דברי מלכיאל ג נד

קיטוניות שהוא אפשרות לפעמים שתעשה המלכה כן. ולזה פריך עוד דמ"מ כיון שאין דרכה אין יוצאים בה. ומשני רב אשי לקיטוניות שבה וכמש"ל. וגם יש לפרש להיפוך ואקצר. ועוי"ל דמקודם פריך וכי דרכה של מלכה דכיון שאין דרכה אינה יוצאה וכמש"ל. ומשני שעשויה קיטוניות קיטוניות. פי' שאפשר לישן שם בפישוט ידו"ר. וכגון שהיו פתחי הקיטוניות זה כנגד זה ויכול לפשוט רגליו דרך הפתח מקיטון לקיטון. ופרכינן תו וכי דרכה של מלכה. פי' דמ"מ אין זה דרכה במציאות וכמש"ל. ומשני דהוי שם סוכה גדולה. עכ"פ דברי הרמ"א קשים לכאורה. וגם קשה מאבל ומי שאשתו נדה וכבר הרגישו המפרשים בזה

והנראה בזה דבאמת יש שלשה פירושים בהא דכעין תדורו דיש לפרש כעין תדורו שידור בסוכה כמו בבית אם באיכות שיכניס שם כל כליו וידור שם עם אשתו וב"ב. ואם בכמות שידור שם יום ולילה כל הז' ימים, ועוד יש לפרש כעין תדורו שהסוכה יהיו מעשיה כעין בית הראוי לדירה, ולא יהיה בה שום חסרון מצידה שיהיה מצטער בשביל זה. וכשיטת הפוסקים שאם עשאה מתחילה במקום שאינו ראוי לשינה. אף באכילה לא יצא. ועוד יש לפרש כעין תדורו שאין אתה חייב לדור בסוכה רק בזמן ובאופן שאתה דר בבית. אבל לא הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים. ובמצטער יש לפרש דכעין תדורו שאין אתה חייב רק אם הסוכה כעין דירה משא"כ כשהוא צער לך

והנה אי דייקינן מלשון תשבו וכדאיתא בירושלמי שהזכרנו נראה משמעותו שידורו בסוכה וכפי' הראשון שהזכרנו וקשה מנ"ל להוכיח דאי לא מצי כעין דירה פטור. ואפשר מוכיח שא"צ רק כעין דירתו בבית. ואם בכה"ג אינו דר בבית לא ידור גם בסוכה. ויש לדחות. אכן אי דייקינן מכל האזרח כמ"ש הרמב"ן י"ל דדוקא אי מצי לדור כעין דירה חייב ואי לא פטור דדוקא האזרח שיוכל לישב בסוכה באזרחות וקביעות. וע"ש ברשב"א. אבל מזה לא נלמוד רק על האדם ולא על הסוכה. וגם יש להוכיח דדוקא האזרח וקבוע בביתו ישב בקביעות בסוכה אבל מי שאינו קבוע בביתו א"צ להיות קבוע גם בסוכה ומהך דתשבו נראה לפמ"ש הרשב"א ג' ע"א דרבא שם דייק מדכתיב בסוכות תשבו ז' ימים ולא כתיב תשבו ז' ימים בסוכות ודייק דל"צ רק ראויה לשבעה בדרך עראי. א"כ לאמוראי דפליגי עליה התם. י"ל דדייק מזה שצריך שהסוכה תהא ראויה לישיבה ולהכי אסמכה סוכה לישיבה. דמכל האזרח לא ידעינן רק מה שנוגע לאדם אבל לא מה שהוא מצד חסרון שבסוכה וא"כ יש ג' דרשות. תשבו. וסמיכות בסוכות לתשבו. וכל האזרח מתשבו דרשינן שישב בקביעות. ומסמיכות דרשינן שהסוכה תהא ראויה לקביעות. ומכל האזרח דרשינן שהאדם אינו חייב רק בדרך שדר בביתו הקבוע ולא יותר. אבל כשאינו קבוע בביתו פטור גם מסוכה

והנה התו' בקדושין ל"ד תפסו בפשיטות דרשא דהאזרח למעוטי נשים. והוא נפלא דהא הלכתא היא כדאיתא בסוכה כ"ח. וכבר הרגיש בזה הפנ"י שם. והנה הפרמ"ג במ"ז סי' תרל"ט ובס' תר"מ כתב דרק לאביי הוי הלכתא. אבל לרבא יליף מקרא דהאזרח ע"ש. ועפ"ז מיושבים דברי התו' דקדושין דאזלי שם אליבא דרבא ע"ש. אבל לכאורה אין לדבריו טעם דלמה נאמר דרבא ס"ל בזה דלא כאביי. ופשטות הסוגיא שם אינו מורה כן. וגם דהא הא דהאזרח הוי לרבות נשים. וע"ש שנראה שהרגיש הפרמ"ג בעצמו בדוחק דבריו. אכן לפמש"ל דלרבא האזרח אתי לכעין תדורו א"ש. דהנה הא דהאזרח דמשמע רק גברי צ"ל דמשמעותו דדוקא מי שהוא העיקר בישראל והקביעות בביתו. משא"כ נשים שהם רק טפלים לבעליהם וא"כ ממילא שמעינן נמי שבסוכה צריך לישב רק דרך אזרחות ולזה לרבא לטעמיה ל"צ הלכתא למעוטי נשים דמימעטי מאזרח גופיה וכנ"ל. ונראה שזהו החילוק דאי ילפינן מסמיכות סוכות לתשבו אזי נילף דבעי סוכה ראויה לקביעות ואם הוא מצטער בה מסיבתה הרי אינה ראויה ואינו יוצא בה. אבל אי נילף מהאזרח י"ל שאם אין יכול לישב בקביעות מצד שהוא מצטער פטור וע' חיבורי ח"א סי' ל"א בזה

