דברי מלכיאל ג רנד

בתו' רי"ד ב"ב קל"ה וש"מ כי כאשר יבוא אחד ויאמר שאביו חייב לו אלף דינר והוא אינו יודע יתחייב לשלם. וכ"כ הש"ך בעצמו בסי' ע"ב ס"ק נ"א ע"ש וכ"כ בהפלאה כתובות י"ב ע"ב שאף לר"ה ור"י אין ברי עדיף רק בברי טוב ושמא גרוע והרמב"ם דס"ל משואי"ל גם בלא הו"ל למידע כבר כתב הש"ך שם דהיינו כשטוען הלה שגם הוא יודע ומיושב בזה קושית הפנ"י ממוצא אבידה דהשמא טוב. וכן מה שקשה מהירושלמי דאינו יודע למי מכר שדהו ובא אחד ואמר אני לקחתיה עח"מ סי' רכ"ב. ובהא דכתובות י"ב לס"ד דהש"ס י"ל ג"כ שברי שלה טוב שאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו ובלי ספק חקר עליה ואילו זינתה קודם היה יודע זה. ועוי"ל דנראה דבכה"ג מיקרי ברי טוב כיון שיש לה כתובה ממנו. ורק יש חשש שנבעלה וזה היא יודעת ולא הוא ונאמנת על עצמה. ובהא דב"ב קל"ה כבר כתבו הראשונים שם דרגיל לידע אם יש לו אח במדינה הים

וראיתי בנועם ירושלמי פ"ג דקידושין ה"י ופ"י דב"ק ה"ז וס"פ הכונס החליט דס"ל לירושלמי ברי ושמא ברי עדיף לכ"ע אף בברי גרוע ושמא טוב. והוא תמוה לענ"ד להחליט שיטת הירושלמי דלא כהילכתא בלי שום הכרח והא דא"ר יוחנן בב"ק שם בבא לצי"ש משום שפשטות המשנה מורה שאין תובעו וכמ"ש הפ"מ שם. ומ"ש מהא דכתובות י"ב דמסקינן למ"ד ברי ושמא פטור דטעמא דר"ג משום מיגו או חזקה וא"כ בטוענת מוכת עץ דליכא מיגו ולא חזקת הגוף רק חזקת כשרות קשה דהא קיי"ל דרובא עדיף מחזקה ומ"מ חזקת ממון עדיפא מרוב. ובשלמא לש"ס דילן י"ל כרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב אבל בירושלמי מפורש הוא ספ"ה דשבועות דכ"ע ס"ל אין הולכין אחר הרוב. וא"כ ק' למה נאמנת לר"ג. וע"כ צ"ל דכ"ע ס"ל ברי עדיף להירושלמי לענ"ד קשה דהא אנן קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וקיי"ל ברי עדיף. ותיקשי דהא מוכח מדר"י דס"ל ברי ושמא פטור ומוקי להא דמוכת עץ כר"מ וליכא מיגו א"כ ע"כ ס"ל דהולכין בממון אחר הרוב. ועו"ק דמוקי לה כר"מ ור"מ ס"ל חיישינן למיעוט אף בעלמא וכ"ש בממון. וזה יש לדחות כמובן. וגם דא"כ נימא הש"ס שם דרב יהודה דשמואל היא דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. רק זה י"ל דנוקי כרבנן דר"מ ומשום מיגו אכן בעיקר הדבר פשוט כוונת הש"ס דכ"ע מודו דברי עדיף משמא ורק ר"נ ור"י ס"ל דחזקת ממון עדיפא טפי. והיינו דס"ל שברי הוי כרוב ומ"מ חזקת ממון עדיף. ולהכי היכא שמסייע חזקה לרוב שפיר אזלינן בתרייהו אף נגד חזקת ממון כמ"ש הת"י בכתובות ט"ז ע"א. וה"נ בברי היכא דמסייע ליה חזקה אזלינן בתרייהו כמסקנת הש"ס הכא. וכן דימו הת"י ט"ז ע"א להדיא רוב בממון לברי ושמא יעו"ש. וכעין זה כתבו התוס' בב"ב צ"ב ע"א שהדמים עם הרוב מכריעים נגד חזקת ממון. וה"נ ברי וחזקת כשרות מכריעים נגד חזקת ממון וכן ברי ומיגו ועש"ך בכללי מיגו בזה. אבל בעלמא וודאי דחזקת ממון עדיף מברי כדקיי"ל בש"ס דילן. וגם מה שבנה ע"ז בנוע"י בקידושין פ"ג להוכיח מהא דב"ב קל"ה דס"ל לירושלמי דאף באומרים שאינו אחיהם נוטלין חלק עמו דאי אמרי שאינם יודעים א"כ מוכח דחזקת ממון עדיפא מברי. לפמש"ל ז"א דבאמת ס"ל לירושלמי כן. ובלא"ה תמיהני דמי סני ליה תירוץ הש"ס בב"ב שם שגם האח בעצמו טוען שמא יעו"ש. וכן יתר הוכחותיו אין בהם הכרע ואקצר

