דברי מלכיאל ג כד

דהא מ"מ מקיף אוקיינוס כדאיתא בש"ס דילן. ויש ליישב ואכ"מ. ולבד זה כבר כתב המג"א ס"ס שס"ג דרק ס' רבוא מבטלי מחיצתא והאחרונים הקשו דעדיין יקשה להפוסקים דלא בעי ס"ר. אבל ז"א דהא אנן נוהגין כמ"ד דבעי ס"ר. וכבר האריך בזה בשו"ת בית אפרים לקבוע מסמרות בזה. וע' ח"ס ס' פ"ט. ובאור זרוע ה' עירובין כתב דאף פחות מס"ר מבטלי מחיצתא

סימן טו

וע"ד מה שיש בתוך התל מקומות פחותים מי"ט. הנה במקומות שאין בהם עשר אמות יפה כתב מעכ"ת להקל ע"פ דברי האחרונים המקילים. וגם יש לדון ע"פ דברי המקור חיים שכתב שאם אין כנגדו דיורים יש להקל ע"ש. וע"ד המקומות שרחבים יותר מעשר אמות ועובר שם דרך לרוחב התל ויש שם זאסטאוועס שסוגרים כמה פעמים ביום וכל הלילה. וכשסגור הוא כצה"פ גמור רק כשהוא פתוח אין שם כלום. וכתב מעכ"ת לדון עפ"י מה דקיי"ל בסי' שס"ה ס"ז דמבוי שניטל בשבת קורותיו ולחיו אם העיר מוקפת חומה מותר לכל השבת אם אינו עומד לסתור מתחילת השבת. והכא העיר מוקפת חומה. ואינו עומד לסתור דהסתירה היא ע"מ לבנות ולנעול עוד הפעם. וז"א דמקור הדין הוא מתה"ד סי' ע"ג ושם איירי שהחומה מקפת כל העיר והוי רה"י גמור והקורה או הלחי עשויים להמבוי שבתוך העיר. ולזה כתב דשרי לאותה שבת כיון דהוי רה"י גמור וכמ"ש התו' בעירובין י"ז גבי מחיצה שבין ב' חצירות דהא מחיצות חיצונות איתנהו. אבל בנ"ד אנו רוצים לעשותה מוקפת חומה ע"י צה"פ זה וגם הא הטעם דסופו לסתור אסור לפי שמתחילה נעשה העירוב שלא יתקיים כל השבת כמ"ש התו' בעירובין ס"ה ע"ב ע"ש. וה"ה הכא. ואף כשהוא סגור יש לדון דלא הוי צה"פ עפמ"ש ההג"א פ"ק דעירובין שאם הקנה העליון תחוב בין שניהם מזה לזה באמצעיתן פסול דהוי צה"פ שעשאו מן הצד וכ"כ האשכול בה' עירובין סי' ס"ה. ובנ"ד ידוע שהקנה העליון נתחב באמצע היתידות שבצדדים. וכ"כ הח"ס סי' צ' להלכה כדברי ההג"א הללו. וכ"כ הפמ"ג במ"ז סי' שס"ג סקי"ט

ואף אם נעשו שהקנה הוא ע"ג הקנים שבצדדים. אף שלדעת הח"ס סי' צ' הוי צה"פ בכה"ג שהוא פתוח ברוב היום לפי שכן דרכו של פתח שפעמים פתוח ופעמים נעול וסגי כשניכר שיש כאן משקוף לסוגרו כשירצו. ובנ"ד ג"כ ניכר שיש כאן קנה המוכן לסוגרו על גבי והוי צה"פ. אבל לענ"ד העיקר כמ"ש הנו"ב מ"ת סי' מ"א דבכה"ג לא מיקרי צה"פ ולפלא שהח"ס לא הביאו. וכ"כ בשו"ת בנין ציון סי' כ"ו בשם הגאון מהר"נ אדלער זצ"ל רבו של הח"ס וכ"כ בשו"ת ברית אברהם סי' ט"ו ע"ש. ומ"ש הח"ס הסברא דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי. תמוה לענ"ד דא"כ יהא סגי כשהקנה יהא מונח בארץ דנימא דהוי רק מחוסר קריבה להניחו למעלה וכן בכ"מ נימא הכי ולא יצטרכו לעשות לחי וקורה דהא אינו רק מחוסר קריבה. ואף אי נימא דאסור בשבת מצד תיקון אבל בנ"ד שנועלים כמה פעמים בכל יום בלא"ה הוי צה"פ ואף לישראל יש להתיר לנעול. ואף דהוי פס"ר לגבי תיקון כבר בארנו בחיבורי ח"א סי' ל' דמתקן שרי בפס"ר, וגם כיון דאינו רק איסור דרבנן מיקרי שפיר ראוי וכמ"ש התו' בשבת ק' ד"ה פירות גבי טבל ועח"ס סי' פ"ט בזה והעיקר דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי לא אמרינן רק היכא שע"י הקריבה לא יתחדש מעשה חדש רק קריבה דעלמא אבל היכא שע"י נעשתה מחיצה שקודם שנתקרב הדבר לא היתה. בזה לא אמרינן הכי. וכן בדבר שתלוי במקום ודאי לא שייך לומר שמחוסר רק קריבה. דהרי מ"מ אינו במקומו. וכמו השוחט תודה ולחמה חוץ לעזרה וכדומה. ובהא דשבת ק"ד גבי כתיבה אות בטבריא ואות בציפורי א"ל דהוי מעשה חדש מה שע"י הקריבה יעשה מהם תיבה אחת. דהא אף בשתי אותיות כפולות שאין תיבה כזו כלל ג"כ חייב כדאיתא בשבת ק"ג וברמב"ם פי"א מה"ש ה"י. ורק שכיון שיש תיבות משתי אותיות חייב על כל שתי אותיות שכתב. וכיון דאפשר לקרבן. אפשר שיכתוב אות כאן ואות כאן כדי לקרבן. וכן בהא דמנחות נ"ז הוי רק קריבה בעלמא ולא חידוש מעשה. וע' זבחים דף ק"ה דמבואר דלא מיקרי מחוסר קריבה רק כדנקיט בידו ומוכן לאכלו. ולא כשמונח על הארץ. וצ"ל בהא דשבת ק"ד דבשעה שכותב אות השני ועוסק בו הרי בידו לקחתו ולקרבו אל אות הראשון. ומיקרי דנקיט בידו. ובהא דמנחות נ"ז ללישנא דמחייב שם בנצלה כגרוגרות בב' וג' מקומות אין לדמות כלל להא דמחוסר קריבה. די"ל דחייב כיון שעכ"פ יש כגרוגרות צלוי וע' תוס' שבת ק"ד ע"ב שכתבו ג"כ דלא דמי להתם. והנה בחולין ק"ג ע"ב איתא חלקו לאבר מן החי בחוץ חייב מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי. ולפמ"ש צ"ל דאיירי שאוחז בידו האבר ואוכלו מעט מעט. והרמב"ם פסק דין זה סתם בפ"ה מהמ"א. ואפשר לומר דכיון שכבר התחיל לאכלו וחלקו בידו כדי לאכלו מעט מעט. מיקרי מחוסר קריבה אף במונח על הארץ. ועכ"פ בנ"ד לא שייך לומר מחוסר קריבה כיון שאינו אוחזו בידו. וע' ירושלמי פ"ג דדמאי ה"א לחלק בין נותן לתוך ידו לנותן לתוך פיו וע' חיבורי ח"א סי' ק"ג [ומהא דזבחים יש להביא ראיה למ"ש התו' בסוכה ל"ט ד"ה עובר שצריך שתהא המצוה מזומנת בידו וע' סי' תרנ"א ובט"ז שם סק"ה. וזה מוכח מהכא דהיכא שאינו אוחז בידו מיקרי מחוסר מעשה. וצריך לקרב הברכה אל מעשה המצוה שלא יהא הפסק מעשה בינתיים. וע' מג"א סי' ע"ה סק"ח והגר"א ביו"ד סי' רס"ה סי"א לענין מילה ואכ"מ] ולזה לענ"ד אין להקל בזה כשאין הצה"פ מתקיים כל היום. ובפרט שרוב הפוסקים מחמירים הנו"ב ותו"ש וב"צ והגרנ"א [ובזה יש לדון במה שיש מתירין לערב ע"י עשיית דלתות בלי צה"פ ואין נועלים אותם לעולם ולא יניחו לנועלם לעולם כי לענ"ד ההיתר בזה בנוי על יסודות קלושים ואכמ"ל. וגם כי במקומות שתפסו להקל בזה לא ישמעו להחמיר בזה. ושומר נפשו יזהר מלטלטל עפ"י היתר זה. וכן ראיתי בשו"ת חסד לאברהם מ"ת סי' ל"ה שכתב שאין ממש בהיתר זה]

ומ"ש מעכ"ת עוד להקל בזה מצד שיש בתוך התל מערה נבנית מאבנים ולבנים וכיפה מלמעלה והולכת המערה תחת כל התל עד ההר שמעבר השני למסילה. ולפ"ז הכיפה מחברת ההר להמסילה ויש לדון את ההר למחיצה. לדעתי אין להתיר עפ"ז. דנראה מדבריו שמבחוץ אין ניכר כלל בנין המערה והנה זה ודאי אם יש מחילות תחת ר"ה אינם עושים אותו לרה"י כיון שמלמעלה הוא קרקע עולם. והרי אף במים הנקרשים כתבו כמה פוסקים להחמיר דבטלו מחיצות הנהר ואף המקילים שם טעמם משום דלא ניחא תשמישתיה על הקרח וגם כי סופו להתפשר ולשוב למים וגם דמותר לשבור בשבת את הקרח. אבל הכא שפיר ניחא תשמישתיה ואין סופו להפתח ואסור לחפור הקרקע בשבת לפתוח המערה. וא"כ ודאי בטלי מחיצות דהוי עפר שאין עתיד לפנותו. ואין לחלק מצד שיש חלל תחת הקרקע משא"כ בעפר שנסתם לגמרי. דז"א דהא בקרח ג"כ יש מים תחת הקרח כידוע. וגם יש מקומות שהקרח פתוח וצדים דרך שם דגים. ובכ"ז כתבו הפוסקים לדמותו לעפר שיבטל המחיצה. וכן איתא בעירובין ס"א במערב במערה שנחשבת לו כולה לד"א. ואם עירב על גבה אין לו אלא אלפים מעירובו ואין נחשבים מחיצות המערה כאלו הם מלמעלה. וכן איתא בירושלמי שם גג המגדל נידון כעיר גג המערה נידון כשות. וגם מה תועלת במערה שעי"ז נצרף ההרים למחיצה. כי לפה"נ יש הפסק גדול בין ההר ובין התל שעליו הולך המסילה ובאמת