דברי מלכיאל ג נג

דבשעת עבודה פטירי שלא בשעת עבודה חיובי מחייבי מידי דהוי אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה. ופירש"י דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו מ"מ כי היכי דאפשר להו מחייבי ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה מחייבי. וכ"ה בתו' שם. ולכאורה קשה דמה ראיה מהולכי דרכים דשם בשעה שהם במקום אחד כגון בלילה מקיימים שפיר כעין תדורו. משא"כ כאן הם לעולם אסורים בתשמיש. וביאור הדבר משום דברגל כל המשמרות שוות כדאיתא בסוכה נ"ה ע"ב וא"כ כל הכהנים מוכנים לעבודה ובאמת בגליון איתא שם גירסא מה דירה בין ביום בין בלילה ע"ש בשם ס"א. ולפ"ז א"ש דמייתי מהולכי דרכים. ואף דכהנים הוו שלוחי מצוה דפטורים בין ביום בין בלילה בסוכה כ"ו ע"א צ"ל כמש"ל לחלק בין הך דשלוחי מצוה למשמשי חולה. ומזה ראיה לדברינו שם. אכן לגירסא זו קשה דהא יום ולילה ילפינן מג"ש דתשבו בסוכה מ"ג. וכבר נתקשו התו' שם ל"ל נילף מכעין תדורו ותרצו דמ"מ הוי ממעטינן מימים. ואפשר לומר דלא מייתי הכא רק שצריך שיוכל להיות שם בין ביום בין בלילה ושם מייתי לענין חיובא. ולפמש"ל י"ל דבאמת לא אצטריכא ג"ש רק למאן דלית ליה דרשא דכעין תדורו. אבל מאן דאית ליה. לא צריך להך ג"ש. שוב ראיתי בהגר"א ס' תרל"ט סקי"ד שביאר לפירש"י דנהי דבשעת וכו' הוא מילתא באפי נפשיה. ובזה א"ש קושייתינו הנ"ל

והנה הפוסקים למדו זכות על המנהג שלא לישן בסוכה משום דאין לו מקום מיוחד. ואנן בעינן איש ואשתו כדרך שדר כל השנה ע' סי' תרל"ט ס"ב. ומקור הדבר מהא דערכין כמבואר בדרכי משה שם. ודייק ג"כ מסוכה כ"ח ע"ש. ולכאורה שם מבואר להיפך. וצ"ל כמ"ש שם המג"א ע"ש. ולפלא שלא הביא המג"א שכ"כ הד"מ בעצמו מערכין וסוכה. ולפ"ז קשה דא"כ גם באכילה לא יצא וכקושיית המג"א שם. ומ"ש דשפיר הוי דירה רק הוי מצטער לענין זה. צ"ע דהא הרמ"א כתב בעצמו בד"מ הטעם משום כעין תדורו מהך דערכין. וגם אם נימא משום מצטער. מ"מ קשה קושיית המג"א איך עשה סוכה מתחילה בכה"ג. ולכאורה יש להקשות כעין זה בסוכה כ"ה ע"ב גבי צער חתן שהמקום צר לו שם לשמוח דהו"ל לעשות סוכה גדולה. אך ז"א דשם הוי עוסק במצוה וכמש"ל בזה בס"ד ואפשר לומר בזה לפמ"ש הפרמ"ג בסי' תר"מ בא"א סקט"ו דאף דבכל מ"ע צריך לפזר חומש כדקיי"ל בסי' תרנ"ו. מ"מ מצות סוכה א"צ רק כפי דרך בנ"א לפזר על דירה ע"ש לענין מי שבא בדרך ורוצים ממון הרבה בעד סוכה. ואף שלכאורה דבריו קשים ממ"ש הרשב"א בדף כ"ו ע"א דמשום הפסד ממון לא פטרינן מסוכה. וכ"נ בירושלמי בפ"ב דשומרי ממון חייבים אבל באמת דבריו נכונים דהא בש"ס דילן מוכח מהא דשומרי גנות דפטורים. ועמג"א סי' תר"מ סקט"ז. והרשב"א שם כ' זה לרבא דנראה דלא ס"ל שם הך דכעין תדורו כמש"ל. ולזה מתרץ הרשב"א דבהפסד בהדי סברא דכעין תדורו שפיר מיפטר והיינו דהפסד הוי ג"כ כעין תדורו כמש"ל. ומיושב דקדוקינו למעלה בזה. ולזה י"ל דפטור מלעשות סוכה גדולה ולפזר כל כך. דהא לא היה מפזר כל כך לעשות לו בית דירה על שבעה ימים. וא"ש נמי הך דחתן אף לפי' הרא"ש להבנת הק"נ אות כ"ח משום מצטער ממש. אבל קושייתינו על הד"מ דדייק מכעין תדורו אכתי קשה

ועפ"ז אפשר לדחות, מ"ש התה"ד הובא בסי' תר"מ ס"ד שבסוכה שצר לו בפישוט ידיו ורגליו לא הוי מצטער והביא ראיה מסוכה ז' על ז' וע"ש בט"ז סק"ה שהקשה ע"ז ואין לדבריו טעם. דשפיר דייק דאין זה צער וכדמסיק שלא בכל דבר יכול לומר מצטער אני. וראייתו מסוכה זע"ז ברורה אבל לפמש"ל י"ל דע"כ לא מכשרינן בש"ס זע"ז רק במי שאינו עשיר שגם על בית דירה לז' ימים לא היה מוציא לעשות גדולה מזו. אבל עשיר חייב לעשות כפי יכולתו. וכמו שהיה עושה בבית דירתו שבודאי לא היה עושה דירה שיצר לו בפישוט ידיו ורגליו. רק שעדיין יקשה מהא דדף ג' ע"א גבי הילני שישבה בקיטוניות של ז' על ז'. והרי היתה יכולה לעשות סוכה גדולה. ואף דמסיק שם שהיה אצל הקיטוניות סוכה גדולה ג"כ וי"ל דשפיר כשרים גם הקיטוניות כיון שיכול לישן בגדולה. אבל מ"מ יש להביא ראיה מדס"ד הש"ס מעיקרא שלא היתה רק סוכה קטנה. ולא פריך שם רק שאין דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה. אבל לא שאינה יוצאה כלל בה

ועפ"ז נדחה מ"ש בישועו"י לדחות דברי הח"צ שכ' דדברי התה"ד וראייתו הוא רק לשיטת הסוברים דאם הוי מצטער לענין שינה אין יוצא אף באכילה. אבל לאינך פוסקים אין ראיה. וכ' הישועו"י דמ"מ הוי ראיה דהא אמרינן בדף ז' ע"ב טעמא דב"ש משום דדירת קבע בעינן. וא"כ מוכח דהוי כה"ג דירת קבע. ואי מיקרי מצטער ודאי לא מיקרי קבע. ולכאורה תמוה דמגופא הו"ל לאתויי דבדף ב' ע"ב איתא דע"כ ל"פ ר"י ורבנן בלמעלה מעשרים רק במחזקת ז' על ז'. ובדף ז' ע"ב אמרינן דר"י מכשיר למעלה מכ' משום דבעי דירת קבע. וא"כ מוכח דמיקרי דירת קבע אף בזע"ז וכבר כתבו התו' שם ד"ה כולהו דאף להני דפליגי על רבא מ"מ מוכח דר"י ס"ל דירת קבע דא"א לעשות למעלה מכ' אם לא בתורת קבע ע"ש. ועכצ"ל דמשמע ליה דרק אביי ס"ל הכי ומכ"ש להפוסקים שכתבו דאביי קיבלה מרבא בדף ב' ע"א. אבל אינך באמת ס"ל דלאו משום דירת קבע נגעו בה. ומכ"ש לרב חנן שם דטעמא משום לול של תרנגולין כמ"ש התו' שם או שנאמר דלא ס"ל קבע רק בגוף הדפנות אבל לא בשיעורה דלהכי מהני ראויה לשבעה וכמש"ל. וא"כ שפיר י"ל דאף לב"ש דהוי משום דירת קבע. מ"מ איירי בעני שאף דירת קבע היה עושה בכה"ג. ועיקר ראיית התה"ד מהא דהילני כנ"ל. ואף דר"י מייתי לה שם. מ"מ לענין מדת הסוכה ע"כ לא ס"ל דבעי קבע וכנ"ל ושפיר כ' הח"צ דלהפוסקים שיוצא באכילה אינה ראיה

ובלא"ה יש לדחות ראיית הישועו"י דהא רבי ס"ל שם דבעי ד' אמות וקאמרינן בדף ז' ע"ב טעמא משום דירת קבע. וקשה במאי פליגי ב"ש ורבי וע"ש בתו' ד"ה כולהו. ולזה נראה דב"ש ס"ל דאף שצר לו לפישוט ידיו ורגליו מ"מ לא הוי מצטער ומיקרי דירת קבע. ורבי ס"ל שצריך שיוכל לפשוט ידיו ורגליו. וזהו שיעור ד' אמות כדאיתא בעירובין דף מ"ה ע"ש בתו' וביומא ל"א ד"ה אמה. וא"כ אף שאין הלכה בגוף הדין כרבי היינו משום דפסקינן דדירת עראי בעינן. אבל בסברתו דלא מיקרי בכה"ג דירת קבע. שפיר קיי"ל כוותיה נגד ב"ש. ובזה צע"ק דאפשר לא נדחו דברי ב"ש רק נגד ב"ה. ויש להביא ראיה שאף בכה"ג אין הלכה כמותם מהא דאמרינן ר"א שמותי הוא שהוא מתלמידי ב"ש ואין הלכה כמותו. אף דלא פליגי עליה ב"ה רק שארי תנאים. ונראה משום דאינך תנאים הם מתלמידי ב"ה או תלמידי תלמידיהם. וא"כ גם רבי מתלמידי תלמידיו ונכדו הוא]

אלא שעדיין יש לדחות גם הא דהילני די"ל דלהכי מקשה הש"ס וכי דרכה של מלכה וכו'. ולא פריך בפשיטות דלא נפקא כלל. משום דבעי למיפרך גם ארב הונא דמוקי לה שם בסוכה של ארבע אמות דסגי לפשוט ידו"ר. ומכ"ש לפירש"י שם דעיקר המסקנא הוא רק לרב הונא ע"ש. אבל לרבה ב"ר חנן באמת הוי מצי לאקשויי כנ"ל. ועוי"ל דהיינו נמי דפריך שכיון שאין דרכה לישב בסוכה כזו. א"כ אינה יוצאה וכנ"ל. ועפ"ז י"ל הא דמשני רבין בר אדא שעשויה קיטוניות ופריך וכי דרכה וכו'. וקשה דא"כ מאי משני רבין. וצריך לדחוק דרב אשי אינו רק כמפרש דברי רבין. אבל לפמ"ש י"ל דמעיקרא פריך דכיון דאין דרכה א"כ אין יוצאים בה. אבל רבין הבין הקושיא כפשוטה דאין דרכה דמקשה ממציאות הדבר. ולזה משני שהיתה קיטוניות