דברי מלכיאל ג כג

בצד המסילה שעל התל הנ"ל הולכים חוטי הטעלעפאן והטעלעגראף על פני כל אורך המסילה. וחוטי הטעלעפאן דבוקים על העמודים. וחוטי הטפלעגראף דבוקים בצד העמודים על הגביעים היוצאים מהעמודים כידוע. וכעת רוצים להמשיך חוטי עלפקטרא מהגדר עד הים במקום שעומדים כעת עמודי הטעלעפאן. ובאמצע התל יש מקומות שמפסיקים דרכים ההולכים לרוחב המסילה לחוץ לעיר למקומות שונים ושם אין גבוה עשרה ויש מהם שרחבם יותר מעשר. ויש שם בדים לרוחב הדרך שקורים זאסטאוועס שסוגרים בהם הדרך כמה פעמים ביום בעת שהבאהן הולך לחסום שלא יעברו אז שם. ובלילה סגור שם ע"פ רוב. ובגוף התל יש ג"כ מקומות שאינו גבוה עשרה אך יש שם בצידי המסילה הרים עשויים בידי אדם והמסילה שם היא כגיא באמצע עמוק יותר מעשרה. ובמקום אחד עומד עמוד אחורי כותל ומהעמוד נמשך חוט על הכותל עד עמוד שבולט מן הכותל. ומשם נמשך להלן עד עמוד שעומד רחוק ח' אמות מהכותל ומשם נמשך החוט להלן. והאריך מעכ"ת בדברים הנאמרים בהשכל להתיר אם ישכרו הרשות על כמה שנים וחפץ לדעת דעתי בזה ומטרדותי ארשום בקוצר הנלע"ד בזה

הנה אם הים הוי מחיצה כבר הורו כל האחרונים להקל וכן נוהגים בכמה עיירות ומה בצע בפלפולים כי מי ירום ראש להחמיר בזה. ובפרט אצלינו שאנו תופסים כשיטת הפוסקים שאצלינו אין ר"ה. ובכרמלית י"ל דכ"ע מודו דלא גזרינן שמא יעלה שרטון דהוי גזירה לגזירה ע' שבת י"א ועירובין צ"ט ע"א דקיי"ל שם כרבא בזה. ובהא דאיתא בדף ח' שמא תינטל האשפה ויעלה הים שרטון נדחקו המפרשים למה הוצרך תרתי ופירשו דאו או קאמר. וקצתם פרשו דמשום דאיכא תרתי חששי לזה חששו. אבל לחדא לא חיישי ע' באחרונים. והוא קשה דאי חייש רק לחדא א"כ ישארו ג' מחיצות ואינו ר"ה. וא"ל שחושש שמא יעשו שם אח"כ ר"ה דכל כה"ג הו"ל לפרושי כיון שזה עיקר החשש. ובהא דאשפה בר"ה דמייתי שם. שאני שהיה שם ר"ה כבר וכשתינטל יהא ממילא גם שם ר"ה. וגם דא"כ הוי טובא מי יימר. דשמא לא יעלה שרטון. ואף אם יעלה שמא לא יעשו שם ר"ה. ואף אם יעשו שם ר"ה שמא ירגישו אז שאסור לטלטל. ולזה נלע"ד שהר"ח ורי"ף והרמב"ם דגרסי דלא חייש מרימר לשרטון מפרשי דחיישינן לתרווייהו שיעלה שרטון ותינטל האשפה ואז ישאר המבוי רק בשני מחיצות דהוי ר"ה לרבנן דקיי"ל הכי דבעי ג' מחיצות. וגם דהא פירש"י שם שצד אחד היה מתוקן בלחי וקורה. וכשיסתלקו מחיצות הללו לא ישאר מאומה. ועוי"ל דשפיר חיישינן רק לחדא דאם יעלה שרטון או תינטל האשפה ישארו רק שני מחיצות שלימות ובצד אחד תיקון לחי וקורה והוי ר"ה. דהא קיי"ל דשני מחיצות אין ניתרים בלחי וקורה. אבל היכא דאיכא ג' מחיצות בלא"ה. ודאי לא חיישינן לשרטון. ועפ"ז מיושב הא דמרימר לא חייש לשרטון לגירסת ר"ח והערוך והקשו הפוסקים מרימר כמאן ס"ל דהא רבי לא אמר בה היתר. וחכמים אוסרים להדיא. ולפמ"ש א"ש דבעובדא דמרימר אף אם יעלה שרטון היו נשארים ג' מחיצות ולזה לא חייש לשרטון. ועוי"ל דשפיר גרסינן בדמרימר חיישינן לשרטון וכגירסתינו. ולזה מרימר פסיק לסורא באוזלי פרש"י ברשתות. והם מחיצה גמורה. ולשון פסיק משמע שעשה זה בקצה המבוי שכלה לים ולא אצל הים דאצל הים לא שייך לשון פסיק. ולא עשה שם לחי וקורה כדי שאף אם יעלה שרטון ישארו ג' מחיצות גמורות. ולזה שפיר פסקו הפוסקים דל"ח לשרטון היכא שיש ג' מחיצות בלא זה. וכן פירש המ"מ בפי"ז מה' שבת לדעת הרמב"ם שעשה אוזלי בקצה האחר וכמש"ל. וע' בריטב"א בחי' שהביא שני פירושים בהא דצידו א' כלה לים וע' ריב"ש סי' ת"ה ובמג"א סקל"א. ואף שישאר מחיצה מעבר השני של הים. מ"מ הרי יהא פרוץ מן הצד יותר מעשר במקום שיעלה שרטון וכמ"ש התו' בדף כ"ד, ע"כ הובאו במג"א ס' שס"ג סקל"א להלכה דאסור בכה"ג. וכן יש להוכיח קצת מדברי הרמב"ם שכתב מבוי שכלה לים ולאשפה של רבים א"צ כלום שאשפה של רבים אין עשויה להתפנות ואין חוששין שמא יעלה הים שרטון. וקשה דהא בש"ס הוא שני דינים נפרדים דהא בעובדא דמבוי איתא לאיסור רק אח"כ איתא בש"ס דאשפה של רבים אין עשוי להתפנות וכבר הובא דין זה בפט"ו מה' שבת. והא דל"ח לשרטון הוא מהא דמרימר לגירסת הר"ח. ואין דרך הרמב"ם לכתוב רק כמו שהוא בש"ס וכידוע. אבל לפמ"ש א"ש דבא הרמב"ם להשמיענו דלהכי ל"ח לשרטון משום דאיכא ג' מחיצות. ולא אסרו בהא דמבוי רק משום שחששו גם שתינטל האשפה. ושפיר הדין מפורש בש"ס מדאצטריך תרווייהו שמא תינטל האשפה ויעלה שרטון וגרסינן בדמרימר חיישינן לשרטון. ואקצר כי אין נ"מ לנ"ד

וע"ד הגשר הנה הח"ס כתב בסי' פ"ט דכיון שיש מחיצות תחתיו לא בטלי מחיצתא ע"י מה שרבים בוקעים מלמעלה. אולם הנוב"י סי' מ"ב כתב שהגשר צריך תיקון וכ"כ עוד אחרונים. וכן נלע"ד עיקר דכיון שהגשר שוה עם עולם שם א"כ אין כאן מחיצה. דאטו אם יש חלל תחת ר"ה יבטל מתורת ר"ה ע"י המחיצות שתחת הקרקע. ולהלן יבואר בזה עוד. ועכצ"ל שהקרקע שלמעלה אין לו שייכות עם המחיצות שתחתיו. וה"ה בנ"ד. והא דאמרינן בעירובין כ"ב דרבים לא מבטלי מחיצות היינו רק כשהמחיצות הם מלמעלה ותל גבוה י' הוא ג"כ גבוה משארי מקומות משא"כ גשר שהוא שוה לקרקע ואף שהגשר עומד על המים וא"כ הוא גבוה מעל המים. מ"מ הים או הנהר לא עדיפא מבורות ומערות שתחת ר"ה שאינם מבטלים הר"ה. וכ"כ כל האחרונים גבי נהר שנקרשו מימיו דאי נימא דהקרח הוי דבר קיים בטלו מחיצות הנהר והוי כקרקע עולם

ולזה אין לסמוך על הגשר אם לא שהגשר גבוה מקרקע עולם עשרה טפחים ועומד על עמודים. או שיש על הגשר גדר

וע"ד התל הנה הוא גבוה י"ט והוי מחיצה גמורה. ורק יש לדון דרבים מבטלי מחיצתא. ואף דקיי"ל כרבנן דבעשוי' בידי אדם לא מבטלי וכמ"ש התוס' בעירובין כ"ב ע"ב ד"ה ודילמא. מ"מ אפשר היינו רק כשהולכים הרבים בתוך המחיצות אבל לא כשהולכים על המחיצות. אבל ז"א כמפורש בש"ס שם גבי שבילי בית גלגל שהולכים על המדריגות שהם המחיצה ע"ש בפירש"י וכן בתל המתלקט דמייתי שם הולכים על התל. וא"ל שהולכים על התל והמחיצות הם צדדי התל. דא"כ גם בנ"ד נימא הכי וכ"כ הח"ס סי' פ"ט להלכה. אכן בגוף הדין יש לדון בזה לפמ"ש הריטב"א בחידושיו דף כ"ב בשם הרמב"ן שצריך שיראה עצמו שהוא בתוך מחיצות. ואפשר שהאנשים שבתוך העיר מיקרי רואים א"ע בתוך מחיצות. דאף שהעיר גדולה בכ"ז ניכרים המחיצות סביב ונראים לכל מי שיודע מהם וחפץ לראותם ואף שאולי גובה הבנינים מפסיקים אבל כשיעלה על הבית יראה. משא"כ בא"י ובכל העולם שא"א לראות כלל היקף המחיצות רק כשיסבב את העולם או, את המדינה יראה בכל עת מקצת מן המחיצות. אכן האשכול כתב בה' עירובין דבמחיצות ביד"ש צריך שיראה עצמו בתוך המחיצות וביד"א א"צ לזה. ועפ"ז מיושב הכל. ובנחל אשכול שם כתב לפרש כן גם דברי התו' וריטב"א אבל בריטב"א קשה לומר כן כי עיקר חסר לפ"ז. ובסוגיא שם יש להאריך אך באשר אין נ"מ להלכה אקצר כי כבר הסכימו האחרונים להקל בזה דלא בטלי מחיצתא. ובפרט בנ"ד דאיכא יותר מג' מחיצות שלימות דאף ר' יהודה מודה דלא בטלי מחיצות. והים שמחיצתו ביד"ש אינו רק מצד אחד וקצת יותר. וגם בלי ספק יש כמה בנינים על פני חוף הים באופן שאינו פרוץ במילואו לשם והוי רובו