דברי מלכיאל ג מה

האסורים. משום דלשכת פרהדרין שאני. אבל הירושלמי ס"ל דטעמא דר"י הוי משום דהוי קודש ג"כ. ומ"מ ס"ל גזירה. ומזה סתירה להת"י הנ"ל. ודוחק לומר דגזירה דירושלמי גזירה אחריתי היא ולא הך דש"ס דילן. ועוד נראה דלא מיקרי שכירות רק כשאין לו בזה כלום. אבל כשיש לו איזה חלק בגוף הבית הוי כשותף וחייב במזוזה. וה"נ בביהמ"ק ולשכת פרהדרין שקנוי לכל ישראל הוי כשותף ושפיר חייב במזיזה מה"ת ונפלו כל דברינו למעלה ואקצר מקוצר הפנאי

עכ"פ לפי מה שפרשנו הירושלמי דערלה יקשה לשון ר"י אני לא שמעתי רק ביהמ"ק בלבד. וטעמא משום דהוי קודש כמש"ל. דמשמע מזה דאי הוי ס"ל כטעמא דת"ק דכל של רבים לא מטמא. הוי מודה דכל ירושלים אינה מטמאה. רק משום דס"ל דרבים מטמאה. והא באמת ס"ל דבלא"ה ירושלים מטמאה משום דנתחלקה לשבטים. ורק נ"מ לענין בתי כנסיות. וא"כ הו"ל לת"ק לומר דביהכ"נ אינו מטמא וע"ז הוי אמר ר"י שלא שמע רק ביהמ"ק. ולזה באמת פי' התו' לש"ס דילן להס"ד דגם לרבנן הטעם משום קדושה וכמש"ל דהשתא הוי א"ש. אבל להירושלמי נראה שצ"ל דגם ר"מ ס"ל לא נתחלקה לשבטים ואי הוי ס"ל דשל רבים אינו מטמא הוי ס"ל דירושלים אינו מטמא. ולזה מהדר לת"ק אני לא שמעתי אלא ביהמ"ק ולא כל ירושלים. וא"כ מוכח דשל רבים מטמא לבד ביהמ"ק משום קודש כנ"ל. ולא מצי למימר מקום מקודש דמ"ש מקום מקודש לימא כל ירושלים ג"כ. וא"כ מוכח להדיא מזה להירושלמי להיפוך דס"ל לר"י דלא נתחנקה. ותיקשי דבספרי ס"ל דבאחד שבטיך זה ירושלים. ועכצ"ל כמש"ל דבאמת תרי תנאי אליבא דר"י וכמו אליבא דר"ש. וכ"נ באדר"נ פל"ה דס"ל שם לר"י דאין משכירים בתים וא"כ ס"ל לא נתחלקה כדאיתא ביומא נ"ב וע"ש בת"י לענין מטות ואקצר

סימן ל בע"ה י"ב תשרי תרל"ה

ע"ד אם מותר לעשות סוכה ברחוב העיר סמוך לכותל ביתו

הנה ידוע מ"ש המג"א בסי' תרל"ז שאסור לעשות סוכה ברה"ר דהוי סוכה גזולה. ואף אי נימא דישראל מחלי אהדדי מ"מ הא גם עובדי כוכבים יש להם חלק בר"ה. ואף למ"ד דגזל עובדי כוכבים מותר ולא הוי מצוה הבאה בעבירה. מ"מ לא הוי לכם ע"ש. ולכאורה עלה ברעיוני דכיון דגם לעצמו יש לו חלק בר"ה. הרי הוא כשותף שיש לכ"א רשות להשתמש שם ושפיר שרי. ומצאתי בכפות תמרים שהרגיש בסברא זו וכן בשואל ומשיב ח"א סי' קכ"ד ששמח בזה ע"ש. אבל הוא תמוה דמ"מ אין רשות לעשות מחיצה בר"ה לעצמו ולא עדיף מחצר השותפין בב"ב נ"ז דקפדי אהעמדת מחיצה וכ"ה בח"מ סי' קס"א ס"ה וע"ש סי' ק"מ סט"ו בהג"ה. וא"כ מ"מ הוי גזל בידו. וא"ל דלשיטת רשב"ם ודעימיה שם דגם במחיצה בעי חזקת ג' שנים ע"כ משמע דבפחות לא קפדי. ז"א דהא לדידהו בעי נמי טענה ולאו בקפידא תליא מילתא. וע' בטור ס"ס ק"מ בזה. ואף דבדף ו' ע"ב איתא דבסוכת החג לא קפדי אינשי. כבר כתב שם בשטמ"ק שזה רק בתשמיש בעלמא בהנחת קורה על כותלו אבל לא בתשמיש קרקע יעו"ש. והסברא היא דשם אינו מפסיד לו כלל בשעה מועטת זו. אבל כאן הרי ע"י המחיצה מיצר לו הדרך לילך

