דברי מלכיאל ג רלז

הקצה"ח בסי' קע"ו שם. וא"כ בנ"ד אם לא דיברו בפירוש שאף שיהי להם בריוח ובהפסד שוה בשוה בכ"ז זה יתן יותר וזה יתן פחות. רק שעשו כן מעצמם. וידעו השותפים שהלה נותן פחות מהם. צריכים שלשתם לסבול ההפסד. רק המעט שהניח השותף הד' בעסק יופסד ג"כ. אבל אם דברו כן בפירוש אזי יוכלו לגבות מהשותף הרביעי חלק ההפסד כשישבע השותף הנו"נ שהיה הפסד סך כזה

סימן קנט

ע"ד מי שפסק עם חבירו על השער שבשוק איזה מין סחורה עורות או תבואה בשעה שאין לו וקונה אח"כ על יד על יד עד שבא הקונה ומקבל הסחורה. הנה מבואר בח"מ סי' ר"ט שאם הקונה חוזר בו מקבל מי שפרע אם נתן לו כסף או עשה איזה קנין אחר. ולענ"ד יש לדון שמחויב הקונה לקבל הסחורה מהקונה כי אם לא היה קונה ממנו הסחורה. לא הי' קונה הוא מאחרים. וה"ז דומה למוציא הוצאות על פיו וכן לך ואני אבוא אחריך דקיי"ל שחייב לשלם מצד גרמי. ונהי שאינו שלוחו לקנות דהא המוכר קונה לעצמו ומוכרם להקונה שקנה ממנו. מ"מ הרי עי"ז שהוא קונה ממנו קנה גם הוא. ונהי שאין יכול לתבוע מהקונה את הריוח שיש לו כפי שהושווה עמו. אבל אם יש הפסד להמוכר מן הקרן אם יבוא עכשיו למכור לאחר וודאי שצריך הלוקח לשלם לו ההפסד. ואם אינו מאמינו. יברר או ישבע המוכר כמה עלה לו. דהא ההוצאה היא מבוררת רק שא"י כמה. ובזה נשבע ונוטל כמבואר בח"מ סי' צ"א ס"ג ובכ"ד. ורק אם המוכר ידוע שקונה גם בלא"ה סחורה זו ומוכרה למי שמזדמן לו אזי אין לו טענה על הקונה. אבל אם ידוע שאם לא הי' קנה ממנו הקונה הזה לא היה קונה הוא סחורה זו יש לדון שחייב לשלם הפסידו כנ"ל

אחרי כותבי זה מצאתי בפ"ת סי' ר"ט סק"י בשם הפמ"א ח"ב סי' ח' שכתב דבכה"ג הוי שלוחו של הקונה וקנה לגמרי ולענ"ד ז"א כמש"ל דאדעתא דנפשו זבין כידוע דרך הסוחרים. ועוד דהא אינו מוכר לו במקח שקנה אותם ולפעמים קונה בפחות ממה שמוכר ולפעמים ביותר. וא"כ אין זה בשליחותו. ועוד דהא בעינן כוונה שיכוון לקנות עבור המשלח. וזה אינו טוען שכיון בפירוש עבורו וגם המשלח לא כיון לשלחו בתורת שליחות. ונ"מ לענין אחריות אונסים דלדברי הפמ"א האחריות על המשלח. וזה ידוע שאין עולה ע"ד המוכר כלל שיהא האחריות על הקונה. ושליח מיקרי רק כשנותן לו ריוח קצוב מהסחורה שיקנה עבורו. אבל לא כשקונה ממנו במקח מבורר. ואין כאן לשון שליחות רק לשון מכירה. אכן מצד גרמי יש לדון כמש"ל

והנראה דג"ז אינו דהא וודאי שהמוכר יכול לחזור בו ג"כ אם מקבל ע"ע מש"פ. וא"כ ניחא לו דליקו ברשותו לענין זה וקונה אותם לעצמו ולא בסיבת הקונה דהא יש בידו למכרם לאחר ג"כ. ובכ"ז היכא שהמוכר אין דרכו לסחור בסחורה זו וידוע שקנאה רק בשביל שהקונה הזה קנאה ממנו ואינו בגדר שיחזור בו ויקבל ע"ע מש"פ כדי למכרה ביוקר לאחר. נראה שי"ל שאם יהא הפסד מן הקרן יתחייב הקונה לשלם מדינא דגרמי כמש"ל. ועל הריוח יתחייב מש"פ כנ"ל דשליח לא הוי

סימן קס

מי שעוסק בעסק סוחר אחד המעמיד תבואה לאנשי הצבא והאיש הלז קונה התבואה ומוסרם לאה"צ הנ"ל כאדם העושה בתוך שלו ואין בעליו רואה רק מיצוי החשבון והאיש הלז קנה תבואה מאחד היינו שא"ל שנוסע לקנות תבואה אם יקנה הוא ממנו והשיבו שיקנה ממנו בכו"כ הכור ונתן לו מקצת מעות. והלה קנה איזה סך ואמר לו שקנה וגם צירף לזה מאה כור שהי' לו מכבר ואמר הלה שיקח ממנו כולם. ואח"כ העמיד לו איזה סך תבואה ושוב לא רצה לקבל המותר וטוען ששינה מכפי המדובר ביניהם כי היה בה הרבה פסולת והמוכר מכחישו. עוד טוען שבינתיים לקחו מבעליו עסק הספקת תבואה לאנ"ח ושוב א"צ לזה. והמוכר טוען ששאל להקונה אולי עתה לא תקח התבואה והשיב שיקחם ועי"ז לא מכרם לאחר ובין כך הוזל המקח ויש לו הפסד גדול. ועוד טוען הקונה שאף אם יזכה המוכר. בכ"ז מהמאה כור שהיה לו מכבר אין לו טענה עליו כי כשנתן הכסף א"ל שנותן על התבואה שיקנה מהיום

והנה פשוט שעל התבואה שקנה קודם שנתן לו הכסף אין לו שום טו"מ על הקונה כיון שא"ל בפירוש שנותן לו ד"ק על התבואה שיקנה עתה בנסיעתו. ועל התבואה שקנה עתה אף שכתבתי בסי' הקודם לצדד דבכה"ג הוי כמוציא על פיו ושיתחייב הקונה מדינא דגרמי. מ"מ זה רק אם אין עסקו בכך. אבל בנ"ד שעסקו בתבואה לקנות ולמכור ואף אם לא היה זה קונה התבואה בכ"ז היה הוא קונה למסחרו כי הרי היה כבר מוכן לנסיעתו כשדיבר עם הקונה בעסק זה אין זה כמוציא על פיו. רק שיש לחייבו להקונה מי שפרע. ואף שטוען שנתן לו תבואה שלא כמדובר ואם אמת כדבריו וודאי שאינו מחויב לקחת יתר התבואה כיון ששינה מכפי ההשואה. מ"מ יגידו לו ב"ד שיש עליו מי שפרע על תנאי אם האמת כדברי המוכר וכמנהג הדיינים בכל כה"ג

ולכאורה יש לפטרו אף ממש"פ דהא מפורש בב"מ ע"ד ע"ב שעל שליח אין דין מי שפרע רק על המשלח. והכא המשלח יכול לפטור א"ע ע"י שכירו שמעיד שהמוכר נתן תבואה עם פסולת. וע"א וודאי מספיק לפטור ממש"פ דלא עדיפא משבועה ובפרט בנ"ד שהמוכר מודה שהמשלח א"י אם נתן פסולת או לא. והשכיר כשר לעדות בזה כי אינו נוגע בדבר: ועוד דהא כתב השטמ"ק בב"מ שם בשם הריטב"א דעל המשלח אין דין מש"פ כיון דהוא עצמו לא לקח ע"ש. וכ"כ שם עוד בשם שיטה דאף לרש"י בטענה כל דהו פטרינן ממש"פ. ולהכי פטור המשלח ממש"פ בשביל שהשליח לא התנה כשער הגבוה וא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. ואף דלענין קנין גמור לא היה זה טענה דהא לא פירש לו שיתנה כשער הגבוה רק א"ל סתם שיקנה מ"מ לענין מש"פ סגי בטענה כל דהו. ונראה סברת הריטב"א כדאמרינן בגיטין כ"ט דמילי לא מימסרי לשליח וכבר פלפל המהרי"ט וש"פ לענין הקדש ע"י שליח. וה"נ כיון דהמש"פ בא על שינוי הדיבור כמבואר הלשון מש"פ וכו' יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו לזה אין בזה דין שליחות. ואף שיש בזה גם מעשה מתן המעות. בכ"ז כיון שאינו קונה קנין גמור לא הוי מעשה רק דברים וכדקרי לה שאינו עומד בדיבורו וכן לפירש"י ג"כ הדבר מוכרח דהא קשה מה עיוות יש בזה כיון שצוהו סתם. והרי בכתובות פ"ה בעינן שיאמר לו שקיל שטרא יעו"ש שאם לא אמר לו לא מיקרי עיוות בשליחות וע' במלחמות ובשאר ראשונים בב"מ שם בזה. ולפמ"ש השטמ"ק הנ"ל א"ש בפשיטות. ואף שבפוסקים לא הובאה דעה זו בכ"ז יש לצרפה דלענין מש"פ יש לדחות בטענה כל דהו וכמש"ש השטמ"ק ועוד נראה דכיון שאינו מחזיק עוד עסק הקבלנות יכול לבטל הקנין דהא ידוע לכל שהתבואה הוא קונה רק לעסק זה. ואף דקיי"ל בסי' ר"ז דבמטלטלין ליכא דין דזבין אדעתא למיסק לא"י. זה רק מצד ספק כמבואר בהג"א מקור דין זה וא"כ הכא לענין מש"פ שפיר מיפטר בזה. שוב ראיתי בח"ס חח"מ סי' ק"ב שכ"כ ודבריו צ"ע שם ומצאתי בנחלת צבי ס' ר"ז שעמד בזה: