דברי מלכיאל ג ריח

מתוכו שהרי לא כתבו השטר אא"כ נעשה בגדול. ואף שעתה כשבא השטר לפנינו הוא כבר גדול. וזה ודאי א"א לומר שהלה ידע שאיש זה רוצה ליכנס לדור לעיר הזאת ולזה כתב שדר בעיר זו. וגם יש לברר ע"י מכתב את מי עשה שליח וכמש"ל שבהרשאה א"צ מוכח מתוכו

ועוד נראה שיש. לחקור עם איזה מהם היה להמגרש ולהשליח ראשון איזה הכרה. כי בודאי עשה את השליח בשביל שהוא שמש בב"ד או שהוא מיודעו או מקרובי ומיודעי האשה. ובכה"ג יש לילך בתר אומדנא שעשה את זה לשליח ולא את השני וכדמוכח בגיטין דף ס"ו באמר לתלתא תרי מינייכו יכתבו גט לדביתהו והיו ביניהם אב ובנו פליגי אמוראי שם אי משוי אינש ברא שליח במקום אבא. אלמא דבשליחות אזלינן בתר אומדנא את מי עשה שליח. וכעין הא דקיי"ל בכתובות דף פ"ה גבי נכסי לטוביה דאזלינן בתר אומדן דעתא לאיזה טוביה נתכוין. וע' ח"מ סי' רנ"ג סכ"ט ובאחרונים שם דמשמע דאף אם אחד מוחזק מ"מ נותנים למי שאומדים שנתכוין לו. וע"ש סכ"ג וביו"ד סי' רנ"ח לענין שאם אמר שיתנו מנה לביהכ"נ שנותנים לביהכ"נ שהיה רגיל בו. ולזה נראה ברור שיש לסמוך ע"י זה אם יש אומדנא שכיון לזה שדר שם מכבר. ואף בלי אומדנא אם אין מקום לומר שידע המגרש שהשני יכנס לדור בעיר זו ונתכוין אליו. אין לך אומדנא גדולה מזו ובפרט לפמש"ל דמיקרי מוכח מתוכו. והוי הראשון השליח

ומה שאין מכירין חתימת הדיינים החתומים על ההרשאה כבר הביא כבודו דברי האחרונים שצריך לכתוב לשם מכתב שישיבו לפה וממכתב זה יקיימו החתימות. ורק חשש שמא האיש שכתב ההרשאה בזיוף יזייף גם את המכתב הזה. ולדעתי אין זה חשש כי הלא יכתוב האדרעס להמסדר החתום תחת ההרשאה וא"כ מי יזייף. וכבר פלפלו האחרונים אם חוששין ע"י בי דואר לזיוף לענין עדות אשה. וע' חיבורי סי' פ"ח. ורק יש לחוש לשני החתימות של שאר הדיינים שמא הן מזויפות. ואם אפשר לכתוב לכל אחד מהדיינים היה מתוקן הכל. אבל ודאי א"י אדרעס שלהם. וכ"כ בשו"ת עונג יו"ט סי' קמ"ד שיכתבו להרב והב"ד יחתמו במכתב וממנו יקיימו מבואר מדבריו שאינו חושש לזיוף שתי החתימות אף שיכתבו רק על אדרעס הרב. וקשה כיון דחיישינן לזיוף א"כ ניחוש נמי בזה. ונראה דבאמת הא קיי"ל דליכא למיחש לזיופא דכל ישראל בחזקת כשרות עומדים. רק בשטר הבא ע"י בי דואר כתב העונג יו"ט שם ושאר אחרונים דהוי כשטר הנמצא שצריך קיום מדאורייתא כמ"ש הש"ך בסי' מ"ו סק"ט דהא אין ידוע מי שלחו על הבי דואר. והטעם כתב הש"ך שם דכיון שאין יודעים מי כתב זה ואין בעל השטר ידוע לנו לא שייך לאוקמא בחזקת שלא זייף. ולזה כיון שכתבו להרב והוא השיב. א"כ צריכין אנחנו לחשוד להרב שהוא זייף ובכה"ג קיי"ל שא"צ קיום מן התורה. ואף מדרבנן לא הצריכו קיום רק כשהבע"ד רוצה להוציא בזה מן הנתבע והנתבע מכחיש. אבל בגט שמביאו שליח נאמן וא"צ קיום. וא"כ כ"ש הכא שהרב אינו נוגע בדבר אין לחוש לזיוף ובפרט דקיי"ל דהקילו במקום עיגונא כדאיתא ריש גיטין וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח וע' ח"ס סי' קצ"ט ויש להאריך בדבריו. ועפ"ז מיושב ג"כ מה שהקשה מעכ"ת דכיון דהכא בעינן קיום מה"ת איך מקיימין ממכתבם הא כתב הש"ך בשם רב שרירא גאון בסי' ס"ט ס"ק י"ב דבדאורייתא אין מקיימים ע"י דימוי. ולפמ"ש א"ש דכיון שהגיענו מכתב הרב ונודע שהרב או אחד מבית דינו שלח את הגט וההרשאות ע"י הבי דואר. א"כ הוי הקיום רק מדרבנן כיון שנודע לנו מי שלחו על הבי דואר ואמרינן דלא חציף לזיופי וכמש"ל. ולזה שפיר מקיימין חתימות הדיינים ע"י דימוי. ותשובת הרב

ומה שאין מי שמכיר האשה רק קרוב דקיי"ל בסי' קמ"א סל"ו להחמיר בשליח להצריך עדים כבר הביא מעכ"ת דברי הרדב"ז והח"ס סי' ז' ונ"ה שהקילו דסגי בקרוב וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח. ולעד"נ בזה דהנה אם הוחזקה אשה לפנינו בחזקת א"א ובא אחד ואמרה היא שהוא בעלה ודאי שנאמנת אם אינו מכחישה. דהא אינה סותרת חזקתה שהוחזקה בה ואדרבא מחזקת אותה לומר שזה בעלה. ואף דאמרינן בקדושין ס"ג ע"ב שאם אמרה שאינה יודעת למי נתקדשה אינו נאמן לומר שהוא קידשה לפי שהיא מחפה עליו. היינו באמרה שאינה יודעת. אבל לא באומרת שזהו בעלה. וממילא אם גירשה בעלה זה ג"כ הויא מגורשת. וא"כ ה"ה הכא למה לא נאמין להאשה שהיא אשת פלוני ששלח לה הגט. וכבר בארתי בחיבורי שם שמגרשין בשעה"ד אף שאין מכירין רק על פיהם. ועכ"פ לקרוב יש לנו להאמין ואם הוחזקה ע"י קרוב זה שלשים יום שהיא אשת פלוני ודאי ש"ד דהא קיי"ל דהוי חזקה אף שהוחזקה ע"י עצמה או ע"י קרוב וכדאיתא בקדושין דף פ' ובירושלמי פ"ז דנזיר. ובודאי הגידה לשכניה אשת מי היא והוחזקה בכך. ויש לברר על ידם אף שהכרתם היא רק על פיה

ומה שלא כתב בהרשאה לשלוחו פב"פ. אין לחוש דאטו מי שכותב כמבואר בסה"ג לאו בעל הוראה הוא. וזה אדרבא מורה שהמסדר למד שו"ע ויודע את הנוסח שבסה"ג. והטעם שהוסיפו זה נראה משום דהוי כידים שאין מוכיחות שאין ידוע למי אמר הבעל. וכעין הא דמצרכינן בגט ודין די יהוי ליכי מינאי כי היכי דליהוי ידים מוכיחות כדאיתא בגיטין פ"ה ונדרים דף ה'. אכן באמת אינו מוכרח דכיון שכבר כתבו שהבעל מסר הגט לפב"פ להוליכו לאשתו פב"פ וליתן אותו לידה הרי נתבאר שעשאו שליח וממילא מובן דקאי האמירה על השליח. ואף אם לא כתב זה כלל היה כשר דכבר נתבאר שעשאו שליח להולכה. וגם בסוף ההרשאה כתוב והגט שנעשה עליו פב"ב שליח להולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם כו'. הרי מפורש שהדברים מוסבים על שליח זה. ולזה אין חשש כלל במה שדילג תיבות הללו

ואשר נכתבו סימני הגט אחר חתימת הדיינים בהרשאה השנית. הנה סימני הגט שכותבים בההרשאה הוא בשביל שיהא מזה קיום על הגט לפי שנשלח על הבי דואר ולא ניתן ליד השליח שני מיד שליח ראשון וכמבואר באחרונים. אכן באמת אינו רק חומרא בעלמא דהא כתוב בההרשאה שגט זה נכתב ביום פלוני בעיר פלונית ועידיו הם פב"פ ופב"פ. הרי הן מעידים שעדים הללו חתמו על גט זה ואין לך קיום גדול מזה. ואם לחוש שמא אין זה הגט הכשר רק זייפו גט אחר עם חתימות הללו. דמנ"ל לחוש לזה. וכיון שהגיעו הגט וההרשאות בכרך אחד הרי הם מוכיחים זה על זה. וגם בכתבו סימני הגט יש לחוש שקרא אחד ההרשאה וראה סימני הגט הכתוב בה וזייף גט אחר. וע"כ צ"ל שאין לחוש לזה כנ"ל. וכן קיי"ל בב"מ דף כ"ה בפירות וכלי שמוכיחים זה על זה. וכן שם כ' ע"ב לענין שטרות שנמצאו בתכריך אחד וכן במס' שקלים פ"ח מ"ג גבי קופיץ דאם נמצאת קשורה לסכין הרי זו כסכין. וכעין זה כתב בשו"ת אמונת שמואל סימן י' ובשו"ת מהרי"מ סי' ל"ג רק שם עדיף טפי קצת ע"ש. וגם דהא מההרשאה השנית מוכח שהיה אז ביד ב"ד גט כשר עם הרשאה ראשונה כדי לשלחם. וא"כ החשש הוא רק שמא הוחלף אח"כ הגט בגט מזויף ואין לנו לחוש לזה דהא יש כאן חזקה דכאן נמצא כאן היה ואף שכתב הרמ"א בסי' קמ"ב ס"א שהמנהג כדעת הריב"ש סי' שי"ח דס"ל שהרשאה לא מיקרי קיום. היינו מהטעם שנתבאר בריב"ש שם דבעינן שיתקיים או בקיום גמור או כתקנת חכמים שיאמר בפ"נ ובפ"נ. ולא פטרוהו מלומר בפ"נ רק היכא שיש קיום ב"ד גמור ולא היכא שמקויים מצד הוכחות ואומדנות ע"ש. וכתב המהרי"מ בסי' ל"ג שזה שייך רק בשליח ראשון שתקנו בפ"נ ובפ"נ אבל לא בשליח שני יעו"ש שדבריו ברורים. ובאמת גוף דברי הריב"ש צ"ע דכיון דחשבינן לה לקיום הרי זה נעשה בקיום שטרות. וכבר כתב הב"ש סי'