דברי מלכיאל ג כב

ומה שהקשה על התו' ביבמות ו' ע"ב שהקשו מהא דכתב על פנקסו שיביא חטאת שמינה אלמא דס"ל כר' נתן והקשה דהא הוו תרי ר"י בן אלישע. וכ' שנעלם ממנו מקומו מקומו הוא ביבמות ק"ד ע"א בתו' ואינה קושיא כי תירוץ זה הוא רק מדוחק משנינן ליה. ובלא"ה נראה דע"כ מוכח דהיינו ר' ישמעאל בתרא דהוא תנא דבי ר"י חבירו של ר"ע. דכיון דקאמר לכשיבנה ביהמ"ק א"כ היה אחר החורבן. וריב"א הראשון היה כה"ג בביהמ"ק וע"ש בתו'. וא"כ ודאי ריב"א בתרא הוא וכן מוכח מלשון תלמיד אחד שהוא ר"מ כדאיתא בעירובין י"ג (ואף דשם איתא רק כשאמר לפני ר"ע מ"מ נראה דהוא הוא) והוא היה תלמיד ריב"א האחרון. וע' תוס' פסחים ו' דמקשו מר' ישמעאל על תדבר"י. וע' בסדר הדורות שכ' דג' ריב"א הוו. והביא דברי תו' אלו ולא דיבר בם

ומה שקשה לי בקושיית התו' הנ"ל כעת דהא בשבת י"ב קאמר ת"ק שביקש להטות ולא היטה. ור"נ אמר שהטה וכתב על פנקסו וכו'. וא"כ מה מקשו התו' דהא שפיר י"ל דר"נ לטעמיה ס"ל הכי. ותלמיד שאמר משום ר' ישמעאל ס"ל כת"ק דהתם דקרא ולא הטה. וצ"ל דכיון דעל קושייתם השניה הוצרכו לתרץ דהומ"ל ולטעמיך לזה תירצו כן על שניהם וממילא מיושב מה שהקשית שלא תרצו תרי ריב"א הוי כנ"ל

ואגב אזכיר מה שנ"ל לישב קושיית התו' בשבת נ' ע"ב ד"ה אי שהקשו דהו"ל להש"ס להקשות מ"ט דראב"ע דאסר דהנה לפנינו הגירסא בש"ס שפיר קאמרי רבנן וכ"ה ברש"י רק התו' גרסי פשיטא. וגי' התו' נכונה דהא עיקר טעם ראב"ע שמא תתקלקל ויחזיר ולזה אסור ליטול. וא"כ קשה מאי קאמר שפיר קאמרי רבנן הא בזה גופא פליגי דראב"ע גזר שמא תתקלקל ורבנן לא גזרי. ועכצ"ל דקושית הש"ס מהא דאמרי רבנן ומחזיר. דבהחזרה לא שייך למיגזר כלל כיון שאנו רואים שלא נתקלקלה. ובזה לא שייך הלשון שפיר קאמרי רבנן. דהא לא מצינו כלל שאוסר ראב"ע להחזיר אם נטל בדיעבד ולא נתקלקלה ורק ליטול אוסר. ולזה גרסי התו' פשיטא. וא"כ ממילא לק"מ קושיית התו' דלא הומ"ל מ"ט דמאן דאוסר דלא מצינו דאסר ראב"ע להחזיר. והש"ס משני דקמיפלגי בחוששין שמא נתקלקלה פי' לא שמא תתקלקל וידע שנתקלקלה. רק שמא תתקלקל ולא ידע רק יחשוב שלא נתקלקלה ויחפוץ להחזיר. וכשלא יוכל להחזיר כראוי מצד שנתקלקלה יטלטל הצמר, וא"כ ממילא מבואר שאף אם נטל בדיעבד אסור להחזיר לראב"ע דחיישינן שמא נתקלקלה. והוא יחשוב שלא נתקלקל כ"כ וינסה להחזיר ורבנן פליגי עליו בתרווייהו דנוטל ומחזיר. וזה נכון בס"ד והנה כעין קושית התו' הקשה לי אחד בקדושין כ"ה דמקשה על שפתו פשיטא דליקשי למה ס"ל לחכמים דלא היזה. והשבתי דלהכי מקשה אליבא דרבי משום דס"ל שם דסירוס מיקרי גלוי אף שרוב פעמים אין נראה להדיא ואין ניכרים ביציו כ"כ מבחוץ א"כ גם שפתיו פשיטא דהוי גלוי אף שלפעמים מכניסם כשסוגר פיו. אבל לרבנן דס"ל דסירוס הוי מום שבסתר שפיר ס"ל דשפתיו הוי סתר. ומשני דגם לרבי הוי קצת רבותא דזימנא דחלים שפתיו

סימן יג

ע"ד מה שהקשה כת"ר בשבת קכ"א דכופין קערה על הנר כדי שלא תדלק הקורה דפירש"י קערה של חרס וכן פירש בדף מ"ג וק"ז. והקשה דלמה דקדק דווקא של חרס נראה הכוונה למעוטי של מתכת דהא קיי"ל ברמב"ם פ"ט ופי"ב מה' שבת שהמחמם את הברזל חייב משום מבעיר ומבשל וע"ש בראב"ד ומ"מ ובאחרונים שם והובא דין זה במג"א סי' שי"ח ואף שיש לדון שכיון שכבר נתלבן הברזל בעת שעשו את הקערה שוב אין בישול אחר בישול. אך אכמ"ל בזה דעכ"פ מדרבנן אסור משום מבעיר או משום מבשל. והא דאיתא בירושלמי הובא במגדול עוז פ"ט מה' שבת מאן דשחין חספא חייב. צ"ל דהיינו רק בפעם הראשון דבכלי חרס חדשים חייב כדאיתא בביצה ל"ד. אבל בישינים ודאי דפטור. ובאמת בירושלמי לפנינו ליתא הכי בפ' כלל גדול. וגם מ"ש במ"ע בירושלמי דברים. אינו מובן. ובקערה של עץ לא איירי הכא דהא תדלק הקערה כמו שחושש שמא תדלק הקורה. ולזה פירש"י דאיירי בשל חרס. והרמב"ם בפ"ט מה' שבת ה"ד ובפ"ג מה' יו"ט הי"א ס"ל דאף בישינים אסור בכלי חרס. ולזה לא פירש דאיירי בכלי חרס רק כתב קערה סתם. ולדעתו צ"ל שאין הקערה קרובה להאור כ"כ עד שתהא רותחת. ומ"מ בקערה של עץ יש לחוש לדליקה. ובזה מבואר מה שסתם בש"ע סי' רע"ז קערה סתם ולא הזכיר של חרס. והיינו משום דבסימן תק"ח סתם כהרמב"ם דאף רעפים ישינים אסור ללבנם. ובמג"א ס"ס רע"ז כתב שיניח אויר בין הקערה להנר שלא יכבה. ולפמש"ל בלא"ה צריך להניח אויר שלא יתלבן החרס או המתכות

ומה שנהגו שלא לרחוץ בימי הספירה בנהר וכן שלא ללבוש בגד חדש. הנה בפחד יצחק בערך עומר הביא בשם הבאר עשק שיש מקומות שנהגו שלא ללבוש בגד חדש עד ל"ג בעומר והביא שם שנמצא בספרי דרוש שלא לברך שהחיינו בימי הספירה. וכתב שם שבכ"ז אין להקפיד בבגדים קלי ערך. אכן בעקרי הד"ט ס"ס כ"א כתב שאין לחוש לזה כלל. וממילא דה"ה לענין רחיצה בנהר. ובפרט כי אצלינו לא נתפשט מנהג זה. רק קצתם חוששין לזה. וגם כי באבילות אין איסור ברחיצת צונן תוך ל' ע' י"ד סי' שפ"א. ואף האוסרים שם הוא משום חשש תספורת. והיכא שאסור בתספורת בלא"ה לכ"ע שרי ברחיצה ע"ש בט"ז. וכיון דבימי ספירה אסורים בתספורת. א"כ אין חשש בזה. ודוחק לומר דהכא שאיסור תספורת הוא ג"כ משום אבילות הוא גרע. ולזאת אין להורות איסור בזה

וע"ד כלים שמדיחים בהם כלים חמוצים כל השנה אם מותר להגעילם על הפסח.. הנה בכלי עץ נראה שאין מועיל הגעלה. כי הגעלה מועיל רק להפליט הבלוע אבל לא להוציא מה שנכנס בין הנסרים. וכלי עץ הם מנסרים מדובקים בחשוקי עץ או ברזל וכ"כ האחרונים בסי' תנ"א סי"ז וסכ"א דבכלי עץ אין מועיל הגעלה מה"ט. אבל אם הוא כלי מתכות ודאי דמועיל הגעלה וצריך הגעלה כי מדיחים בהם בחמין. וגם כי מי ההדחה שוהים לפעמים מעל"ע

סימן יד כבוד הרה"ג וכו' מהו' חיים טשערגאוויץ ג"י מו"צ באדעסא

ע"ד אשר חפץ מעכ"ת וצירופיו להתיר לטלטל בעירו ע"י שהים סובב צד מזרח וקצת צד דרום וקצת צד צפון. וחוף הים הוא גבוה הרבה מן הים כי הר גדול מתלקט והולך בגובה מקרקע הים י' מתוך ד'. והנמל הוא בקרן מזרחית צפונית. ומהנמל יוצא גשר ברזל על עמודים קלועים. וככלות הגשר נעשה בידי אדם תל גבוהה שעליו הולכת מסלת הברזל להוביל משאות מהנמל לבית הנתיבות של משאות העומד בדרומית מערבית של העיר. וסובב התל צד צפון ומערב ומערבית דרומית וככלות התל עומד גדר של אבנים הנמשך בכל צד דרום עד בית הנתיבות לנוסעים העומד בקצה גבול דרומית מזרחית קרוב לים. ומביה"נ הזה נמשכים חוטי הטעלעפאן עד בתי הקיץ הבנויים שם ומוקסים ממה ונמשכים עד ממש סמוך ליה