דברי מלכיאל ג לו

ביו"ט מלכם ולא לגבוה כיון דהא גופא דדרשינן קרא דעולת שבת על יו"ט הוא ג"כ מצד דס"ל נו"נ א"ק לפירש"י בשבת קי"ד ועו"ק דלמה להתו' להוכיח לאסור עולת חול מדאצטריך קרא להתיר של שבת ביו"ט. כיון דבלא"ה ס"ל נו"נ א"ק א"ר ממילא ודאי אסור עולת חול ביו"ט ול"צ להוכחה מעולת שבת. וע"ש בלשון התו' דמשמע דארכבא אתרי ריכשי משום דנו"נ א"ק ומדצריך קרא להתיר עולת שבת ביו"ט. והוא תמוה כנ"ל. ולפמ"ש א"ש בס"ד דאי לאו קרא דעולת שבת הו"א דנו"נ קריבין מצד דהוי כמכשירי או"נ וכן משום מתוך וכדילפינן מלכם לכל צרכיכם. ורק מקרא דעולת שבת ילפינן דעולת חול אסור ביו"ט ונו"נ א"ק ביו"ט. ולזה מייתי אביי קרא דעולת שבת. ושפיר כתבו התו' דמקרא דעולת שבת ילפינן לאסור עולת חול ביו"ט ונו"נ א"ק. דתרווייהו חדא מילתא. והביא אביי האי קרא ולא הביא סתם הא דנו"נ א"ק. משום דמנו"נ לחוד י"ל דהיכא שנותר בליל יו"ט בשר קדשים וכגון בפסח שלא היה יכול לא לאכלו ולא לשרפו קודם יו"ט רק עתה שנותר בליל יו"ט נתחייב לשרפו. אפשר דשרי לשרוף ביו"ט. ושאני נו"נ שהיה אפשר מעיו"ט ואף אם נדבם ביו"ט מ"מ היה אפשר להתנדב בעיו"ט וגם אין עליו החיוב להקריבם תיכף. אבל שריפת נותר נראה שחייב לשרפם תיכף. אכן כדילפינן לה מקרא דעולת שבת אסור לשרוף כל מיני קדשים ביו"ט בלי שום חילוק. כיון שע"ז לא קאי ההיתר דלכם לכל צרכיכם. דקאי רק על מה שנלמד מקרא דלא תעשה כל מלאכה וכמש"ל

וממילא מבואר דאף אי נימא דמכשירים מותרים ביו"ט. מ"מ ס"ל דנו"נ א"ק דילפינן מקרא דעולת שבת. שנ"ל. וממילא ס"ל דצורכי שבת נעשין ביו"ט וכמש"ל דיליף לה רב חסדא מהא דשרי עולת שבת ביו"ט. ועפ"ז מבואר מה שהקשינו למעלה מהו הגבול למעט מלכם. דכבר כתבנו דברי התו' דמנחות ס"ז דממעטינן מחד קרא גבוה ונכרי ורק היכא דיש סברא שלא למעט לא ממעטינן. ולזה ב"ש סברי דממעטינן הכל מלכם ורק שלמי חגיגה נתרבו מקרא דוחגותם אותו כדאיתא בביצה י"ט וחגיגה ט'. וב"ה ס"ל שעולת ראיה כיון שקבוע לה זמן ושאר הימים הם רק תשלומין אין שייך לומר שיהא אסור להקריב ביו"ט שאז עיקר החיוב. ולא מסתבר למעטה מלכם ומ"ד נו"נ קרבין ס"ל כיון דאיכא בשלמי נדבה אכילת הדיוט לא גרע ממכשירי או"נ אף דמשולחן גבוה קזכו ולא מסתבר למעט מלכם ורק עולת נדבה ממעיטא. ומ"ד נו"נ א"ק נימא או דס"ל מכשירי או"נ אסור כרבנן. או דיליף לה מקרא דעולת שבת בשבתו וכמש"ל לר"ע. ולזה בעי הש"ס בפסחים מ"ח למימר דר"א לא ס"ל הואיל דאף דס"ל בשבת קל"ז ע"ב דמכשירי או"נ מותרים. מ"מ שפיר ס"ל דנו"נ א"ק דס"ל כר"ע בשבת קי"ד דיליף לה מעולת שבת לחלבי שבת קרבים ביו"ט וס"ל דצורכי שבת נעשין ביו"ט. ולזה מהני אף בלא סברא דהואיל. ויש לפלפל בזה מהא דאמרינן דר"א שמותי הוא וב"ש לא ס"ל מתוך בביצה י"ב ואכ"מ

