דברי מלכיאל ג מג

בסנהדרין דהוא לשון מלכות צ"ל כמש"ל דלא הוי רק מלכות ישראל כנ"ל

סימן כט

ובהיותי בענין זה עלה על רעיוני לישב ג"כ מה שהביא הרמב"ם שם בריש ה' מלכים להא דמחיית עמלק קודם לבנין בית הבחירה מקראי דדוד ולא הביא מקרא שבתורה פ' ראה דמייתי לה בש"ס בסנהדרין שם וכבר תמה בזה הכ"מ שם ונשאר בקושיא ע"ש ובלח"מ. והנראה דבאמת צריך להבין בש"ס שם דמייתי קרא דפ' ראה והניח ד' לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' וכן בדוד הוא אומר ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וד' הניח לו מסביב וכתיב ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים ע"ש. וקשה דמייתי מקודם קרא בתורה ואח"כ קרא דקבלה. ועו"ק למה לא מייתי מהא דכתיב כי אם אל המקום אשר יבחר וגו' מקמי הא דוהניח לכם מכל אויביכם. וא"כ מוכח דבית הבחירה קודם ואף דרש"י פי' בחומש דלשכנו תדרשו קאי על שילה והוא מספרי. כבר פי' שם במזרחי דהמקום אשר יבחר מכל שבטיכם קאי על ירושלים. ולשכנו קאי על שילה ע"ש. וכ"ה בספרי שם דמכל שבטיכם הוא ירושלים. ועו"ק דבסנהדרין י"א ע"ב דריש קרא דלשכנו על ירושלים. וכ"ה בספרי גופיה פיסקא ס"ב דדריש דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא. ורק בפיסקא ס"ח איתא רבי אומר ראשונה לענין שילה שניה לענין ירושלים ע"ש

אך שם בספרי איכא פלוגתא דרמי קראי דבאחד שבטיך ומכל שבטיכם ומפרש שהכסף מכל השבטים והמקום משבט אחד. והכי מפרש ר' יהודה ג"כ בפיסקא ע' ע"ש. ועוד איתא שם באחד שבטיך זה שילה ומכל שבטיכם זה בית עולמים ע"ש פיסקא ס"ב. ודריש שם דלהכי מיקרי מכל שבטיכם לפי שהפרישו בעד זה דושנה של יריחו. ונראה דר' יהודה לטעמיה ביומא י"ב דס"ל ירושלים נתחלקה לשבטים ולזה הוי קרא דאחד שבטיך דווקא ומכל שבטיכם צ"ל שהכסף מכל השבטים. אבל למ"ד לא נתחלקה לשבטים הוי קרא דמכל שבטיכם דווקא. וצ"ל מאחד שבטיך היינו שילה. והא דדרשינן לענין דושנה של יריחו ג"כ א"ש למ"ד נתחלקה לשבטים ור' יהודה איירי בה ג"כ ע"ש בספרי. אך מכל שבטיכם דריש בגוונא אחרינא כמש"ל. ונראה דגם למ"ד לא נתחלקה מ"מ ס"ל שפיר שבשביל שהניחו ירושלים בחזקת כל השבטים נתנו לבנימין דושנה של יריחו. וע' תו' ב"ק פ"ב ע"ב ד"ה ואין שכתבו שאין סברא לומר שקנו אח"כ גבי ירושלים רק גבי ביהמ"ק ובעיקר הדבר צ"ע מי הכריחם לזה דאולי באמת מ"ד לא נתחלקה הוא מפני שנתנו דושנה של יריחו. ומיומא שנסתייעו שם לענ"ד יש לדחות יעו"ש ואקצר כי אכ"מ

ונראה דר"ש ור"י דפליגי בספרי שם במנוחה ונחלה ובזבחים קי"ט דר"ש ס"ל מנוחה זו ירושלים ונחלה שילה ור' יהודה ס"ל להיפוך ותו איתא שם דר' ישמעאל ס"ל דזו"ז שילה ורשב"י ס"ל זו"ז ירושלים. ותו הדר ביה ע"ש בסוגיא ותו'. ולמ"ד זו"ז ירושלים. בשילה הותרו הבמות. ולמ"ד זו"ז שילה. יש אחריה היתר ע"ש ברש"י ותו'. ונראה דלמ"ד אחד שבטיך זה שילה. א"כ כתיב מקודם ירושלים ואח"כ שילה וה"נ צ"ל מנוחה זו ירושלים ונחלה זו שילה. וזה רק למ"ד לא נתחלקה לשבטים ומיקרי ירושלים מכל שבטיכם. ולזה ר"ש לטעמיה. ור' יהודה לטעמיה דס"ל נתחלקה וע"כ ס"ל אחד שבטיך זו ירושלים. ושילה נרמז בהא דלשכנו תדרשו כפירש"י כנ"ל. ולזה דריש להיפוך מנוחה זו שילה ונחלה ירושלים. ורבי דס"ל שם בספרי ראשונה זו שילה ושניה ירושלים והיינו כר' יהודה. אזיל לטעמיה דס"ל בזבחים קי"ח ע"ב שירושלים היה בחלקו של בנימין וא"כ נתחלקה לשבטים. ולפ"ז לרבי ור"י יהיה ביאור הכתוב כי אם אל המקום וגו' מכל שבטיכם לשכנו תדרשו וגוי. פי' שתביאו רק אל המקום שנתיחד מכל השבטים מצד שייחדו עבורו דושנה של יריחו או שגבו כסף עבורו. ורק מקודם יהיה לשכנו תדרשו בשילה כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה וכו' ואח"כ יהיה המקום אשר יבחר באחד שבטיך הוא בית עולמים ודו"ק

