דברי מלכיאל ג כה

י"ל דכיון שהמסילה היא על התל. א"כ במקום שהתל גבוה הוא שוה להר. וכשהתל נעשה פחות מי"ט נשאר ההר ממילא גבוה ממנו. וא"כ הוי כמו מחיצה עקומה התל עם ההר. ומה בכך ובפרט לפמ"ש כת"ר שהמסילה הולכת שם בין שני הרים כגיא עמוק יותר מעשרה. וא"כ הגיא ג"כ נחשב כמחיצה. וממילא כשנעשה התל פחות מי"ט שוב מתחיל גיא עמוק י"ט ושפיר הוי מחיצה. ולא אוכל לדון בזה. באשר מעכ"ת לא דן בזה ובודאי הדבר שם באופן שא"א לומר כן

סימן טז

ואשר דן מעכ"ת מצד הטעלעגראף הנמשך שם. הנה כבר כרכרו האחרונים הרבה אם יש לסמוך על ע"ג משום צה"פ. ובנ"ד יש עוד פקפוק דהא בין עמוד ועמוד יש שטח גדול. וא"כ עומד עמוד הע"ג רחוק ממקום זה שאין בתל גובה י"ט. והתל גבוה י"ט עומד בפני העמוד: והוי כצה"פ שהקנה עומד אחורי הכותל שהחמירו בזה התב"ש והפמ"א. ואף שיש מקילים בזה וע' ח"ס סי' צ"א וצ"ו. מ"מ לענ"ד קשה להקל בזה כמו שיתבאר להלן בע"ה. אך אפשר בנ"ד עומדים העמודים על התל ולא בצד התל. וגם בזה יש לדון דכיון שהעמודים עומדים על תל גבוה ובאמצע הוא נמוך י"ל שאין דרך פתח בכך. אך זה יש לדחות. ויש להביא ראיה דכשר בכה"ג מהא דכיפה ומהא דאיצטבא ואקצר. ומה שהחוט נתון על הגביעים הנה לפמש"ל ע"פ דברי ההג"א לפסול כשהקנה תחוב באמצעית הקנים. הכא פסול דהא הגביע תחוב בתוך העמוד. ואף דכיון שהגביע אינו רחוק מן העמוד ג"ט י"ל דהוי כלבוד וכאלו מחובר להעמוד. וכעין הא דאיתא בעירובין ל"ג גבי כלכלה שבראש האילן וע"ש בתוד"ה ורבי מ"מ אינו ע"ג העמוד רק מצדו

אכן לענ"ד דברי הפמ"ג והח"ס צ"ע דהא הטעם שצה"פ פסול מן הצד משום שאין דרך לעשות פתח רק כשהמשקוף מונח על המזוזות ולא מן הצד. וזה שייך רק כשקשור להקנים שבצדדים. אבל כשחקוק בקנה והקנה תחוב בחקק. הרי הוא מונח על הקנה. ומה לי שהקנה עולה עוד ע"ג המשקוף והרי בדף י"א גבי כיפה הוי צוה"פ אף דאמרינן לר"מ חוקקין להשלים. וכיון שהצוה"פ נעשה ע"י חקיקה. א"כ המזוזות הם מגוף הכותל. והכותל הרי גבוה הרבה. ובכ"ז שפיר הוי צוה"פ. וא"ל דשם מונחים שורות לבנים מיוחדים. ז"א דכיון שנתחברו בבנין הוי כעמוד אחד. וכן קיי"ל בטיו"ד ר"ס רפ"ז שאם הפתח ממלא כל הרוח חייב במזוזה משום דכוהלים שבצדדין נחשבים כמזוזות. הרי דחשיב מזוזות אף שכותלי הבית גבוהים הרבה מהמשקוף שעל הפתח ולא חילקו הפוסקים. ואף אם הבית בנוי מעצים עומדים לארכן והמשקוף קבוע ותחוב בתוך העצים העומדים בזויות הבית. מ"מ מיקרי פתח. ועירוב מדמינן לדיני מזוזה בזה בעירובין י"א ע"ב. אכן במג"א סי' שס"ג סקכ"ח מבואר שאין הכותלים נחשבים למזוזות וצריך קנים דווקא. וע"ש בט"ז סקי"ט ובפמ"ג שם בשם התו"ש מ"ש בזה מהא דכיפה. ובמקור חיים כתב דעירוב לא דמי למזוזה דהא צה"פ מהני בעירוב ופטור ממזוזה. ולענ"ד אי מהא לא אריא לדעת הפוסקים דגבי מזוזה בעינן שיהא דלת דווקא. ואף הסוברים שא"צ דלת י"ל דסמכי שם אהיכר ציר ע' בלשונות הפוסקים. אבל גבי עירוב קיי"ל דלא בעי היכר ציר כמבואר ברי"ף ורא"ש פ"ק דעירובין ובשאר פוסקים. ומשום דבירושלמי שם איכא פלוגתא בזה פסקינן לקולא בעירוב. ובמזוזה דכתיב בקרא לשון מזוזה מצרכינן היכר ציר שבאופן זה נקרא מזוזה. ויש לדחות דלאו דווקא כתבו שם התוס' וש"פ היכר ציר. רק שע"י הדלת ניכר היכר הציר ואקצר. ובאמת צ"ע בפתח שהמשקוף הוא מן הצד אם חייב במזוזה. ובפוסקים לא נזכר חילוק בזה זצ"ל דהיכא דאיכא דלת ממש ודאי דחייב במזוזה בכל גוונא. רק היכא דליכא דלת. ולא הוי פתח רק מצד שיש שם צה"פ. בזה י"ל דצריך כל דיני צה"פ. והרמב"ם ושו"ע השמיטו דין זה דפתח שממלא כל הרוח. ואולי הטעם הוא באמת משום דקיי"ל בסי' שס"ג דצה"פ שעשאו מן הצד פסול והרמב"ם דמפרש לה בפי"ז מה"ש כרב האי גאון שעשה הפתח מן הצד מפרש הא דמנחות ל"ד דאמר אמימר פיתחא דאקרנא חייב כפי' ראשון ברש"י שם שהפתח הוא בזויות. ולהכי לא הביא דין זה בהלכות מזוזה. וכ"כ בידות נדרים סי' רפ"ז. אכן לפ"ז קשה למה באמת לא פסק כאמימר דהוי בתרא. ואף דרב אשי מקשה שם והא לית ליה פצימין. מ"מ משמע דגם הוא ס"ל דבקרן זויות הוי פתח. ורק קשה לו דליכא פצימין. ונראה דהרמב"ם ס"ל דרב אשי פליג על אמימר. והלכה כרב אשי דהוא בתרא. ועכ"פ קשה דמוכח מדרב אשי דבקרן זויות הוי פתח אם היה שם פצימין. וצ"ל כמש"ל דהיכא דאיכא דלת שאני או שיש לחלק לענין זה בין מזוזה לשבת. ועכ"פ לענין צה"פ שעשוי מן הצד י"ל דהיכא שיש פצימין. אזי אין דרך שהפצימין יהיו גבוהים מהמשקוף. אבל כשהכותלים הם הפצימין בזה עושים הכותל גבוה מהמשקוף

