דברי מלכיאל ג כו

שלא נעשה לשם מחיצה. רק צריך לראות אולי עומדים העמודים רחוק מן המסילה באופן שיש פרצה בינתיים. ואין תועלת בצוה"פ זה. ומעכ"ת לא דיבר בזה. ולא ידעתי למה הוצרך כת"ר לדון בחוטי הט"ג אחר שיש שם חוטי הטעליפאן [שוב כתב לי שאין שם חוטי טעלעפאן ע"פ כולו]

סימן יז

ומ"ש כת"ר שבמקום אחד עומד קנה מצהיפ אחורי הכותל שהחמירו התב"ש והפמ"א. והח"ס ועוד אחרונים מקילים. וכתב מעכ"ת שיש עוד סברא להקל כי עמוד השני אינו רחוק עשר מהכותל. ואף להסוברים דפחות מעשר צריך תיקון יש לסמוך על העמוד משום לחי ולדעתי צריך להשתדל לעשות שם איזה תקנה שלא יצטרכו לזה באשר כי דברי התב"ש והת"ש ופמ"א והמקו"ח נראים עיקר לענ"ד בזה ואף דהטעם שכתב המקו"ח בזה משום דביתא כמאן דמליא דמי אינו מובן. דמה שייך לזה סברא דכמליא דמי. וגם ל"א זה רק במקורה ולא באינו מקורה. וכבר תמהו עליו האחרונים בזה. וכן מ"ש התב"ש הטעם משום היכר צ"ע דהא איכא היכר בקנה העליון וכמ"ש הח"ס סי' צ"א ובישועו"י סי' שס"ג. ובלא"ה צ"ע דהא צה"פ הוי כמחיצה גמורה מה"ת כמ"ש התו' בעירובין ו' ע"א ד"ה רב וכ"ב ע"א ד"ה והאר"י. והיכן מצינו שצריך ג"כ שיהא בו היכר ויש להעיר בזה מהירושלמי ספ"ק דעירובין דסכך סוכה שלא נעשה לשם צה"פ אינו נידון כצוה"פ. ומשמע דבעי היכר ג"כ דהא מחיצה העומדת מאליה הוי מחיצה לכו"ע אף שלא סמכו עליה מבעוד יום. ואף דבלחי בעינן סמיכה מבעו"י אף לאביי דס"ל לחי משום מחיצה. היינו משום דהוי רק משום מחיצה מדרבנן. ובעי שיהא היכר ג"כ כמ"ש התוס' ה' ע"ב ד"ה ארבע אבל במחיצה גמורה לא שייך זה. וצ"ל דצה"פ צריך ג"כ קצת היכר. וכ"נ בתוס דף ו' ד"ה רב שכתבו שצריך שיהא הצה"פ נראה לכל בני המבוי. אבל לענ"ד יש לדון בזה מטעם אחר דהא קיי"ל בעירובין י"א ובסי' שס"ב דבעינן שיהא ראוי לקבל דלת של קש עכ"פ. וכיון שהכותל מפסיק אינו ראוי לקבל שום דלת ולא מיקרי צה"פ כלל. ואם עומד בראש הכותל מאחוריו והקנה העליון שוכב על הקנים וגם על ראש הכותל יש לדון דמעיקר הדין גם ראש הכותל יש לצרף לצוה"פ וכמו גבי כיפה. וכמו גב' מזוזה בסי' רפ"ז דקיי"ל דראשי הכותלים הוי כמזוזה. ורק גבי שבת מחמרינן דליבעי שני קנים כמ"ש המג"א סי' שס"ג סקכ"ח. ולזה י"ל דסגי כשקנה אחד עומד אחורי הכותל. אבל כשהקנה עומד אחורי אמצעית הכותל. אין סברא לענ"ד לחשבו לצה"פ. ולא עדיפא מפיתחי שימאי דלא הוי צה"פ משום שאין דרך לעשות פתח כן. וכ"כ הרא"ש הובא במג"א סי' שס"ב סקי"ח ובשאר אחרונים וכן בשו"ת ברית אברהם סי' ט"ז דכשהקנה העליון משופע לא הוי צוה"פ לפי שאין דרך לעשות כן. ואף בדלתות מפורש בש"ס דף ו' ע"ב ובטוש"ע סי' שס"ד ס"ב דהיכא שהדלתות סתומים בעפר עד שא"א לנועלם אינם מתירים המבוי. ומכ"ש בנ"ד שעומד כותל באמצע. וא"ל דסתירת הכותל אינו מה"ת כשיסתור שלא ע"מ לבנות. ולזה מיקרי ראוי לנעול וכמ"ש התו' בשבת ק' דטבל אינו ממעט המחיצה כיון דמה"ת שרי ליטלו. דז"א דא"כ גם בסתימת עפר ליכא איסור דאורייתא כשא"צ לעפרה. ועכצ"ל כמ"ש הר"ן פ' כירה ופ' המצניע וש"פ דמשאצל"ג חמירא משאר איסורי דרבנן והוי כעין דאורייתא. ובלא"ה לא דמי הא דראוי לנעול להא דביטול מחיצות. וענין זה דאין ראוי מדרבנן דורש אריכות ואכ"מ וע' חיבורי ח"א סי' ל"א בזה. ולזה לענ"ד העיקר שפסול צה"פ כשהקנה עומד אחורי כותל. ובפרט שרוב הגדולים פוסלים התב"ש והתו"ש והפמ"א והמקו"ח. ולזה בנ"ד צריך לסמוך רק על העמוד השני ולסמוך על המתירים כשקנה צוה"פ עומד רחוק. וגם בזה יש עיקולי ופשורי כי יש סוברים שצריך שלא יבטל האויר משני הצדדים את הקנה של הצוה"פ. אכן לפמ"ש כת"ר שהחוט נמשך על בליעה מהכותל שכעין עמוד והבליטה מתחלת מן הקרקע עד למעלה. יש לסמוך ע"ז בפשיטות. דאף המג"א המחמיר בסי' שס"ג סקכ"ח להצריך שני קנים ולא לסמוך על הכותל. בכ"ז כתב שיכולים להניח הקנה על בליטה מהכותל כעין עמוד ע"ש. ונראה שאינו מצריך שיהא רחבו טפח וע' בזה במקו"ח ובשו"ת רעק"א סי' ל"ה. אכן אם החוט הזה הוא חוט הע"ג כבר כתבתי שאין לסמוך ע"ז אם החוט דבוק על הגביע היוצא מאמצע העמוד. וצריך להעמיד קנה אחר גבוה י"ט תחת החוט. אבל אם החוט דבוק על העמוד שפיר יש לסמוך עליו כנ"ל

היוצא מדברינו שעל הים והתל והטעליפאן ועל הדאטשעס ועל הגדר שהם מחיצות גמורות יש לסמוך בפשיטות ועל הגשר יש לסמוך אם יש עליו מחיצה י"ט או שגבוה מקרקע עולם י"ט או שנמשך עליו הטעליפאן. ובהמקומות שהתל אינו גבוה י"ט ורחבו יותר מי"א אין לסמוך על הזאסטאוועס, רק על הטעלטפאן אם העמוד אינו עומד אחורי התל וגם אינו נמשך רחוק מהתל. או על ההרים שמצידי הדרך. אם אין הפסק ביניהם ובין המסילה ומתלקטים י' מתוך ד'. ועל החוט שנמשך מן הבליטה שבכותל שפיר יש לסמוך אם החוט דבוק על העמוד ולא בצידו ומוקף לדירה שפיר נקרא דהלא הגדר נעשה אחר ישיבת העיר וכן יש בתים שם אצל המסילה כמ"ש כת"ר. וע' מג"א סי' שנ"ח סק"ה דאף ע"י צוה"פ מיקרי מוקף לדירה. ואף אם לא נעשו המחיצות לשם היקף הדירה ג"כ מיקרי מוקף לדירה יעויין בפוסקים ואקצר. ולזה שפיר יכולים להתיר באופן כשיתוקן כאמור. לטלטל בה ע"י שכירות רשות ועירובי חצירות. ואם יצטרכו לסמוך על הט"ג אזי יעמידו אצל עמוד הראשון והאחרון קנה גבוה י"ט מכוון תחת החוט כנ"ל

סימן יח

שכירות רשות שפקפק הח"ץ סי' ח' שלא לשכור על נ' שנה משום דכיון ששוכרין מהממונה אין לו רשות וכח להשכיר רק כל זמן שיחיה המלך אבל כשימות ויקום מלך אחר יבטל השכירות וכן בכל מקום ששכרו מנכרי על זמן אם מת המשכיר או מכרו לאחר בטל השכירות כי אין זה שכירות גמור רק הוי כביטול רשות וסילוקו דהא שוכרין אף בשבת. ונתקשה שם ג"כ בדברי הפוסקים ששוכרים רשות משר העיר דהא אין לו רשות ליתן כליו בבתי העיר רק בשעת מלחמה. והרי אין לו רשות לערוך מלחמה בכל עת שירצה. ולענ"ד ז"א דהטעם הוא שהמלך יש לו רשות לערוך מלחמה בכל עת או הוא עם שריו ושר העיר הוא שכירו ולקיטו. והוי כשכירו ולקיטו של שכירו ולקיטו דשרי לשכור ממנו כדקיי"ל בסי' שפ"ב סי"א. והמלך הוי כשכירם של בני המדינה וכמאמר חז"ל בהוריות י' לא שררות אני נותן לכם אלא עבדות אני נותן לכם. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ע"ד. ומש"ש שלא לשכור ממשמשי המלך רק משר העיר. צ"ע לכאורה בטעם הדבר. שוב ראיתי שכ"כ המהרי"ט בראשונות סי' צ"ד. וכתב שכל משמשי המלך מיקרי שכירו ולקיטו בזה וכ"פ בשו"ע סי' שצ"א. ומ"ש הח"צ דכיון דהוי כסילוק וביטול לא מהני לאחר מיתה. לענ"ד העיקר כהפוסקים המתירים לשכור על זמן ואף לאחר מותו. דכיון שאינה שכירות גמורה דודאי אין רשות לשכירו להשכיר הרשות ומכ"ש שכירו של שכירו. וגם דהא שרי לשכור משכירו אף היכא שכבר רצו לשכור מעובד כוכבים בעל החצר ולא רצה וכמפורש בש"ס דף ס"ד גבי לחמן בר ריסתק שלא רצה להשכיר וכן קיי"ל בסי' שפ"ב ס"ה. הרי שאין זה שכירות גמור ובכ"ז נתנו לו דין שכירות לענין עירוב. א"כ ה"ה דמותר לשכור על זמן ארוך דמה לנו שאין לו כח להשכיר. דהא גם על שבת אחת אין לו כח להשכיר ובפרט שבעל החצר לא רצה בפירוש. ובכ"ז מותר לשכור ממנו. וא"כ ה"ה על זמן גדול ואף שהט"ז