דברי מלכיאל ג לה

ס"ל הואיל. דסברת הואיל הוא דכיון שהותר אוכל נפש ביו"ט הותר בכל גוונא אף על צד האפשר שיצטרכו לו ביו"ט. דהא חזינן שהותר לגמרי ואינה דחוייה כי אף אם היה אפשר לעשות מעיו"ט שרי ביו"ט. והרמב"ם כתב שאסור מדרבנן עפ"א מהיו"ט וע"ש בראב"ד ומפרשים. אבל מכשירים שאם אפשר לעשות מעיו"ט אסור לעשותם ביו"ט. מוכח מזה שיו"ט הוי לגבייהו רק דחויה וכדאמרינן בכה"ג ביומא ו' ע"ב דלמ"ד טומאה דחויה כל כמה דאפשר מהדרינן אטהרה ע"ש. וא"כ היכא שאין לפנינו מי שיאכל. ודאי שאסור לעשות מכשירין אף היכא שא"א לעשותם מעיו"ט דהא אפשר שלא יצטרך להם כלל היום. וא"כ בנ"ד כיון דשלמים הוי מכשירים כמש"ל. ממילא אם א"צ לבשר ביו"ט. אסור לשחטם אף אם חל יו"ט במו"ש. אכן אם צריך לבשר אז תלוי זה בפלוגתא דר"י ורבנן אי שרי מכשירין ביו"ט. ונראה דאף היכא דאפשר לשחוט מעיו"ט. מ"מ יותר טוב כששוחט בו ביום והוי כדבר הפוגם שמותר לעשותו ביו"ט כדאיתא בביצה י"ג. ולפ"ז לר"י צ"ל דנו"נ קרבים ביו"ט ולרבנן אין קרבין

והנה התו' כתבו במנחות ס"ז ד"ה חד דגלי קרא גבי חלה דהקדש ועו"ג מימעטו בכל מקום שכתוב מיעוט על אחרים. ושוב בכל דוכתא סגי לתרווייהו בחד קרא. והא דבעינן בבכורות י"ג תרי קראי לענין אונאה. היינו משום דכיון דבהקדש טעון חומש. הו"א שיש לו אונאה. וא"כ הכא נמי ממעטינן מלכם תרווייהו רק היכא דמסתבר שלא למעט הקדש. לא נמעטנו. וא"כ למ"ד דמכשירין אסור ממעטינן נו"נ כנ"ל ולמ"ד מותר ממעטינן רק עולה. ואף דהוי צורך קצת שלא יהא שולחן הרב ריקן. ה"נ אם חפץ ליתן לעו"ג מכירו הוי ג"כ צורך קצת למלאות חפצו, ומ"מ ממעטינן. אך לפ"ז קשה למה מותר להקטיר אימורי השלמים למ"ד נו"נ קרבים נמעטינהו מלכם ולא לגבוה. דהא אם יהא אסור מ"מ יהא מותר לאכול הבשר ביום כמ"ש התו' כ' ע"ב ד"ה מאי ומסתבר למעוטינהו. וצ"ל דנהי שמותר להקטיר האימורים לערב, מ"מ היכי שידוע שיהא אסור להקטיר ביום. ודאי אסור לשחוט על סמך זה ואף דבפסחים נ"ט מבואר דלריב"ב שוחט הקרבן באופן כזה ואף להלין למחר היינו רק משום קיום עשה דאכילת קדשים שמחוסר כפורים אסור בה ע"ש. ואדרבא מוכח מהתם דבעלמא אסור בכה"ג. וגם הא רבנן פליגי על ריב"ב. ורק י"ל דשאני התם שצריך להלין עד למחר ודמי לפיגול ששוחט ע"מ להקטיר למחר. ועכ"פ מסברא נראה שאסור. וממילא לא מסתבר למעוטי הקטרת אימורי שלמים וכנ"ל

והנה קשה לר"י ל"ל קרא למכשירין תיפוק ליה דשרי משום מתוך דהא מיקרי צורך קצת עכ"פ. ונראה דבאמת מהכא ילפינן לכל צרכיכם ואף לצורך קצת. ורבנן לית להו מתוך. ומצאתי שכ"כ השעה"מ פ"א מה' יו"ט מהשטמ"ק פ"ק דכתובות בשם הראב"ד. ולפ"ז נראה שאין להתיר משום מתוך רק מלאכה שנכללה בכלל כל מלאכה. שכתוב בתורה גבי יו"ט ועלה קאי התירא דלכם לכל צרכיכם. אבל מה שאין נכלל בזה לא קאי ההיתר ע"ז ג"כ. ולפ"ז למאי דממעטינן בשבת כ"ד ע"ב מעולת שבת בשבתו שאסור להקטיר עולת חול ביו"ט. למדנו איסור הקטרה מהאי קרא ולא הותר כלל לצורך קצת. וכבר כתבו התו' שם דזה אתי' כר"ע דדריש מינה להתיר עולת שבת ביו"ט וממעט של חול וס"ל נו"נ א"ק. אבל למ"ד נו"נ קרבים יקשה היכי יליף לה מדין מכשירים הא איסור הקטרה ילפינן מעולת שבת בשבתו וממילא אסור בכל גוונא. ולזה קאמר דבשבתו קאי להתיר ביוה"כ. ולא ס"ל שיקרא יו"ט שבת סתם. והכוונה בסוגיא דשבת קי"ד דלהכי דריש על יוה"כ משום דלטעמו אזיל דס"ל נו"נ קרבים. ואם ידרוש על עולת שבת ביו"ט. יהא אסור נו"נ. ומיושב שפיר קושייתינו דבאמת היתר עולת שבת ביו"ט לא יליף ר"י מנו"נ. רק דשבתו משמע לו יה"כ וממילא מותר ביו"ט מקו"ח

ולפ"ז נראה דלר"י ליכא למילף מהכא דצורכי שבת נעשין ביו"ט. דהא חזינן שעולת שבת שרי אף ביוה"כ וצרכי האדם לשבת ודאי שאסור ביוה"כ. ועולת שבת כבר דחתה שבת בשחיטתה. והיה מותר להקטירה ביום בשבת. אבל בצרכי אדם לא שייך זה. אכן לר"ע שאוסר ביוה"כ. ע"כ אין הטעם משום קו"ח שהותר להקטיר בשבת כ"ש ביו"ט דקיל דא"כ יוה"כ נמי קיל משבת. ורק גזה"כ הוא שצורכי שבת נעשים ביו"ט. וה"ה לצרכי אדם גמרינן מינה. והש"ס בפסחים מ"ז ס"ד דילפינן מזה לכל צורך מצוה שא"א להקריבו למחר שמותר לעשותו בו ביום אף שהיה אפשר לעשותו אתמול. דהא עולת שבת היה אפשר להקריבו ביום בשבת בהיתר. ובכ"ז אם השהה לערב הותר יו"ט אף שאינו חובת היום. א"כ ה"ה לכל דבר מצוה של יו"ט בעצמו וכמו שתי הלחם שא"א לדחות למחר וכן פירשו התו' בפסחים מ"ז ד"ה ואי אמרת ע"ש. רק ע"פ דברינו מבוארת סברתם שם באר היטב דבלא"ה קשה היכי ס"ד כלל לדמות צורך קרבן לצורכי אדם לשבת. ובפרט דאפשר מאתמול. משא"כ צורכי שבת יש כמה דברים שיתקלקלו אם יעשם מעיו"ט. ולפמ"ש א"ש בס"ד. ומשני לכם ולא לגבוה דאמעיט מפסוק זה למ"ד נו"נ א"כ דכיון דס"ל כר"ע דבשבתו קאי על יו"ט ע"כ ס"ל נו"נ א"ק כנ"ל. ולא ס"ל מתוך דר"ע לטעמיה בפסחים ה' דלא ס"ל מתוך. וס"ל ג"כ כרבנן דמכשירין אסורים. ורשב"ג בשם ר"ש בן הסגן דס"ל שדוחין יו"ט דריש לכם ולא לעו"ג וס"ל נו"נ קרבים וכמש"ל. ולזה לא משני דאיירי בנו"נ

וביותר ביאור נראה שיסוד מחלוקת ר"ע ור"י נראה אי יו"ט בכלל שבת סתם אי לא. דר"ע ס"ל לפרש בשבתו על יו"ט. ור"י ס"ל דקאי על יוה"כ דיו"ט לא מיקרי שבת סתם רק שבתון. וכידוע שבלה"ק נון פשוטה היא הוראה על הקטנת הענין. משום דביו"ט אין שובתין כ"כ כמו בשבת ויוה"כ. וממילא לר"ע דדרשינן לה רק על יו"ט ולא על יוה"כ מוכח מזה דעולת חול ביו"ט אסור. דאי תימא מותר ל"ל קרא להתיר של שבת ביו"ט. ועוי"ל דהנה בתמורה י"ד איתא דילפינן מקרא דמלבד שבתות ד' שמותר להקריב נסכים של קרבן שבת ביו"ט שאחריו ע"ש בפירש"י. וקשה טובא ל"ל קרא לר"ע שעולת שבת קריבה ביו"ט הא ידעינן מקרא דמלבד שבתות ד' וע' חיבורי ח"ב ס"ס ק"ז. וי"ל דשם הו"א דקאי על קרא דזבח ונסכים שסמוך לו וכפירש"י בתמורה שם. וזה איירי ביין הנסכים ולא במנחת נסכים דכתיבא שם ברישא דקרא עולה ומנחה. וא"כ י"ל דלא נילף שם מקרא רק דיכול להקריב הנסכים ביום שלאחריו. אבל לא שידחה יו"ט במלאכה גמורה כמו הקטרת המנחה. דלהסיך נסכי יין אין זה מלאכה כלל ולזה צריך קרא דעולת שבת בשבתו אכן לפמ"ש י"ל בפשיטות דההיתר להקריב עולת שבת ביו"ט ילפינן מקרא דמלבד שבתות ד' דשפיר קאי שם גם על מנחת נסכים. ורק בעינן קרא דעולת שבת בשבתו למעט עולת חול ביו"ט כדי לאסור נו"נ ביו"ט. דלא נימא להתירם מצד דלא גרעו ממכשירין כמש"ל ונתירם מלכם לכל צרכיכם. וגם דנימא להתיר משום מתוך דהוי צורך קצת כמ"ש התו' בביצה י"ב וי"ט. אבל השתא דילפינן לאסור הקטרה ביו"ט מקרא דעולת שבת. שוב לא קאי ע"ז התירא דילפינן מלכם. ואסור לגבוה בכל גוונא אף היכא שיש בזה גם על אכילת הדיוט כמו שלמי נדבה ושתי הלחם

ועפ"ז מבואר הא דאיתא בשבת כ"ד ע"ב מנה"מ דאין שורפין קדשים ביו"ט. אמר אביי דכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט. וכתבו התו' שם דאביי ס"ל כר"ע דדריש לה על עולת שבת ביו"ט וממילא מוכח דאסור עולת חול ביו"ט דס"ל נו"נ א"ק ביו"ט מדאצטריך להתיר עולת שבת ביו"ט. ומבואר מדבריהם שלזה אסור עולת חול ביו"ט לפי שנו"נ א"ק ביו"ט. וקשה דא"כ למה מייתי אביי קרא דעולת שבת הו"ל לאתויי עיקר הדין דנו"נ א"ק