דברי מלכיאל ג נב

כמו בביתו יהא פטור. והא גם השתא ע"כ צ"ל כן לרבא דאף דדרשינן מינה שיכניס לתוכה כל כליו כנ"ל. מ"מ אינו מעכב דהא מחייב בכריא דפירי כפירש"י שם. אבל הו"ל להתו' לאוכוחי מדרבא גופיה דפטר מצטער מסוכה דהוי טעמא משום תשבו כעין תדורו כמ"ש התוס' שם ד"ה הולכי. וכן מצינו לקמן כ"ח ע"א ל"ל הלכתא לפטור נשים בסוכה אמר אביי דה"א תשבו כעין תדורו. רבא אמר דהו"א למילף ט"ו ט"ו מחג המצות. משמע מזה ג"כ דלית ליה לרבא דרשא דתשבו כעין תדורו ובלח"מ פ"ו מה"ס הקשה על הרמב"ם למה פוסק כרבא דפרצה קוראה לגנב. דהא מייתי דרשא דתשבו כעין תדורו. ולפלא שלא ראה דברי התוס' והרשב"א והר"ן ע"ש מ"ש בזה. וברשב"א בחי' הקשה באמת ממצטער ואינך ע"ש

ובאמת צריך להבין דכיון דס"ל ג"כ כעין תדורו א"כ למה לא אמר כאביי. והתו' סתמו דבריהם. והרשב"א תירץ דבמקום שדרכו לקבוע שם ביתו לא משמע ליה לרבא למיפטר מסוכה משום כעין תדורו. אבל כשיש לו הפסד בדבר ואית ליה צערא ופסידא בהא פטרינן ליה. ומשום הפסד לחודיה אין סברא כלל לפוטרו ע"ש. ולא זכיתי להבין שורש הדברים דאי הוי כעין תדורו דווקא א"כ ודאי פטור במקום שאין דרכו לקבוע ביתו. ואי כעין תדורו לאו דווקא א"כ מה יוסיף לנו טעם ההפסד כיון דבלחודיה אינו מועיל. ואיך נלמוד זה מקרא דתשבו דבעינן תרתי. וכ"כ הרשב"א בחי' כ"ח ע"ב דגם רבא ס"ל דבעינן כעין תדורו כדרך שדרים בבתיהם. רק לאו כולי האי שיהיו איש ואשתו וג"ז לא זכיתי להבין מה גבול יש בזה אליבא דרבא. והר"ן יישב זה דס"ל לרבא דסגי בכלים שיש לו בבית שאצל הגן והפרדס וא"צ להביא כל כלים שיש לו בביתו הקבוע. ומשמע מדבריו שגם עתה יש לו איזה מקום מיוחד שנמצא שם כליו ומשכנו ע"ש בהר"ן שכ"כ בבתים שבגנות. וקשה דא"כ מאי קאמר רבא פרצה קוראה לגנב. הא גם אם יפטר מסוכה. יש לו מקום מיוחד. ואפשר לומר דרק בסוכה של מצוה שיודע הגנב שבודאי יישן בסוכה. שייך לומר פרצה וכו'. משא"כ כשיש לו בית שומירה שם. חושב הגנב שכעת אינו בבית שומירה שלו רק הולך סביב הפרדס לשמרו

ועפ"ז נראה לישב מה דתמיה לי על הרמב"ם שהשמיט הך דכריא דפירי דלרבא חייב. ובמ"מ שם נראה דעתו שנכלל זה בדבריו ע"ש. אבל ז"א כידוע דרך הרמב"ם לפרש ובפרט שהוא דין חדש. וברי"ף ורא"ש הובא דין זה. וגם הבה"ג פ"ב דסוכה לא הביא דין זה והלא דבר הוא. ולזה נראה שהם פירשו הנ"מ להיפוך דאיירי שהכרי פירות מונח אצל ביתו והוא יושב בביתו ושומר הכרי וכעין הבית שומירה שבפרדס לדעת הר"ן כנ"ל כן הוא עתה בביתו הקבוע לו. ולזה לאביי ודאי חייב בסוכה כיון שכליו וכל צורכו כאן הוא. אבל לרבא פטור משום פרצה קוראה לגנב כמש"ל דבסוכה של מצוה יודע בבירור שישן בה ואוכל בה משא"כ בבית שאינו של מצוה. ולזה לא הוצרכו הבה"ג והרמב"ם לאתויי זה כיון שפי' הטעם דפרצה קוראה וכו' ה"ז כולל הכל. דעיקר חידוש הדין בזה הוא לאביי דמחייב אלא שלפ"ז יקשה למה נקיט כריא דפירי. לימא שהפרדס היה סמוך לביתו הקבוע כיון שזהו עיקר החידוש. ואולי היה דרכם כן לעשות כרי פירות בחצרותיהם

והיה נראה להוכיח דרבא לא ס"ל דרשא דכעין תדורו דלעיל ב' ע"א אמר רבא בטעמא דגבוהה מעשרים משום דתשבו שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. ולמעלה מעשרים הוא בדרך קבע וע"ש בר"ן דמשמע ליה לרבא דהכי קאמר קרא שהסוכה צריכה להיות באופן שלא תהיה ראויה רק לדירת ז' שהוא בדרך ארעי ותשבו היינו ישיבת ארעי. וא"כ משמעות הפסוק להיפך דסגי בישיבת ארעי ולא כעין תדורו דירת קבע ולפ"ז תיקשי דהא שם פסקינן כרבא כמבואר ברי"ף וש"פ ואנן קי"ל הא דכעין תדורו

שוב ראיתי שזהו כוונת הרשב"א בחי' כ"ו ע"א שכ' דלאו ממשמעותא דתשבו דרש דאדרבא מדלא כתיב תדורו וכתיב תשבו משמע איפכא. אלא שאנו למדין כן מכוונת המצוה שאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימים כלומר כמו שהייתם יושבים בבתיכם. א"נ מדכתיב האזרח בישראל דמייתר להכי כדבעיא למימר לקמן עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דבירושלמי סוף פרקין דריש לה להדיא מתשבו ומייתי עלה קרא דוירשתם וישבתם בה ע"ש. אבל לפמ"ש א"ש דהרשב"א אזיל שם אליבא דרבא ע"ש. ולזה מקשה שפיר דלדידיה דייק מינה איפכא דהוי רק דרך ארעי כנ"ל. אלא שתירוצו דחוק וכמובן. ובתוי"ט פ"ב מ"ד כתב דדייקינן מדלא כתיב בסוכות תהיו וכתיב תשבו ודבריו תמוהים דהא אצטריך תשבו לגז"ש תשבו תשבו כדאיתא בדף מ"ג למילף ממילואים לימים ולילות. ונראה שלזה הוצרך הירושלמי למשמעותא דוישבתם בה. ובאמת צ"ע למ"ד מופנה מצ"א למידין ומשיבין דא"כ איכא למיפרך מה למילואים שכן ריבה בכהנים מצות יתירות כדאמרינן בכמה דוכתי. וכן י"ל דשם הוי לשעה ועוד כמה פרכות. והיה נראה לכאורה דבהא תלי הא דתשבו כעין תדורו דמ"ד משיבין ס"ל דתשבו אתי לגז"ש והוי מופנה משני צדדין. ומ"ד אין משיבין ס"ל תשבו כעין תדורו ולזה קאמר בירושלמי דר"א ס"ל דרשא דתשבו תשבו ורבנן ס"ל ט"ו ט"ו מחג המצות והובא בתו' כ"ז ע"א. והיינו לטעמייהו דפליגי ביבמות ק"ד אי למידין וע"ש דאיכא פלוגתא בזה איך ס"ל לר"א בזה. ובדרושי בארתי דתרווייהו אמת שכאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה. ובירושלמי איתא דהוי תרי תנאי אליבא דר"א וע' ח"ס חאה"ע ח"ב סי' ע"א שנחלק עם הנו"ב אי הלכתא דמשיבין או אין משיבין. ולפ"ז י"ל דאביי ורבא פליגי בהא אי משיבין. ורבא ס"ל דאין משיבין ולזה לא ס"ל דרשא דכעין תדורו כמש"ל

וכן צ"ל לתירוץ השני של הרשב"א וכ"ה ברמב"ן בדף כ"ח דהאזרח אצטריך להכי. וא"כ תמוה מהירושלמי כנ"ל. ועכצ"ל כמש"ל דהרשב"א קאי רק אליבא דרבא. ועפ"ז י"ל מה שקשה מהא דלקמן דף כ"ח דפליג רבא על אביי דמייתי מכעין תדורו. ולפמ"ש י"ל דהא קאמר שם דאזרח משמע למעוטי נשים. והאזרח לרבויי. ובסוכה איכא הלכתא לפטור נשים. והאזרח לרבויי גרים. ואזרח כתב הרמב"ן לתשבו כעין תדורו כנ"ל. ולפמ"ש דזה רק לרבא. א"ש דלא מצי רבא למימר דהו"א תשבו כעין תדורו איש ואשתו. דאדרבא כיון שעיקר כעין תדורו נלמד מאזרח לרבא ואזרח משמעותו למעוטי נשים. לזה אצטריך רבא לאתויי ג"ש דט"ו ט"ו. ולפ"ז תיקשי לאביי ל"ל האזרח וכקושיית הרשב"א

דהנה מכבר הקשתי למה לא אמרי אביי ורבא דהו"א ונראה מהאזרח לרבויי נשים. וצ"ל דכיון דאיכא לאוקמא האזרח לרבויי גרים. דרשינן הכי כדי לאוקמא אדינא דמ"ע שהז"ג פטורות וע"ש בפירש"י. ולזה י"ל דגם אביי ס"ל דהאזרח מוכח דהוי כעין תדורו וכמ"ש הרמב"ן והרשב"א. ולזה קאמר דמ"מ איכא לרבויי מאזרח גופיה דליהוי כעין תדורו. ורבא ס"ל כיון דע"כ דרשת לגרים. א"כ לא מסתבר לרבויי נשים מאזרח גופיה כיון דגוף משמעותו למעט נשים כנ"ל. ואביי ניחא ליה למימר הכי משום דאזיל לטעמיה דס"ל בקדושין ל"ו ע"א דכיון דאצטריך ג"ש למקום הנחת תפילין לא ילפינן לפטורי נשים לאפוקי מכללין דמ"ע שלא הז"ג נשים חייבות. וע"ש בתו' ד"ה תפילין מה שהקשו ואפשר לכוין כן בתירוצם שם. וא"כ ה"נ ג"ש דט"ו ט"ו אצטריכא להא דלילה ראשונה חובה בדף כ"ז ע"א ולא מסתבר למילף לחיובי נשים כנ"ל ורבא לטעמיה בקדושין שם דפליג על אביי ע"ש. והירושלמי דיליף מגוף משמעות תשבו כנ"ל חולק על ש"ס דילן בזה. והרשב"א והרמב"ן כתבו זה לש"ס דילן

והנה בערכין ג' איתא דסד"א כעין תדורו איש ואשתו אבל כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו קמ"ל נהי