ועפמ"ש יש לישב הא דפריך מהא דחולה ומשמשיו על רבא ולא על רב. וגם קאמר על רבא לטעמיה ולא על רב לגירסא כ"ה ע"ב רב. והיינו כי יש מצטער מצד הסוכה שרק בסוכה זו יש לו צער. ויש צער שכולל כל המקומות כמו חמה או גשמים ודומיהם. והנה מ"ד מבסוכות תשבו כעין תדורו ס"ל שאם מצטער מצד הסוכה אינו יוצא בה. אך זה שייך רק שהסיבה מצד סוכה זו. אבל אם הוא בכל הסוכות שבמקום זה. שפיר פטור עתה ויוצא בעת אחרת כשראויה לישב בה משא"כ למ"ד מאזרח יוצא אף כשהצער הוא רק מסוכה זו ולזה אהא דרב ורבא דמצטער פטור לחוד ליכא לאקשויי די"ל דרק כשהוא מצטער בכל מקום כמו חמה דבע"ז דף ג' וכן בגשמים פטור. וה"נ חולה אין לך סוכה שתהא ראויה לפניו כיון שקשה לו אויר הסוכה. והוי חולה ומצטער חד טעמא וכמש"ל. ולזה לא פריך ג"כ על רב דשרי משום בקי. דכיון שהיו באותו מקום מצוים זבובים הוי צער כולל כל הסוכות ופטור לכ"ע ודמי לחולה דכ"ע מודו כנ"ל. משא"כ לרבא דשרי משום סירחא דגרגישתא ופירש"י שטחו קרקע הסוכה ע"ש. וא"כ בסוכה אחרת לא יהא לו צער זה. ומוכח דס"ל מצטער פטור אף בצער שהוא רק בסוכה זו. ולזה מקשה שפיר דא"כ למה תני במתניתין חולה דכ"ע מודו ליתני מצטער בכה"ג דהוי רבותא טפי. ומשני משום משמשיו וכמש"ל דהוו עוסקים במצוה וכה"ג פי' הט"ז סי' תר"מ סק"ה וא' ע"ש

ופלוגתייהו דגבי שומרי גנות נראה דאביי ס"ל דכיון שיצא מביתו הקבוע ויושב אצל הפרדס בלי שום בית לשמור אותו ולילך סביב פטור מסוכה דהא צריך שישב בסוכה כעין תדורו. וכיון שגם בביתו אינו יושב. פטור מסוכה וכמו הולכי דרכים דהיינו טעמא דפטירי. אבל רבא ס"ל דאף שלא עשה שם בית. מ"מ סוכה חייב לעשות. ואף שכל היום לא יוכל לישב בסוכה דהא הולך סביב הפרדס לשמרו מ"מ כשישן או אוכל יעשה זה בסוכה. ולאביי בכה"ג פטור דבעי ראויה לשבעה כמש"ל. ואף דהולכי דרכים ביום חייבים בלילה לכ"ע. היינו דמ"מ בשעת עשיית הסוכה הם קבועים בביתם וגם דהא אם מצאו בדרך סוכה הרי נעשתה לשבעה. ולזה חייבים בה. משא"כ הכא שבעת עשייה יודע שלא יוכל לקיימה כראוי ולטעמיה כנ"ל. ורבא לטעמיה דיליף מאזרח וכנ"ל ולזה הוצרך לטעם דפרצה וכו'. וכיון שלא היה עושה בית לדור בו לאותו זמן אם היה נמשך מזה נזק פטור מסוכה. וכמש"ל שלזה א"צ לפזר הרבה ע"ז. וזהו הסיבה שלא עשה בית שם מצד שחושש לפרצה קוראה לגנב (וזה דלא כהר"ן שם שהזכרנו למעלה] וע"ז קאמר נ"מ דנטר כריא דפירי. ואין חשש לפרצה קוראה לגנב. ומ"מ אין לו בית שם. דבזה לאביי חייב בסוכה אף שאין לו בית שם. כיון שאין לו שום סיבה שלא יוכל לעשות בית שם. ואם היה עושה שם בית היה יכול לישב שם ולשמור הכרי. הרי שיכול לקיים כעין תדורו אבל לרבא דטעמיה משום דבגוונא שאינו כאזרח פטור. ה"נ כיון דחזינן שאינו יושב בבית. א"כ לא ניחא ליה לעשות בית מושב בשביל ימים אלו. לזה פטור

והנה איתא במנחות נ"ח דפליגי אביי ורבא אי הקטרה פחותה מכזית. ופסק הרמב"ם רפ"ה מה' איה"מ כאביי דיש הקטרה לפחות מכזית. ותמה שם הכ"מ דהא אביי ורבא הלכה כרבא. ועוד פסק שם דבתערובות עובר בלאו. והקשה הלח"מ שם דהא אמרינן בפסחים מ"ג ע"ב דזה רק לר"א ולא לרבנן. והרמב"ם פוסק כרבנן גבי חמץ. והנראה דהנה הת' כתבו בפסחים שם דלרבא מוכח דאיירי בכזית מדמרבה עירובו