דברי מלכיאל ג רכב

אחר זמן כביר ראיתי בשו"ת עין יצחק השני ס"ס כ"ב שכתב שהמנהג לכתוב בגיטין אליהו דמתקרי אליה. והיינו כמש"ל בס"ד

וע"ד שם אבי המגרש שנקרא לס"ת יוסף טוביה ובפי כל נקרא יאסל טביה בפתח תחת הטית. הנה לכאורה יפה כתב מעכ"ת שא"צ לכתוב רק יוסף טוביה. כי הלא הרבה אחרונים כתבו שא"צ לכתוב יוסף המכונה יאסל. וגם שם עביה א"צ לכתוב. דאף שטביא. הוא לשון ארמי על צבי ונכתב באלף. מ"מ הכא מוכח שאין קורים אותו לכונה זו. רק ששינו החולם שעל הטית לפתח. ולזה נראה שצריך לכתבו בהא לבסוף כמבואר בפוסקים גבי שם סאייה וכדומה שכיון שמקור השם הוא שם הקודש כותבים הא לבסוף. וכיון שאין שינוי מטוביה לטביה רק בנקודה אחת אין לכותבו וכמ"ש הפוסקים גבי שם יוסף יוסל ואליעזר ליזר שדעת הב"ש שא"צ לכתוב הכינוי. ועוד דהא קיי"ל בס' קכ"ט ס"ט דבשם האבות אין קפידא אם השמיט הכינוי. ובנ"ד אם נבוא לכתבו יהי עוד ספק אם לכתוב המכונה או דמתקרי

והרוצה להחמיר לכתוב גם הכינוי כדי לצאת ידי הסוברים שצריך לכתוב כינוי יאסל ובפרט שכן מנהגינו לכתוב כינוי יאסל. ומכ"ש אם יארע כזה בשם המגרש שבודאי ראוי לכתחילה לכתוב כינויו. נראה שצריך לכתוב דמתקרי יאסל טביה. ואף שכותבים בהא לבסוף. מ"מ כיון שיש טביא בלשון ארמי תרגום לצבי א"כ הוא מלה ארמית. ועוד דהא מצינו בתרגום ירושלמי פ' בשלח על ברחמים' טובים ברחמי טביא ע"ש. וכ"ה בעוד מקומות בתרגום. וטוביה הוא ג"כ מלשון טוב. וא"כ הכינוי טביא בפתח הוא בלשון תרגום ושפיר כותבין דמתקרי. ובכ"ז כותבים בהא לבסוף לפי שמקורו משם הקודש שסופו הא דגם בארמית יש הרבה שמות בירושלמי שסופו הא ועמש"ל סי' קי"א בזה. וכמו בשם לעז שמקורו משם קודש כותבים הא לבסוף. ועוד דעי"ז נדע שאין הכוונה לטביא תרגומו של צבי רק לטביה שהוא מלשון טוב. והוא כמו שם טוביה בלה"ק שהוא מלשון טוב שלזה נקרא מרע"ה בשם טוביה על שם הכתוב ותרא אותו כי טוב הוא. ועוד דהא אף בשם לעז אם כתבו דמתקרי כשר. ובספק כתבו הפוסקים שיכתבו דמתקרי לזה נראה שצריך לכתוב דמתקרי יאסל טביה. ומי שיכתוב טביא באלף י"ל דג"כ לא משתבש. ואם כתבו דמתקרי יאסל טביא יוכלו ליתנו לכתחילה

וע"ד מ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ו אות ד' שאם ע"י הגט ניצל מעונש הוי כתלוה וזבין והקשה מעכ"ת דהא כ' הרשב"א הובא בב"י סי' קל"ד שאם ע"י הגט נפטר מקנס לא מיקרי תלוה וזבין. זה לק"מ דהא פליגי בזה הרשב"א עם הריב"ש והתשב"ץ והובא מחלקותם בב"י סי' קל"ד. ועוד נראה דהא הרשב"א שם איירי שהקנס היה חייב אם לא יגרש א"כ הקנס בעצמו אונס אותו שיגרש. ואטו כשהאנס מכה אותו שיגרש נימא דכיון שע"י הגט הוא נפטר מיסורי האנס להוי כתלוה וזבין. אבל בנ"ד העונש היה חייב בעד שנשאה נגד החוק. ורק היא אמרה לו שאם יגרשנה שוב לא יענשוהו ובזה י"ל דשפיר הוי כתלוה וזבין לכ"ע. וע' בתו"ג שם שכתב שאם עשו כפי המבואר בח"מ סי' ר"ז היה מועיל לכ"ע כיון שהקנס אינו בשביל שאינו מגרש. רק כתב דלא מהני כיון שחיוב שלו וכן חיוב שלה לפטרו נעשו בב"א מוכחא מילתא שהחיוב הוא בשביל שאינו מגרש ע"ש. וא"כ בנ"ד שהעונש נמשך משעת הנשואין שפיר הוי כתלוה וזבין לכ"ע. וע' ריב"ש סי' רל"ב בכגון זה ואכמ"ל: הוההה חלק חשן משפט

