דברי מלכיאל ג מא

שפיר מלכות. או דלא הוו רק בדרך וגו' והכוונה בהדי קרא דכי מלך כל הארץ וכדגרסינן בש"ס דילן בזה. אבל מלכנו לא הוי מלכות לר' יוסי וכמש"ל. וע"ז פשיט מדתני דמלך על גוים הוי חדא. והיינו ע"כ בהדי סיפא דקרא דאי משום דבזה עצמו נזכר מלכות ואלהות א"כ הו"ל לאתויי קרא קמא דכי מלך כל הארץ אלהים. דהוי ג"כ כעין זה ממש. ועכצ"ל דזה פשוט לו כיון דאלהים קאי על המלכות דמקמיה. חדא הוא. והכא הכוונה על סיפא דקרא דאלהים ישב על כסא קדשו וכמפורש בש"ס דילן. וא"כ קשה למה לא הוי תרתי. ועכצ"ל דעל גוים לא הוי מלכות כנ"ל. וא"כ ה"נ מלכנו לא הוי כמלכות. דביה ודבתריה פליגין. פי' מה שאמר ר' יוסי דהוי כשנים הוי בהדי דבתריה. וממילא לר' יהודה לא הוי רק כחד

ולולא יראתי לשלוח יד הייתי אומר דצריך לגרוס בירושלמי הדא אמרה ביה לגרמיה פליגין. או ביה ולא בדבתריה פליגין. והכוונה כי ר"ז בעי אי ר' יוסי ס"ל דאלהות ומלכות הוי תרתי. והיינו דפליגי בזמרו אלהים וזמרו למלכנו. אי פליגי נמי בקרא דבתריה ג"כ בכי מלך כל הארץ אלהים. דלר' יוסי ליהוי תרתי שנזכר בו אלהות ומלכות. או דילמא בדבתריה לא פליגי משום דחדא הוא שאלהים הוא המלך וכמש"ל. וע"ז פושט מדתני דמלך על כל גוים אלהים כ"ע מודו דאחת היא א"כ ה"ה ברישא הוי חדא. ורק ברישא דקרא בזמרו פליגי דכתיבי אלהות ומלכות כל חד באפי נפשיה. והא דלא קאמר דמודים בקרא קמא דמלך כל הארץ. י"ל דא"כ ה"א דלר' יהודה הוי תרתי בהדי קרא דזמרו למלכנו. ובאמת לא הוי רק חדא משום דהוי פירושא דקרא כמש"ל. ולהכי מייתי בתר הכי בירושלמי פלוגתייהו בקרא דשאו שערים ראשיכם. דהיינו משום פירושא דקרא כמש"ל. ועוי"ל דשפיר נגרוס דפשוט דגם בדבתריה פליגי כמו שהוא לפנינו. ופשיט זה מדלא מייתי דמודים בקרא דכי מלך כל הארץ אלהים כנ"ל. ועכצ"ל דרק במלך אלהים על גוים הודה ר' יוסי משום דסמוך תיבת אלהים למלך. אבל לא בקרא קמא. ועוי"ל דדוקא שם מודה דמלך הוי בלשון פעל וא"כ זה קאי על אלהים דבתריה והוי רק חדא. משא"כ בקרא קמא דמלך כתיב בלשון שם דבר נקוד. בסגול ולזה ס"ל לר' יוסי דהוי תרתי ופליג נמי בדבתריה. ואף כי זה דחוק קצת בכ"ז כתבתי כדי לקיים הגירסא שלפנינו

אבל בש"ס דילן נראה דסתם אלהים לא חשיב לשון מלכות רק בהנהו דכתיב ד' הוא האלהים או שמע ישראל שמתארים ד' כביכול שהוא אלהינו ואחד. משא"כ בהני דלא כתיב רק אלהים לחודיה. דא"כ אין לדבר סוף דכמה מאות פעמים נמצא בתורה שם זה. ומאי שנא דחשיב הנהו תלת בש"ס דילן. וגם בירושלמי נראה דלאו בכל השמות פליגי רק בהא דזמרו אלהים דמבאר בתר הכי כי מלך כל הארץ אלהים. והיינו דבעי ר"ז אי פליגין גם בדבתריה. פי' אי לר' יוסי הוי תרתי רק משום קרא דבתריה כנ"ל. או דס"ל דשם אלהים לחוד הוי מלכות. ופשיט מדמודה במלך אלהים על גוים דחדא הוי אלמא דשם אלהים לחודיה לא הוי מלכות אם לא הך דזמרו משום קרא דבתריה. וביה ודבתריה פליגין כנ"ל. ולר"י הוי חד דהוי פירושא על מלכנו או כפירש"י דמלכנו לא הוי כמלכות וכמש"ל די"ל דגם לר' יוסי ס"ל הכי

ובאמת תמוה מה שלא הובא להלכה הנהו פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה ברי"ף ורמב"ם ובה"ג. ולא הונח לי תירוץ הב"י ולח"מ בזה כידוע דרך הרמב"ם שלא להשמיט שום דבר. וגם כי הטעם קלוש שלזה לא כתב משום שיכולים לצאת בפסוקים אחרים. דאם היה הרמב"ם נמנע בכעין זה היו הרבה דיניו חסרים. ויותר מזה איתא בברכות ל"ח ע"ב דטפי עדיף לומר המוציא לאשמועינן רבותא ע"ש. ובמק"א בארתי בזה ואכ"מ. והנראה דהנה הב"י סי' תקצ"א הקשה למה הוי הך דשאו שערים תלתא הא הוי בפסוק אחד ואנן בעינן עשרה פסוקים. והוכיח מזה דפסוקים לאו דווקא. וגם מ"ש הרמב"ם עשרה פסוקים הוא ג"כ לאו דווקא. וכ"כ הריטב"א בחי' בר"ה ודלא כהב"ח שר"ל להיפוך ע"ש. וכ"כ ביום תרועה ולא ראה הריטב"א הנ"ל. אבל לענ"ד עדיין קשה דכל כה"ג הו"ל להפוסקים לפרושי. ומכ"ש הרמב"ם שפירש להדיא שצריך עשרה פסוקים

והנלע"ד דהנה ביום תרועה הביא ראיה דלא בעינן פסוקים מדאמרינן בש"ס נגד עשרה הלולים ושם לא הוי פסוקים מיוחדים. ולזה י"ל דזה הוי רק לר' לוי דקאמר הכי שם. אבל לר' יוחנן ולרב יוסף דקאמרי משום עשרת הדברות או עשרה מאמרות דהוו פסוקים מיוחדים. הכי נמי דבעי פסוקים מיוחדים. ויותר נראה דגם לרב יוסף דכנגד י' דברות ג"כ לא בעי פסוקים דאף דבטעם העליון הוו פסוקים מיוחדים בטעם התחתון לא הוי פסוקים מיוחדים כידוע. וגם בטעם העליון לא הוי רק תשעה פסוקים יעו"ש. ורק לר' יוחנן י"ל דבעי פסוקים מיוחדים. ועפ"ז מיושב הא דנקיט רב יוסף קודם ר' יוחנן שהוא תמוה. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד משום דרב יוסף ס"ל בהא כר' לוי כנ"ל. משא"כ ר"י פליג עלייהו. ועוד נראה דנקיט ר' יוחנן לבסוף כמ"ש התוס' ר"פ אין מעמידין שלזה הקדים דברי בתרא לקודם ממנו להורות שבזה אין הלכה כבתרא ע"ש. וה"נ נקיט ר' יוחנן לבסוף להורות דקיי"ל כוותיה דבעי פסוקים. ועוד נראה דהא דר' יוחנן הוי למ"ד בתשרי נברא העולם וכפירש"י בר"ה שם. ואינך הוו למ"ד בניסן נברא. וא"כ אנן דקיי"ל כר"א דאמרינן זה היום תחילת מעשיך כדלקמן כ"ז ע"א וכמ"ש הריטב"א שם בחי' והר"ן בפ"ק דר"ה דנהגינן כר"א דלא כהתו' שם. קיי"ל ג"כ שפיר בזה כר' יוחנן כנ"ל. ולזה בעי י' פסוקים כמ"ש הרמב"ם

ולפז"נ דבהא נמי פליגי ר' יוסי ור' יהודה דר' יוסי ס"ל כר"א דבניסן נברא העולם והמלכיות הם כנגד הלולים או דברות. ולזה סגי במלכיות שהם בפסוק אחד. ור' יהודה ס"ל כר"י דבתשרי נברא העולם. וס"ל כר' יוחנן. ולזה בעי פסוקים מיוחדים. והא דפליגי בהא דשאו שערים. וכן בהא דזמרו אלהים זמרו וגו'. י"ל כמ"ש הב"ח בסי' תקצ"א שאצלם היו הפסוקים באופן אחר מכמו שהם לפנינו כדאיתא בקדושין ל' ע"ש בתו'. וא"כ ה"נ י"ל שלהם היה הכל בפסוק אחד ולהכי ס"ל לר' יהודה דהוי רק אחת ומיושב הא דנקיט תרוויוהו בבי דשאו שערים. דברישא לא פליגי במי הוא זה מלך הכבוד. ובסיפא פליגי בשנים בפ' אחד. אך יותר נראה דגם שם היה לפניהם הכל פסוק אחד. וא"כ מיושב שלא הביאו הרי"ף והרמב"ם דין זה. דכיון שכתבו דבעי עשרה פסוקים. ממילא נלמד שמה שהוא בפסוק מיוחד הוי מלכות ואנחנו דנין על הפסוקים כפי שהם לפנינו וכקבלתינו. וכמו בכתיבת הספרים שאנו סמוכים על קבלתינו אף שהוא נגד הש"ס וכמ"ש התו' בנדה ל"ג ובכ"מ. ודקאמר דשוין במלך על גוים היינו לר' יהודה משום דהוי בחד קרא ולר' יוסי משום דס"ל דכסא לא הוי לשון מלכות וכנ"ל כגירסת הספרי בהא דסנהדרין כ' ר' יהודה. וזה דוחק קצת ואקצר

ועוד נראה בישוב הרמב"ם הנ"ל דבהא דאיתא בש"ס דיל שתים איתא בירושלמי עולה לו משום שתים. ונראה מלשון זה שאינו רק בדיעבד ולא לכתחילה. ור' יהודה אמר שאין עולה לו אף בדיעבד. ולכאורה קשה דהא בדיעבד קי"ל בר"ה ל"ה דסגי בתורתך כתוב לאמר. וא"כ מה שייך לומר שלא יצא בדיעבד כיון שעיקר הדין הוא לכתחילה. וצ"ל דאינהו ס"ל כמ"ד בר"ה ל"ב דלא יצא ע"ש וע' בלח"מ פ"ג מה' שופר ובר"ן בר"ה שם. וכ"נ מדקאמר ר' יוסי שאם השלים בנביא יצא משמע שאם לא השלים כלל לא יצא והיינו כנ"ל. אבל אנן קיי"ל כמ"ד שאם אמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מה' שופר. וא"כ לא שייך להביא הך דינא דר' יוסי ור' יהודה. דאי לענין דיעבד בלא"ה יצא. ואי לענין לכתחילה בלא"ה מודה ר' יוסי דלכתחילה לא נמרינהו כנ"ל