דברי מלכיאל ג ריז

פ"ג דגיטין ה"ב תורף שבטופס דהיינו ודן די יהוי שבאמת אינו רק טופס אך הוא הכרחי לגט כי היכי דליהוי ידים מוכיחות ואכמ"ל בזה וע"ל סי' קל"ג מ"ש בזה בס"ד. ומצאתי בג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ט שכתב ג"כ דודן די יהוי דינו כטופס ולא כתורף רק כתב שם שדעת הר"ן דהוי כתורף. ולענ"ד י"ל דלגבי דקדוקי הגט גם הר"ן מודה וכמש"ל. ולפ"ז בתיבת תרוכין ודאי אין חשש בנגיעה כיון דלדעת הרשב"א סגי בודן די יהוי ליכי מינאי. וגם דהרבה פוסקים ס"ל דל"צ בגט ידים מוכיחות כלל

ועוד דהא רוב הפוסקים ס"ל דא"צ בגט שיהו האותיות מוקפות גויל. ורק בש"ע סי' קכ"ה ס"ו כתב שנהגו להחמיר בזה. ומ"מ כתב שם שאם נגעו האותיות מותר להפריד. ואף שהרמ"א כתב שם שי"א שאסור להפריד מ"מ כתבו שם האחרונים שהעיקר כדיעה ראשונה ושיש להקל בשעה"ד ובפרט לפמ"ש הח"מ ושאר אחרונים שאם תינוק קוראו כהוגן כשר. דבנ"ד לפי שצייר מעכ"ת ודאי תינוק קוראו כהוגן וגם דלפי ציור מעכ"ת הנגיעה היא רק בקצה האותיות מהקוץ שלהם. ובכגון זה דעת הרלב"ח סי' א' דכשר ע"ש

ומה שהאלף מתיבת ואגרת והטית מתיבת פטורין אין ניכרים כלל. נראה ג"כ דאין חשש דכבר בארנו שדינם כטופס. ובטופס אין מעכב חסרון אות או תיבה כדקיי"ל בסי' קכ"ו סמ"ט אם אין הענין משתנה. ובנ"ד נהי דאי הוי כתב וגרת שבוקין י"ל שגרת הוא לשון דירה או זנות כמ"ש הרמב"ם לענין אם כתב ואיגרת ביוד. וכן פורין י"ל שהוא לשון פורנא דהוי כתובה כדאיתא בכתובות ס"ז ע"א. מ"מ הכא אין לטעות בזה דהא חזינן שיש הפסק בין הויו להגימל ובין הפא להטית ומוכח שהיה כתוב כאן איזה דבר. ואף שאין האותיות ניכרים אבל ודאי ניכר שם איזה מחק. ואין לומר שנחוש שמא היה כתוב שם ואיגרת ביוד ונמחק ונפרש ואי גרת לשון זנות כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה"ג. דז"א דמהיכי תיתי למיחש לה דהא גט זה נשלח ע"י שליח ויש לפנינו הרשאה ומעשה ב"ד שנעשה הגט בהכשר כראוי. והגט נשלח ע"י פאסט וכבר הגיד השליח שם בפני ב"ד בפ"נ ובפני נחתם ובודאי ראו ב"ד אז שנכתב הגט כראוי. ואף אם כתוב איגרת ביוד דעת רוב הראשונים שאינו פסול רק אם הבעל מערער שבכוונה ציוה לכתוב כן ע' ראב"ד פ"ד מה"ג הי"ד ובש"ע אהע"ז סי' קכ"ו סכ"ב. ומכ"ש הכא שאין לנו לחוש לזה כלל. ואף דקיי"ל בסי' קכ"ה סכ"א שאם נטשטש עד שאין יכולים לקרותו פסול וכ"כ הב"י בתשובה הובא בג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"ז שאף שמחק כשר בטופס היינו כשנכתב על המחק אבל כשלא נכתב כלל פסול אף בטופס. היינו רק בהרבה תיבות יעו"ש להדיא אבל לא בדילוג איזה אות וכדקיי"ל בסי' קכ"ו ס"כ שאם דילג אות ואנו מכירין סגנון הדבר הגט כשר וכ"כ הג"פ שם מתשובת ב"י. ובב"י מייתי בשם העיטור שאם דילג שין אמצעית מתיבת בששי או הריש מברביעי כשר כיון שמוכח מה שדילג. וכ"כ ברדב"ז ח"א סי' קפ"ה שאם נמחקו איזה אותיות מן הטופס כשר. ועוד דבלא"ה הא קיי"ל בסי' קכ"ה סכ"א דבעידי מסירה כשר אף בנמחק. וכן משום חשש דהוי דבר שיכול להזדייף ג"כ אין לחוש בעידי מסירה כדקיי"ל בסי' קכ"ד ס"ב. ועכ"פ בשעה"ד כשר יעו"ש באחרונים. ובנ"ד הוי שעה"ד. שוב ראיתי שהנו"ב מ"ק סי' פ"ה כתב סברא הנ"ל דכיון שהוא שליח ב"ד ודאי נעשה בהכשר. רק שכתב שם שצריך לדקדק אם מנהגם לכתוב תנאי בהרשאה. ולענ"ד הא בלא"ה אין מנהגינו לכתוב שום תנאי בגט. וגם פקפק שם דהוי יכול להזדייף וא"כ יש לחוש לזיוף כיון דאיתרע וכתב להכשיר מפני שהרי נעשה שליח בב"ד ומוכח מזה שהיה כתוב הגט בהכשר. ולכאורה צ"ע דא"כ הוי חצי דבר דהא אנו צריכים לצרף עדות הב"ד שהיה בהכשר. וצ"ל דכיון דאז נעשה על ידם דבר שלם שמינו שליח שני לא מיקרי חצי דבר. וגם לא מיקרי זה לא מוכח מתוכו כיון שעיקר הגט מוכח מתוכו. ובאמת שפיר מוכח מתוכו שחסר כאן אות וכעין הא דתנן בפיאה פ"ו מ"ג עומר שכנגדו מוכיח. ובחיבורי ח"א סי' פ"ז בארתי עוד טעמים בכגון זה דכשר לכ"ע אף להמחמירים במחק בטופס ומקוצר הפנאי אקצר

