דברי מלכיאל ג רו

תאו' בכתובות כ"א ע"ב ד"ה והאמר דאף דמשום מיחזי כשיקרא הסור לכתחילה. מ"מ מה שצריכה לחזור ולילך לב"ד חשוב כדיעבד ומכ"ש בשעה"ד גדול כזה ודאי חשוב כדיעבד. והנה יש עוד עצה בזה לכתוב בפירוש שאחרוהו וכתבוהו וכמבואר בח"מ סי' מ"ג. סעי"ב י"ג דמהני בכה"ג. וכבר כתב הג"פ סק"י דבשעה"ד מותר לעשות כן לכתחילה במוקדם ע"ש וכ"ש במאוחר דשרי. ועוד יש דרך לכתוב השבוע או החודש דכשר כדאיתא בגיטין י"ז ע"ב ובש"ע סי' קכ"ז ס"ז וכתב הב"י שם דמוכח דמותר אף לכתחילה וע' בב"ש ס"ק י"ב בזה. ואף אינימא כמ"ש הב"י ובכ"מ דלהרמב"ם אינו כשר רק בדיעבד מ"מ בנ"ד הוי כדיעבד כמש"ל. ובח"מ סי' מ"ג סעי"ט פסק שאם אינו זוכר זמן הקנין מותר לכתחילה לכתוב בשליש הראשון של חודש או באמצע עי"ש. וי"ל דבשטר הוי כדיעבד כיון שאינו זוכר את היום. וא"כ גם בנ"ד שא"א באופן אחר שרי לכתוב כן אף לכתחילה. ועוד יש למצוא אופנים בזה. ובאופן שכתב מעכ"ת יש חשש בזה דמיחזי כשיקרא בכתיבה שיש סוברים שאסור וע' ג"פ סי' קכ"ז סק"כ בזה. וכן קיי"ל בח"מ סי' מ"ג סעי"ג שאין לאחר שטר לכתחילה דמיחזי כשיקרא. אך שם י"ל דקאי גם על החתימה. אבל באופנים שהזכרנו אין בו חשש מיחזי כשיקרא

ועוד יש אופן שיניח את שורה ראשונה שכתוב בה הזמן ויכתבנה לבסוף. ואז לא יהא אף מיחזי כשיקרא כי יכתוב את היום שכותב בו השורה הזאת ובו ביום יחתמו העדים ולא מצינו בגט שיהא אסור לכתבו שלא כסדרן כמו בתפילין ומזוזות. וכן מוכח מהא דתנן בגיטין כ"ו ע"א והכותב טופסי גיטין יניח מקום האיש והאשה והזמן וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מה"ג דהרי אח"כ בעת שיחפוץ איש לגרש בגט זה יוסיף הסופר בגט הזמן ושם האיש והאשה. הרי שאינו נכתב כסדרן. וגם מוכח מזה דשרי לכתוב הזמן ביום שכותב מקצת הגט אף שמקצת הגט נכתב מכבר. דהא בע"כ יכתוב הזמן ביום שיצונו האיש לגמור הגט דלהכי מניח מקום הזמן כי היכי דלא ליהוי מוקדם כדאיתא בש"ס שם כ"ו ע"ב. ואף להפוסקים החולקים על הרמב"ם וס"ל שאסור לכתוב טופסי גיטין וכר"א שם דגזר טופס אטו תורף ע' ב"ש סי' קל"א סק"ב. מ"מ מוכח מן המשנה דין זה. דהא ר"א אינו פוסל מפני שלא נכתב כסדרן רק מטעם אחר. ולכאורה יש לחלק דשם כיון שמניח התורף א"כ כותב אח"כ הזמן ביחד עם התורף ועיקר הגט נכתב כסדרן. משא"כ בנ"ד שכותב כל הגט ומניח הזמן אבל ז"א דהא שם האיש והאשה בלא שארי דברים שבגט אין להם קישור כלל. ואף שצריך להניח גם הרי את מותרת וכן עוד איזה דברים. בכ"ז התורף בלא הטופס אין לו קישור ולא שייך לקרות זה כסדרן. ועוד דהא העיקר שהזמן אינו מן התורף וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ז בס"ד

