דברי מלכיאל ג נא

ונדחקו האחרונים בזה. אבל פשטות הדבר כתירוץ השני שבתו' הנ"ל דדיחויא בעלמא. וכ"נ פשטות הסוגיא גבי סוכה דריש גלותא ורבנן בדף ל"א דמשמע שבירכו עליה וכמש"ל. ואף שבארנו לחלק בין סוכה לד' מינים. מ"מ כל כה"ג הו"ל להש"ס לפרושי ועיקר נראה כמש"ל דגם בד' מינים ובכל המצות אין חומר בברכה מגוף המצוה. והא דרבא דיחוי בעלמא כמ"ש התו' בתירוצם השני. וכ"נ דעת הרי"ף ורמב"ם ורא"ש שלא הביאו כלל דין זה דברכה שאני שאסור אף אי שינוי קונה

ואף לתירוץ ראשון שבתו' דברכה שאני. כבר כתב הרמב"ן במלחמות דראב"י ס"ל כב"ש שפוסלין אתנן לגבוה אף כשנשתנה משום דמאיס כדאיתא בב"ק צ"ד שם. ואף שהמלחמות בסוכה פ"ג כתב זה לומר דלב"ש וראב"י ס"ל דהוי מהב"ע אף שקנה בשינוי ולא יצא כלל. דהא כתב שם דר"א ורבנן בסוכה גזולה ג"כ בהא פליגי לרבא ע"ש. ור"א הא אמר דפסול ומשמע שאינו יוצא י"ח. ורק בתירוץ השני מחלק הרמב"ן שם בין ברכה למצוה ע"ש. מ"מ גם לסברא זו י"ל דס"ל כב"ש בזה דלגבוה מאיס. וה"ה לברכה דמזכיר שם שמים הו"ל כלגבוה. ולדברי הרמב"ן קשה דמאי קאמר בב"ק צ"ד דלגבוה מאיס. הא לדידהו גם בכל המצות אין יוצא י"ח במהב"ע אף שקנהו מקודם בשינוי וצ"ל דהיינו משום דאתנן אין עבירה בלקיחתה אותו. רק שבא מגרם עבירה. ולזה צריך סברא דלגבוה. ולפ"ז לא מייתי מידי מינה דליהוי מהב"ע בכה"ג. אבל לפמש"ל א"ש. ואף דהתו' לא ס"ל הכי דהא מתרצי בב"ק ס"ז דברכה שאני אבל בקרבן אם קנהו קודם שפיר כשר להקרבה ע"ש. הרי דס"ל דברכה עדיפא מגבוה. מ"מ י"ל שפיר כן כי היכי דלא תיקשי כל הנהו קושיות ושלא לחדש דין חדש

ועוד נראה דהא בסנהדרין ו' ע"ב פליגי תנאי בקרא דבוצע ברך דר"א דריש מינה בגוזל חטים שלא יברך. ור"א בנו של ריה"ג דריש לה דאסור לבצוע. ולדידן דקיי"ל דמשיודע להיכן הדין נוטה אסור לבצוע. שפיר י"ל דרשא דהאי קרא לענין פשרה כר"א בנו של ריה"ג ובפרט דבסנהדרין שם הגירסא ר' אליעזר בהא דגזל סאה ולא ראב"י. ור"א שמותי הוא. [ובגי' זו א"ש מ"ש הרמב"ן דס"ל כב"ש וכמש"ל. ולהגירסא ראב"י צ"ל לדבריו דס"ל לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה וכדאיתא בכ"ד כה"ג]. אך נראה דהך דרשא לאו דווקא רק סמך בעלמא

