דברי מלכיאל ג רי

אחר הנתינה שלא יסירו עינם ממנו כדי שיוכלו להעיד שזהו הגט שניתן לה והמסדר מחויב להזהיר העדים ע"ז כי ידעתי אשר אינם נזהרים בזה וכשסומכין בשעה"ד גדול על הקריאה שאחר הנתינה כמש"ל. צריך לקרותו תיכף אחר הנתינה ולא לצוות לאשה ללכת קצת ממקומה כנהוג כי צריך שהעדים יראו שזהו הגט שנתן לה בעלה. ואם הגט הוא בלילה וכמש"ל אות א' שעושים בשעה"ד בלילה פשוט שאין שייך הקיום דהא אין מקיימין שטרות בלילה כדקיי"ל בח"מ סי' מ"ו ס"ד. וכתב שם בש"ך דאף במקום עיגון אין מקיימין בלילה ע"ש. וכן בכל גט שעושים בלילה נראה שאין תועלת בקיום שלפני הנתינה וצריך לקיימו לאחר הנתינה למחרתו ביום בפני שלשה

כו] מ"ש מסעיף ר"י עד רט"ו מה שישאל את האשה. א"צ לזה בשכ"מ כי אף בבריא כתב בבית מאיר שיותר הגון למנוע מלומר זה. ואין דרכי לומר זה בסידור הגט אף בבריא. ורק צריך לשאול אותה אם רצונה ליקח הגט ובשכ"מ א"צ לזה כי הלא עיקר גט זה הוא מפני בקשתה שיגרשה כדי שתפטור מזיקת יבם אם ימות

כז] מ"ש בסעיף רט"ו לחזור ולשאול הבעל ע"ד שבועות ומודעות. א"צ לזה בשכ"מ וכמש"ל אות י"ב י"ג שגם בתחילה א"צ להאריך בזה. ומכ"ש אח"כ שגם בבריא א"צ לזה כשידוע שאין לחוש שעשה מודעא בין כתיבה לנתינה וע' סי' קל"ד ס"ג ואחרונים שם

כח] מ"ש בסעיף רכ"ט שיזהיר אותו שיכוין לגרשה. נראה שאם השכ"מ חלש מאוד א"צ לזה כי הלא יודע הוא שמגרשה ואין לך מעשה המוכחת על המחשבה יותר מזה. וכן ראיתי בפ"ת שהביא מהגט מקושר שאין זה אלא זהירות לכתחילה. ובכל גט אני נוהג לדקדק לומר להבעל שידע ויכוין שנותן הגט במתנה לאשתו דהא בעינן שיתן לה לחלוטין כדאיתא בגיטין כ' ע"ב. ואנשים פשוטים אין יודעים זה ודמי להא דלא ידע לאקנויי בגיטין שם ע"ש. אבל אינו מעכב דכיון שאומר לה ה"ז גיטיך אנו דנין שנותנו לה לגמרי. ואף אם אינו מכוין לתתו לה לגמרי בכ"ז בכל כה"ג אמרינן דברים שבלב לא הוויין דברים במקום שסותרים את המעשה שעושה. והרי העדים רואים שנותנו לה לגמרי ובכ"ז אם באפשרות לפי מצב בריאות החולה להגיד לו שיכוין ליתנו לה לגמרי. נכון שיגידו לו באשר יש לדון שגלוי שאינו מכוין להקנות וכמו דאמרינן באשה בגיטין דף כ' דלא ידעה לאקנויי אף שהקנתה לפנינו וכן שם כ"א ע"א איתא דרק זקן וחכם ידע לאקנויי ולא איש פשוט ע"ש ברש"י וקשה דהא הוי דברים שבלב וצ"ל דכיון שגלוי לכל שאשה וע"ה אין יודעים לאקנויי לא מיקרי דברים שבלב וכמ"ש התו' בכתובות צ"ז ע"א ובגיטין ל"ב ע"א סד"ה מהו ועוד בכ"מ דבכה"ג אף דברים שבלב הויין דברים. וע' חיבורי ח"א סי' פ' וסי' פ"ו. ועכ"פ ראוי לדקדק בזה אם אפשר

כט] מ"ש בסעיף רי"ט שתמחול לו הכרידד הנה בשכ"מ שאינו מסלק לה הכתובה. רק נשארת חוב עליו ואם יבריא תנשא לו בחזרה ואם ימות יפרעו לה יורשיו את כתובתה. א"צ לדבר אודות זה עמה. וגם כי בפני החולה יוגרם לו עי"ז צער. ורק קודם התחלת הגט ראוי שהמסדר יגיד לה שלא תקבל כעת את כתובתה רק תשאר חוב על נכסי המגרש וכאמור. רק לא יגיד לה שאם יבריא לא תטול כתובתה באשר תשוב להנשא לו. כי זה נראה כמטיל תנאי בגוף ענין הגט. רק יאמר לה שהכתובה תשאר חוב עליו

