דברי מלכיאל ג לט

ראשון ואחרון מהשמים כסאי כדי להזכיר של ר"ח. והגר"א שם הוכיח לקרוא שמעו. ולא ביאר לישב דהא אינו מענין הקריאה ומ"ש הד"מ לקרוא פסוק מהשמים כסאי הוא קשה דאין מדלגין מנביא לנביא כמ"ש הפוסקים וע"ש בב"י בזה. והנראה דלהכי קרינן שמעו דכתיב בה בחדשה ימצאונה. והרי נזכר ר"ח בהפטרה. ולזה איתא בש"ס במגילה ל"א שמפטירין בר"ח אב חדשיכם ומועדיכם וגו'. ולא אמרו חזון ישעי'. כדי להורות שלזה דוחין השמים כסאי מפני שגם בהפטרה זו נזכר ענין ר"ח ואנו שנוהגין לקרוא תלתא דפורענותא דש"ח כמ"ש התו' שם. שפיר קורין שמעו כנ"ל. ועדיפא טפי משום דבחדשה קאי על חודש אב כדאיתא במדרש והובא בפירש"י על פסוק זה

ועוד נראה טעם שהצריכו להפטיר השמים כסאי וכן במחר חודש שדוחה הפטרת הסדר אף שאין בו מענין הפרשה. כדי לפרסם קביעות החודש. וכמו שהיו מפרסמים בהנחת האברים כדאיתא בסוכה נ"ה ע"א כדי לידע שהוקבע ר"ח בזמנו וכן איתא שם נ"ד ע"ב דלהכי שיר של ר"ח דוחה של שבת כדי לידע שהוקבע ר"ח בזמנו. ופירש"י שם שלא יגמגם אדם לומר שלא ראו חידוש הלבנה ע"ש. וה"ה הכא הפטרת ר"ח ומחר חודש דוחה שארי הפטורות. ועפ"ז מבוארים דברי התו' מגילה ל"א ע"א ד"ה מפטיר שהקשו למה אין מפטירין מחר חודש בר"ח אדר וניסן שחלו בא' בשבת ותרצו דגם בהפטרת שקלים וחודש נרמז שבשבוע זו יהי ר"ח ע' במרדכי בזה הובא במהרש"א. והקשה המהרש"א מאי אולמא דמחר חודש מהפטרת שקלים וחודש. ועוד למה לא הקשו גם מר"ח אדר וניסן שחלו בשבת. ותירץ דבר"ח פשוט להו דשקלים וחודש הוו מעין הקריאה שקראו בתורה למפטיר. אבל מחר חודש שדוחה ההפטרות שהם מענין הקריאה אמאי לא תדחה גם שקלים וחודש. ועדיין קשה למה באמת קוראין מה שאינו מענינו. והרא"ש במגילה שם כתב דכיון דהוי מעין המאורע אין מקפידין שיהא מענין הקריאה. וקשה דא"כ גם בר"ח נימא הכי. וצ"ל דשקלים וחודש הוי ג"כ מעין המאורע. ולפמש"ל א"ש דר"ח עדיפא שדוחה שאר הפטרות כדי לפרסם קביעות ר"ח. ולפ"ז יקשה על מ"ש התו' ומרדכי דגם משקלים וחודש מוכח שיהי ר"ח בשבוע זו. דהא מ"מ לא מוכח שנקבע ר"ח בזמנו ויש לדחות] ומיושב בזה שפיר מה שלא הקשו התו' מר"ח אדר וניסן שחלו בשבת. דשם כבר נודע שהיום ר"ח ע"י שקוראים בס"ת ובראשי חדשיכם. ואף דאיתא בסוכה נ"ה דעבדינן הכירא בתרי מילי שנקבע ר"ח בזמנו. מ"מ הכא דהוי בענין אחד בקריאה לא עבדינן תרי הכירי. וכ"כ התו' בשבת כ"ג דבחנוכה מפטירין בשל חנוכה ולא בשל ר"ח. ושם אין שום הוכחה מהפטרת חנוכה שהיום ר"ח. וזה קשה על תירוץ המהרש"א. וצ"ל דפרסומי ניסא עדיפא טובא. אבל לפמש"ל א"ש דבר"ח א"צ היכר בהפטרה לפי שכבר יש היכר בקריאה שבס"ת. עכ"פ לפ"ז ברור שצריך להפטיר שמעו בר"ח ולא השמים כסאי

וכן מוכח בתו' סוטה ל"ב ע"ב ד"ה ליכסוף שכ' דכיון שיש היכר עי"ז שמקריב שעירה. א"צ לעשות עוד היכר. וקשה טובא דהא איתא בסוכה נ"ה דעבדינן תרי היכירי שהוקבע ר"ח בזמנו וצ"ל דבתרי מילי עבדינן. אבל בדבר אחד שהוא בקרבנו סגי בהיכר אחד. ויש לדחות קצת דהתם דהוי רק כדי שיתבייש סגי בהיכר אחד

