דברי מלכיאל ג קצה

אף שלא ידענו מי כתבו ומי סידרו אין חוששים שנעשה בפסול משום דרוב מצויים אצל גיטין מומחים הם. והנה זה ברור שרוב הלומדים הבקיאים בהלכות גיטין הם יראי שמים ולא יעסקו לעזור לעבור חדר"ג לעשות גט בע"כ. ורוב הכותבים גט בע"כ ועוסקים בזה הם הדיוטות. וא"כ אין כאן רוב מצויים אצל גיטין מומחים הם. ואוקמא בחזקת א"א. והגט פסול כל זמן שלא נודע לנו שנסדר כהוגן וכדין. וכעין זה איתא בחולין נ"ג גבי כל הדורס אין צפורנו נשמטת. ובכתובות ט"ז גבי הנשאות הן בתולות וכו' וכן בכמה דוכתי. וכעין זה כתבו התו' ביבמות מ"ז ע"א שרוב הבאים בפנינו בחזקת ישראל הם ישראלים ע"ש. ועפ"ז יש לישב הרמב"ם שלא הביא בפ"ד מה' שחיטה הא דנגנבו גדייו. משום דס"ל שאצל החשודים על הגניבה איתרע רובא דרוב מצויים. ועש"ך ביו"ד שכתב שנתן לשחוט לאחר ואכמ"ל בזה. ולפ"ז יש לדון בכל גיטין הניתנין בע"כ לפסלם עד שיתברר שנעשו כהוגן. ואף אם נאמר שאם רואים שנכתב הגט וההרשאה כראוי ה"ז ראיה שנעשה ע"י בקי. בכ"ז בנ"ד שנמצאו הרבה טעיות בגט בוודאי פסול דאיתרע ליה רובא כנ"ל

והאחרון הכביד ששינה במקום עמידת העדים ובשם הנהר שינוי גדול. וכבר כתבו הפוסקים לפסול בשינוי מקום עמידת העדים. דהיינו מתניתין דהיה במזרח וכתב במערב. או משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ולומר עמנו הייתם. והביא הג"פ סי' קכ"ח לפסול אם כתב במקום תונס תנס. אף שאין עיר שיהא שמה תנס בכל העולם. ומכ"ש הכא ששינה גם שם הנהר שבזה ניכר יותר שמכוין לעיר אחרת. וע' שו"ת נו"ב מ"ק חאה"ע סי' פ"ח שהחמיר מאוד אם שינה שם העיר מפילץ לפילטץ אף שאין השינוי גדול כ"כ כמו בנ"ד שהויו גורם קריאת מלאפום. והוא שינוי גדול מאוד וגם כמדומה לי שנמצאת עוד עיר ששמה הורודנא בגלילות וואלין וע' ח"ס חאה"ע סי' י"ב. ואף אינימא שאם לא כתב כשר. והיינו משום שא"צ לכתוב מדינא הזמן והמקום בשטר לפי שא"צ דרישה וחקירה בעידי גט שיוכלו להזימם וכמ"ש הפנ"י הובא בח"ס שם. מ"מ בשינה וודאי יפסול דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. וע"ש ובג"פ סי' קכ"ח. וש"ך ח"מ סי' ל"ג ס"ק ט"ז ביאר דאף שא"צ דו"ח בד"מ מ"מ בעינן שתהא עדות שאתה יכול להזימה ובמק"א הארכתי בזה בס"ד

ועוד נראה דהנה יסוד מה שכתבו הפוסקים לצדד להתירא בשינה המקום עמידת העדים הוא משום דבגיטין א"צ דרישה וחקירה. והנה קי"ל בסנהדרין ל"ב וכ"פ הרמב"ם ובטוש"ע ח"מ סי' ל' דדין מרומה צריך דו"ח. והביא בשו"ת ר"ב אשכנזי סי' ה' הרבה פוסקים דס"ל דדין מרומה צריך דו"ח לעיכובא כמו דיני נפשות. וכ"נ פשטות הש"ס שם דיליף לה מקראי. ועיקר סברא דדין מרומה צריך דו"ח הוא מפני שיש אומדנא שאפשר שעדותם אינה נכונה כיון שנראה שהוא דין מרומה. וא"כ ה"ה בנ"ד שהגט נכתב ליתנו בע"כ. יש אומדנא שלא נעשה כהוגן ומי יודע אם חתמו עליו עדים כשרים. שאין לך דין מרומה גדול מזה. וכ"כ האו"ת סי' ל' סק"א דגם בגט אם נראה מרומה צריך דו"ח. וא"כ בנ"ד צריך דו"ח וכיון ששינה מקום עמידת העדים הוי עדות שאי אתה יכול להזימה. והרבה נשתייר בקולמוס ובאשר עומדים עלי לכלות מעשי ההכרח להפסיק באמצע. ובדבר הורדנא שכתבו הורודנא ונימין שכתבו נימון צריך בירור איך כותבים בגיטין כעת בהוראדנא כי אף שבט"ג מבואר כמש"ל בכ"ז אפשר שכעת כותבים באופן אחר. וכמו שראיתי בט"ג שם שכתב שכותבים בפאריז שם העיר פריש בלא אלף אחר הפא. ובאמת כותבים כעת פאריש באלף אחר הפא כפי שהגיעני גט משם כמ"ש לי המו"צ משם. וגם השליחות צריך בדיקה איך נעשה. ועכ"פ לא נפטר הבעל מחדר"ג בגט זה לבד מה שיש לדון בזה ממ"ש הנו"ב לפסול גט בע"כ ע"י שליח

