דברי מלכיאל ג רה

בפ"א מה"ג הכ"ה שלא יחתמו רק ביום שנכתב בו הרי שזהו עיקר הקפידא. ועוד דהא במוקדם גופא כתבו ההג"מ בפכ"ג מה' מלוה ולוה וכ"פ בח"מ ס' מ"ג ס"י ששטר מוקדם אם כתב קודם חתימת העדים ששטר זה זמנו מוקדם כשר. הרי אף שהשטר נכתב בפסול כיון שהעדים חתמו בהכשר כשר. וא"כ גם במאוחר כשר בכה"ג אף אינימא שהטעם משום גזירה אטו מוקדם כיון דבמוקדם עצמו כשר בכה"ג. וכן קיי"ל גבי גט בסי' קכ"ז ס"ג גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דמהני בכה"ג ע"ש. והוא מההג"מ פ"א מה"ג ומקורו מבעל העיטור מאמר זמן ע"ש וא"ל דשם שנכתב הזמן ביום שנכתב ורק נחתם ביום אחר. אבל הכא נכתב הזמן בשקר. ז"א דמאי חשש יש בזה דהא למיחזי כשיקרא לא חיישינן בכתיבה כמ"ש התוס' בכתובות כ"א ע"ב ובכ"מ וע' ג"פ סי' קכ"ז סק"כ בזה. וא"ל דמ"מ שינה הסופר משליחות הבעל וכתב בפסול. דהא בנ"ד כותבים לכתחילה הזמן מאוחר כדי שיחתמו באותו יום. וא"כ כותבו על מנת כן ובפרט שיגמור כתיבתו ביום החתימה ולא יהי בו הכשר גט כמנהגינו עד יום שכתוב בו. וכן קיי"ל בח"מ סי' מ"ג סי"ב י"ג שאף בשטרות שפסול בהם מאוחר מ"מ אם כתב בו בפירוש שהוא מאוחר כשר. ולזה נראה ברור דכשר בנ"ד וכהה"מ והג"פ דלא כהשעה"מ. וע' מהרי"ט ח"א סי' קמ"ג ואקצר

והג"פ כתב שם להכשיר גם אם חתמו בו ביום ורק אחרו הנתינה עד יום שכתוב בגט. ולענ"ד זה צ"ע לפמ"ש הה"מ בטעם פסול מאוחר דגזירה אטו מוקדם דהא במוקדם יש מחלוקת הפוסקים אם יש לו תקנה אחר החתימה שישלחנו ע"י שליח וע' שו"ע שם ס"ה ובג"פ בס"ק י"ג. וא"כ לשיטת הפוסקים שאין לו תקנה גם במאוחר צ"ל שאין לו תקנה בכך כיון שנחתם בפסול. והג"פ כתב בס"ק כ"ט דאף לטעם הה"מ כשר בכה"ג והקשה על הה"מ דמשמע מדבריו דבכה"ג פסול. ולפמ"ש ודאי דפסול לדעת הה"מ. וגם הג"פ בעצמו כתב שם שיש לחוש בכה"ג לחשש פירי למ"ד שאין לו פירות משעת כתיבה. ורק כתב שאין הלכה כמותו ואין לחוש לזה. וג"ז קשה דהא הרבה ראשונים פסקו דבשעה"ד כשר נכתב ביום ונחתם בלילה או לאחר כמה ימים והובאו בש"ע שם ס"ב. והטעם בש"ס הוא שמשעה שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות וא"כ לדידיה איכא חשש פירות שהבעל יקח הפירות עד הזמן הכתוב בגט. וזה שייך גם בחתמו עדים ביום הכתוב בגט. והג"פ נקיט לה לרבנן דס"ל בדף י"ז עד שעת חתימה. אבל נראה שאין שייך זה בנ"ד דהא כתבו הרא"ש בפ"ב דגיטין וש"פ דלמ"ד גט מאוחר כשר ל"ח לפירות משום שהאשה מחלה על הפירות עד זמן ההוא. וא"כ אף למ"ד משעת כתיבה או משעה שנתן עיניו לגרשה. מ"מ בגט מאוחר אמרינן שמחלה הפירות עד יום זה. וכ"כ הפוסקים גבי מוקדם דכשר בשעה"ד מפני שהבעל נתרצה ומחל על הפירות ע' ב"ש סק"ד ובג"פ בזה

ובאמת קשה לכאורה להפוסקים דכשר בשעה"ד בנכתב ביום ונחתם בלילה או לאחר כמה ימים. דא"כ אף בפירות נימא שאם מוחזקת האשה משעה שנתן עיניו לגרשה לא יוכל הבעל להוציא ממנה כיון שסומכין על ר"ש בשעה"ד באיסורא מכ"ש בממון כשהיא מוחזקת וזה לא מצינו. וצ"ל דאיירי כמ"ש הפוסקים והובא בב"ש שהודיעו להבעל שהגט מוקדם ואמרינן שמחל על הפירות מזמן שבגט ואף דבכל תקנת חז"ל אמרינן לא פלוג רבנן. מ"מ כיון דהכא מפורש בש"ס שהקילו בזה בשעה"ד לסמוך על ר"ש. נוכל גם אנחנו לפסוק כן בהודיעו להבעל. וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' כ"ח אות י"א דהיכא שמצינו בש"ס שחילקו בתקנתם רשאים גם אנחנו לחלק היכא שאין שייך הטעם. ומכ"ש בזה דהוי ממש דין הש"ס. אבל בפירות פסקינן כרבנן דר"ש ולא מהני תפיסה. ובחיבורי ח"א סי' צ"א וסי' ק"ב בארתי בס"ד דהיכא דהוי רק משום לא פלוג יש מקום לחלק היכא שאין שייך הטעם ע"ש. ועפ"ז מיושב מ"ש הב"ש סי' קל"ו סק"ז דגט שכ"מ אית ליה קלא וכשר אף מוקדם וכמו גט הבא ממדה"י וכן מצינו כמה פוסקים שכתבו סברות לחלק להכשיר במוקדם. וע' תו' גיטין כ"ו ע"ב ד"ה הכא שכתבו ג"כ מסברא שיש קול לנישואין וע' תוס' י"ז ע"א ד"ה ור"ל שכתבו חילוקים בזה. וקשה דמנ"ל לחדש סברות וחילוקים בתקנת חז"ל מה שלא מצינו בש"ס. ודוחק לומר דהוכיחו זה מהא דגט בשבת ומהא דגט ארוסה בדף כ"ו. אבל העיקר כמש"ל דכל היכא שמצינו בש"ס שחז"ל חילקו בעצמם בתקנתם שוב לא אמרינן לא פלוג וכנ"ל. ויש להאריך בשיטה דפירות וב"א אך אין הפנאי מסכים

ונראה להוכיח דפסול באיחר הנתינה מהא דאיתא ביבמות נ"ב דכתוב גט לארוסתי ולכשאכנסנה אגרשנה הוי גט. וכתבו התו' שם דאיירי שכתב בגט זמן הנתינה. ומזה הוכיחו התו' בגיטין פ' ע"א דגט מאוחר כשר. והרמב"ן והרשב"א כתבו שם ובגיטין כ"ו ע"ב דלשיטת הפוסקים דגט מאוחר פסול איירי הכא שבעודה ארוסה צוה להם שיכתבו הגט לאחר נישואין ע"ש. וקשה דהא הכא נתן הגט ביום שכתוב בו וכשר לכ"ע כמ"ש הג"פ. וע"כ צ"ל דלהסוברים דמאוחר פסול אף בכה"ג פסול וכמש"ל. אכן באיחרו חתימת הגט ליום שכתוב בו שפיר כשר דזה לא מיקרי מאוחר. והב"ש ר"ס קל"ב כתב דלא הוי גט מאוחר בכה"ג. והוא תמוה דמרמב"ן ורשב"א מוכח דהוי מאוחר. והב"ש בעצמו כתב שם דמהתו' מוכח דמיקרי מאוחר מדהוכיחו מזה דמאוחר כשר, ומשמע מדבריו דמ"מ הפוסקים דס"ל מאוחר פסול מכשירים בכה"ג שאיחר הנתינה. אבל מרמב"ן ורשב"א מוכח להיפוך וכ"כ הריטב"א בחידושיו וע"ש מ"ש בגיטין י"ח ע"א. ובסי' קל"ו כתב הב"ש בסק"ז להוכיח דכשר באיחר הנתינה מהא דשכ"מ מגרש בשבת. והנה כבר כתב בעצמו שם שאין הכרח מזה די"ל דשרי אף במוקדם משום דגט שכ"מ אית ליה קלא וגם דהא רוב הראשונים כתבו דאף אם נתן הבעל הגט לאחר כמה ימים כשר דכיון דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן משום מוקדם. והבאתי בחיבורי ח"א סי' פ"ז אות ב' שכן דעת הרמב"ם והרמב"ן ובעה"ע וההשלמה וכלבו והנ"י והריטב"א. וא"כ שפיר י"ל דגם הכא כשנכתב הגט בע"ש ולא הספיק ליתנו עד שבת שמותר ליתנו בשבת אף שזמנו כתוב בע"ש. ועוי"ל בכמה אנפי. ועכ"פ שמענו דבאיחר הנתינה עד יום שכתוב בו פסול ובאיחר החתימה כשר. וכן מבואר בנו"ב מ"ת חאה"ע סי' ק"ח דאף אם איחרו הנתינה מיקרי ג"כ גט מאוחר ע"ש. שוב מצאתי בישועות יעקב ר"ס קל"ב שכתב ג"כ דבאיחר הנתינה פסול רק לא ביאר מקור סברתו

ואפשר לומר שזה תלוי בדין מיחזי כשיקרא שכתבו הרשב"א בחידושיו וכמה ראשונים דהיכא שכשיוגמר הדבר לא יהא שקר וכגון באשרתא שהעדים יעידו תיכף על חתימתם אזי ל"ח למיחזי כשיקרא. אבל היכא שהשקר נשאר לעולם חיישינן למיחזי כשיקרא ולהכי פסול בהיה במזרח וכתב במערב יעו"ש. וא"כ ה"נ אף שיאחר הנתינה מ"מ השקר במקומו עומד שחתמו העדים ביום אחר. ולהפוסקים דס"ל דבכל גוונא ל"ח למיחזי כשיקרא יש להכשיר אף בזה

ולפ"ז בנ"ד יש מקום לעשות כמ"ש מעכ"ת. ועוד דהא אף במוקדם כשר לדעת כמה פוסקים בשעה"ד וכדקיי"ל בסעיף ב'. וכתבו האחרונים שבשעה"ד מותר ליתן הגט וע"ש בג"פ סק"ט בשם מהרי"ט והרח"ש. והכא דהוי שעה"ד שא"א בענין אחר מותר לעשות כן אף לכתחילה כמ"ש התה"ד סי' רס"ז וש"פ דהיכא דא"א באופן אחר הוי כדיעבד. וכן איתא באה"ע סי' קל"ו ס"ז ששכ"מ מותר לגרש בשבת וכתב שם הב"ש דאיירי שכתבוהו בע"ש ואחרו זמנו. וק' דהא כתב הב"ש בס' קל"ב סק"א שאין מגרשין בגט כזה לכתחילה. וע"כ צ"ל דשכ"מ שאני דהוי שעה"ד ושרי לכתחילה. וכעין זה כתבו