ועוד נראה דכמו דלר"ש איכא תרי תנאים בזבחים שם קי"ט. איכא למ"ד דס"ל מנוחה ירושלים ונחלה שילה ואיכא דס"ל זו"ז ירושלים ע"ש. ה"נ לר' יהודה איכא תנאי חד תנא ס"ל אליביה מנוחה שילה ונחלה ירושלים וכדאיתא בזבחים שם וכן בספרי והיינו כרבי כנ"ל. ודריש מכל שבטיכם על שילה. ואולי אז ג"כ גבו כסף מכל השבטים וקנו או שכרו שילה מבנימין או יוסף לכל חד כדאית ליה בזבחים קי"ח ע"ב ע"ש. וחד תנא ס"ל אליבא דר"י דזו"ז ירושלים ומכל שבטיכם דריש שגבו הכסף. ואחד שבטיך בגוף הנחלה של בנימין. והיינו אידך ר' יהודה שבספרי. וזה יותר נכון בישוב סתירת דברי ר' יהודה בספרי וגם בישוב הכתובים. ויש להאריך ואין הפנאי מסכים וע' באדר"נ פל"ה ובהגר"א שם שוב ראיתי שכ"ה להדיא בירושלמי פ"א דערלה ה"ב ע"ש

ולפ"ז מיושב מה שהקשינו. דהא דדריש בספרי דרוש ואח"כ מוצא זהו למ"ד דזה ירושלים. אבל לר' יהודה ורבי דדרשו לקרא קמא על שילה ממילא לא קאי רק על שילה וכפירש"י בחומש כנ"ל. ומיושב שפיר דמייתי ר' יהודה בסנהדרין כ' ע"ב קרא דוהיה דפ' ראה דמחיית זכר עמלק קודם לבנין ביהמ"ק דאזיל לטעמיה דס"ל נתחלקה לשבטים ודריש קרא דכי אם אל המקום וגו' על שילה וקרא דוהיה המקום וגו' על ירושלים כנ"ל. ועדיין הוקשה לתנא כיון דמכל שבטיכם רמוז ג"כ ירושלים במה שגבו הכסף מכל שבט וגם כי לאידך תנא אליבא דר' יהודה הוי זו"ז ירושלים כמש"ל. לזה מייתי אידך קרא דגבי דוד שמשם הוי הוכחה לכ"ע

וממילא מיושב הרמב"ם דלא מייתי קרא דפ' ראה רק קרא דדוד. דהרמב"ם לשיטתו שפוסק בפ"ז מה' בה"ב דירושלים לא נתחלקה לשבטים וע"כ דריש מכל שבטיכם ולשכנו זה ירושלים ואחד שבטיך זה שילה וכמש"ל. וא"כ אין ראיה מקרא דפ' ראה כיון דקאי על שילה. ולדידיה צריך לפרש קרא דפ' ראה שאינו תלוי זה בזה כלל רק והיה המקום וגו' פי' שיהי' כן. לזה מייתי קרא דדוד שמשם הוכחה גמורה כנ"ל. וא"ל דמ"ד לא נתחלקה פליג בזה על ר"י דהא מ"מ איכא קרא דדוד. וכמש"ל דלהכי מייתי ליה ר"י ג"כ. וז"ב בדעת הרמב"ם

ואגב נבאר הירושלמי דערלה פ"א שהזכרנו. דאיתא התם מחלפא שיטתייהו דרבנן תמן אינון אמרין ירושלים וח"ל אין מטמאין בנגעים והכא אינון אמרין הכי (פי' שנטוע לרבים חייב] תמן יבא אשר לו הבית פרט לירושלים שהיא לכל השבטים ברם הכא ונטעתם מ"מ. מחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא אמר אני לא שמעתי אלא ביהמ"ק והכא הוא אמר הכין (דנטוע לרבים פטור) תמן הוא וכו' שמועה אמרה ברם הכא גרמיה אמר. אר"י בר' בון תיפתר כרשב"א דתני רשב"א אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה וכו' ע"ש. ופי' הפ"מ דפריך מדס"ל לר"י דמטמא ירושלים בנגעים אף שהוא של רבים והכא פוטר בנוטע לרבים. ומשני דהתם מפי השמועה והכא בעצמו ור"י בר' בון ס"ל דתרי תנאי אליבא דר"י ע"ש. ולכאורה דבריו תמוהים דאדרבא הא חזינן דר"י ס"ל דרק ירושלים מטמאה משום דס"ל דנתחלקה לשבטים. אבל ביהמ"ק שנקנה בכסף מכל שבט או נתנו תחתיו דושנה של יריחו שפיר אינו מטמא דהוי של רבים. וכדאיתא ביומא י"ב הביאו המה"פ בעצמו בערלה שם. וא"כ שפיר ס"ל דנוטע לרבים פטור. ומאי מקשה