דברי מלכיאל ג רט

טז] מ"ש בסנ"א שיושיע כלי כתיבה להסופר. פשוט שא"צ לזה בשכ"מ דהלא אין צריך רק שיצוה להסופר לכתוב ולא להושיט לו. והא דמושלך בבור יוכיח. וכן מש"ש שיאמר לעדים שישמעו מה שמצוה לסופר ג"כ א"צ בשכ"מ. וכ"כ בד"מ סי' ק"כ אות ג' שפשוט שאין לחוש לזה בדיעבד ע"ש וה"ה בשעה"ד אף לכתחילה וכמש"ל

יז] מ"ש בסנ"ב נ"ג בלשון ציווי הבעל לסופר ועדים. הנה מעיקר הדין סגי שיאמר לשלשתן כתבו וחתמו גט לאשתי וכדתנן בגיטין ס"ו שאחד יכתוב ושנים יחתומו וכן קיי"ל באה"ע ס' ק"כ ס"ח. ומה שמאריכין לומר שיכתובו ויחתמו אפילו מאה גיטין עד שיוכשר לדעת המסדר הוא ג"כ למותר כמבואר באחרונים דהא מדינא בלא"ה אם נפסל הגט מותרים לכתוב אחר דהא לא עשו שליחותם וכדקיי"ל בסי' קכ"ב. וגם דאצלינו המנהג לצוות עוד הפעם. רק דבשכ"מ יש להקל שלא יצוה עוד הפעם. וזה רק אם נפסל פסול גמור אבל בדבר שהוא חומרא בעלמא יש להצריך לצוות שנית אם קיצרו בציווי המגרש ולא אמר שיכתוב אפילו מאה גיטין עד שיוכשר לדעת המסדר. וזה תלוי כפי ראות עיני המסדר במצב בריתות השכ"מ אם יוכל להאריך בדבר או לא. ובשעה"ד כשהכ"מ חלוש מאוד סגי שיאמרו להשכ"מ אם הוא רוצה שפלוני יכתוב עבורו גט לאשתו פב"פ. ופב"פ ופב"פ יחתמו עליו לעדים. וכשיאמר הן סגי. ואף בהרכנת ראשו סגי כדתנן בגיטין ס"ז ע"ב ובש"ע סי' קכ"א ס"ה. ובכה"ג צריך בדיקה אם הוא שפוי בדעתו ע' בפוסקים שם. ובכל שכ"מ צריך ג"כ קצת בדיקה כמבואר שם ס"ד ובסה"ג סי"ג. ואף דקיי"ל דבשעת הסכנה סגי באומר כתבו גט לאשתי. מ"מ כששואלים אותו יותר טוב שיגידו לו בפירוש שזה יכתוב ואלו יחתומו. ומצאתי אח"כ בשו"ת שם אריה סי' מ"ט שכתב ג"כ דאף דבאומר כתבו סגי מ"מ בשואלין אותו יש לדון שיצטרכו לשאלו על כל דבר ע"ש ובסי' נ' באורך בזה. ואם לא יוכל לתתו בעצמו. יאמרו לו שזה יתן הגט והוא יענה הן או ירכין בראשו. ויותר טוב שיענה הן על כל דבר לבדו שלא נחוש שעונה רק על שאלה אחרונה אך אם קשה להטריח כ"כ את החולה סגי בפעם אחת. ויוכלו לומר לו בלשון זה. אתה רוצה ומצוה לאלה השלשה שיכתבו ויחתמו ויתנו גט לאשתך פב"פ. וכשיענה ע"ז הן או ירכין בראשו כשא"י לדבר סגי דהא זה הוי רק שאלה אחת. ויתן לה הסופר הגט וכמבואר בפוסקים בסימן ק"כ ס"ח ע"ש בח"מ וב"ש. וגם אפשר לחשוב לו ארבעה אנשים כדי שיהא השליח אחר ולא הסופר. ויסמנו לו השליח בפרט כי ע"י שאלה יש לחוש שכוונת החולה יהא שכולם יחתמו ואחד יתן וע"ש סי' ק"כ ס"ט. ומכ"ש אם יזכיר שמות האנשים דבמנאם הוי ככולכם ע"ש. ובשאלה אף שבפוסקים בסי' קכ"א ס"ה נזכר רק ששואלים אותו אם רוצה לכתוב גט. נלע"ד שצריך לומר אם הוא מצוה כי מה בצע שיאמר הן שרוצה שאין זה רק הסכמה. ובגט בעינן ציווי לדעת הרבה פוסקים. ובש"ס בגיטין ס"ז הלשון נכתוב גט לאשתך. וזה אפשר דהוי לשון ציווי. וגם כיון שאומרים נכתוב. נראה מזה שמוכנים לכתוב והוי הסכמתו כציווי. וגם י"ל שבאמת צריך לסיים ולומר לו בציווייך והמשנה קיצרה בדבר. ואף שיש לדון בזה מ"מ יותר טוב להחמיר ולומר בלשון ציווי. ואם החולה יכול לדבר כהוגן סגי כשיאמר להסופר. פב"פ כתוב עבורי גט לגרש בו את אשתי פב"פ ולעדים יאמר ג"כ אתם פב"פ ופב"פ חתמו גט לגרש בו את אשתי פב"ב. וא"צ להאריך ככל המבואר בסה"ג בזה