ובאמת לולא דברי הפמ"ג והח"ס שפירשו דברי ההג"א שתחוב בחקק שנחקק בקנה. היה אפשר לפרש דברי ההג"א והאשכול שתחוב בין שניהם באמצעותן. היינו שמונח כן ביניהם ואינו נופל בשביל שהוא מצומצם ודחוק ביניהם או שקשור שם. אבל אם יש שם חקק בקנים שבצדדים והקנה העליון מונח בתוך החקק. והחקק נראה להדיא וניכר לכל ודאי הוי כמשקוף גמור. ומה לנו מה שהקנים עולים קצת למעלה. ופשטות לשון הג"א ואשכול נראה כן. דאי כפי' הפמ"ג הול"ל שתחוב בתוך הקנים ולא בין הקנים. ואי נימא הכי מיושב כל מה שהקשינו בס"ד. ומיושב מה שלא הוזכר חידוש דין זה בפוסקים. אבל מי ירום ראש לחלוק על הפמ"ג והח"ס והביא שם כן בשם התו' שבת ג"כ. אבל עכ"פ נוכל לצרף סברתינו להקל במקום שיש עוד סברות להקל. ובפרט דבלא"ה הרב האי גאון ורי"ף ורמב"ם ועוד ראשונים מפרשים צה"פ שעשה מן הצד היינו בקרן זויות. ולדידהו שפיר כשר צה"פ שהחוט קשור מן הצד. ובמקור חיים בתיקון עירובין כתב להדיא שאם חקק בקנים ותחב הקנה העליון כשר. ולפלא שלא הביא דברי ההג"א והאשכול שהזכרנו ואולי היה מפרש דבריהם כמש"ל דלא איירי בחקק. ואף שמשמע שם דאיירי שלא חקק באמצע הקנים רק מן הצד וחושב מה שלמעלה מן החקק כאלו ניטל. מ"מ בסוף דבריו שם מוכח דבכל גוונא כשר. וגם בתחילת דבריו משמע דכשר אף אם חקק באמצע הקנים ע"ש

ועוד נראה שאין לסמוך על הט"ג משום צה"פ. מצד שהחוט דבוק על הגביע והגביע רחוק מן העמוד. ובזה צריך שיהא החוט העליון ממש נגד הקנים שבצדדים וכמ"ש המג"א סי' שס"ב סקי"ט שאף אם רחוק כל שהוא מקנים שבצדדים פסול הצה"פ וכמ"ש פירושו במחה"ש שם. דבזה לא שייך דין לבוד. כיון דלא עבדי אינשי פתח כזה [ובנ"ד גם אי נימא לבוד אזי עדיין יהיה צה"פ שעשאו מן הצד. דהא בע"כ נימא שהוא לבוד ומחובר להעמוד] וכן מוכח מלשון הרמב"ם וכל הפוסקים שכתבו שהקנים שבצדדים יהו מכוונים תחת קנה העליון. משמע מכוונים ממש ולא יהו רחוקים אף משהו

ולזה לדעתי ראוי להשתדל להעמיד קנה אחד אצל עמוד הראשון והאחרון של הע"ג שיהא מכוון תחת החוט וכדקיי"ל שא"צ ליגע. ומה שהחוט דבוק באמצע על כמה עמודים אין זה מזיק כלל. ובפרט שאינו דבוק אל העמוד רק אל הגביע היוצא מהעמוד. ושפיר אפשר להעמיד שם דלת של ויוכל לחוק קצת בהדלת במקום הגביעים

והנה מעכ"ת כתב שהטעלעפאן הולך על פני כל אורך המסילה והחוטים הם ע"ג העמודים. א"כ יש לסמוך בזה עליו משום צוה"פ. וכבר הסכימו האחרונים להתיר בצוה"פ