ועכ"פ בנ"ד מבואר מכל הנ"ל שצריך לברך על הסוכות שלהם

סימן לב

בעז"ה י"ג תשרי תרל"ז

בסוכה כ"ו ע"א איתא אהא דחולה פטור מן הסוכה דאף חולה שאב"ס פטור ובתר הכי קאמר דרב שרי משום בקי ורבא משום סירחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר מצטער פטור מן הסוכה ופריך מדתנן חולה ולא מצטער ומשני דחולה משמשיו ג"כ פטורין משא"כ מצטער ע"ש. ולכאורה קשה דהא כיון דאב"ס א"כ אינו פטור מדינא מכל המצות ורק מסוכה פטור משום תשבו כעין תדורו. והיינו נמי טעמא דמצטער כמ"ש התו' ד"ה הולכי. וכ"כ הרשב"א בחי' להדיא דחולה ומצטער חד טעמא הוא ולא משום דיחוי כיון שאב"ס ע"ש. וא"כ מאי פרכינן ממתניתין דדוקא חולה. דהא מפרשינן לה בברייתא דאפילו חש בראשו והיינו מצטער כנ"ל. וגם למה חולה משמשיו פטורים ומצטער משמשיו חייבים. ועוד יש לדקדק דמקשה רק על רבא דאזיל לטעמיה ולא על רב. וזה י"ל. וע"ל כ"ה ע"ב דאמר רב דמצטער פטור וע"ש בגליון שי"ג רבא. ועוק"ל לפמ"ש הב"י סי' תר"מ בשם הא"א בשם הר"פ דמצטער אינו פטור רק משינה ולא מאכילה בסוכה. דא"כ מאי מקשה הש"ס ממתניתין דדילמא חולה פטור אף מאכילה. וכעין שלוחי מצוה דפטורים בכל גוונא כדאיתא בסוגיין. והנה הישוע"י הקשה לשיטת הפוסקים דלילה ראשונה חייב אף בירדו גשמים. א"כ י"ל דחולה פטור אף בלילה ראשונה ותירץ דבאמת חולה שאב"ס חייב בלילה ראשונה. וזה צ"ע דהא קתני לה דומיא דשלוחי מצוה. והם פטורים אף בלילה ראשונה וכדאמרינן בסוגיין דפטורין מכל מצוה שבתורה למ"ד עוסק במצוה פטור מן המצוה ע"ש. ועוד דהנה הא דמשמשיו פטורים נראה הטעם משום דהוא עוסק במצוה וכמו שושביני החתן. דלא גרע גמ"ח דביקו"ח מגמ"ח דלשמח החתן דכולהו ילפינן מהדרך אשר ילכו בה בב"מ ל'. וצ"ע מזה על מ"ש הב"י בשם או"ח דבשעה שא"צ החולה למשמשיו חייבים. דהא שלוחי מצוה פטורים אף בלילה שאין הולכים בשליחותם. וצ"ל דדווקא בהולך בדרך שטרוד כפירש"י כ"ו ע"א. משא"כ במשמש לחולה. עכ"פ מוכח דפטורים אף בלילה הראשונה. ועפ"ז יש לישב מה שהקשינו למעלה בסברת חילוק משמשי חולה למשמשי מצטער. דמצטער לא שייך לומר שלוחי מצוה. דהא יכול לטרוח בעצמו. אך באמת הא גופא קשיא למה יפטר חולה שאב"ס בלילה ראשונה כיון דמצטער חייב

והנה הראשונים הקשו אהא דמחייבים בלילה ראשונה אף בגשמים הא בירדו גשמים לאו שם סוכה עלה כלל ולא שייך כלל לומר שחייב לאכול בסוכה וע' בחי' הרשב"א והנראה בזה דרק בעיקר חיוב מצות סוכה לאכול ולישן שייך לומר בגשמים לא הוי סוכה דא"א לישב בה כגון לאכול כל סעודתו כיון דהוי שיעור שתסרח המקפה. וכן לישן א"א אבל בלילה ראשונה שאין המצוה רק לאכול כזית לדעת הרמב"ם ודעימיה ולדעת ש"פ כביצה או יותר. שיעור זה ודאי אפשר ליכנס לסוכה ולאכול ולא הוי מצטער בזה כלל. וכעין שכתב הא"ח בשם הר"פ דמצטער חייב לאכול. אלא דאנן קיי"ל דפטור ומכ"ש בגשמים. אבל באכילת כזית ודאי לא שייך לפטרו מצד מצטער. שהוא רק כדי בליעה בפעם אחד. אבל בחולה אף הכניסה לאויר הסוכה קשה לו. ולזה מיקרי מצטער לענין לפטרו אף בלילה ראשונה. ולא הוי עלה שם סוכה לדידיה אף לכזית וא"כ הדרא קושיית הישוע"י לדוכתא

והרא"ש פ' הישן כ' לרב שילא דלהכי פטירי שושבינין מסוכה משום דהוו מצטערים אם לא ישמחו החתן ומצטער פטור. ולפ"ז עכצ"ל גם במשמשי חולה טעם זה. וצ"ע דא"כ גם במשמשי מצטער נימא הכי. ועוד דהא בעינן שיהא הצער ע"י הסיכה ולא מצד האדם וכמו באבל דאמרינן דבעי ליתובי דעתיה וע"ש ברא"ש. והא דאמרינן בש"ס משום צער חתן. לאו היינו משום מצטער רק משום דאינו יכול לקוים מצות שמחה בסוכה. ולזה נראה דגם כוונת הרא"ש דבסוכה הם מצטערים מצד שאין יכולים לשמוח כראוי והו"ל עוסק במצוה דפטורים כמש"ל בחתן גופיה. דהא שם איירי הרא"ש אי ס"ל לר' שילא דעוסק במצוה פטור מה"מ. ורק דמקשה דאפשר לקיים שניהם. וכ"כ בק"נ שם אות כ"ו. ורק באות כ"ח שם הבין הא דמצטערים כפשוטו. ובמחכ"ת ז"א וכמש"ל בס"ד

והנה בדף כ"ו ע"א איתא דשומרי גנות ופרדסים פטורים מה"ס בין ביום בין בלילה. וליעבדו סוכה התם וליתבו אביי אמר תשבו כעין תדורו [פרש"י והר"ן שא"י להביא כליו וכלי תשמישו לסוכתו כמו בביתו מפני הטורח] רבא אמר פרצה קוראה לגנב מאי בינייהו א"ב דקא מנטר כריא דפירי וכ' התו' דלאו משום דלית ליה לרבא דרשא דתשבו כעין תדורו דהא ברייתא היא לקמן בפרקין עכ"ד. ובאמת הוכחתם מהברייתא צ"ע דהא בברייתא לקמן כ"ח דרש מינה שיכניס לשם כל כלי תשמישו ויעשנה קבע. וא"כ י"ל דס"ל לרבא דרק להכי אצטריך קרא שיעשנה קבע. אבל לא לומר דמעכב שאם אין יכול לעשות