דברי מלכיאל ג רז

שלא חזק עליו החולי. רק כדי למלאות רצון החולה שלא תטרף דעתו עליו. וכ"כ התו' בב"ב שם ד"ה קונין דאף היכא שסבור השכ"מ לחיות עוד ג"כ שייך סברא דלא תטרף ומותר לקנות ממנו. ושם הביאו ראיה מהא דגיטין דף ע"ז. ותמהני דהא התם איירי דתקף ליה עלמא והיה ירא שימות היום ואולי מפרשי שלזה היה חפץ השכ"מ לגרשה תיכף לפי שתקף ליה עלמא וירא שמא ימות. וכ"נ בפירש"י שם שפירש שהיה ירא שמא ימות ותיזקק ליבם. משמע דקאי על השכ"מ בעצמו שהיה ירא. דאי קאי על האשה הול"ל שהיתה יריאה. או שהיו יראים והוי קאי על האנשים שהיו אצל השכ"מ. ודעת הרמב"ם שאין קונים משכ"מ רק במקום שע"פ דין א"צ קנין. וא"ש ההיא דגיטין. וע' ח"ס חא"ח סי' קמ"ה מ"ש בזה. ואפשר דלהכי כתב בשו"ע אה"ע שחזק עליו החולי לפי שבח"מ סי' רנ"ד הביא שני הדיעות אי קונין משכ"מ בדבר שצריך קנין או לא. לזה נקיט הכא בגוונא דלכ"ע שרי לגרש. ובאו"ח סי' של"ט ס"ד כתב בשו"ע ואין מגרשין בשבת אא"כ הוא שכ"מ והגיה הרמ"א דתקיף ליה עלמא. וצ"ע טובא על המחבר דהו"ל לפרושי שתלוי בשני השיטות שהביא בח"מ סי' רנ"ד. דלדעת הפוסקים שם דדווקא כשא"צ קנין שרי לקנות משכ"מ א"כ הכא איירי דווקא בדתקף ליה עלמא וגם על הרמ"א קשה שהגיה סתם והו"ל להגיה שיש מחלוקת בזה. והנה בדברי המחבר יפה הגיה דהא בשו"ע ח"מ שם לא הביא כלל דעת הסוברים דאף במתנה במקצת שרי לקנות משכ"מ בשבת. והיינו משום דס"ל שאין קונין משכ"מ רק היכא שעושה את מפני דאגת מיתה וכמ"ש הרא"ש בפ' מי שמת ובטור סי' רנ"ד. וזה שייך רק כדתקף ליה עלמא שירא שימות וכפירש"י בגיטין ע"ז. ובזה יש ליישב ג"כ מ"ש באה"ע סי' קל"ו שחזק עליו החולי. אכן על הרמ"א קשה שהוא הביא בח"מ שם גם שיטת הסוברים דאף במתנה במקצת קונים ולא בעינן שיהא מחמת דאגת מיתה. ולמה סתם בסי' של"ט דתקף לו עלמא וצ"ל שהגיה זה בדברי השו"ע לשיטתו. אכן בב"י שם לא הוזכר דליבעי דווקא תקף ליה עלמא

סימן קמב

ואמרתי לסדר בגט שכ"מ איזה דברים אפשר להשמיט מסה"ג ואיזה דברים מוכרחים הם. כי בענין כזה השעה דחוקה ואין פנאי לעיין בכל פרט ולהתיישב בדבר ואסדר זה על סדר הסעיפים שבסדר הגט של מהרמר"י הנהוג אצלינו בכל בתי דינין בכל סעיף שאפשר לשנות בו

א] מ"ש בסעיף א' ב' ג' ד' שיש ליזהר שלא לסדר גט בחודש אייר ובר"ח ובע"ש ועי"ט ובלילה. כ"ז אינו שייך בגט שכ"מ דאין לך שעה"ד גדול מזה שיש חשש שימות ותיזקק ליבם. והרי התירו בשביל זה לגרש בשבת. וכ"כ הג"פ ס"ס קכ"ג ס"ק כ"א שגט שכ"מ מותר לעשותו בלילה. ואף היכא שברור הדבר שלא ימות עד יום מחר נראה שמותר לעשותו תיכף. כי אפשר שלמחר יחלש או יתבלבל שכלו ולא יוכל לתת הגט. וגם יש לחוש שתשתנה דעתו ולא יחפוץ לגרשה. ובג"פ שם כתב דרק אם לא יגרש בלילה ימות ותשאר זקוקה ליבם אז מגרשין בלילה. ולענד"נ כמש"ל דבשכ"מ מגרשין בלילה בכל גוונא. וכ"כ האחרונים להקל בעוזב דת לגרש בלילה משום שמא יחזור בו. ואף שיש לחלק דשם קרוב לודאי שיחזור בו מ"מ נראה פשוט דמגרשין כנ"ל. וממילא מבואר דבשעה"ד שא"א למצוא שיהיו ב"ד של שלשה אצל הגט שרי לסדרו ביחיד דלא גרע מבלילה דאז אין תועלת בשלשה. ואף שיש לחלק מ"מ פשוט דשרי דכבר כתבו הפוסקים דבשעה"ד או דיעבד כשר ביחיד. אך הוא רחוק המציאות שלא ישיגו שני הדיוטות כשרים לצרף להרב

