דברי מלכיאל ג נו

ימים שלא היה ראוי לקרבן. י"ל דשיגרא דלישנא דמתניתין דחולין דף ע"ב נקיט דשם איירי לענין חולין [וע' השמטה

] ועפ"ז יש לבאר הירושלמי הנ"ל דהנה ניסוך המים אינו רק בסוכות. וביום ולא בלילה וכדאיתא בתמורה י"ד ובכמה דוכתי. והנה במשנה שם איירי שנתגלה בלילה. וקשה דבשלמא מים תיכף כשעלה עמוד האחר ונעשה ראוי לנסכים היו אסורים לישראל ואין להם שעה"כ. אבל יין שראויים בכל יום לנסכים נסכי יחיד או נסכי ציבור. א"כ היו ראויים אתמול לנסכים. וא"כ מה בכך שנתגלה. הא הו"ל שעה"כ. ומשני דמ"מ אסור מקרא אחרינא דמשמח אלהים ואנשים. ויש לדון בזה מדברי התוס' חולין ק"מ ותמורה כ"ט וע' שו"ת עין יצחק חא"ח סי' כ"ד. ויש להאריך בזה מכמה סוגיות בש"ס דילן ואכ"מ: סימן לד בע"ה חנוכה תרל"ו

הנה בשבת כ"א ע"א איתא דתני רמב"ח שאין מדליקין במנורה פתילות האסורים בשבת ויליף מקרא דוהעלה. ומקשה מהא דבשמחת בית השואבה מדליקין בבלאי מכנסי הכהנים והמייניהם ומשני דשמחת ביה"ש שאני. ומקשה מדתני רבה בר מתנא דבגדי כהונה שבלו עושים מהם פתילות למנורה מאי לאו דכלאים לא דבוץ. ולכאורה קשה דקאמר מאי לאו דכלאים לא דבוץ. הול"ל מאי לאו אבנט לא כתונת ואינך. דהא כלאים בבגדי כהונה ליכא רק באבנט. וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' כה"מ דבכתונת מדליקין למנורה ובאינך לשמחת ביה"ש ובאמת צריך ביאור למה אין מדליקין במכנסים למנורה הא אינם כלאים ואפשר משום שאינו כבוד למנורה. ובירושלמי פ"ה דסוכה ה"ג איתא ברייתא דמבלאי בגדי כה"ג עושים למנורה ומבגדי כהן הדיוט עושין לשביה"ש ע"ש. ולכאורה נראה דש"ס דילן פליג וכ"כ שם במל"מ. אכן נלע"ד לפרש דברייתא דרבה בר מתנא היינו הך דירושלמי וקאי אבגדי כה"ג. ובגדי זהב של כה"ג רובם הם של כלאים וע"ש ברמב"ם ובמל"מ. ובגדי לבן של כה"ג כולם בוץ. לזה קאמר מאי לאו דכלאים פי' דקאי אבגדי זהב שלו. משום דבבגדי לבן איכא פלוגתא ביומא כ"ד ורבנן ס"ל דטעונים גניזה ע"ש. וא"כ לא שייך לומר שבלו וע"ז קאמר לא דבוץ וכר' דוסא ביומא שם שכהן הדיוט לובשם אח"כ. ולפ"ז צ"ל דמכנסי והמייני דבסוכה לאו דווקא ונקיט לרבותא דאף שהם כלאים מ"מ שרו בשמחת בה"ש. משא"כ למנורה דאסור בכלאים וכנ"ל וס"ל כרבנן. או דאיירי אף בבגדי זהב דכה"ג

והנה בשבת שם איכא פלוגתא בנר חנוכה אי מותר להדליק בפסולי פתילות ושמנים. ותלי לה אי אסור להשתמש לאורה וכבתה אי זקוק לה ע"ש. ודייק שם רבא מדר"ה דאמר דאסור להדליק בפו"ש הפסולים בין בשבת בין בחול, דמותר להשתמש לאורה וכבתה זקוק לה. והקשו התו' מנ"ל דמותר להשתמש. דילמא רק משום כבתה זקוק לה ע"ש. והנלע"ד דבאמת עיקר הטעם הוא משום דילפינן ממנורה. וכמ"ש הר"ן בשבת שם דלהכי אסור להשתמש לאורה משום דנ"ח הוא כמנורה. ולזה נראה דתלי בפלוגתא דש"ס דילן והירושלמי כמ"ש התוס' בפסחים כ"ו ע"א ד"ה מעילה. דש"ס דילן ס"ל דקול מראה וריח מעילה הוא דליכא איסורא איכא והירושלמי ס"ל דאיסורא נמי ליכא ע"ש. וכ"נ בתוס' שבת כ"א ד"ה שמחת. ולזה מ"ד דמותר להשתמש ס"ל כירושלמי הנ"ל דאורה של מנורה מותר בהנאה. וה"ה של חנוכה. ומ"ד אסור להשתמש לאורה ס"ל כבבלי דאיסורא איכא במנורה. וה"ה בשל חנוכה