ועוד נדחה להוכיח מהא דאיתא בגיטין כ"ו ע"ב שכותב גט לארוסה ומגרשה לאחר נישואין אינו גט שמא יאמרו גיטה קודם לבנה והקשו התו' דביבמות איתא דהוי גט ותירצו דשם איירי שכתב בגט זמן של יום הנתינה וכ"כ בשו"ע ר"ס קל"ב דכשר בכתב בו זמן הנתינה. וקשה דהא בסי' קכ"ז ס"ט הביא השו"ע שיטת הסוברים דמאוחר פסול ולמה סתם כאן שכשר. והב"ש שם כתב דבאיחר הנתינה כ"ע מודו דכשר וכבר הוכחנו שפסול בכה"ג. והתו' דיבמות לטעמייהו דס"ל בגיטין י"ז ופ' דגט מאוחר כשר. ומצאתי שהרגיש בזה הנו"ב מ"ת חאה"ע סי' ק"ח וכתב שלזה כתב המחבר דרק בדיעבד כשר מפני שחשש בזה לדעת המחמירים במאוחר וכ"כ הב"מ ר"ס קל"ב. והוא תמוה לענ"ד דמנ"ל להמחבר לחדש זה וכל כה"ג הו"ל לפרושי בב"י שמכריע כן מדעתו. ובב"י שם לא נזכר כלל מזה רק מייתי דברי התו' ע"ש. ועוד דהו"ל לכתוב הכרעתו זאת בסי' קכ"ז ס"ט דמייתי שם פלוגתא דמאוחר ובאמת אף להסוברים דמאוחר כשר מ"מ אסור לכתחילה כדקי"ל בח"מ סי' מ"ג סעי"ג גבי שטרות. ועוד דהא מיחזי כשיקרא וכתבו התוס' בכתובות כ"א ע"ב סד"ה האמר דאסור לכתחילה ולזה נראה דלשיטת הסוברים דמאוחר פסול י"ל דאיירי שהניח מקום הזמן וכתבו ביום הנתינה ולא הוי מאוחר כלל. ובזה מדוקדק שינוי לשון שבתו' ביבמות נ"ב כתבו שכתב בו זמן שאחר הנשואין שהוא זמן נתינה. ובגיטין כ"ו כתבו שכתב בו זמן הנתינה. והיינו משום דלשונם שביבמות מוכיח שעשהו מאוחר וכמ"ד דמאוחר כשר. אבל בגיטין יש לפרש דאיירי שנכתב הזמן אח"כ וכמש"ל. וכתבו כן כדי לישב אף להסוברים דמאוחר פסול. ואפשר משום דבגיטין עיקר מקום דין זמן בגיטין לזה כתבו כן. ועוד נראה דבע"כ צריך לפרש כן לפמ"ש התו' בגיטין דף י"ז ופ' ע"א דבגט מאוחר אין הגט חל עד יום שכתוב בגט וקשה ל"ל למימר ולכשאכנסנה אגרשנה הא ממילא אינה מתגרשת עד אותו יום שבגט. וע"כ צ"ל שבאמת איירי שלא כתב את הזמן בגט בעת כתיבתו רק בעת נתינתו וכמש"ל. ויש להאריך בזה ואכ"מ. ועכ"פ יש לבאר בזה לשון התו'. ובזה יש לישב מה שיש לדקדק על המחבר שבב"י הביא לשון התו' ביבמות נ"ב ובש"ע כתב כלשון התו' שבגיטין שכתב זמן הנתינה. ואף שהטור כתב ג"כ לשון זה. י"ל שנגרר אחר לשון הרא"ש. אבל על הב"י שהביא דברי התו' קשה. ואף שי"ל דנקיט לשון הטור אכן לפמ"ש א"ש שכוונתו לישב זה הדין אף לשיטת הסוברים דמאוחר פסול דאפשר לכתוב בגט את הזמן בשעת נתינת הגט והרא"ש ביבמות שכתב לשון שבתו' בגיטין אף דס"ל בגיטין י"ז דמאוחר כשר י"ל שכ"כ לפי דס"ל בגיטין שם שהגירושין חלים ביום שכתוב בגט וכמש"ל דלהכי צריכים לאוקמא שכתב הזמן ביום הנתינה. ועכ"פ מוכח מהכא שאף שכתב את כל הגט מותר לכתוב בו את הזמן במשך ימים אח"כ. והרי מוכח דשרי לכתבו שלא כסדרן ואף לכתחילה כמ"ש התו' ביבמות שם. וכבר נתקשה הב"ח ר"ס קל"ב והנו"ב סי' ק"ח למה כתבו הטוש"ע שם לשון דיעבד. ותרצו משום גט ישן או משום מאוחר. ועכ"פ בשעה"ד הא מותר אף לכתחילה כמש"ל דכדיעבד דמי ואם כותב באופן זה שכותב בסירוגין שכשר בדיעבד כמ"ש בסי' קל"א סע"ז. צ"ל קודם כל פעם שכותבו לשמו ולשמה ולשם גירושין. רק א"צ שיהיו העדים אצלו בכל פעם ועמ"ש בסימן שאח"ז אות י"ט

והנה אף שהראינו פנים להיתר באיזה אופנים שיוכלו לכתוב את הגט מעט מעט בכמה ימים. בכ"ז אין לעשות זה דבר התמוה לרבים ובנקל שיצא מכשול ח"ו מזה להקל בלא שעה"ד כזה ועוד כמה טעמים. ויותר טוב לראות למהר בכתיבת הגט וסידורו באופן שיוגמר בפעם אחד בעת חלימותו. וכשם שמצוה לדקדק בגט ולשהות בו כדי שלא יזדקר שום חשש. כן מצוה בכגון זה לקצר ולמהר. וכן בגט שכ"מ יש מורים שמסדרים הגט ככל הכתוב בס"ג. וע"פ רוב הוא עול גדול כי ריבוי הדיבור גורם חלישות להחולה ויגיעה רבה. וגם כי יש לו צער מעסק זה ולמה לנו להאריך צערו. ולזה החכם עיניו בראשו לקצר בדברים שאינם הכרחיים ע"פ דין. והלא ראינו שחז"ל הקילו בגיטין ס"ז ע"ב ובשו"ע סי' קכ"א בחולה שנשתתק לגרש ע"י הרכנה לחוד. ואף דלא דמי דשם א"א בענין אחר כיון שנשתתק. מ"מ נראה שיש להקל בדברים שאינם רק מנהג וחומרא. וכן מצינו שהקילו חז"ל לגרש בשבת משום שלא הטרף דעתו עליו כדאיתא בגיטין ע"ז ע"ב וכמ"ש התו' בביצה דף י"ז ד"ה מ"ט וכ"כ הרשב"א ועוד ראשונים וכ"ש שראוי להקל בדברים שאינם נחוצים ע"פ דין

ובאמת קשה טובא דהא בגיטין שם איתא בש"ס דתקף ליה עלמא וכ"כ הרמב"ם וטוש"ע ס"ס קל"ו שחזק עליו החולי. ומשמע שעיקר הטעם מפני שחזק החולי ויראו שלא ימות ותיזקק ליבם וכן פירש"י שם. הרי שהקילו בזה מפני טובת האשה שלא תתעגן עד שיחלוץ לה. דאי משום שלא הטרוף דעתו. הרי התירו בב"ב קנ"ו ע"ב לקנות משכ"מ בשבת אף