ב] מ"ש בסעיף ו' שיש ליזהר בעדים שלא יהיו קרובים אף קורבא רחוקה או מחותנים. פשוט דבשכ"מ אם א"א למצוא בשעה זו עדים שיוכלו לחתום אשורית רק מחותנים או קרובים הכשרים לעדות לו ולה מעיקר הדין כמבואר בח"מ סי' ל"ג יש להקל בזה. וכ"כ האחרונים באה"ע סי' ק"ל ס"א ובסה"ג. וכן אם אין שם סופר רק קרוב לבעל או לאשה או להרב יש להקל בשעה"ד. וכן הרב יוכל להיות קרוב להבעל או להאשה אם אין שם ב"ד או שהוא בלילה. ע' באחרונים ר"ס קכ"ג וסי' ק"ל ובסה"ג. רק כשיש שם ב"ד צריך שלא יהיו קרובים לבעל ואשה. ואף שמוצאים עדים שיכולים לחתום בכתב משיטא. וע"פ עיקר הדין מותר לחתום בכתב זה כמ"ש הג"פ סי' קכ"ו סק"ט. מ"מ אין לשנות כיון שאצלינו נוהגים באשורית דלא ליהוי מילתא דתמיהא. וטוב יותר להקל בקורבא רחוקה כנ"ל. וכן על מ"ש בס"ט שלא יהיו בע"מ אין להקפיד בשעה"ד ע"ש בפ"ת

ג] מ"ש בס"י שלא לחתום עד שאביו מומר או שיש ספק קצת בשמו בשעה"ד בשכ"מ אפשר להקל דהא מעיקר הדין כשר אף שחתם א"ע בשמו לחוד או שם אביו לחוד וכן אם טעה או שינה הכל כשר כמבואר בסי' ק"ל סי"א

ד] מ"ש בסי"ב שצריך שידעו העדים לחתום. הנה אם אין שם עדים היודעים לחתום אשורית מותר שיחתמו בכתב משיטא וכמ"ש הג"פ סי' קכ"ו סק"ט בשם כמה פוסקים דשרי. וע' פ"ת סי' ק"ל סק"ט. אכן אם יש למצוא עדים שהם קרובים הכשרים מדינא כמש"ל אות ב' ויודעים לחתום אשורית עדיף טפי דזה הוי מילתא דתמיהה לאינשי שיחתמו בגט בכתב משיטא. וגם יבואו להקל בזה במקום שלא יהי שעה"ד כ"כ באשר הוא דבר הניכר לכל אדם. משא"כ באיזה קורבא רחוקה לאו כ"ע ידעי בזה. ואין להתיר בכתב משיטא רק בשעה"ד גדול מאוד. ובאופן כזה צריך עכ"פ שיחתמו בדקדוק בלי דיבוקים כמ"ש בפ"ת שם. והוא קו"ח מהרשאה שמדקדקים בזה

ה] מ"ש בסי"ב שצריך לפרש להבעל את לשון הגט וכן לבאר לו ענין לשמו ולשמה ולשם גירושין. לענ"ד בשעה"ד אין זה מעכב וכמש"ל דבשכ"מ סגי באומר הן או בהרכנה בעלמא. ולא חילקו בין אם יודע ביאור לשון הגט וענין לשמה או לא. כי כיון שמצוה לכתוב גט הרי מצוה לכתבו כדין. וכן קיי"ל בח"מ סי' ס"א ס"ה שהמצוה לכתוב שטר מסכים שיכתבו כמנהג המקום בכל שופרי דשטרי. ואף דאיתא שם דבנאמנות וביטול מודעא צריך שידע המצוה שכותבים כן בשטר ע"ש בש"ך וע"ש ס"ס מ"ב וסי' ע"א סעי"ד. זה שייך רק באיזה תנאי חדש. אבל בגיטין שאין בו שום דבר רק שמגרש אשתו מעכשיו ודאי שזה נכלל בלשון גט שמצוה לכתוב וסומך שיכתבו כפי הדין והמנהג. ובפרט לפי המבואר בסה"ג בסנ"ב שאומר שיכתוב עד שיוכשר לפי דעת המסדר. הרי שסמך בפירוש ע"ז. אך לקמן יתבאר שבשכ"מ יש לדלג זה. וגם בגוף הדבר יש מקום לחשש ברירה ואכ"מ. וכן מ"ש לפרש מהו לשמו ולשמה. לענ"ד אינו מעכב. דבאמת עיקר מ"ש הפוסקים שהבעל יצוה לכתוב לשמה צל"ע דבש"ס לא נזכר בשום מקום רק כתבו גט לאשתי סתם והיינו משום דכתבו גט היינו גט כדין. ולמה נצריך שיפרוט דין דלשמה ולא שאר דינים שבגט. ויש לדון שיותר טוב שלא יאמר זה דהא ע"פ עיקר הדין אם כתב את הטופס שלא לשמה ג"כ כשר והא שכתב הרד"ך והובא באחרונים סי' קל"א שאף בכתב מקצת שלא לשמה פסול. היינו רק בתורף ולא בטופס. וזה דבר קשה שהסופר יחשוב בכל עת כתיבת הגט שכותב לשמו ולשמה ולש"ג אכן כיון שעיקר העיכוב בזה הוא רק בתורף אפשר ליזהר בזה. ולכתחילה ודאי שצריך לכתוב אף הטופס לשמה כהפוסקים דס"ל דגזרינן טופס אטו תורף. עב"ש ס' קל"א סק"ב. אכן בדיעבד בשעה"ד יש להקל אבל כשמצוה הבעל