סימן קנא

כבוד הרה"ג וכו'

ע"ד אחד שעוסק אצל חבירו בפסק פריפינאציא בשכר לכל שבוע. ועתה בעל העסק חושדו בגניבה וחפץ להוציאו והנה מגיע להשכיר הלז איזה סך. ואינו חפץ לשלם לו עד שיחתום על כתב איסור שלא יכניס אח"כ י"ש בני רשותו כחוק וידוע שבלעדי זה יהא קשה למנעו אח"כ מעשות זאת. ונסתפק כת"ר אם יכולים לסלקו דכיון שקיבלו סתם לעסק זה אפשר היתה הכוונה שיהי אצלו עד שיוגמר העסק. אך אפשר לומר שיוכל לסלקו מצד שמחזיקו בגנב כדקיי"ל בח"מ סי' תכ"א ס"ו. ונסתפק כת"ר אם נאמן שחושש שיגנוב או צריך לברר לפני ב"ד שיש רגלים לדבר לזה. וגם אם יכול לכופו לחתום על כתב איסור. והאריך כת"ר בדברים נכונים וחפץ לדעת דעתי בזה והנני להשיבו בקוצר נמרץ מרוב טרודותי וכבודו ביקש להשיבו על אתר

הנה לסלקו נראה שיכול כיון שלא דיבר עמו ששיכרו על כל משך העסק. וזהו מעשים בכל יום. וה"ז דומה לשוכר סתם בית דעבידא למיגר דקיי"ל בב"מ דף ק"א דסגי שיודיעו שלשים יום מקודם. ולא אמרינן ששכרו כל זמן שיעבוד הבית כיון שעומד להשכיר. ושיעור שלשים יום הוא ג"כ תקנת חז"ל כדי שיהא לו זמן למצוא לשכור בית כי לא יצא לדור על פני חוץ וכמבואר הטעם בפוסקים ע' רמב"ם וטוש"ע ח"מ סי' שי"ב ס"ה. וע"ש בדעת הסמ"ע שאם שכר סתם יכול להוציאו תיכף וס"ל דאיירי ששכר סתם בכך וכך לחודש והיינו כהא דנ"ד. והש"ך חולק עליו ע"ש ואכמ"ל בזה. ובנ"ד לא מצינו תקנה לשלשים יום ויוכל להוציאו תיכף

ולכאורה יש ללמוד' דין זה מהא דאיתא בב"מ ק"ג ע"א שאם אמר לחבירו אושלן מרא למירפק פרדיסי רפיק ואזיל כל פרדיסי דאית ליה ואין יכול המשאיל לחזור בו הרי משמע דאף שלא פירש בהדיא כל פרדיסי מ"מ אמרינן' דכיון שידוע שצריך לעדור כל פרדיסיו אמרינן שכן היתה כוונתם ובזה מיושב קושית התו' שם שהקשו מדאמרינן בב"ב ס"א שאם מכר ארעתא לא מכר רק שני קרקעות. ולפמ"ש א"ש דהכא מובן מלשונו ששאל לעדור כל צרכו. משא"כ במכר. והתו' שם כתבו דבשאלה אינו מקפיד ומשאיל לכל צורכו. אבל לפמ"ש י"ל דמוכח מלשונו כן. וה"ה בנ"ד נימא שכוונתו לכל צרכו ואף שאין תועלת בתנאו כיון שפועל יכול לחזור בו בחצי היום מ"מ הא נ"מ לדבר האבד. וגם דלאו כ"ע דינא גמירי שיכול לחזור בו. אבל באמת אדרבא מדלא כתבו התו' כן מוכח דל"א שהלשון מוכיח שהשאיל לכל צרכו. ומתירוץ השני שבתו' שם מוכח כן להדיא שכתבו שהוא ספק ואזלינן בתר המוחזק. והנראה דבב"מ איירי דקאמר פרדיסי בפתח תחת הסמך דמשמע להדיא על כל פרדיסים שיש לו. וע' שטמ"ק שם שכתב בשם הרשב"א דגריס פרדיסאי רפיק כל פרדיסי פרדיסי רפיק שתים ע"ש והיינו כעין מש"ל. ולפמ"ש א"ש גם לפי גירסא שלפנינו שוב