ועוד נראה דכיון שכל עיקר החשש הוא מפני עובדי כוכבים כנ"ל ובעובדי כוכבים לא שייך לא קפיד שב"נ נהרג על פחות מש"פ. ואף לפמ"ש הח"צ שכל עיקר איסור גזל עובד כוכבים הוא שלא ירגיל ליקח משאינו שלו. וא"כ בכה"ג דישראל לא קפיד שרי גם בעובד כוכבים. אך ז"א דהא מ"מ לא מיקרי לכם כמ"ש המג"א שם בשם היריאים והרשב"א. וע' סנהדרין נ"ז נ"ט גבי פמש"פ. ובעיקר הדבר נראה דכיון דשותפין לא קפדי אהדדי בכגון זה ומשותף הוא לשניהם לתשמיש זה. גם בעובדי כוכבים שייך זה כיון שממילא יוכל גם הוא לעשות כן ברשות השותפים ההוא

ולכאורה י"ל דהא להשתמש בדרך עראי בר"ה יש רשות לכל אדם ואף לאכול ולישן בלילה אצל פתח ביתו וא"כ בגוף התשמיש אין חשש גזל דהא סוכה דירת ארעי היא ורק האיסור הוא מה שהעמיד מחיצה ומעכב להם שם הדרך והתשמיש. וזה הוי כנועל ביתו של חבירו שפטור כדקיי"ל בחו"מ סי' שס"ג. ואף דלכתחילה בודאי אסור שהרי הוא גורם היזק לו. אבל מ"מ גזל אין כאן. וא"כ בנ"ד הכא אי משום ישראל הא מחלי כנ"ל. ואי משום עובדי כוכבים אף למ"ד גזילו אסור מ"מ הכא אינו גוזלו כלום רק גורם לו היזק. וזה לא מצינו שיהא אסור בעובדי כוכבים. והא גם בהקדש פטור המזיק כדאיתא בב"מ צ"ט וכ"כ התו' בב"ק ו' ע"ב ד"ה שור רעהו דמתניתין דקתני נכסים שאין בהם מעילה ושל בני ברית קאי גם על נזקין דאדם ע"ש הרי להדיא דעובדי כוכבים אמעיט אף מנזקין דאדם. ודוחק לחלק דמ"מ אסור לכתחילה להזיק אף עובדי כוכבים. ולכאורה היה נראה לדקדק מסוגיא דכתובות ט"ו דקאמר מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא אר"ל לנזקין היכי דמי א"נ דנגחיה תורא דידן וכו' ל"צ דנגחיה תורא דידיה כו'. ואי נימא דעובדי כוכבים מותר להזיקו לכתחילה. הול"ל דנ"מ לענין להזיקו לכתחילה. אך ז"א דכבר הקשה המהרש"א דלוקמא להאכילו נבילות ותירץ ביום תרועה דבאיסורא פשיטא שאסור לחומרא. וממילא מיושב גם קושייתינו

אך תירוץ יום תרועה הנ"ל דחוק. ונראה לישב דלא שייך לומר דנ"מ בזה. רק לענין שבאותו צד הוא ישראל גמור ולא משום ספק. דאי משום ספק לא שייך לקראו ישראל כיון שיש צד שהוא עדיין עובדי כוכבים באותו ענין עצמו. וכן להיפך וכן כאן באכילת נבילות כיון דמ"מ אם אכל אינו לוקה א"כ אינו ישראל גמור בפרט זה. ומיושב קושייתינו הנ"ל כיון דמ"מ אם הזיק פטור לא שייך לומר דנקט כישראל לענין זה. ובזה יש לישב ג"כ קושיית התו' בכתובות שם דליתני מע"מ עובדי כוכבים לענין תורא דידן לדידיה ונשארו בקושיא. ולפמ"ש א"ש דהא בצד ההוא יש צד שנקרא ישראל לענין שאסור לכתחילה להזיקו כנ"ל. ועפ"ז י"ל קושיית הכ"מ בפט"ו מהא"ב דלדעת הרמב"ם במע"מ מצווה להחיותו לימא הש"ס דנ"מ להחיותו ועפ"ז ניחא דהוא רק משום ספק. ונ"מ אם אין שם רק כדי לזון אחד ויש עוד אחד ישראל גמור. שזנין את הישראל גמור קודם. וע' הוריות י"ג. וכן לענין שכופין על הצדקה. אבל במע"מ אין כופין

ועוד נראה בישוב קושיית המהרש"א הנ"ל דהא איירינן במצא תינוק מושלך והיינו קטן. ולמיספי נבילות לקטן הוי רק דרבנן. וא"כ במע"מ דהוי ספק שרי להאכילו ובזה מיושב שם לשון להאכילו נבילות ולא קאמר בפשיטות לענין הנהגתו בכל מצות התורה וכן פירש"י להדיא ביומא פ"ה להאכילו נבילות עד שיגדיל ויקבל עליו גירות. כי באמת לכשיגדל ע"כ יקבל גירות דאיך אפשר שיתנהג בספק עובדי כוכבים ששבת חייב מיתה וכן הרבה. וז"ב. ובזה ק"ל למאי דקאמר דנגח תורא דידיה לדידן דמשלם פלגא ניזקא דהא קטן פטור כדתנן בב"ק ל"ט ואפשר דהא בקטן גם עובדי כוכבים פטור. וע"כ צ"ל דהעמידו אפוטרופוס ואף דאין מעמידים לגבות מגופו דהא לר"י צד תמות במקומה עומדת מ"מ גובים חצי מועדות ממנו. וזהו הנ"מ בזה. ועב"ק ל"ט. והוא דחוק. ולפ"ז ג"כ