דברי מלכיאל ג מד

הירושלמי. וכן קשה על הר"ש ריש ערלה שם דמייתי ג"כ הירושלמי וגם הך דנתחלקה לשבטים ע"ש

ולכאורה י"ל לפמ"ש התו' ביומא י"ב ד"ה במאי דמעיקרא כדגריס ביהמ"ק ס"ד טעמא דר"י משום שהוא קדוש ביותר ומחנה שכינה ע"ש. וא"כ ה"נ הירושלמי דגריס הכי ס"ל האי טעמא ולא משום שהוא של רבים. ובהא דירושלים ס"ל טעמא דר"י משום שאף של רבים מטמא. אלא שקשה דא"כ גם בירושלים נימא האי טעמא לרבנן משום קדושה כמ"ש התו' שם ג"כ לת"ק ע"ש. ומאי מקשה הירושלמי מרבנן אדרבנן ודוחק לומר שבזה ס"ל להירושלמי טעמא משום שלא נתחלקה דמאי שנא. וגם דהא מ"מ בהדיא ס"ל לר"י בספרי באחד שבטיך זה בית עולמים. וא"כ מוכח דס"ל דנתחלקה לשבטים כנ"ל

ובזה היה נראה דהנה רש"י פי' במגילה כ"ו ע"א טעמא דרק ביהמ"ק לר"י משום דבעינן אשר לו הבית וזה בית הקדש ע"ש. וביומא י"ב פי' הטעם מפני שגבו מכל שבט ושבט וסותר דברי עצמו. וכבר התעורר בטו"א שם בזה ונשאר בקושיא אבל באמת פירש"י דיומא תמוה לענ"ד דאי טעמא משום הכי א"כ גם ביהכ"נ לא ליטמא וכמו שהרגישו התו' שם. ועו"ק דהא ביהכ"נ שיש בו בית דירה לחזן מסקינן שם ביומא דמטמא. ומקדש מיקרי יש בו בית דירה כדאיתא ביומא י' שהיו בו כמה לשכות ע"ש. וראיתי שכן הקשה הטו"א שם. וא"כ מאי קאמר הא ביהכ"נ מטמא. ולזה צ"ל כפירש"י במגילה שהטעם שאין שייך לומר בהקדש ובא אשר לו הבית כי הוא של הקדש וכדאיתא בב"ק כ"א ע"א דבהקדש הוי דעת שכינה ע"ש ובתו' וכן שם דף ע"ו דהקדש הוי כמכירה גמורה. וכן באגדה נדרש פ' זה על ביהמ"ק ואשר לו הבית על הקב"ה כביכול. ושפיר מימעט ביהמ"ק אף אם נתחלקה לשבטים ואף כשיש בו בית דירה. וא"כ י"ל ג"כ שהירושלמי דגריס ביהמ"ק ס"ל האי טעמא בדר"י. ושפיר מקשה כמש"ל

אלא דאכתי קשה קושייתינו למה לא נימא טעמא דר"י דירושלים מטמא משום שנתחלקה לשבטים וכדס"ל בספרי וא"כ מה מקשה הירושלמי. ועו"ק דהא אמרינן בפסחים כ"ג טעמא דר"י משום ריבוי אחר ריבוי דנטעתה ולכם ע"ש. וא"כ ל"ק כלל. והר"ש כתב באמת ריש ערלה שהירושלמי חולק על ש"ס דילן בטעמיה דר"י. אבל הדבר צ"ע דא"כ מ"ט דר"י. ואפשר טעמיה דס"ל לכם שיהא שלכם לכ"א מיוחד שלו וכדדרשינן גבי אתרוג לכם שלכם ובזה יש עוד מקום עיון ע' סוכה כ"ז ע"ב וברשב"א שם וברשב"ם ב"ב קל"ז ובמק"א כתבתי בזה ואכ"מ] ולזה מקשה הכא הירושלמי מטומאת נגעים דכתיב נמי אשר אני נותן לכם. ומקשה שפיר דמשמע דדווקא ביהמ"ק דהוי הקדש כנ"ל. הא כל בית השותפין הו"ל להיות פטור כיון דדריש כל לכם בכה"ג. אבל הוא דחוק קצת כי אינו דומה ללכם דגבי אתרוג. וגם דהא נטעו עד שלא כבשו חייב ומרבי לה מקרא ע"ש

ואפשר לומר דגם הירושלמי ס"ל טעמא דריבוי אחר ריבוי. ורק שקשה לו דא"כ גם בנגעים כתיב לכם וכתיב אחוזתכם ניהוי ריבוי אחר ריבוי ונמעט רבים. ולא ניחא להירושלמי לשבש ולומר כל מקום מקודש כמו בש"ס דילן וגם דקשה עדיין ע"ז כיון שכל מקום של רבים פטור א"כ לאו דווקא מקום מקודש דאף שארי בנינים של רבים אינם מטמאים ושפיר מקשי מדר"י לטעמיה בספרי דס"ל שגבה כסף מכל שבט והוי הביהמ"ק קנוי משל רבים. וא"כ מ"ש ביהמ"ק כנ"ל. והוצרך לתרץ הא דידיה הא דרביה או דאתא כרשב"א בשמו דגם בערלה חייב בנטוע לרבים. שוב ראיתי בתו' ישינים ביומא י"ב שהביאו כפירש"י דמגילה משום דבעי של חול ולא הקדש ודחו זה משום דלא שייך לגזור אטו בית האסורין ע"ש, ותמהני דמי מכריחנו לומר שזה גם טעם ר"י במזוזה די"ל דמאשר לו ממעיט הקדש ולא מביתך. ובאמת בלא"ה צ"ל דאינו רק דרבנן דהא השוכר בית פטור מן התורה רק מדרבנן חייב ע' ע"ז כ"א ובתו' שם. ומנחות מ"ד. וא"כ כה"ג שיושב בלשכת פרהדרין לא עדיף משכירות דהא גוף הלישכה אינו שלו. וכיון דכל עיקר הדבר הוי דרבנן. לא שייך לפטור משום דהוי של הקדש. דמ"מ הוא כשכור לו למשך זמן ומיקרי מדרבנן ביתך. וא"כ שפיר שייך לגזור ג"כ שלא יאמרו שיושב בבית האסורין ע"ש ותבין

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בתו' ישינים דף י' ל"ל אמרינן שם טעמא דר"י דפטר לשכת פרהדרין ממזוזה משום דס"ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים. ותרצו דא"כ לא שייך למיגזר משום שמא יאמרו וכו' ע"ש. ולשונם תמוה דהא ס"ל לר"י דנתחלחה ירושלים לשבטים. והא דמייתו דמסיק לקמן דביהכ"נ דכרכים פטור. הא זה רק באין בו בית דירה ולא ביש בו בית דירה וכמש"ל. ואולי ס"ל דרק חכמים דר"מ שם ס"ל הכי. ולא ר"י. ולא ס"ל כהתו' שם י"ב שכ' דחכמים דר"מ היינו ר"י והוכיחו זה מדמדמי ביהמ"ק לביהכ"נ אף שהיה בביהמ"ק בית דירה וכמש"ל. וגם בהא דלא נתחלקה י"ל כמש"ל דאיכא תנא אליבא דר"י דס"ל לא נתחלקה. אבל לפמ"ש בלא"ה לק"מ דגבי מזוזה לא איירינן כלל מדין תורה דפטור לכ"ע רק מדין שוכר נגעו בה. ודקרי בדף י"א לר"י בשער נקנור גזירה לגזירה ולא לרבנן. משום דהאי דשוכר תקנה הוא ולא גזירה. ובמק"א הארכתי בחילוק זה בס"ד. וע' תו' חולין ק"ד ושבת י"א ואכ"מ

ובירושלמי יומא פ"ק איתא בתר פלוגתא דר"י ורבנן בלשכת פרהדרין. בשעריך פרט לשערי הר הבית והעזרות. אית תני' תני לרבות. מ"ד פרט כר"י מ"ד לרבות כרבנן. ואות אר"י מ"ט דרבנן בשעריך וכי בית דירה הן היתיב ר"י ב"ר בון והתני בשעריך לרבות שערי המדינה וכי בית דירה הן לא שבהן היו נכנסין לבית דירה והכא שבהן היו נכנסין לבית דירה ע"כ. נראה מזה דלשכת פרהדרין לרבנן מדאורייתא חייבת וצ"ע לפ"ז דילפי משעריך לרבות א"כ למה אמרו כל הלשכות פטורין. ואפשר דרק השערים חייבים שנכנסין בהן לבית דירה כדמסיק. והיינו ללישכת פרהדרין [וגם בבית המוקד ששם הי' ישינים הכהנים נראה שצריך מזוזה. ולא חשיב לה משום דלא מיקרי לישכה רק בית. וצ"ע בזה]. והרמב"ם פ"ו מה' ס"ת ומזוזה כתב דשער נקנור ושלפנים ממנו ולשכת פרהדרין חייבים במזוזה. והעיר הכ"מ שם דבש"ס דילן ביומא י"א הגירסא שלפנים הימנו לישכת פרהדרין ע"ש. ותמהני דהא הגירסא מוכרחת דלגי' הרמב"ם מאי דייק הש"ס דאתיא כרבנן. ואולי משום שנכנסין לעזרה דרך שער נקנור גזרו עליו. ובטעם הרמב"ם י"ל משום לשכת פנחס המלביש ועושי חביתין שאצל שער נקנור כדאיתא ביומא י"ט. וצ"ע בזה. וברש"י שם י"א פי' כל השערים שערי מזרח עזרה. וצ"ע דבמזרח ליכא רק שער נקנור כדאיתא דף י"ט והוא משנה במדות. ואולי כוונתו על השערים שלפנים ממנו כמו בהיכל ואולם. אבל צ"ע מי דחקו לפרש שבמזרח ואכמ"ל בזה. ועכ"פ הירושלמי פליג עם ש"ס דילן דש"ס דילן ס"ל דגם לרבנן מדאורייתא פטור כדאיתא בדף י"א דבעי לאוקמי הא דכל השערים כרבנן. אם לא דנימא דגם בירושלמי לא מרבה רק שער נקנור שדרך שם נכנסים ללשכת פרהדרין וכדקאמר שנכנסים לבית דירה. ומש"ל דהוי כשכירות צ"ל דכיון דהוי לצורך עבודה מיקרי זה גוף תשמישו של הציבור והקדש. ובאמת קשה למ"ד דטעמא משום דלא הוי בית דירה דהא לא גרע מבית התבן והעצים. ודוחק לומר דס"ל כמ"ד שם דפטורים. ולזה נראה דעיקר טעמא משום דבעי בית חול וכדאמרינן להדיא בסוגיין דף י"א ע"ב. ורק לשכת פרהדרין היתה באמת חול לפי שהוצרך כה"ג להיות ולישן שם ואין ישיבה בעזרה. ולזה מחייבי רבנן במזוזה ור"י פוטר. ולזה שער נקנור לרבנן הוי רק משום גזירה אטו לשכת פרהדרין הנ"ל ומיושב קושיית הת"י דא"כ למה גזרינן אטו שיאמרו שיושב בבית