ומש"ש בביאור הירושלמי פ"י דב"ק ה"ז. הוצאתי מן הכיס ונתתי לך והוא אומר אינו יודע ר"ה אמר אומרים ליה את לית ידע אהן ידע. ופי' דר"ה לטעמיה דברי עדיף בש"ס דילן קי"ח ע"א וכ"כ שם הפ"מ. לענ"ד אף דר"ה ס"ל הכי באמת אבל בירושלמי אין הפי' כן. דאי בברי מהו הלשון שהוציא מן הכיס והול"ל נתתי לך כך וכך. אכן לענ"ד הכוונה שאמר הלוה שהוציא כסף מכיסו ונתן למלוה ואינו יודע כמה נתן לו כי לא מנה והמלוה משיב שג"כ אינו יודע כמה נתן לו והנה בספק פרעון אם גם המלוה מסופק קיי"ל בסי' ע"ה שפטור והוא מב"ק קי"ח. וא"כ הו"א דה"נ פטור כיון שגם להמלוה ספק. ואר"ה דשאני הכא. כיון שבעצמו גרם הספק שלא מנה הכסף ואמר לו כך וכך אני נותן לך. והמלוה סמך עליו שבוודאי מנה. וכדאמרינן בכתובות פ"ז ע"ב דפרע דייק דמיפרע לא דייק. וכמ"ש המל"מ פ"ד מה' שאלה ובקצה"ח סי' ע"ה ססק"ו שאם המלוה לא הו"ל למידע חייב הלוה בספק פרעון אף שגם המלוה מסופק. וקאמר ר"ה שאומרים ללוה אתה אינך יודע כמה נתת אף שהיה לך לידע דפרע דייק. אהן ידע פי' אתה רוצה שהמלוה ידע כי הוא לא הו"ל לידע דמיפרע לא דייק. וזה ביאור נכון בס"ד אכן לדינא צ"ע ועח"מ סי' נ"ט ובקצות ונתיבות שם דלא משמע כן ואקצר. ועמל"מ פ"ד מה"ש ה"א

ומ"ש הירושלמי פ"ו דשבועות ה"ח סלע הלויתני עליו וכו' והלה אומר איני יודע ר' בא רב הונא בשם רב אמר אנת לית ידע אהן ידע ר' יהושע דיומא בעא קומי ר' יונה תמן את אמר לית את ידע אהן ידע וכא את מר הכין תמן יש חלול שבועה הכא לית חילול שבועה. והנה הרא"ש בשם הרמב"ן פירשו וכבר כתב מה"פ שם שהוא דחוק וגם פי' המה"פ דחוק מאוד שמקשה מברי ושמא על ברי וברי. וגם מ"ש הנוע"י בפ"ג דקדושין ה"י ג"כ דחוק שמפרש חילול שבועה חלות שבועה כהרמב"ן הנ"ל. וגם שמפרש שמקשה על דין שלא נזכר כלל כאן. ומ"ש דמקשה משבועה שאינה ברשותו. הא כל שבועות השומרים כן ואקצר. וכן מ"ש בס"פ הכונס דחוק מאוד יעו"ש. ונראה לפרש דר"ה אמר שאומרים למלוה שאתה שאינו שלך אינך יודע שויו אבל הלוה יודע וכדאמרינן בב"מ ל"ה דלוה קים ליה ומלוה לא קים ליה בגויה. ואיירי שהמלוה טוען שאין יודע אם שוה אף כנגד חובו ולהכי לא הוי משואי"ל. וברא"ש הגירסא יאות את לית ידע וכו'. והיינו כנ"ל שיאות כן. ואף דהיכא שהשמא טוב מגרע כח הברי כמ"ש התו' בכ"מ. מ"מ הכא לא מיקרי שמא טוב דמ"מ ראה המשכון. ורק ר"ה מסביר שהוא דבר שאפשר לשמוע שהלוה יודע האמת וגם המלוה יודה שהלוה יודע יותר. וטעמו י"ל משום שעשו תקנת נגזל בפקדון וכמ"ש הראשונים מהירושלמי דפ' הכונס ועח"מ סי' ע"ב ובש"ך סקנ"א. וכעין זה קיי"ל בח"מ ס' צ"א ס"ג דכל היכא שזה יודע וזה אינו יודע היודע נאמן יעו"ש. ועכ"פ י"ל דר"ה לטעמיה דס"ל ברי עדיף. וגם לפמש"ל דברי נגד שמא הוי כמו רוב שפיר י"ל דרב לטעמיה דס"ל הולכים בממון אחר הרוב וה"נ ס"ל ברי עדיף. ומקשה ר' יהושע דהכא אמרינן שהלוה בקי יותר בשיווי המשכון. ובמשנה אמרינן שישבע המלוה מפני שהמשכון אצלו. משמע שהמלוה יודע יותר שוויו. ומשני דשאני הכא שיש חילול שבועה פירוש שיש לחוש שיבוא לידי חילול שבועה ע"י שיוציא אח"כ המשכון ויראו שנשבע לשקר ועתו"ס ב"מ ל"ד ע"ב בזה. אבל הכא דליכא חילול שבועה אמרינן דהלוה בקי יותר. וצ"ל הכא יש חילול שבועה תמן וכו'. או י"ל כמ"ש הפ"מ במה"פ שם שבירושלמי אינו מדקדק בלשון תמן והכא יעו"ש

נחזור לנ"ד דבברי ושמא והשמא גרוע ואינו מוחזק ברי עדיף. ונתבאר דמהני ברי של האח האחד לשארם. וקיי"ל בסי' צ"א דבברי ושמא א"צ לישבע הטוען ברי ע"ש בהגהת הט"ז ובתומים ובקצה"ח שם וסי' שמ"ד ובהפלאה כתובות י"ב. ורק צריך לקבל בח'. ואם אינו רוצה לקבל בח' נהי דלא נחתינן לנכסיו מ"מ אם תפס השני לא מפקינן מיניה עד שמקבל בח'. ואף דתפיסה בספק לא הוי תפיסה אבל ב"ד לא יזדקקו להוציא מידו עד שיקבל בח' כנ"ל וכ"ה דעת הש"ך בסי' פ"ז ס"ק כ"ה וכן החליט התומים שם באורים סקכ"ד והביא כן מרדב"ז לענין שבועת היסת שיוכל לתפוס עד שישבע. ובקצה"ח שם פקפק דכיון דלא נחתינן לנכסיה א"כ לא עביד נמי דינא לנפשיה, ולענ"ד נ' היכי דהוי פסידא דלא הדר בדין אז לכ"ע