סימן קלה

כבוד ידידי הה"ג וכו' כש"ת מו"ה חיים ראובן נ"י הרב דק"ק שניידאווא

ע"ד האשה שהביאה כתב מרב אחד מנויארק שנתגרשה מבעלה. ובאשר לא היה חתום רק הרב לבדו. וגם אין מכיר חתימתו לזה כתב מעכ"ת להרב ההוא שישלח כתב כדין והרב הנ"ל שלח עוד כתב היתר בחתימתו וחתימת ע"א מעידי הגט באמרו כי השני אינו בביתו. ולא החתים ב"ד של שלשה על הכתב רק החתים עוד שני עדים שמעידים שיודעים שנתגרשה האשה. וכתב הרב הנ"ל במכתבו דסגי בע"א כיון שהוחזקה שם לגרושה וגם דהוי כמו שלח ואחוי דע"א נאמן. ועוד כתב מעכ"ת שבא אחד מנויארק ויודע שהוחזקה שם זמן רב לגרושה מבעלה. ומעכ"ת צידד להתיר לסמוך על המקילים בכתב שחתום עליו רק הרב ואף שלא נתקיים. וגם דהא יכולים לקיימו מהמכתב ומהפטור השני ששלח ע"י פאסט. וכבר כתבו קצת אחרונים דע"י פאסט שהשיב על ידי שאלה ל"ח לזיוף וחפץ כת"ר לדעת דעתי בזה. ומטרדותי וגם כי אבי האשה אץ עלי לכלות מעשי ארשום בקוצר הנלע"ד בזה

הנה לכאורה קשה להקל בזה כי הרבה אחרונים מחמירים בזה והוא איסור דאורייתא. וגם דהא עיקר טעם המקילים הוא דכיון שאומרת נתגרשתי בב"ד של פלוני הוי מילתא דעבידא לאגלוי ודמי לאומרת מת בעלי שנאמנת מטעם זה. ולענ"ד קשה לחדש דבר כזה מדעתינו. ובמת בעלי גופא נתחבטו הראשונים בטעם הדבר שהאמינו לה במקום חזקת א"א והרבה פוסקים כתבו דהוי רק תקנתא דרבנן משום תקנת עגונות. ולפ"ז אין לדמות תקנת חז"ל זל"ז ואין לנו אלא מה שתקנו וע' נו"ב חאה"ע סי' ל"ג בזה. וגם כי הט"ז והב"ש כתבו דבעי דווקא כתב היתר מב"ד של שלשה וע' אהע"ז סי' מ"ב וס"ס קמ"ב וס"ס קנ"ב בזה ובאחרונים שם. ובנ"ד גרע טפי דגם על חתימת האחד אין קיום כראוי. ולהא דשלח ואחוי לא דמי כלל דשם איירי שהבע"ד מכחיש ואומר שאינו בעל מום ושפיר קאמרינן דהא יכולים לבדקו אם יש בו מום. ומ"ש התו' שם דנאמן ע"א צ"ל דאיירי ג"כ בכה"ג שאפשר לברר תיכף לפנינו. וגם דשם איתא רק שעד אחד נאמן ולא הבעל דבר בעצמו. וגם דשם נראה דצריך באמת לברר הדבר. והרי גם בס"ס דעדיף מרובא קיי"ל שאם אפשר לברר בנקל צריך לברר וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח

אכן מה שנלע"ד לדון להקל בזה דהנה הט"ז והב"ש כתבו הטעם דבעי ג' משום דשנים הוי מפי כתבם כיון שנכתב שלא מדעת הבע"ד. וקשה דהא כתבו התו' בכתובות נ"ה ע"א דהיכי דליכא הפסד כותבים אף שלא מדעת המתחייב. וכ"כ רש"י ותו' ונמ"י בסנהדרין כ"ט ע"ב. וכ"כ השטמ"ק בב"ב דף מ' ודף ע"ז בשם איזה ראשונים להדיא וכ"כ התו' והרא"ש שם וכ"כ הקצה"ח סי' ל"ט סק"ד בשם חידושי הר"ן פז"ב ע"ש וכן פסק הבית מאיר ס"ס מ"ב. וא"כ בנ"ד דליכא פסידא להבעל שפיר היו יכולים לכתוב בלא דעתו והוי שטר גמור אף בשנים ולא הוי מפי כתבם. וא"ל דלא ניחא ליה שיתפרסם שגירש אשתו. דהא יתפרסם בלא"ה ע"י שתנשא לאחר. כי בודאי לא עלה ע"ד הבעל שלא תנשא לעולם

והנה הח"ס בחאה"ע ח"א סי' ק"ג הביא דברי הב"מ הנ"ל שהביא ראיה מהא דקדושין דף ט' דמייתי שם ראיה שאין כותבין שטר קידושין בלא דעת האשה מהא דתנן אין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהם ומדחה לה דאיירי בשטרי פסיקתא ושניתנו ליכתב. וקשה למה לא מוקי לה בפשיטות דאיירי בכתיבת שטר ראיה על הקדושין שצריך לזה דעת שניהם. ומוכיח מזה דבזה א"צ דעת שניהם. וחלק עליו הח"ס וכתב שנעלם מהב"מ דברי התו' בכתובות ק"ב ע"ב שכתבו דמוכח