מסקנא דמילתא שגט זה כשר ויתננו השליח להאשה כמות שהוא ואח"כ יטלנו ממנה ויתקנו האותיות ויחזור ויתננו לה כדי לצאת ידי סברת הרא"ש שהובא בטור ס"ס קכ"ו וכ"כ כמה אחרונים לנהוג כן בכה"ג. דמעיקר הדין לא מהני התיקון שמתקן איש אחר שלא נתמנה מהבעל להיות סופר הגט וע' נו"ב מ"ת סי' קי"ג ובחיבורי שם

סימן קמח כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה משה נ"י הגאבד"ק יעדוואבנא

ע"ד הגט שהגיע לידו מאמעריקא מעיר קליוולאנד. והעיר מעכ"ת בו ששה חששות. ראשונה שכתוב בו שעושה לשליח שני את שרגא בן מרדכי הדר בעירו. וכעת יש שם שני אנשים הנקראים כן. ורק בעת שנכתבה ההרשאה לא היה שם רק אחד. ועוד חשש כת"ר שאין שם מכיר את חתימת דייני קיום ההרשאה. ואף אם נכתוב ע"י פאסט חשש כבודו ג"כ לזיוף ששולח הגט ישיב ג"כ על המכתב. וא"כ אינו בירור ועוד יש חשש שאין כאן עדים על הכרת האשה רק ע"י קרוב ועוד שבההרשאה כתוב וכך אמר הבעל ולא כתב תיבות לשלוחו פב"פ כמבואר באחרונים הנוסח. ואף שבסה"ג הנוסח הוא כמ"ש המסדר בכ"ז פקפק מעכ"ת לחוש שהמסדר אינו בעל הוראה כיון ששינה מנוסח המבואר באחרונים. ועוד שסימני הגט כתובים בהרשאה אחר חתימת הדיינים. ונמצא שאין הדיינים מעידים על סימני הגט. ועוד דבגט כתוב שם אבי המגרש יהודה אריה המכונה ליב. והאיש הלז דר בכפר סמוך לעירו ושם קורים אותו לס"ת פעמים בשם יהודה ופעמים בשם אריה ואם שואלים אותו איך לקראו הוא אומר יהודה אריה כי כן שמו מעריסה. והאריך מעכ"ת בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. ואשיב בקוצר מעוצם טרדותי

מה שיש שם עוד שרגא בן מרדכי. נראה כיון שבעת כתיבת ההרשאה לא היה איש זה דר בעירו אין לחוש שמא כיון עליו. ואף לשיטת הסוברים דבגט פסול בתרי יוסף בן שמעון אף כשהעדים יודעים מי הוא המגרש משום דבעינן מוכח מתוכו ע' אה"ע סי' קל"ו ס"ז ובאחרונים שם. מ"מ בהרשאה לא שייך זה דבגט בעינן ספר כריתות משא"כ הכא העיקר הוא אמירתו שעשה את פלוני לשליח וסגי בעדים שיעידו בעל פה על זה ע' אה"ע סי' קמ"א סי"א וסכ"ד. וא"צ שיהא בהרשאה מוכח מתוכו. וכן קיי"ל בח"מ סי' מ"ט ס"ז שאם עדים מעידים שזהו היוסף בן שמעון שלוה הוי מלוה על פה עכ"פ. ושם נתבאר דאם עידי השטר העידו זה הוי מלוה בשטר וע"ש בתומים שנתקשה בזה וביאר דאיירי בקנין ע"ש. ובאמת יש לחלק בין שטר לגט דבשטר תלוי העיקר בהוצאת קול וא"צ מוכח מתוכו משא"כ בגט בעינן גט כריתות מדאורייתא ואכמ"ל בזה. ועוד נראה דבנ"ד שפיר הוי מוכח מתוכו כיון שאז לא היה בעיר הזאת וכדאיתא בח"מ סי' מ"ט שם. ואף החולקים שם היינו משום דבשטר א"צ לכתוב שם העיר ע"ש בפוסקים. אבל בהרשאה שצריך לכתוב שם עירו דבלא"ה אין ידוע כלל למי מרשה ובפרט כששולח ממדינה רחוקה וכן קיי"ל בסי' קמ"א ס"ל שצריך לפרוט בהרשאה הכל בפרטות וכן המנהג לכתוב מקום דירת השליח וכינויו. שפיר הוי מוכח מתוכו. וכעין זה כתב הנ"י פ' ג"פ הובא בח"מ שם להלכה שאם היב"ש השני היה קטן בעת שנכתב השטר הוי מוכח