ל] מ"ש בסעיף רל"א שיאמר לה ה"ז גיטך והתקבלי גיטך וכו'. בשכ"מ א"צ לזה דהא מדינא סגי בהא גיטך לחוד כמבואר בש"ס בגיטין דף ע"ח וכ"כ התו' שם ד"ה אינו דסגי בהכי רק שהצריכו שיגידו לה העדים שמתגרשת בכך ממנו ומותרת לכל אדם. ובכאן ודאי אנו אומרים לה שמתגרשת בכך וגם בעצמה יודעת זאת שהרי בכך אנו עוסקים ולזה אם רואים שקשה הדיבור על החולה סגי שיאמר הא גיטך. והרי זה גיטך י"ל שאינו לשון נתינה ומשמע רק שמספר לה שזה גיטך. וכ"ה בש"ס דף ע"ח הא גיטך. וכן סגי שיאמר לה התקבלי גיטך. אכן ברמב"ם פ"א מה"ג הי"א והטוש"ע ר"ס קל"ו מבואר דסגי שיאמר הרי זה גיטך. וזה צ"ע דבש"ס איתא הא גיטך וגם הלשון אינו מורה על גירושין. ובקדושין דף ו' איתא הלשון הרי את מגורשת. וזה י"ל דהוי גט מצד, שזה מוכיח שנותן לה הגט ומגרשה כי אין שייך לומר שהוא דרך סיפור דא"כ אינה מגורשת. אבל ה"ז גיטך י"ל שהוא דרך סיפור וכמש"ל. וצ"ל בדעתם דא"כ אינו גיטה רק גיטו דהא קודם שמגרשה אינו שלה רק שלו. ולזה מוכח שכוונתו לגרשה בנתינת הגט הזה שתקנה הגט ותתגרש בו. והוי ממש כאומר הרי את מגורשת או הרי את לעצמך דהכוונה שבנתינת גט זה יהא נעשה כן. וכן בגיטין דף ע"ד ע"ה ע"ו במשנה שם איתא הלשון הרי זה גיטך ובדף ע"ב הלשון זה גיטך. וצ"ל הכוונה כמש"ל וזהו מקור דברי הרמב"ם הנ"ל [ודברי הש"ע בסי' קל"ו ס"ג שכתב ג"כ שצ"ל הרי את מגורשת והוא מהטור צע"ק שהביאם סתם על דברי הרמב"ם שהביא מקודם בס"א ובאמת הוא שתי שיטות וע' בטור וב"י בזה ואכמ"ל בזה] ובבד"ה העתיק לשון הרמב"ם הא גיטך ע"ש. וברמב"ם לפנינו איתא ה"ז גיטך וכ"ה בשו"ע ולזה אין לנו רק כפשטות לשון הש"ס וראשונים דסגי בהרי זה גיטך. או התקבלי גיטך. ומ"מ לכתחילה בחולה שמקצר בדברים לכאורה יותר טוב לומר הא גיטך וכמש"ל כיון שלשון זה יש ג"כ בש"ס וכן ברמב"ם פ"א מה"ג הביא לשון זה ע"ש. ואפשר לומר דבגיטין ע"ח ע"א דאיירי שנתן לה מקודם את הגט בתורת שט"ח לזה אח"כ אומר לה הא גיטך דהלא כבר זכתה בנייר זה רק לא ידעה שהוא גט. אבל כשנותן לה בתחילה לא שייך לומר הא גיטך דהא קודם שזכתה בו אינו שלה. ולזה תנן בפ' מי שאחזו הלשון הרי זה גיטך. שע"י שתקבלנו יהא שלה. ורק י"ל שקורא גיטך לפי שנכתב לשמה כדי לירשה. וכן צריך לפרש לפי לשון המשנה בגיטין דף ע"ב זה גיטך. ולשון הרמב"ם פ"א מה"ג הי"א שצריך לומר לה ה"ז גיטך או הוא גיטך. ובהל"ט שם באומר לה כנסי שט"ח זה כתב שם שיאמר לה אח"כ הרי הוא גיטך. והיינו כמש"ל שכיון שכבר זכתה בהנייר ע"י נתינה הקודמת רק שהיתה זכיה בטעות שסברה שהוא שט"ח. לזה נופל הלשון הרי הוא גיטך וההכרח לקצר. ועכ"פ נראה שאין נ"מ בלשון אם יאמר ה"ז גיטך או הא גיטך או התקבלי גיטך. וסגי בהכי בחולה שכבד עליו לדבר. ובפרט שעסוקים באותו ענין שהרי שניהם יודעים שמגרש אותה. ובזה אף שלא אמר כלום סגי כדתנן בפ"ד דמע"ש והובאה בקדושין דף ו' ובש"ע סי' קל"ו ס"ב. ואף התו' בגיטין ע"ח וש"פ המצריכים לומר גם ה"א מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. מודים דבכה"ג שעסוקים בגירושין סגי באומר ה"ז גיטך או הא גיטך וכנ"ל

לא] מ"ש מסעיף רל"ז ואילך בקיום הגט לאחר נתינה ודאי שצריך לעשות כן. ורק יעשו זה שלא במקום החולה שלא להטרידו. ואם הגט בלילה אין שייך זה כי אין קיום שטרות בלילה וכמש"ל אות כ"ד

הנה בארנו בכל פרט מה שאפשר או שצריך לשנות בגט שכ"מ או בע"ח וע"ש וכדומה במקום שדורש הענין למהר לגמור הגט. וכל מה שלא הזכרתי נשאר הכל כפי המבואר בסדר הגט. וראוי היה לסדר סדר הגט כולו בשכ"מ למען ירוץ הקורא בו. אך מטרדותי ההכרח לקצר. ועכ"פ בנ"ד החכם עיניו בראשו לקצר כפי האפשר כדי שיוגמר הגט כולו בעודו חלים. ולא יצטרכו לכתבו בסירוגין: