אם לא קלטה שניהם. שמא קלטה קרום אחד עכ"פ וטריפה

אכן באמת נראה להקל בזה דכיון שבין השומן להיתרת היה קרום נוסף א"כ אין זה סירכא מהריאה רק מקרום הנוסף. וכבר נתבאר בחיבורי ח"ב סי' כ"ח דבזה יש להקל אם נמצא בצבוץ בקליפת הקרום כי הקרום נוסף אינו ריעותא ואין חיוב לקלפו. וממילא דבנ"ד לא הוי תר"ל דהא מבואר בפוסקים דבעינן שיהו הריעותות סמוכים זה אצל זה או זה ע"ג זה. והכא היה קרום מפסיק בין השומן להיתרת וקרום נוסף אינו ריעותא כלל כידוע. ובאמת סירכא לשומן שכתבו הפוסקים דהוי רק ספק וכמ"ש בשאילת יעב"ץ סי' קמ"ו וע' חיבורי ח"א ס' נ'. י"ל דלא הוי ריעותא גדולה כשעברה הסירכא. ובלא"ה הקילו הפוסקים בתר"ל. וגם באמת אינה יתרת גמורה כי דרך האונות לצאת מהן כעין ראשים באיזה מקומות ואינן שוות הקצוות כידוע וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' קל"ד. ובפרט כשהבשר מתרוקן ונשארים רק קרומים נראה כעין יתרת. ובאמת הוא קצה מהאונא שנמשך קצת יותר. ומה שקלט בהסרת קרום הנוסף את קרום הריאה אין בזה חשש כיון שלא היה חיוב להסירו כמש"ל. שוב תלינן בחוזק הקליפה וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' מ"ז ובפרט בנתרוקן הבשר שהקרום נוסף דבוק בחוזק ע"פ רוב. וגם דהא הוי טובא ספיקי שמא לא קלט כלל קרום הריאה. ואף אם קלט שמא קלט רק קרום העליון וכדעת הסוברים דבכה"ג כשר אף בסירכא וע' חיבורי ח"א סי' מ"ו. ואף אי נימא דבכה"ג טריפה או שקלט שני הקרומים. שמא נעשה זה מחוזק הקליפה והוא רק קרום נוסף שא"צ להסירו כנ"ל. וגם שמא כבר קלף ממקום זה קרום אחד וזה הוי קרום שני. ועוד שמא במקום שקלט הקרום לא היה דבוק כלל לשומן כמו שבא בשאלה ואין כאן סירכא כלל. ולזה יש להקל בנ"ד. ויש להאריך בכל פרט בזה אך אין העת מספקת לזה

סימן מ

ע"ד בודק שהרגיש בפנים שיש סירכא מאונא עליונה לשומן וכשהוציאו הריאה מצאו הסירכא על חוד הריאה ועברה כראוי ולא בצבץ במקום הסירכא. רק אצל הסירכא ניכר שנקלף איזה דבר מהחוד. וקצת מקמא. ויש שם בצבוץ ולפי דברי הבודק ולפי ראות עין נראה ברור שעמדה גם כאן הסירכא ונקלפה בהוצאת הטבח או בהעברת ידו שם. רק יש ספק שאפשר שבעת שנקלפה קצת מהסירכא בהעברת יד הטבח נקלף עמה קצת התפשטותה לצד אחד. והבצבוץ שישנו אינו תחת מקום הסירכא רק תחת ההתפשטות

לכאורה יש להחמיר כיון שהיתה כאן בודאי סירכא אין להתירה עד שנדע שעברה כראוי. וקיי"ל כשנאבדה ריאה עם סירכא דטריפה. והכא נהי שיש ספק אם היתה הסירכא במקום שמבצבץ. מ"מ המקום מוכיח שגם כאן הגיעה הסירכא ותולין קלקלה במקולקל. וגם דהא כתב הרשב"א בחידושיו בפ"ק דחולין דהיכא שידוע שיש שם סירכא הוי הוחל דבר המטריף ואין להתירה עד שיתברר שאינה סירכא. וא"כ ה"ה הכא הרי הוחל דבר המטריף. וכעין הא דקיי"ל בפ"ה דנגעים דהיכא שנזקק לטומאה ספיקו טמא. ואף דבחיבורי ח"א סי' נ"א כתבתי דהיכא שעברה הסירכא שלפנינו ויש ספק שמא הגיעה למקום הבצבוץ לא מיקרי הוחל דבר המטריף. מ"מ היינו רק שם שהיה איזה הפסק בין הסירכא להקרע. אבל הכא סמוך להסירכא ניכר שנקלף איזה דבר. א"כ ידים מוכיחות שהסירכא היתה על כל מקום שנראה שנקלף איזה דבר. ויש לדון בזה מצד קורבא דמוכח ג"כ וכמ"ש הפרמ"ג שיש לילך בסירכא בתר קרוב הובא בחיבורי ח"ב ס"ס י"ב. והכא ליכא רוב כנגד הקרוב. דכיון דאיכא כאן ריעותא יצאה מכלל רוב בהמות כשרות. ולא שייך לומר שרוב סירכות כאלה אין מבצבצים או אין נקרעים. וגם יש לדמות זה להא דתנן בפט"ז דאהלות ובנזיר ס"ד שאם מצא ג' מתים דנין שהוא שכונת קברות ובמוצא שנים אמרינן שנקברו שם במקרה. הרי שהמת השלישי מוכיח על השנים הראשונים שכולם נקברו בביה"ק קבוע. וה"ה הכא מוכיח זה על זה שהוא מהסירכא. וגבי מת לא שייך סברא דבתלתא הוי חזקה. וכעין הא דאיתא בב"מ כ"ה במצא כלי ואצלו פירות אמרינן שהפירות באו מן הכלי היכא שמקצתן ישנן בכלי ע"ש

אך באמת ז"א דהכא בסירכא לשומן כבר כתבו הפוסקים דהוי רק ספק וכמ"ש בשאילת יעב"ץ סי' קמ"ו וכבר צדדנו בחיבורי ח"א סי' נ' להקל בנאבדה בסירכא לשומן היכא שיש עוד צד להקל. והכא הרי יש כאן ספק אם הגיעה הסירכא למקום הבצבוץ. והרי יש כאן ס"ס שמא לא הגיעה הסירכא לכאן. ואף אם הגיעה שמא אילו לא ניתקה בהוצאת הריאה היתה עוברת במיעוך הנהוג ולא היה מבצבץ. רק עתה בשביל שניתקה בחוזק ניטל עמה קצת מקרום הריאה. ולא שייך כאן לומר תולין הקלקלה במקולקל היכא דאיכא רגלים לדבר לתלות במה שניתקה בחוזק. וגם דאדרבא הרי חזינן שבכל שטח שתחת הסירכא לא בצבץ. ומהיכי תיתי לומר שמקום זה מיעוטא דמיעוטא שתחת הסירכא יבצבץ. ויותר נכון לומר שהבצבוץ נעשה ע"י שניתקה בחוזק. וניזל בתר רוב הסירכא כעין מ"ש הבעה"ע גבי סירכא לדופן דאזלינן בתר רוב הסירכא לאיזה