והנה הרמ"א בסי' תכ"ה כתב בהחלט בשם המנהגים דמחר חודש אינו דוחה הפטרת עניה סוערה. אבל השמים כסאי דוחה לחד שיטה שהביא שם ושכן המנהג. וכתב המרדכי הטעם והובא בב"י מפני שהשמים כסאי הוזכר בש"ס. ולפז"ק דהא גם מחר חודש נזכר בש"ס. וכ"כ המרדכי להדיא דגם מחר חודש דוחה עניה סוערה משום שהוזכרה בתלמוד והובא בב"י שם. ולפלא שלא הביא הרמ"א דיעה זו והרי במרדכי והג"מ הובאו שני הדיעות כאחד וכתב שבספרד נהגו שמחר חודש דוחה עניה סוערה. וכן מוכח מהתו' דמגילה ל"א שהזכרנו שדעתם דמחר חודש דוחה שארי הפטרת וכמש"ל בשם המהרש"א בביאור דבריהם. ובפרט לפמש"ל ביסוד הטעם כדי שידעו שהוקבע ר"ח בזמנו דודאי דוחה הפטרת עניה סוערה וכמו דקיי"ל ששיר של ר"ח דוחה של שבת. וגם דהא עניה סוערה יש לה תשלומין בפ' כי תצא לקרותה יחד עם אנכי וכמ"ש בהגהת מנהגים אות צ'. וכ"נ דעת השו"ע בסי' תכ"ה ס"ב שכתב שאם חל ר"ח ביום א' מפטירין בשבת מחר חודש ולא כתב שום חילוק. משמע דס"ל דאף בר"ח אלול הדין כן. וזה שלא הזכיר כאן דמחר חודש נדחה מפני הפטרת שקלים וחודש י"ל שסמך על מ"ש זה בסי' תרפ"ה. אבל על ר"ח אלול קשה דהא כתב שם מקודם לענין השמים כסאי ולא הזכיר מחר חודש ומוכח דס"ל שקוראים מחר חודש. ואם כי אין בידי להכריע נגד מה שסתם הרמ"א והאחרונים שתקו לו. אבל נלע"ד דבמקום שאין מנהג קבוע. יותר נכון לקרוא מחר חודש דזה מפורש בש"ס. והרמ"א סתם דבריו מפני שהיה אז המנהג קבוע לקרוא עניה סוערה ולא מחר חודש. אחר כותבי כ"ז מצאתי בשו"ת מהרי"ל סי' י"ז שכתב בשם מהר"מ הסברא שמפטירין שמעו מפני דכתיב בה בחדשה ימצאונה. ות"ל שכוונתי לדעת הגדולים

וע"ד ברית מילה אחר ר"ח מנ"א ושולחין להמוהל לביתו בשר ויין מסעודת המילה אם מותר לאכול. הנה המג"א בסי' תקנ"א סקל"ה כתב סתם שמי ששולחים לביתו אסור לאכול כמ"ש בסי' תקס"ח ס"ב. אבל נראה פשוט דזה קאי רק על הקרואים לסעודה. אבל המוהל וסנדק מותרים לאכול כששולחים לביתם. דהא כתב המג"א בסי' תקס"ח סק"י לענין הא דס"ב שם שמותרים לאכול בביתם אף משלהם אף קודם סעודת המילה מפני שיו"ט שלהם הוא וז"ב

וע"ד מ"ש בסי' תקס"ו ס"ב שבה"ב קורין ויחל בשחרית ואצלינו המנהג לקרות בפ' השבוע אף כשיש מנין מתענים. נראה דהרמ"א איירי לפי המנהג בימיהם שרוב הציבור התענו בבה"ב וכמ"ש הטור וב"י וט"ז שם. אבל אצלינו שאין מתענים רק יחידים לא שייך זה. וכ"כ הב"י דבשאר מדינות חוץ מאשכנז דין בה"ב כמו ב' וה' דעלמא. ואף אם אירע שגזרו תענית בבה"ב שאחר החג בשביל איזה סיבה. קורים בשחרית בפ' השבוע. וכ"נ במהרי"ל הלכות תענית שממנו מקור דינו של רמ"א ע' בד"מ. והמחבר חולק וס"ל שאם גזרו תענית בב' וה' דעלמא קורין ויחל וכמ"ש בב"י סי' תקע"ה. ולזה סתם דבריו בסי' תקס"ו ס"ב. ואנו נוהגין כהרמ"א שאין דוחין פ' השבוע. ולשון הרמ"א שם אין מדוקדק שכתב ומיהו אם קבעו התענית וכו'. דמשמע מזה שהוא מפרש דברי השו"ע. ובאמת הוא חולק עליו דהב"י לא ס"ל הכי כמש"ל. וידוע שכן דרך הרמ"א לכתוב לפעמים בלשון ביאור אף דהמחבר לא ס"ל הכי

סימן כח בע"ה אחה"ס תרל"ז

ע"ד אשר כתב לישב דברי הרמב"ם ריש ה' מלכים שלא הביא דרשא דעל כס יה להא דמינוי מלך קודם למלחמת עמלק כדאיתא בש"ס סנהדרין כ' ע"ב משום דפסק כהא דר"ה ל"ב ע"ב דישב על כסא קדשו לא משמע ענין מלוכה וכדפירש"י שם. וסוגיא דסנהדדין לא שמיעא ליה האי ברייתא דר"ה עכ"ד. והוא ישר מאוד וראוי לכי"ב. אבל גוף הדבר צריך ביאור דהא בר"ה שם ס"ל הכי בין לר' יוסי בין לר' יהודה ובסנהדרין כ' ע"ב ס"ל לר' יוסי דעל כס יה משמע מלוכה. וקשה ר"י אדר"י. ולפלא על כת"ר שלא הרגיש