יח] מ"ש בסנ"ו שימסור כלי הכתיבה להסופר. כבר נתבאר באות ט"ז שא"צ לזה בשכ"מ

יט] מ"ש בסע"ג שלא יכתוב בסירוגין. כבר כתב הרמ"א ס' קל"א ס"ז דבדיעבד כשר אם כתבו בסירוגין ונ"מ לענין עתים חלים ועתים שוטה וכמ"ש בסימן הקודם ואם כותב בסירוגין צריך לומר בכל פעם קודם כתיבתו שכותב לשמו ולשמה ולשם גירושין כמו שאומר בתחילת הגט. ובדיעבד אם לא אמר ג"כ כשר דהא אף אם לא אמר כלל כשר כמ"ש התו"ג סי' קל"א והגט מקושר וע' ח"ס ח"ב סי' ט' ובפ"ת הביא כן בשם רדב"ז ורמ"ע ע"ש. ועכ"פ אין להצריך שיהיו העדים אצלו בכל פעם כשאומר כן כיון שאינו מעכב בדיעבד וע"ל אות ה' בזה

כ] מ"ש בסה"ג מספ"א עד סצ"ז בדיני כתיבת הגט. בגט שכ"מ יש להקל בכל מה שמבואר שם בפוסקים להקל במקום עיגון כי לכתוב אחר יארך הזמן ויש לחוש שבין כך ימות. וגם כי בחשש בעלמא צריך לצוות שנית כמש"ל אות י"ז. והוא טורח להשכ"מ וגם שמא יחזור בו ולזה יותר טוב להקל

כא] מ"ש בסצ"ז אם נפסל באמצע כתיבה. עמש"ל אות י"ז דרק בחשש בעלמא צריך לסדר שנית. ואם אמר המגרש שיכתוב ויחתמו אף מאה גיטין עד שיוכשר לדעת המסדר א"צ לסדר שנית ע"ש. וצריך ליזהר ביותר שלא יצטרכו לסדר שנית וכמ"ש באות כ'

כב] מ"ש בסק"ע לקרוא כל אות ואות ובסקע"א לשלוח לחשובים בעיר לדקדק בגט. כ"ז אין שייך בגט שכ"מ שהשעה דחוקה. ואחר הנתינה ראוי שהמסדר יקרא הגט וידקדק באותיותיו

כג] מ"ש בסעיף קע"ד שיהיו עשרה אצל הגט. פשוט שבגט שכ"מ א"צ לעשות כן כי העת דחוקה וגם כי אין טוב לחולה שיתקבצו אנשים בחדרו. וגם יוגרם לו צער עי"ז וזה הוי רק מנהג כדי לפרסם הדבר וכמבואר בפוסקים ס"ס קל"ג וע' סי' קל"ו ס"ו הטעם משום שני יוסף בן שמעון וכ"כ הגר"א בס"ס קל"ג. והטעם שצריך שיהא השני במעמד כתבו קצת פוסקים שלא יבוא לגרש אשת השני. ע' בטור וב"י סי' קל"ו. ובשכ"מ י"ל שאין שייך טעם זה כמובן. והמנהג בבתי דינים להקל בזה אף בבריא אם הם מקפידים שלא יהיו אנשים בעת הגט והוא גט של מצוה מאיזה טעם כדי שלא יתבטל ענין הגט

כד] מ"ש בסעיף קע"ח עד סעיף קפ"ט אינו מוכרח ואפשר לדלגו כשהשעה דחוקה. כי אף שאנו מצריכים לקיים הגט לפנינו. הא עיקר הקיום הוא בעדי הגט ולא בהסופר. ולא מצינו כלל צורך בקיום הסופר. ובח"ס ח"ב מחאה"ע סי' נ"ד כתב שזה כדי לברר שנעשה כמו שצוה הבעל שיכתוב עד שיוכשר לדעת הרב המסדר ע"ש ובנ"ד כבר כתבנו באות י"ז שא"צ להחמיר בזה. וכ"כ הגר"א בסדר הגט ס"ק ק"ו שכל זה הוי רק חומרא יתירה. ורק אם יש פנאי ואין לחוש שימות ראוי שלא לשנות מכפי המבואר בסה"ג. אך לא יעשה זה אצל החולה רק בבית המסדר או במקום אחר. ובלילה ודאי שא"צ כל זה כמש"ל באות כ"ה

כה] השאלות שנתבארו בסה"ג מסעיף קפ"ט עד סעיף קצ"ה ומסעיף קצ"ז עד סעיף ר"ט הם ג"כ רק בתורת קיום הגט. וכבר כתב הגר"א בסה"ג ס"ק ק"ו דהוי רק חומרא יתירה משום שימצא דשימצא ולזה בגט שכ"מ אפשר לדלג זה וישאלו כל השאלות הללו לקיים את הגט אחר הנתינה ורק לקרוא את הגט ודאי שצריך כמבואר בסה"ג סעיף קצ"ה. ואף שגם בזה אפשר לסמוך על הקריאה שאחר הנתינה] בכ"ז יותר טוב לקראו מקודם כדי שידעו העדים שנותן לה את זה הגט. ובשעה"ד גדול אפשר לסמוך על הקריאה שאחר נתינת הגט וכמ"ש התו' בגיטין י"ט ע"ב סד"ה צריכי וכדקיי"ל באה"ע ר"ס קל"ה דכשר בדיעבד בכה"ג. ואם יש פנאי ואין חשש למיתת המגרש או לחזרתו. ודאי צריך לקיים חתימות העדים ושלא לשנות מכפי הנהוג ומבואר בסה"ג. ורק יעשו זה בבית אחר ולא אצל החולה שלא להטרידו. אבל קריאת הגט צריכה להיות סמוך לנתינתו ולא בבית אחר כי הלא אולי הוחלף בדרך. וצריך לדקדק בכל גט שישגיחו העדים מעת שמקפלים את הגט עד