דברי מלכיאל ג סד

להקל מטעם סירכא כפולה. וגם דהא התב"ש מחמיר גם בסירכא כפולה שיוצאת כסדרן

ומה שהביא כבודו דברי הב"א סי' ל"ט ס"ק מ"ד שכתב לדון בזה ע"פ שיטת בעה"ע גבי סירכא לדופן דאזלינן בתר רוב הסירכא. וה"נ ניזיל בתר רובא. לדעתי לשיטת התו' שכתבו טעם טריפות סירכא לפי שסופה להתפרק א"כ הכא אף שחלק הסירכא שלמעלה מחציין עבר במיעוך. מ"מ יש לחוש שבחיי הבהמה היתה מתפרקת גם למטה מחציין כי כשהיה מתפרק למעלה ממילא היה נמשך לפרק גם למטה. ורק אם הסירכא אינה כי אם למטה אז אין לחוש לפירוק לפי שהאונות שוכבות שם זו על זו ואינן מתפרקות. ואף שכתבו הפוסקים דלהתו' סגי אם עברה הסירכא במיעוך מצד אחד. דאמרינן שגם בחיי הבהמה היתה מתפרקת משם. היינו משום דכיון דחזינן שבצד זה אינה מחוברת בחוזק להריאה. אמרינן שמצד זה היה מתפרק מקודם. וממילא לא היה מתפרק כלל מצד השני. כיון ששוב לא היה שם דבר שימשוך הסירכא שהרי עברה כולה מצד אחד והויא סירכא תלויה. אבל בנ"ד שפיר יש לחוש שכיון שהתחיל להתפרק היתה מתפרקת גם למטה כידוע שכן דרך הקרומים לימשך עד מקום שאפשר להמשך. וגם דהא כבר כתב התב"ש וכמה אחרונים שהרבה ראשונים חולקים על הבעה"ע ואין להורות כהבעה"ע רק במקום שנהגו כן. ואצלינו אין שייך לומר שנהגו כהבע"ה דהא בלא"ה מחמירים אצלינו למעך בסירכא לדופן וכן במכה בדופן. והרי הב"א כתב שם שהמנהג להטריף בהא דנ"ד ע"ש סעיף ל"ח. אך י"ל דשם איירי שלא עברה במיעוך ולפמ"ש יש לדון גם לשיטת רש"י להחמיר דהא קיי"ל בסי' ל"ט דלשיטת רש"י אף סירכא כסדרן צריכה בדיקה. ואנן שאין בקיאין בבדיקה יש לאסור. ורק נוהגין להקל בלמטה מחציין בלי בדיקה לפי שסומכין על שיטות שארי ראשונים דס"ל שסרכא כסדרן אפשרות בלא נקב ע"ש בט"ז סק"ו ובש"ך ושאר אחרונים. ואף שקצת פוסקים צדדו דגם לרש"י א"צ בדיקה בכסדרן לפי שרוב פעמים סותמת הסירכא כל הנקב. מ"מ כבר כתבו הפוסקים שהעיקר דלרש"י צריך בדיקה אם נסתם הנקב. וא"כ מה מהני בזה מה שהרוב סירכא היא למטה מחציין. ולהבעה"ע שכתב דבסירכא כסדרן כשירה אף אי מפקא זיקא והובא באחרונים שפיר י"ל דניזיל בזה בתר רוב. אבל כל הפוסקים חולקים בזה על בעה"ע וממילא אין סברא לצדד בנ"ד מצד רוב הסירכא. דלרש"י לא מהני זה כלל. ולהתו' אין שייך סברא דניזל בתר רובא כמ"ש האחרונים ובאמת גם לדעת התו' י"ל סברא זו דמוכח שעיקר הסירכא ברובה והשאר היא התפשטות ליחה בעלמא ואין סופה להתפרק

אכן מ"מ בנ"ד א"א לומר כן דחיישינן שכשתתחיל להתפרק יתפרק גם למטה מחציין וכמש"ל. ואם סרוך לדופן מאונא ואומא. י"ל שאין חוששין לזה כיון דהוי שני מקומות ואין דרך לימשך ביחד כשתתפרק. ועוד דהא דופן קיי"ל בחולין מ"ח שסותמת נקב שבריאה. ורק בנקב בלי סירכא החמירו. אבל בסירכא אין חוששין שתתפרק לפי שמסתבכת הסירכא היטב מחום רביצתה אצל הדופן כמבואר בפוסקים. ואף אם עדיין אין כאן נקב נימא כשתתפרק ותינקב יחזור המקום להסתבך וליסתם בסירכא לדופן. וכעין מ"ש הר"ן פא"ט שכל נקב נגד הדופן שהוא עומד ליסהם בסירכא כשר ע"ש. וא"כ הוי ס"ס שמא לא תתפרק מהאונא. ואף אם תתפרק שמא תסתם אח"כ ע"י סירכא לדופן עוד הפעם. אבל בנ"ד להתו' דלא ס"ל סברא שסירכא כסדרן סותמת הנקב. רק ס"ל שאין כאן נקב ואין כופה להתפרק. א"כ היכא שהסירכא הולכת גם למעלה מחציין יש לחוש שתתפרק גם למטה מחציין וכמש"ל. וכן קיי"ל בסי' ל"ט כשהסירכא באלכסון ממעלה מחציין למטה מחציין דינה שלא כסדרן והכל מטעם שהזכרנו. ובאמת העיקר שגם להתו' צריך להסיר הסירכא משני הצדדים ואכמ"ל בזה. שוב ראיתי שגם הלב"ש כתב בסי' ל"ט ס"ק מ"ט אות ב' דלדעת התו' יש לחוש שהסירכא שלא כסדרן כשתתפרק תפרוק גם את הסירכא כסדרן שעומדת אצלה ע"ש. ושמחתי שכוונתי לדעתו הג' וכ"ש בנ"ד שהכל סירכא אחת שיש לחוש לזה

והנה התב"ש בסי' ל"ט סט"ו והלב"ש שם ס"ק נ"א וס"ק ס"א כתבו שאם יש שתי סרכות סמוכות ואחת כסדרן או שמכסדרן יוצאה סירכא למקום אחר. צריך שגם הסירכא כסדרן תעבור במיעוך. וכתב הלב"ש שם הטעם דהוי תר"ל וסירכא האחת מוכחת על חבירתה שבאה ג"כ מחמת נקב ע"ש. והנה סברא דתר"ל בזה הוזכרה בט"ז סק"ט. אבל הוא צ"ע וכבר הרגישו האחרונים בזה דלא שייך הכא תר"ל. וגם סברת הלב"ש צ"ע לענ"ד. ויש להאריך בזה מסוגיא דב"מ כ"ה במוצא כלי עם פירות שמוכיח זה על זה ועוד מאיזה סוגיות. אך אין העת מסכמת לזה כי באמת לא דמי כלל. ובפרט כשעברה הסירכא שלא כסדרן. א"כ נתגלה שהיתה רק ליחות בעלמא. ומה הוכחה יש על הכסדרן. ואדרבא מוכח שגם הסירכא כסדרן היא רק ליחות בעלמא. אבל בנ"ד שהסירכא אחת היא שפיר י"ל שצריך למעך כולה בין לרש"י בין להתו'. דלרש"י כבר כתבנו שכל סירכא כסדרן בעי בדיקה ואין אנו בקיאין בבדיקה זו שהיא להקל. ולזה צריך למעך הסירכא ואח"כ לבדוק בפושרין שאז הבדיקה רק להחמיר כמ"ש הפמ"ג משבצות סק"ו וסמכינן שפיר על בדיקתינו בזה. ואי לשיטת התו' כבר בארנו שצריך למעך כל הסירכא לפי שיש לחוש שתתפרק על ידי מקצת הסירכא של מעלה מחציין. ולפ"ז א"ש דינם של התב"ש וב"א ולב"ש בזה ולא מטעמייהו. אכן במקום שיש איזה צד להקל או בהפ"מ ושעה"ד גדול יש לצרף שיטת הראשונים דגם למעלה. מחציין או לחוד מיקרי כסדרן. וכן צירוף שיטת הראב"ד והתו' דבכסדרן לא נעשה מחמת נקב רק מחמת דוחק רביצתן. ובשלא כסדרן נעשה הסירכא מחמת נקב. ולפ"ז שפיר מהני אם עברה הסירכא למעלה מחציין וא"צ להסיר למטה מחציין. ואם עברה הסירכא גם למטה מחציין ויש שם בצבוץ ויש מקום להסתפק שמא נעשה מקליפת הסירכא שקלפה בכח קצת או שאחזה שם בצפרנו. יש להקל דהוי ס"ס שמא לא היה כאן נקב. ואם היה נקב שמא הלכה כרש"י שסירכא כסדרן סותמת הנקב. וכן להתו' יש ס"ס שמא לא נעשה הנקב ע"י פירוק הסירכא. ואף אם נעשה ע"י פירוקה. שמא מחיים לא היתה מתפרקת רק מה שלמעלה מחציין ולא למטה. דעכ"פ ספק הוי. וכבר כתבו הפוסקים בסי' פ"א דכל סירכא הוי רק ספק טריפה ע"ש. וע"ל סי' מ' אי מקצתה מוכיח על השאר

ולכאורה י"ל דגם בלי הסרת הסירכא יש ס"ס דשמא הלכה כרש"י שטעם טריפות סירכא הוא משום נקב. וא"כ הכא ניזל בתר רובא שרוב הסירכא היא למטה מחציין והנקב הוא שם וכמ"ש הב"א. וגם דבנ"ד א"צ לזה דכיון שעברה המקצת שלמעלה מחציין במיעוך. א"כ מוכח ממילא שאם יש נקב הוא רק למטה מחציין. ואף אם הלכה כהתו' שהאיסור הוא שסופה להתפרק. מ"מ שמא היה מתפרק רק מה שלמעלה מחציין ולא מה שלמטה מחציין. וכמש"ל דעכ"פ אינו ודאי שימשוך עמו מה שלמטה. אבל ז"א דהא לשיטת רש"י צריך בדיקה בסירכא כסדרן אם סתמה הנקב כהוגן ואין אנו בקיאים בבדיקה זו וע"כ צריך להסיר הסירכא ולבדקה בפושרין וכמש"ל. ועוד דכיון דאפשר לברר ע"י הסרת הסירכא. אין לנו לסמוך על ס"ס. ובפרט בנ"ד שמתחיל לעסוק בהסרת הסירכא למעלה מחציין. איך נתיר לו להניח את מה שלמטה בשביל שיסמוך על ס"ס. וזה דומה להא דאיתא בב"ב דף צ"ד דלר' יוסי אם בא לבור את הכלאים יבור הכל שאם יניח קצת מיחזי כמקיים כלאים וכמבטל איסור לכתחילה. ואיתא שם דביותר מרובע כ"ע מודו שיבור הכל וכמו במכר שאם בא לנפות מנפה כולו. ובירושלמי פ"ג דפסחים ה"ב איתא שאם יש כזית חמץ צריך לבער כולו ולא למעט מכזית גבי חמץ שבסידקי עריבה ע"ש. וע' חיבורי ח"ב סי' מ"א מ"ש בזה: