דברי מלכיאל ג רל

שיאמר לחבירו שיעשה איזה פעולה וישלם לו בשכרו כך וכך. אף שאין לשום אדם תועלת בפעולה זו בכ"ז חייב לשלם לו ורק אם הוא יותר הרבה מכפי שכרו יכול לומר שמשטה הוא בו כמו גבי מעבורת. ובזרוק מנה לים שנחלקו הפוסקים היינו משום דשם לא הוי שכר פעולה רק מדין ערבות. וכן בשבור כלי זו ע' ב"ק צ"ג

אכן נראה דבנ"ד לא הבטיח לו זה בתורת שכר רק שמקבל ע"ע זה בתורת קנס ובתורת גוזמא מפני שהיה ברור לו שלא יגיד בהן צדק. ואף שהלה הגיד ההן על סמך דבריו י"ל דאיהו אפסיד אנפשיה שסמך על דבריו ולא עשה קנין גמור באופן המועיל. וכן מצינו בשנים שהמרו זא"ז ומשחקי בקוביא ובפספסים ע' ח"מ סי' ש"ע ס"ב וסי' ר"ז סי"ג דהוי אסמכתא אף שעי"ז שמבטיח לו שיזכה הוא מטריח א"ע בעסק זה ומשתדל לנצח את חבירו וזה פרנסתו. ואילו לא הבטיחו לזכות לא היה מתעסק בזה. ובכ"ז הוא פטור מצד שלא הבטיח לו זה בתורת שכר פעולה רק בתורת קנס מצד שלפי דעתו ברור שינצח את חבירו. ולזה בנ"ד נראה דלענין מחילת שארי טענות הוי אסמכתא ויוכל לחזור בו. וע' ח"מ ס"ס קכ"ט שאם הבטיח לאחד שכר בשביל שיהא ערב בשבילו פטור אח"כ מלתת לו השכר. ומקורו מתשובת הרא"ש כלל ס"ד. וביאר שם הטעם דכיון דאין דרך ליטול שכר בעד זה ה"ז דומה להא דמעבורהת ולהא דשסף נהר חמורו. וביאר בקצה"ח שם שא"צ ליתן לו שום שכר דלא כהתומים ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד שאין דרך ליקח שכר מרעהו בעד זה שישבע או יגיד בהן צדק. וודאי פטור. ורק מגוף הטענה ההיא פטור שכן דרך לפטרו בעד זה והיינו הא דדור לי בחיי ראשך. ובאשר אינני במצב בריאותי ההכרח לקצר

סימן קנו

כמה פעמים בא לפני מי שמוכר כל נכסיו או מוכר ברע לגאול ביפה וכדומה שאין להמצרן על הלוקח דינא דב"מ. ובכ"ז אם באו שניהם ליקח פשוט שהמצרן קודם. והנה הלוקח קנה מהמוכר רק בכסף וצריך עוד לכתוב שטר וידוע דעת הפוסקים שאף בקרקע יש דין מש"פ אם יחזור בו המוכר. ועתה בא המצרן ליקח אם רשאי או מחויב המוכר למכור להמצרן ואין עליו מש"פ נגד הלוקח. או מחויב לגמור קנינו עם הלוקח

והנה לכאורה נראה דכיון דקיי"ל שהמצרן אין דינו עם המוכר רק עם הלוקח וכמ"ש הסמ"ע בסי' קע"ה סק"ז וסקל"ח וס"ק ס"ז. וכ"כ הראשונים דלהכי במוכר לעובד כוכבים ליתא לדינא דבר מצרא מפני שעל המוכר אין דין מצרנות. עי' בעה"ע דין מצרנות. ואף כשבאים לכתחילה ליקח ג"כ מוטל על השני שלא יקח כדי שיקח המצרן. אבל המוכר יכול למכור לכל מי שרוצה. וכן הסמ"ע בסקל"ח איירי שם בבאים לכתחילה לקנות ע"ש. וכשלקח הלוקח אמרינן שהוא כשלוחו של המצרן כדאיתא בש"ס. וא"כ בנ"ד המצרן אין לו דין עם המוכר והלוקח תובעו שיגמור את מקחו וע"ז יש עליו מש"פ. והמצרן לא יוכל לתבוע כיון שכבר קנה ואינו שלוחו במקח זה כי אין כאן דין מצרנות

ולכאורה קשה ממ"ש הפוסקים והובא בח"מ סי' קע"ה סל"ד שאם אין המצרן שם יודיע המוכר לב"ד שיודיעו לאוהבי וקרובי המצרן ע"ש. הרי נראה שגם על המוכר מוטל חיוב זה דמצרנות. וכ"נ מהא דלכתחילה המצרן קודם משמע שזה מצוה על המוכר. וראיתי שהרגיש בזה הפרישה שם בסעיף נ"ד על מ"ש בטור בשם הרא"ש שאם רוצה למכור כל נכסיו א"צ המוכר להודיע למצרן שמא בתוך כך ימלך הקונה והקשה הפרישה דהא בלא"ה אין מצות מצרנות מוטלת על המוכר. ותירץ לפי ששום לוקח לא יקנה מפני שירא שהמצרן יקח ממנו לזה דרך המוכר להודיע למצרן ולכן כתב דבענין כזה לא תקנוה עכ"ד. וכעין זה כתב בסמ"ע ס"ק ס"ג. ודבריו צ"ע דלמה להרא"ש והטור להזכיר ההודעה למצרן שאינה מדינא הול"ל כפשוטו שאין בזה דין מצרנות. והנראה בזה דהנה הטעם שאין בזה דין מצרנות מבואר בפוסקים ובפירש"י לפי שלא תקנו מצרנות במקום שהוא רעה למוכר. והיכא שרוצה למכור כל נכסיו יש רעה להמוכר כשימסרו השדה להמצרן שלא ירצה הקונה לקנות שאר השדות ע"ש. וכן כשבן המצר במדינה אחרת יהי מזה רעה להמוכר שייראו לקנות שמא יבוא המצרן לאחר זמן ויוציא ממנו וכמ"ש הרמב"ם בפי"ד מה' שכנים והובא בטור סמ"ט. רק שקשה דהא אפשר בתקנה שישמור המוכר א"ע שלא יצמח לו רעה מזה. והיינו שיודיע מקודם להמצרן אולי יחפוץ גם הוא לקנות כל השדות. או כל המצרנים יקח כ"א שדה אחת. ואם לא יחפוץ אזי יאבד זכותו כדקיי"ל בסעיף ל"א ובטור סמ"ז בשם הרמ"ה ובב"י בשם הג"א. ולזה תירץ הרא"ש דכיון שאין מצוי קונה כזה שיקנה כל שדותיו ביחד יש לחוש שבתוך כך שיודיע למצרן יחזור בו הלוקח ושוב לא ימצא אחר וכן אין לטעון על הלוקח שהיה לו לשאול למצרן. כי אם נטיל זה על הלוקח יחזור בו בתוך כך ויוגרם רעה להמוכר. והג"א כתב באמת דלפירש"י אם בא המצרן ורוצה לקנות כל השדות או המצרנים קונים כל השדות כל אחד שדה אחת שפיר המצרן קודם. והיינו כמש"ל דבזה אין רעה להמוכר רק הרא"ש וש"פ הובאו בב"י חולקים ע"ז וס"ל דאינו קודם לפי שיש לחוש שיירא הלוקח מהמצרן ולא יקנה. ואף שיכול המוכר להודיע להמצרן בכ"ז יש לחוש שבתוך כך יחזור הקונה כי קונה כזה אינו מצוי

[וראיתי בנתיבות סקל"ד על מ"ש בש"ע שם שאף אם המצרן חפץ לקנות כל השדות בכ"ז א"י לסלק הלוקח וכתב הנתיבות שאם באו כל המצרנים וכל אחד חפץ לקנות שדה אחת הם קודמים. נראה שהבין שמ"ש הסמ"ע שם בשם הג"א לדעת רש"י הוא דרך פירוש על הש"ע. ובמחכ"ת ז"א דההג"א חולק על דעת המחבר וכמבואר בב"י ואפשר לומר שדעתו דל"פ הרא"ש וההג"א. דכיון דסברת הרא"ש הוא מפני שאין מצוי מי שיקנה כל השדות יחד. לזה היכא שכל מצרן קונה שדה אחת שפיר מצוי שיקנה שדה אחת והו"ל להמוכר להודיעו וכנ"ל. אבל ז"א דעיקר הסברא שהלוקח הוא ודאי והמצרנים הם ספק. ורק בשאר מכירות אין חוששים שלא ימצא קונה אבל במוכר כל נכסיו חוששים לזה מפני שאינו מצוי. ובשטמ"ק מבואר דכמה מצרנים גרע ממצרן אחד שרוצה לקנות כל השדות. ונראה מדברי הנתיבות שכיון להעתיק דברי הסמ"ע ולא הרגיש שהסמ"ע הביא זה בתורת פלוגתא על הש"ע]

ולזה גם גבי הא דהמצרן אינו במדינה קשה דהא אין זה רעה להמוכר דהא יכול להודיע לקרוביו ואוהביו של המצרן דנהי דלהמצרן עצמו אם יודיע יעבור לו זמן גדול והיא רעה לגביה אבל הלא יוכל להודיע לקרוביו שבעיר. ולזה כתבו הפוסקים שבאמת צריך המוכר להודיע לקרובי המצרן אם חפץ להנצל שלא יירא הלוקח מהמצרן וכמש"ל. ובחיבורי ח"א סי' צ"ב הסכמתי להסמ"ע ס"ק ס"ג ע"ש באות ח'. וכעת נראה עיקר כמש"ל

עכ"פ שמענו שאין על המוכר דין מצרנות. ומה שלכתחילה המצרן קודם היינו ג"כ מצד שהלוקח אינו רשאי ליקח במקום המצרן. וגם די"ל שהמוכר שמוכר ללוקח במקום שהמצרן עומד ורוצה לקנות הוי כמסייע ידי עוברי עבירה שהלוקח עובר על תקנת חז"ל ועובר על לפ"ע מדרבנן וע' בחיבורי ח"א סי' ק"ג בזה. וכ"כ הסמ"ע בסק"כ בשם הב"י דלכתחילה האיסור על הלוקח יעו"ש. וכ"כ הש"ך בסק"ה שהמוכר יכול לומר שאם המצרן יקח השדה אינו מוכרה כלל ואף שנשבע למוכרה: