דברי מלכיאל ג לד

סימן כה

ועוד נראה בישוב זה דהנה פלוגתא דרבה ור"ח בפסחים מ"ו אי צרכי שבת נעשים בי"ט צריך ביאור מנ"ל זה. ופירש"י ותו' שם לכאורה איננו מספיק. דהנה מה שפירש"י הטעם משום דשבת ויו"ט קדושה אחת הם קשה טובא דהא קיי"ל בעירובין ל"ח דשתי קדושות הן. ואף לרבנן דר"א שם ספוקי מספקא להו בזה ועו"ק דהיכי בעי הש"ס בפסחים דף מ"ח ע"א למימר דר"א לא ס"ל הואיל. הא איהו ס"ל בעירובין שם דשתי קדושות הן וא"כ יקשה איך אופין ומבשלין מי"ט לשבת וזה בודאי אין לומר דר"א לטעמו דיליף בביצה ט"ו ע"ב ע"ת מקרא דאשר תאפו אפו וס"ל דהוי מדאורייתא. דע"כ צ"ל דאסמכתא בעלמא הוא. דקאמר שם מכאן סמכו חכמים וכ"נ מלשונו שם מכאן אר"א אין אופין אלא על האפוי. משמע שהלימוד הוא על החומרא שצריך על האפוי ולא על הקולא להתיר לאפות על האפוי. וכ"כ התו' בביצה י"ז ע"ב ד"ה רבא דהוי אסמכתא בעלמא. וע' עירובין ל"ח ע"ב בהא דרמי רב חסדא דרב אדרב ואקצר. וכן מ"ש התו' דלר"ח שרי לעשות ביו"ט כל דבר שא"א לדחותו למחר. צ"ע טובא דמנ"ל לר"ח הא. ועוד דהא חזינן במכשירי או"נ היכא דאפשר לעשות מעיו"ט אסור לעשות ביו"ט. אף שלא עשאן מעיו"ט וצריך להם היום ועוד דמה שייך לומר על צורכי שבת לצורכי אדם להתיר מצד שא"א לדחות למחר דאטו יש שיעור מדאורייתא כמה שיאפה ויבשל לשבת וכבר כתבו הפוסקים דמעיקר הדין א"צ לאכול בשר בשבת. ורק ביו"ט החיוב מצד שאין שמחה אלא בבשר. והנראה שיסוד הסברא הוא מהא דאיתא בשבת קי"ד ע"א דילפינן לר"ע מקרא דעולת שבת בשבתו שיקריב עולת שבת ביו"ט. מבואר מזה דאף דעולת חול אסורה. מ"מ של שבת מותרת משום דצורכי שבת נעשים ביו"ט. ומזה נלמד גם לצורכי האדם הנצרכים לשבת שמותרים ג"כ מדאורייתא לעשותם ביו"ט

ובשבת שם איתא דלר"י ס"ל נו"נ קרבים בי"ט ולזה ל"צ קרא לעולת שבת ביו"ט. ור"ע ס"ל נו"נ אין קרבים בי"ט. ושפיר בעי קרא לעולת שבת. וזה צריך מובן דהא אף למ"ד נו"נ קרבים זה רק שלמים. אבל עולות אין קרבים לכ"ע כדאיתא בביצה י"ט ע"א וכ"כ התו' שם ע"ב ד"ה נו"נ וכ"כ הטו"א בחגיגה ז' ע"ב ע"ש שהאריך להוכיח זה. וא"כ מה שייכות עולת שבת לנו"נ. דשלמי נדבה שאני שנאכלים בי"ט והוי אוכל נפש ג"כ. וא"ל דמ"מ יליף מהא שמקטירים אימורי שלמי נדבה. דהיא גופא מנ"ל. דילמא רק שחיטה וזריקה הותרה. ועוד דהא אף בשבת אמרינן במנחות ע"ב ע"ב שלזה קרבים האימורים אף שאפשר להקטיר בלילה מפני שכבר ניתן שבת לדחות לקרבן זה. וה"ה בנ"ד כיון שהותר לשחוט ביו"ט הותר ג"כ להקטיר. והעיקר נראה דכיון דקיי"ל דכל זמן שאין מקטירים האימורים אין הבשר נאכל כדאיתא בפסחים נ"ט א"כ הא גופא הוי צורך אוכל נפש להתיר הבשר באכילה. ואף שכתבו התו' בביצה כ' ע"ב ד"ה מאי דכיון שאסור להקטיר האימורים עד הלילה הוי כאלו נאבדו או נטמאו דשרי לאכול הבשר היינו רק למ"ד נו"נ אין קרבין ביו"ט. ואסור להקטיר כדי להתיר הבשר כמו שאסור לשחוט וממילא הוי כמו שנאבדו אבל למ"ד נו"נ קרבים שפיר שרי להקטיר כדי להתיר לאכול וממילא אסור לאכול עד שיקטיר. ולפ"ז אם נאבד הבשר אסור להקטיר האימורים עד הערב. ולפ"ז צ"ל דהא דאמרינן בביצה כ' דהיכא שנאבד הבשר פליגי רבא ורבר"ה אי זורק להתיר להקטיר אימורים לערב. שייכא פלוגתא זו אף למ"ד נו"נ קרבים ודנקיט שם למ"ד אין קרבים היינו לענין רשותא דזורק יעו"ש. אך ז"א דנראה דכיון שהותר לו לשחוט מודו כ"ע שזורק אף אם נאבד הבשר. עכ"פ אין מזה ראיה להתיר עולת שבת ביו"ט ואף דבשבת קי"ד איתא חלבי שבת קרבים ביו"ט. י"ל דיליף אימורים דשבת מאימורים דנו"נ. אבל ז"א דהא מ"מ יש חילוק דאימורי שבת כשמקטירם בלילה ביו"ט אינם מתירים שום דבר לאכילה. ועוד דהא ע"כ לשון חלבי הוא לאו דוקא דהא בשבת ליכא כלל קרבן חטאת רק עולות של תמידין ומוספים. וכן פירש"י שם דקאי על אברי התמיד

ולכאורה י"ל בישוב זה דס"ל דאף מ"ד נו"נ קרבים ביו"ט אין הטעם משום היתר אכילת הבשר דהא קיי"ל דמשולחן גבוה קזכו כדאיתא בביצה כ"א. והעיקר הוא לגבוה רק הטעם כדאמרינן בביצה כ' ע"ב אבא שאול אומרה בלשון אחרת ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה במקום שכירתך פתוחה אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן. ונהי דסברא דשולחן רבך ריקן לא שייך כ"כ לענין נו"נ דהא כבר הקריבו עולת ראיה ושלמי חגיגה ושמחה. מ"מ הקו"ח הנ"ל שייך שפיר גם בנו"נ. ואפשר דגם סברא דשולחן רבך ריקן שייכא ג"כ בנו"נ. דהא מצינו שתקנו להקריב קרבנות לקייץ המזבח. והיינו כשאין נו"נ להקריב מקריבים קרבנות הללו כדי שלא יהא מזבח פנוי וכפירש"י בשבועות י"ב. הרי מצינו שכבוד הוא למזבח שיקריבו עליו נו"נ ומ"ד נו"נ אין קרבים ממעט להו מלכם ולא לגבוה. ומ"ד קרבים מוקי לה למעוטי עולות או למעוטי עובדי כוכבים וכלבים כדאיתא בביצה כ' ע"ב וע"ש בתו'. ולזה שפיר יליף הש"ס חלבי שבת מנו"נ דכמו שמצינו שהותר להקריב נו"נ כדי שיהא שולחן גבוה מלא. מכ"ש שיהא מותר להקטיר חלבי שבת שזמנם עובר. וגם כבר ניתנה שבת לדחות בתחילת הקרבן

אך לפ"ז קשה דיהא שרי מטעם זה להקריב עולות נו"נ כדי שיהא שולחן גבוה מלא. ועוד דהא כתבו התו' להדיא בשבת כ"ד ע"ב דלמ"ד נו"נ קרבים הטעם מפני שעיקר שחיטתן נמי לצורך אדם. ואם הטעם שלא יהא שולחן הרב ריקן. א"כ אדרבא עיקר ההיתר בשביל חלק גבוה. ועו"ק דהרי כתבו התו' בביצה י"ב וי"ט ע"א דגבי עולת נדבה איכא צורך קצת לב"ה משום שלא יהא שולחן הרב ריקן ושרי משום מתוך. ורק אסור משום דאמעיט מלכם ולא לגבוה ע"ש וא"כ למ"ד נו"נ קרבים קשה מנ"ל לאסור להקריב עולת נדבה. דהא דריש לכם ולא לעובדי כוכבים וכלבים כדאיתא בש"ס שם. ובגוף דרשת לכם ולא לגבוה צריך להבין למה דרשינן לה על עולה ולא על שלמים. ומ"ד נו"נ א"ק דריש לה גם על שלמים. ועו"ק דבדף כ"ז איתא דר"י דריש לכם לכל צרכיכם לאתויי מכשירין ורבנן ס"ל לכם ולא לעובדי כוכבים וכלבים ומשמע דר"י לא ס"ל דרש זה כלל. והרי הרמב"ם פסק דנו"נ א"ק ופסק כר"י דמכשירין מותרים מדאורייתא ביו"ט כשא"א לעשותם מעי"ט. ובקושיא זו כמדומה שכבר הרגישו המפרשים. וכן צריך להבין במה נחלקו ב"ש וב"ה אי דרשינן לכם למעט עולת ראיה ג"כ או לא. ועו"ק דבפסחים אמרינן דלרב חסדא להכי שתי הלחם אינו דוחה יו"ט דכתיב לכם ולא לגבוה. ורשב"ג משום ר"ש בן הסגן דס"ל שדוחין דריש לכם ולא לעובד כוכבים. וקשה דהא שפיר אצטריך לנו"נ שאין קרבים או לעולת נדבה עכ"פ. אך זה י"ל דמ"ד שתי הלחם דוחין. ה"ה דס"ל נו"נ קרבים בי"ט ואקצר

והנראה בזה דבאמת שלמי נדבה נהי דהוי צורך גבוה וגם ההדיוט משולחן גבוה זוכה. מ"מ לא גרע ממכשירין שמכשיר האוכל. וה"נ ע"י הקרבת השלמים מכשיר הבשר שיוכל ההדיוט לזכות בו ולאכלו. ומ"מ קיי"ל דנו"נ א"ק. משום דאפשר להקריב קודם יו"ט. ומכשירין היכא דאפשר מעיו"ט אסורים. אכן היכא שחל יו"ט במו"ש. אזי לא היה אפשר להקריב בעיו"ט באופן שיהא מותר לאכול ביו"ט. כתבו התו' בחגיגה ז' שמותר להקריב שלמי נדבה כדי שיצא בבשרם משום שמחת יו"ט והוי כמו שלמי שמחה. וא"כ אין אסור בשלמי נדבה רק כשא"צ לבשר כגון שכבר שחט שלמי שמחה וחגיגה כל צרכו ומ"מ שרי לשחוט חולין בכה"ג משום הואיל דמקלעי אורחין אבל בנ"ד נראה דאף מאן דס"ל הואיל מ"מ במכשירין לא