דברי מלכיאל ג רנח

בהם כלל ואינו מעכב יעו"ש בתוס' שכ"כ להדיא. וכששנה הכ' אז אין די שיהא להם יד מתחלה ועד סוף רק שמעכב הדבר בעצמו. והך דר"ז שאני שלא נאמרה בלשון ציווי כמ"ש התוס' שם. ולפז"ק היכי משכחת לה עשאאי"ל אף למ"ד בעינן קרא כדכתיב דהא בכל עשאאי"ל מעיקרא אינם ראוים ובכי הא לכ"ע לא מעכב. ונראה שתלוי בשעת ראייתם העדות אם בידם לעשותה עשאי"ל כמו בנערה המאורסה שיכולים להתרותה וכן בשעת הגדתם להגביל הזמן והמקום. וא"כ הוי ראוי מעיקרא שיהיה בהם תורת הזמה. לכן כשמעידים אח"כ באופן שאאי"ל שפיר מעכב למאן דבעי קרא כדכתיב. ובזה מבואר סברת התוס' ריש מכות בתירוצם להיות דכשא"א כלל בהו תורת הזמה א"צ עשאי"ל דלכאורה צריך להבין טעמם. ולפמ"ש ניחא דכאן דאינו ראוי מעיקרא אף למ"ד בעי קרא כדכתיב אין מעכב. ויש להסביר סברתם גם באופן אחר ואכמ"ל. ובענין שנה הכתוב יש חלוק בין קדשים לחולין ואקצר

ואין להקשות ע"ז מסנהדרין ע"ח ע"א דקאמר דטריפה שהרג שלא בפני ב"ד פטור דהו"ל עשאאי"ל. והא התם לא משכחת לה כאשר זמם מעיקרא. ועל תירוץ השני של התו' דמכות הנ"ל לא יקשה די"ל דמ"מ משכחת לה בדין רציחה. אכן לפמ"ש קשה. אך ז"א דלכאורה קשה למה סתים רבא דפטור והא משכחת לה שהעדים ג"כ טריפות דלרבא כשירים כדאיתא התם. וכן סתם בטריפה שרבע שלא בפני ב"ד דמשמע דאף עידי טריפה לא מהני. ועו"ק דאיתא בב"ק פ"ח ע"א דממעט עבד מאחיו ופריך אלא מעתה זוממי עבד לא יהרוגו ומשני רבא משום דכתיב ובערת הרע מקרבך. אלמא דמשום ובערת הרע קטלינן להו אף שלא העידו על ישראל גמור ואינו כאשר זמם ממש. וא"כ גם עדים שהעידו על טריפה יהרגו משום ובערת. לזה נראה דרש"י פי' בסנהדרין דלזה הוי עשאאי"ל משום דהוי גברא קטילא. והכוונה כיון דהוי גברא קטילא מה שגרמו לחייבו מיתה אינו ענין כלל כיון שכבר חשוב כמת וכמ"ש הרמב"ן במלחמות פ' הנחנקין [והרעק"א בסי' קע"ו כתבה מסברא דנפשיה. דבעי שירשיעו באיזה דבר. אבל כשאינם עושים כלום בעדותם לא שייך בהו כלל כאשר זמם ואף מלקות לא מחייבי]. וכ"כ התו' בכתובות ל' ע"א שעידי טריפה פטורים אף ממלקות וישבו בזה קושיתם אהך דמכות ע"ש והיינו כמש"ל ואף שתפס רבא לשון עשאאי"ל. מ"מ עיקר הטעם משום שאינם כלל בתורת הזמה לפי שעדותן לא גרמו שום רשע כלל כנ"ל. וכן במכות ה' לא חילק רבא בין אם היו העדים טריפות דאז הם כמו הרוצח שנגמר דינו. או שנגמר דינם של העדות ג"כ רק שעשו תשובה ומ"מ הם עומדים למיתה. ולרבא הם כשרים לעדות. אלא ע"כ כנ"ל דכיון דהוי כגברא קטילא לאו מידי עבדי בעדותם

ובזה מיושב ג"כ מה שקשה על דברינו מב"ק פ"ד ע"א דקאמר דלא אפשר דאלת"ה טריפה שהרג את השלם מאי עבדינן ליה יע"ש ופירש"י דהא הוי עשאאי"ל. ושם קאי על ר' שמעון ואיהו ס"ל בסנהדרין מ"ה ע"ב דלא בעי קרא כדכתיב. ולפמ"ש צ"ל דס"ל דעשאי"ל לא מעכבא. אבל באמת בלא"ה הסוגיא שם קשה להולמה דמאי קושיא היא זו דהתם ליכא סהדי דבכה"ת עשאאי"ל לא עדות הוא. וכשהרג בפני ב"ד באמת חייב. ולפמ"ש ניחא דמדמי לה התם לחיגר שאין לו רגל כלל. וכן כאן טריפה דומה כמו שאין לו נפש כלל דגברא קטילא הוא. ואף אם נהרגנו מיקרי לא אפשר דלאו מידי הוא ורש"י שפירש משום עשאאי"ל צ"ל דאשמועינן האמת שהוא פטור מכלום שלא בפני ב"ד ודחוק

ובזה יש ליישב מה שהקשה יקירי ל"ל לרבא קרא דובערת כיון דס"ל ע"כ כר' טרפון לימא בקיצור הלכה כר"ט והנה זה אינה קושיא כ"כ דאשמעינן שב"ד א"צ דומיא דעדים שיוכלו להזימם. וכעין שכ' התו' בב"ק צ' לענין עדים הקרובים לדיינים שאף שהדיינים לא יקבלו עליהם הזמה מ"מ יקבלו דיינים אחרים. וה"נ צריך שיוכלו להזים הדיינים בב"ד אחר. ובאמת כיון דטעמיה דר"ט משום לא תהא שמיעה גדולה מראיה א"כ דיו לבוא מה"ד להיות כנדון דמה בשמיעה צריך שיהא אופן שיוכלו להזימה ה"נ בראיה. וכ"ש לפמ"ש דעיקר הטעם שכשהרג שלא בפני ב"ד שפטור הוא משום דלא עבדי מידי ואנן בעינן והרשיעו את הרשע ואי לא לאו עדות הוא כלל. ואין יכולים להרוג את הטריפה בעדות כזו. דחייבי מיתות ילפינן רשע רשע ממלקות ובמלקות כתיב והרשיעו וע' תו' סנהדרין ל"ג ע"ב וב"ק פ"ז ע"ב ואכ"מ. וכן מצאתי בנו"ב סי' ע"ד שכתב ג"כ שטעם שטריפה פטור משום דבעי והרשיעו יע"ש. [ומש"ש לחלק בין בן גו"ח דכתיב מיעוטא בגופיה ובין טריפה יע"ש. קשה עליו מגלות דג"כ לא כתיב מיעוטא בגופיה ואקצר] וא"כ בוודאי ה"א שצריך כן בב"ד. לזה אשמועינן רבא דמ"מ מוטל על הב"ד להרגו מצד ובערת דכשהרג שלא בפניהם כל זמן שלא באו עדות הראויה להורגו על פיהם לא חלה עליהם מצות ובערת משא"כ כאן שרואין אותו עושה הרע. ויותר קשה על רש"י בסנהדרין שם אהא דעידי טריפה נהרגין שפירש משום ובערת הרע. וזה נפלא דל"ל טעמא דובערת הכא וכבר פירש"י לקמן טעמא דרבא משום דעדים זוממין חידוש הוא ולכאורה קשה ע"ז דהא קאמר בב"ק ע"ב ע"ב א"נ משום פסידא דלקוחות וי"ל. ולפמ"ש קצת אחרונים דאביי לא ס"ל דחידוש הוא ובאמת אינו חידוש י"ל דזהו טעם דרב אשי דפליג עליה. אבל באמת נראה דמחלוקתם בפירושא דקרא דודרשו השופטים היטב והנה עד שקר וגומר אמאן קאי ע' ר"פ היו בודקין בסוגיא שם ופירש"י שם מ"א ע"א ודו"ק] וגם לא שייך קרא דובערת שלא בפני ב"ד. וכ"ק בב"ק פ"ח דקאמר רבא דזוממי עבד חייבים מובערת הא קרא דובערת לא קאי רק על העובר בפני ב"ד. וזה יש ליישב קצת

והנראה בזה דבאמת לפמש"ל דעשאי"ל תלי בפלוגתא דקרא כדכתיב קשה ממה שפשוט בכמה סוגיות דעשאאי"ל לאו עדות הוא. וכן קשה מה בין חקירות לבדיקות ע' סנהדרין מ"א ע"ב. ובב"ק ע"ה פריך בפשיטות והא קיי"ל עשאאי"ל לאו עדות. וכן קשה מסוגיא דב"ק פ"ח ע"ש בתוס' דהתם מעיקרו אין ראוי להזמה [ומב"ק ע"ה י"ל דזה באמת פלוגתתם דת"ק וסומכוס. ולזה י"ל שהשמיטו הפוסקים דין זה משום שכבר פסקו דבעי קרא כדכתיב וקצרתי] והנה יש אתי מקום ליישב זה קצת בדרך פלפול אך רצוני לקצר. והנראה בזה דכיון דכתבה התורה ודרשו השופטים וגו' ועשיתם לו כאשר זמם וגו' והנשארים ישמעו וייראו וגו'. נראה מזה דכל עיקר הדרישה הוא לתכלית להודע אם הם אמיתים. וגם מה שעושים להם כאשר זמם הוא קנס למען ישמעו וייראו העדים מלהעיד שקר ולזה למדו מזה בסנהדרין פ"ט ומכות ה' שצריך הכרזה ע"ש. ולזה אף מאן דלא דריש טעמא דקרא מ"מ הכא שמפורש הטעם בפסוק מודה שצריך עשאי"ל כדי שיירא מלומר שקר. וע' סנהדרין כ"א וב"מ קט"ו. ועפמש"ל י"ל דר"ש דדריש טעמא דקרא לטעמיה בסנהדרין מ"ה דלא בעי קרא כדכתיב. ואם אאי"ל לא ייראו מלשקר

ולזה רבא דס"ל עדים זוממין חידוש הוא דמ"ש הני מהני ס"ל דא"צ בהו עשאי"ל. דלכאורה קשה דאדרבא הו"ל למימר אין לך בו אלא חידושו אבל הסברא כיון שראינו שא"צ בזה עדות גמורה כמו בכל התורה דהא האמינתם התורה טפי מעדים אחרים. לזה א"צ ג"כ בהם עשאי"ל כי אמונתם חזקה וכעין זה מצינו בבכורות רפ"ק דכיון דהותר חלב הוי חידוש ויש להתיר אף חלב בהמה טמאה עיי"ש. וכ"כ התו' בחולין ס"ד ע"א גבי ביצה ע"ש. ואף שיש לחלק מ"מ נכון כמ"ש. אכן עדיין קשה אף שנאמינם מ"מ אין כאן והרשיעו כלל כיון שהם טריפות וכנ"ל ואיך יהרגום על פיהם. ולזה פירש"י מובערת שכיון שעיקר העדות העידו בפני ב"ד רק שב"ד סוברים שהעדות