דברי מלכיאל ג רב

בע"ח וע"ש רק אמרינן שהוא שוטה גמור ונשתבש דעתו בדבר זה. ונראה דאף שאין אנו רואים בו רק זה שיוצא יחידי בלילה מ"מ לא אמרינן שבלילה הוא שוטה וביום חלים. דהא לא נתברר מזה שביום הוא חלים ואינו משתבש בדבר זה. דרק אם בא לידו בעת ההיא דבר זה ורואין שאינו משתבש אמרינן שהוא חלים כעת. אבל ביום א"א לברר שיצא אז השיבוש מלבו שלא לצאת יחידי בלילה. ואם היה באפשרות לעשות לילה באמצע היום אזי היה רוצה תיכף לצאת יחידי

ולכאורה קשה לפ"ז למה באמת לא תלינן בגנדריפס ונימא דהוי רק ע"ח וע"ש. דכיון שיש לו חזקת בריאות י"ל שלא נשתטה לגמרי עדיין. וצ"ל דכיון שיצא מחזקת בריאותו אין לנו לתלות בע"ח וע"ש שאינו מצוי. ויותר מצוי שנשתטה לגמרי וכעין זה אמרינן בחולין י' ע"ב בתו' ובנדה ב' ע"ב דהיכא דחסר ואתא איתרע חזקתו. אף שבעת שהתחיל להתחסר עדיין לא נגרע מהשיעור. וה"נ כיון שאינו בריא כמקדם שפיר נימא דנשתטה לגמרי. וכעין מ"ש הרשב"א בפ"ק דחולין דהיכא דהוחל דבר המטריף איתרע חזקתה אף שעדיין לא נטרף לגמרי ומזה יש להוכיח דלא כהב"א סי' קי"א שכתב דבע"ח וע"ש ואין לו זמן קבוע מוקמינן אחזקת בריא בכל עת ועדיין לא נשתטה. והרי הכא שאפשר לומר שהוא ע"ח וע"ש. מ"מ אמרינן שנשתטה לגמרי. וצ"ל משום דע"ח וע"ש לא שכיח. או אפשר גנדריפוס לא שכיח וכ"כ התב"ש סי' א' ס"ק מ"ז ועוד נראה דגנדריפס דרך תלי זה לסור תיכף למחרתו. והכא שעשה זה ג"פ כמבואר בפוסקים לא תלינן בדבר שאינו מצוי שיאחזנו החולי ג' ימים. ועכ"פ הסברא ברורה דע"ח וע"ש היינו שנתברר שבעת שהוא חלים סר ממנו שטותו לגמרי אף בדבר שנשתבש בו. וה"ה אם הוא שוטה גמור ומדבר בלי דעת. אזי כשאנו רואים שמדבר כהוגן ועושה כל דבר כראוי הרי הוא פיקח גמור. ואם נשתנה כן ג"פ הרי הוחזק לע"ח וע"ש. ומ"ש הבעה"ע וש"פ דלא מהני בדיקה בשוטה. היינו במי שהוחזק שנשתבש בדבר אחד שדינו כשוטה ולא מהני מה שיבדקוהו וימצאוהו שמבין שארי דברים כפיקח גמור. דמ"מ בדבר זה הוא משתבש אם יזדמן לפניו גם כעת. אבל בדיקה בדבר הזה שנשתבש בו שפיר מהני. ועוד דהא קיי"ל דבשוטה מהני חזרה כמ"ש הרשב"א בתשובה ח"ב סי' ער"ה. וכ"כ התב"ש שם וע"ש ס"ק נ"א וע' חיבורי ח"א סי' ע"ח. וכמו גבי מועד דקיי"ל בב"ק כ"ג דמהני חזרה וכן בוסתות וכ"כ בח"ס חאה"ע ח"ב סי' ב'. וא"כ כיון שרואים שבשעה זו הניח דרכו ואין משתבש עוד בזה הוי כפיקח אם אין סיבה לתלות בה מה שאינו משתבש כעת. והיכא שהוחזק כך ג"פ הוחזק לע"ח וע"ש כנ"ל. ולענין זה מהני בדיקה

ולזה בנ"ד אף שמדבר שלא כהוגן ומנגן ומרקד ומקלל דהוי שוטה גמור לדעת הרמב"ם והפוסקים העומדים בשיטתו. מ"מ כיון שהוחזק כמה פעמים שלעתים מדבר כהוגן ואינו עושה דבר של שטות. ואין שום סיבה לתלות בה מה שמדבר כעת כהוגן ואינו מרקד ומנגן. בודאי הוא בגדר ע"ח וע"ש ושפיר גיטו גט בעת שבדקוהו ונמצא שפוי בדעתו

והנה בחזרת שוטה כתב הח"ס שם שצריך שיראו בו פקחות יתירה ואז נימא שחזר בו ולא סגי במה שאינו עושה דברי שטות. ומייתי ראיה מהא דקיי"ל גבי שור מועד שיהו ממשמשין בו ואינו נוגח. ולא סגי במה שרואה שוורים ואינו נוגח. ודבריו תמוהים לענ"ד דהא כתבו התו' בב"ק כ"ג ע"ב דאף לר"מ סגי בחזר לתמותו ג' ימים דהיינו שראה שוורים ולא נגח. רק דבמשמשו בו ולא נגח סגי בפעם אחת וכ"כ בשטמ"ק שם בשם כמה ראשונים וכ"כ בנ"י שם. והנה כבר כתבנו שדעת הב"י וש"פ שאינו שוטה עד שיוחזק במעשה שטותו ג"פ וכ"כ הח"ס שם שכן עיקר. וא"כ ודאי שלענין חזרה משטותו צריך ג"פ וכמו במועד שצריך חזרה ג"י וכן בוסתות צריך שתעקור וסתה ג"פ כדאיתא בנדה ס"ג. ובג"פ א"צ במועד שימשמשו בו רק סגי כשרואה ואינו נוגח כמש"ל. וא"ל שהח"ס כוונתו דהיכא דחזינן בו פקחות יתירה סגי בפעם אחד. ומדמי לה למשמוש תינוקות בשור. דז"א דמנ"ל לחדש דבר כזה לדמות מילתא למילתא מה שלא מצינו בש"ס וראשונים. ואולי משמוש תינוקות עדיף טפי שבטבע כועס השור כשתינוקות ממשמשין בין קרניו וכמ"ש בשטמ"ק שם ואם בכ"ז אינו נוגח ה"ז אות שחזר לתמותו. משא"כ הכא אין ראיה מפקחות יתירה. וגם מי מפיס מה נקרא פקחות יתירה שיהא די בפעם אחת. ולזה נלע"ד ברור שצריך שיחזור ג"פ מדבר שנשתבש בו וסגי בחזרה לחוד בלא פקחות יתירה. רק שצריך שלא יהא שום דבר שאפשר לתלות שבשבילו חזר בו. וכ"כ בתב"ש שם

ונראה דאף לדעת הפוסקים דס"ל דבמועד לא מהני חזרה ג"פ רק בעי משמוש תינוקות. מ"מ בשוטה מודו דסגי בחזרה ג"פ לחוד. דהא מצינו בוסתות דמהני עקירה ג"פ. וא"צ כלל שתעשה בעת הוסת איזה דבר שיסבב שתראה דם ובכ"ז לא תראה. וגם אם נזדמן כן לא מצינו כלל דתיסגי לעקור הוסת בפעם אחד. וע"כ צ"ל שאין לדמות שאר דברים לשור המועד. והסברא נראה דבאמת כל בעל חי אין בו דעת והוא בחזקת מזיק. רק ששוורים הם בני תרבות ורגילים עם בנ"א ושוורים ואין נוגחים. וכאן שראינו ששור זה אינו בן תרבות ונגח ג"פ שוב אין משימים לב לחזרתו ג"פ והוא דומה לארי וזאב ואינך דקיי"ל בב"ק ט"ז שהם מועדים לעולם. דודאי אף אם ראינו שהארי ראה ג' שוורים ולא דרסם בכ"ז לא אמרינן שנעשה תם. והיינו לפי שטבעו לדרוס. וה"ה שור נגח דינו כן. ורק כשמשמשו בו תינוקות ולא נגח זה הוכחה גמורה ששב להיות בן תרבות כבתחילה. ומ"מ בארי וזאב ואינך נראה דלא מהני להו תרבות כלל לענין שלא יהו מועדים ולעולם צריכים בעליהם לשמרם. משא"כ בשור שהוא בן תרבות שפיר במשמוש הוי חזרה לתרבותו ותמותו. אכן בוסתות שרוב נשים יש להן זמן קבוע לוסתן. רק שלפעמים משנין זמנן סגי בעקירה ג"פ. וכן בשוטה דרוב בנ"א הם פקחים סגי בחזרה ג"פ לשוב לחזקת חלימותו וז"ב לענ"ד ודלא כהח"ס

ובתחילת שטותו נראה פשוט שאם ראו שעשה דבר שנשתבש בו בסירוגין ועברו עליו שלש עתים שלא עשה דבר זה. ה"ז מוחזק לעתים חלים ועתים שוטה. וכמ"ש הרמב"ם פ"ו מהנ"מ לענין מועד לסירוגין דסגי כשראה שור ולא נגח וא"צ משמוש. אף דמשמע שם שדעת הרמב"ם דבעי דווקא משמוש לענין חזרה ולא סגי בחזרה ג"פ ע"ש שכתב לענין חזרת שבתות ג"כ דבעי משמוש ולא הזכיר דסגי ג' שבתות כדתנן בדף ל"ז. והיינו משום דס"ל דשם ר"מ לטעמיה. וכ"נ פשטות לשון הש"ס ופירש"י שם דראה ולא נגח מיקרי סירוגין. הרי דלכתחילה מיקרי זה מועד לסירוגין. ולזה לענין שטות ודאי כ"ע מודו שאם ראינו שבשלש עתים לא עשה הדבר שנשתבש בו מחזיקינן ליה לע"ח וע"ש. וכ"כ הרשב"א סי' תשס"ה הובא בב"י סי' קכ"א שאם בעת חלימותו אינו עושה דבר של שטות ה"ז כפיקח גמור והיינו כמ"ש. ואין נ"מ אם יש לו עת קבוע או אין לו עת קבוע וכמ"ש בסימן הקודם. וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מה"ע לענין נכפים אף שאין לו זמן קבוע לשטותו מ"מ בשעה שהוא חלים דינו כפיקח. וגם יש לצרף לזה שיטת הר"א והר"ש דס"ל דלא הוי שוטה רק בהנהו דחגיגה וכ"ה דעת התשב"ץ ח"ב סי' קל"ח והמבי"ט ח"ב סי' כ'

היוצא מזה לדינא שאם הוחזק האיש הזה קודם הגט שנזדמנו לו לכל הפחות שלש עתים מיוחדים שהיה חלים ודיבר כהוגן. ואין לו דבר מיוחד שנשתבשה דעתו בו. או אף שיש לו אכן בעת חלימותו נתברר שלא נשתבש בדבר זה כגון שבא לידו ונמנע מזה מצד חלימתו בלי סיבה צדדית. אזי מהני הבדיקה שבדקוהו בעת הגט וגיטו גט דהא נתברר שהיה חלים כל עת