דברי מלכיאל ג נה

היינו דהיתר מצטרף לאיסור. וא"כ מוכח שצריך שיעור ע"ש. נראה מזה דלרבנן דלא דרשי כל וליכא רק חד ריבויא אין הכרח לזה. וטפי י"ל דמרבה ח"ש וכמ"ש התו' במנחות נ"ח לאביי דמסתבר לרבויי ח"ש. וממילא אף בתערובות חייב בלי שום ריבוי כיון שא"צ צירוף לשיעור והא דבעי במנחות נ"ח קרא לרבויי עירובו אף לאביי. כבר כתבו התו' בפסחים שם דצריך לתערובות גמור שלא יבטל בהיתר ע"ש. וא"כ מיושב דברי הרמב"ם דכיון דרבא ע"כ כר"א ס"ל. ואביי מצי סבר כרבנן. לזה פסק כאביי כיון דשם פסק כרבנן כמ"ש הה"מ הובא בלח"מ שם. ומ"ש שם ריש הא"מ דעירוב שאור ודבש בלאו. היינו באופן שלא יבטל וכמ"ש התו' דלאביי ל"צ קרא לזה. וממילא חייב כיון שא"צ שיעור. אבל בתערובות גמור באופן שי"ל שיבטל מודה הרמב"ם דפטור וכרבנן אליבא דאביי כנ"ל. והא שכתב הרמב"ם הא דהתערובות משום דאיירי בה בפסחים שם לאוכוחי מינה דלא כאביי כמש"ש התו'

עכ"פ שמענו מזה דרבא ס"ל דדרשינן כל לרבויי אף מקצת ולאביי י"ל דכל לא דריש כרבנן. רק כי כל דריש ונראה דמאן דלא דריש כל היינו משום דמשמע ליה כל הוי כולו ולא לרבות מקצת. ונראה דהיינו פלוגתייהו דאביי ורבא בסוכה כ"ח ע"ב דאביי לטעמיה דמשמע ליה כל כולו כנ"ל. וא"כ כל האזרח בעי שיהא כולו אזרח בסוכה. ואם הוא מקצתו פטור ולזה אי לאו הלכתא הו"א שידורו איש ואשתו. אבל לרבא דס"ל כל מקצת כנ"ל. גם הכא סגי במקצת אזרח. ולזה אצטריך לג"ש מחג המצות. ועפ"ז מיושבים דברי הרמ"א מה שלמד זכות לדידן שאין יכולים לישן איש ואשתו. דבהא קיי"ל כאביי כמש"ל דהרמב"ם פוסק כאביי דיש הקטרה לפחות מכזית. וא"כ בעי כל אזרח. אבל הא דס"ל לאביי דבכה"ג שהסוכה אינה ראויה לישן איש ואשתו אינו יוצא זה הוי רק לדידיה דיליף לה מבסוכות תשבו. אבל אנן בהא כרבא קיי"ל דיליף לה מאזרח וכמש"ל. ובערכין דף ג' דאיכא שתי גירסות אי משום תדורו. אי משום ביום ובלילה. נראה דהיינו חדא לאביי וחדא לרבא וכמובן

ועפ"ז י"ל שלזה לא הביא הרמב"ם הך דכריא דפירי דהנה אביי דס"ל שאם לא היה עושה בית שם פטור גם מסוכה. לטעמיה אזיל דדריש כל האזרח שיהא כולו אזרח כנ"ל. והנה בהך דפרצה קוראה לגנב איכא חומרא דבכריא דפירי חייב. וקולא היכא שיש לו שם בית. דלאביי חייב ולרבא פטור משום שצריך לקבוע מקום בסוכה. וכמש"ל דסוכה הוי קביעות יותר מבית שיודע הגנב שהוא אוכל וישן בסוכה ולזה בעיקר סברא דפרצה כו' דפליג על אביי קיי"ל אביי ורבא הלכה כרבא. ולזה פסק הרמב"ם כרבא. אבל בהא דנפיק מינה חומרא בנטר כריא דפירי בהא לא קיי"ל כרבא רק כאביי כיון שאין לו שם בית. וכמש"ל דבהא פוסק הרמב"ם כאביי דלא דריש כל מקצת. והיינו דאיתא בדף מ"ו דר"ה וכל גדולי הדור לא ישבו בסוכה דמאפר קאתו. ופירש"י שרעו הבהמות וקשה לרבא דהא נתחייבו בסוכה דנראה דרעיית בהמות הוי ככריא דפירי. ועכצ"ל כאביי שכיון שלא עשו בית שם לא עשו ג"כ סוכה. ולהכי מייתי הרמב"ם הך דפרצה וכו' ולא הך דכריא דפירי. אך י"ל דבהמות אינן רועות במקום אחד רק הולכים ורועים בשטח גדול. ול"ד לכריא דפירי

ועפמ"ש מיושב קושיית הישועות יעקב שהזכרנו ל"ל משני הש"ס בדף כ"ו דחולה פטור אף בלילה ראשונה ומצטער חייב. דהא עיקר סברא דמצטער חייב בלילה ראשונה הוא משום דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות כמ"ש התו' בברכות מ"ט. וכבר בארנו לעיל שעיקר קושיית הש"ס רק לרבא דיליף מצטער פטור מהאזרח. והרי חזינן דס"ל לרבא בדף כ"ח דאף דאפשר למיליף בג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות דנשים חייבות מ"מ ממעט להו מהאזרח דמשמע לשון קביעות וכמש"ל. וא"כ גם מצטער דממעט מהאזרח ממועט נמי אף בלילה ראשונה אף דאפשר למילף לחיובא מחג המצות. מ"מ הא ס"ל לרבא דהאזרח מפיק מהך ג"ש. אבל לדידן כבר כתבתי דבההיא דדף כ"ח קיי"ל כאביי דהו"א כעין תדורו איש ואשתו. ולזה קיי"ל דמצטער חייב בלילה ראשונה. ויש להעיר בענין זה מהא דכתיב בנחמי' ח' שעשו סוכות בחצרות בית אלהים והיינו בהר הבית ושם אסור איש ואשתו וכמ"ש התו' ביומא ו' דבעל קרי אסור שם. וא"כ לא הוי כעין תדורו. וצ"ל שעשו במחילות שלא נתקדשו וכמ"ש התוספות שם ויש להאריך בזה ובענין כל אי הוי מקצת וההכרח לקצר

סימן לג

בירושלמי ס"פ לולב וערבה איתא נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהמים והיין המגולים פסולים מע"ג המזבח. הוון בעי מימר עבר והביא כשר תנא ר' יושיע דרומא קומי ר' יונה שהמים והיין פסולין מע"ג המזבח מ"ט ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל עד כדון מים יין א"ר שובתיי המשמח אלהים ואנשים ע"כ. ופי' הק"ע דס"ד דבדיעבד כשר. ופושט שפסול דיעבד מדיליף לה מקרא [והפ"מ פי' דדייק מלשון פסולים] עד כדון מים פי' אבל יין אפשר להעבירו במסננת כדתנן בפ"ח דתרומות משמרת של יין אין בו משום גילוי. ומשמע דווקא של יין. ומשני דמ"מ יריאים לשתות ממנו שמא נשתייר ארס ולא הוי משמח אנשים. והפ"מ פי' דמשקה ישראל משמע רק מים. ודייק דגם יין בעי ראוי לאנשים. ודבריהם תמוהים דפשוט בכל הש"ס דיין הוי בכלל משקה. והיא משנה מפורשת במכשירין. ובפסחים מ"ח יליף בהדיא ממשקה ישראל לענין יין. וגם דברי הק"ע תמוהים דהא ע"י מסננת פליגי בה ת"ק ור"נ בפ"ח דתרומות מ"ז ובסוכה דף נ'

והנראה בזה דהנה במנחות ו' איתא דממשקה ישראל ה"א דרק באין לו שעת הכושר פסול דומיא דערלה וכלאי הכרם. ולזה צריך קרא דמן הבקר להוציא טריפה. והקשו התוס' שם דהא כה"כ יש להם שעת הכושר כדאמרינן בחולין קט"ז שכה"כ עיקרן נאסר והיה להם שעת הכושר קודם השרשה. ותרצו דקרא איירי בענבים של כה"כ שממנו עושים נסכים. ולהם לא היה שעה"כ. רק לחרצן שהגפן גדל ממנו והקשו דהיה להם שעה"כ קודם שהוסיפו מאתים ותרצו דבאמת אין אסור רק מה שניתוסף. וזה לא הו"ל שעה"כ. ומה שהיה קודם אסור הוא רק מפני שא"א להפריש ולהבדיל זה מזה עכ"ד ולענ"ד דבריהם דחוקים. דנראה שאם עקר גפן עם ענבים ושתלו בשדה תבואה. מיקרי זרוע מעיקרו ועיקרו נאסר. ורק בעציץ נקוב קרי לה זרוע ובא בחולין קט"ז וכמו גבי בצל שנטעו בכרם שנאסר הבצל בעצמו בנדרים נ"ז ע"ב וע"ש ברא"ש שנאסר כששתלו. ועוק"ל דהא בפסחים מ"ח יליף ממשקה ישראל שאין מביאים נסכים מטבל. וטבל יש לו שעה"כ קודם שנתחייב במעשר כגון קודם שראה פני הבית או, קודם מירוח

והנלע"ד דשעה"כ מיקרי שבשעה שנעשה ראוי למזבח יהא ראוי לאדם ומותר לו. אבל מה שהיה מותר לאדם קודם שנעשה ראוי למזבח לא מיקרי שעה"כ. ולזה צריך שיהא ראוי ומותר לישראל בשעה שכבר נעשה יין ראוי לנסכים. או תבואה ראויה למנחות. ואז בערלה וכה"כ וטבל כבר נאסרו ונתחייבו בתרומה. ומיקרי אין לו שעה"כ. ומיושב קושיית התו' הנ"ל ואפשר זהו כוונת התו' בפסחים כ"ה שכתבו דבעינן שהמשקה יהא לו שעה"כ. ואין לו ביאור דהא המשקה נעשה מן הפרי והול"ל שלהפרי היה שעה"כ. ולפמ"ש א"ש שצריך שיהא לו שעה"כ בעת שראוי לנסכים. והא דאיתא בתמורה כ"ט דטריפה מבטן מיקרי לא היתה לו שעת הכושר. וקשה דהא סגי שנעשה טריפה בתוך שמונה