והך דכבתה זקוק לה נראה דתלי בהא דאמרינן במנחות פ"ט ע"א מערב עד בוקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר. ד"א מערב עד בוקר אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא עד צפרא א"ד מלמעלה למטה שיערו וא"ד ממטה למעלה שיערו וכו' והנה הרא"ש כתב בשבת שם דצריך מתחילה ליתן שיעור שמן בנ"ח שידלוק עד שתכלה רגל מן השוק ולא שיוסיף אח"כ. והקשה המקו"ח מהכא דא"ד ממטה למעלה ופירש"י שבאמצע הלילה הוסיפו ע"ש. והנלע"ד בזה דבאמת הני תרי לישני תלי בתרי לישני דברייתא שם. ופליגי הני תרי לישני אם המצוה היא רק על שעת ההדלקה. ומשם ואילך לא איכפת לן אם ידלק כל הלילה או לא ידלק. או שהמצוה היא שידלק שם כל הלילה ואף שידליק עוד הפעם באמצע הלילה וזהו כעין האיבעיא דבשבת כ"ב גבי נ"ח אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה. וללישנא קמא דדריש תן לה מדתה וכו' צ"ל שעיקר הקפידא הוא שידליק באופן שראוי לדלוק כל הלילה ושוב אינו זקוק לה. ולפ"ז ע"כ שיערו מלמעלה למטה וכדעת הרא"ש הנ"ל. דהא א"א לומר שנתנו פחות מכשיעור והוסיפו אח"כ. אבל לאידך לישנא דדריש דכשירה מערב עד בוקר. והיינו שהקפידא רק שתדלק כל הלילה מחוייב להדליקה בלילה אם תכבה וכמש"ל. ושפיר י"ל ששיערו ממטה למעלה והוסיפו באמצע הלילה. וא"כ שפיר כתב הרא"ש בנ"ח דהדלקה עושה מצוה שצריך שיהא מתחילה כשיעור. וכ"כ שם הרא"ש בטעם הדבר. ועפ"ז מבואר ג"כ מ"ש בש"ע א"ח סי' תרע"ג ס"ג דהא דכבתה אין זקוק לה תלוי אי הדלקה עושה מצוה. ותמהו המפרשים ע"ז ע"ש בט"ז. ולפמ"ש א"ש בס"ד. דאי הדלקה עושה מצוה צריך לתת תיכף שמן כשיעור ואח"כ אין זקוק לה אם כבתה. וע' בר"ן בשבת שם בשם הרשב"א בזה

ובמנחות פ"ח ע"ב שם איתא א"ר יוחנן אמר רבי נר שכבתה נידשן השמן נידשנה פתילה. כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה. ופירש"י דאם כבתה בחצי הלילה נעשה השמן והפתילה הנשאר דשן ומחוייב ליתן שמן ופתילה אחרים ולהדליק ע"ש. מבואר מזה שאם כבתה זקוק לה. אבל הרמב"ן בחידושיו בשבת כ"ב ע"ב נראה דמפרש לה שמטיבה ומדליקה לערב ולא באותה לילה. וע"כ צ"ל דאיירי שכבתה באמצע לילה מדמבע"ל שם עלה אם נותן במדה ראשונה או לא ע"ש ולא איירי שם בלילות קצרות שנשאר שמן. ולכאורה תיקשי מהא דמלמעלה למטה דקאמר בש"ס הטעם דאין עניות במקום עשירות ע"ש. דמבואר שמה אם נשתייר שמן מחליפין אותו וא"כ מה מיבע"ל הכא. אבל ז"א דבאמת מיבעיא ליה על לילות הקצרות ומסיק שם מהא דנידשן השמן דמחליפה ע"ש רק דמייתי מימרא דרבי דקאמר בהדיא כמדה ראשונה. ולא אמרינן לשער כמו שדלק אתמול. כן ליתן היום. כי מיום לחבירו אינו אלא שינוי מועט קמ"ל

ובההיא דלמעלה למטה היה נראה לפרש לולא פירש"י שם ויתיישב קושיית המקו"ח הנ"ל על הרא"ש בפשיטות. דבאמת לפירש"י דחוק שעל לילות הנסיון יאמרו התורה חסה על ממונם. ועו"ק מה נ"מ לדידן איך שיערו. וגם הא החכמים בידם לשער בלי נסיון כלל וכדמצינו בכ"מ כך שיערו חכמים וע' ר"ה י"ג וע' הוריות דף י' שיכולים לשער כמה טיפות יש בים. אבל לענ"ד הכוונה לפמ"ש התוס' שם בשם ירושלמי דבקיץ הדליקו בפתילה גסה ובחורף בדקה. ומיהו כששיערו מתחילה שיערו בפתילה בינונית ע"ש. ונראה שזהו כוונת הש"ס אם מה ששיערו ללילות הארוכות בפתילה בינונית. וכל שהלילה קצרה יעבו הפתילה והיינו מלמעלה למטה. או שיערו בפתילה בינונית בלילות הקצרות או הבינונית. והיינו מלמטה למעלה ובחורף כל שיאריכו הלילות יעשו פתילה דקה. ומיושב הכל בע"ה. ומיושב ג"כ קושיית התו' שם ד"ה אין שהקשו דלשערו בשמן של חול ע"ש. וגם דברי הרמב"ן הנ"ל מיושבים בס"ד והא דקאמר נדשן השמן ס"ד מעיקרא שהכוונה שנעשה דשן לענין שא"צ לחזור ולהדליקו עכשיו רק נשאר לערב שני. אבל מ"מ אינו שופכו. והלשון מוכיח מדלא קאמר ונותן בה שמן