ובזה מבואר הא דפריך הש"ס בפסחים מ"ז משתי הלחם. דס"ד דכיון דעולת שבת נעשית ביו"ט מכ"ש עולת יו"ט גופא ובפרט היכא דאיכא אכילת אדם. ומשני שאני התם דכתיב לכם ולא לגבוה הכוונה דבאמת כ"ז אמעיט מקרא דלכם. דכיון דחזינן שאסרה תורה עולת חול ביו"ט מקרא דעולת שבת בשבתו ממילא מבואר שהכל נכלל במיעוט דלכם ולא נתרבה מלכל צרכיכם. והיינו דמשני שאני התם דכתיב לכם. ולא קאמר כדרך הש"ס בכ"מ לעולם צורכי שבת נעשין ביו"ט והכא ממעיט מלכם. ועו"ק ל"ל משני הכי מקודם כדמקשה מלה"פ ואטו לא ידע דרשא דלכם. ועו"ק מה שהקשה הצל"ח למה מקשה מקודם מלה"פ ואח"כ משתי הלחם הא במשנה דמנחות תני שתי הלחם מקודם ואח"כ לה"פ. ולפמ"ש י"ל דהקושיא מלה"פ מקשה שם רבא לרב חסדא והוא ידע דטעמו של ר"ח דצורכי שבת נעשין ביו"ט הוא מהא דעולת שבת נעשית ביו"ט וממילא ידע דילפינן מזה דנו"נ א"ק ביו"ט והכל ממעיט מלכם ואף שתי הלחם בכלל. ורק עולת שבת התירה תורה. ולזה מקשה מלה"פ דהוי צורך שבת. ולזה לא מצו לתרץ מקרא דלכם דצורך שבת התירה תורה להדיא. אבל רב מרי אפשר שלא שמע טעמו של ר"ח ולזה הקשה משתי הלחם וע"ז משני שאני התם דכתיב לכם. פי' שאין כאן התחלה לקושיא כי אין שייך כלל לדמות זה להא דצורכי שבת וכמש"ל. ועוד נראה דשתי הלחם שהם חובת היום ביו"ט הו"א דדחי יו"ט מק"ו מעולת שבת ביו"ט וכקושית הש"ס. רק דממ"נ משני דממעיטא מלכם משום דס"ל שמיעוט זה כולל הכל וס"ל דמכשירין אסורים כנ"ל. וקרא דעולת שבת בא להתיר עולת שבת ביו"ט משום דקרא דמלבד שבתות ד' י"ל דקאי רק על נסכים כמש"ל ופריך לרשב"ג משום ר"ש בן הסגן דדוחין מאי דריש מלכם ומשני לכם ולא לנכרים. דכיון דס"ל שדוחין ע"כ ס"ל נו"נ קרבין בי"ט ומכשירין מותרים. ולזה לא מוקי לכם על נו"נ ומ"מ ס"ל דצורכי שבת נעשים ביו"ט וכמש"ל. ולזה ס"ל שם דלה"פ דוחה י"ט. ועוי"ל דר"ש ס"ל סברא דהואיל וס"ל דאמרינן הואיל ויכול לפדותו כמ"ש התו' שם ד"ה ולרשב"ג ואקצר

והנה הרמב"ם כתב רפ"ו מה' יו"ט שמה"ת מותר לבשל ולאפות מיו"ט לשבת רק חכמים אסרו גזירה שמא יאפה מיו"ט לחול. וכתב הב"י סי' תקכ"ז דס"ל להרמב"ם דצורכי שבת נעשין ביו"ט. והיש"ש רפ"ב דביצה והפר"ח בס' תקכ"ז חלקו עליו דהא קיי"ל כרבה דס"ל הואיל ופליג על ר"ח וס"ל טעם היתר בישול מיו"ט לשבת משום הואיל. ולזה החליטו שגם הרמב"ם כוונתו שמותר לעשות לצורך שבת משום הואיל. ולענ"ד דברי הב"י עיקר. דאי נימא שטעם הרמב"ם הוא משום הואיל א"כ הו"ל לפרש זה דהא נ"מ לענין סמוך לשקיעת החמה שא"א שיקלעו אורחים שאסור כמ"ש התו' בפסחים מ"ו ע"ב. ועוד דמ"ש הרמב"ם הטעם משום גזירה שיאפה מיו"ט לחול הוא מפורש בפסחים מ"ו אליבא דר"ח דצורכי שבת נעשין ביו"ט. ולזה נלע"ד דהרמב"ם אף שפוסק כרבה דאמרינן הואיל. מ"מ בזה פוסק כר"ח דצורכי שבת נעשין בי"ט משום דס"ל כר"ע בשבת קי"ד וכמש"ל. והרמב"ם פוסק בפ"א מה' תו"מ כר"ע לדרוש עולת שבת בשבתו על עולת שבת ביו"ט וכן פוסק בפ"א מה' חגיגה שאין נו"נ קרבין ביו"ט. ולזה לא הביא שם גבי נו"נ הטעם דלכם ולא לגבוה כמו דמייתי גבי שתי הלחם. משום דסבירא ליה דנו"נ דא"ק ילפינן מקרא דשבת בשבתו וכמש"ל אליבא דר"ע

ועפ"ז מיושב קושיית המפרשים למה הביא הרמב"ם דרשא דלכם ולא לגבוה. דכיון דס"ל צורכי שבת נעשין ביו"ט א"כ יקשה משתי הלחם למה אין דוחין יו"ט ומשני מקרא דלכם ולא לגבוה

סימן כו כבוד ידידי הרה"ג וכו' מהו' משה נ"י הגאבד"ק יעדוואבנא

ע"ד אשר בסביבות עירו בכפרים שוררת בתוקף מחלת החלירע ר"ל. ובעיר ג"כ רבו החולים על הקאה ושלשול רק ת"ל כולם שבים לבריאותם וקורים מחלה זו חלירינקא. וחפץ כת"ר לדעת דעתי אם יש להקל שלא להתענות ביום ט"ב. והביא שבשו"ת רמ"ץ הקיל בכה"ג ואין ס' הנ"ל ת"י ונחזי אנן בס"ד. אך בקוצר כי המוכ"ז נחוץ לדרכו ואנכי כעת טרוד מאוד

ונראה שאין להתענות בו דכבר כתב המג"א ס' תקע"ו שכעת התענית מזיק בשעת הדבר. והכא כיון