דברי מלכיאל ג קצד

ונתנו לה כשר. וקאמר טלה בירושלמי לית הא פליגא על ר"י דרי"א כתב תרפו בטופס כשר רל"א כתב תרפו בטופס פסול ופי' הק"ע דהכא איירי שכתב הטופס במחובר כדאיתא בש"ס דילן ולזה מקשה הירושלמי דלר"י שה"א מותרת לכ"א נכלל בטופס בודאי לא מסתבר שיהא כשר במחובר ונשאר בקושיא והוא תמוה דכיון דלר"י כשר ה"א מותרת שלא לשמה. ודאי דכשר אף במחובר. ועוד דא"כ נוקי המשנה בטופס לחוד בלא ה"א מותרת דהא סתמא קתני. וע' בש"ק שפירש באופן אחר והוא ג"כ תמוה ע"ש. והפ"מ פירש דפליגי ר"י ור"ל בפלוגתא דר"מ ור"א ותמהני שסותר דברי עצמו בפ"ג ה"ב שפירש כהק"ע דקאי על ה"א מותרת. וגם דהו"ל לפלוגי בהדיא אי הלכה כר"מ או כר"א וע' בש"ק שם בזה. והנלע"ד בזה דמשמע להירושלמי מדקתני סתם כתבו במחובר משמע שבכתיבה זו הוי שם גט עליו דבלא"ה לא שייך לשון כתבו. ובטופס לחוד אין שם הגט עליו כיון שאין כתוב בו שום דבר מעיקר הגט מי מגרש את מי. וע"כ דאיירי שכתב גם התורף במחובר ומוכח מזה כדמוקים ר"ל בש"ס דילן כ"א ע"ב דאתיא מתניתין כר"מ דע"ח כרתי וא"צ כתיבה לשמה רק חתימה לשמה. אבל ר' יוחנן מוקי בש"ס שם מתניתין כר"א דע"מ כרתי ובעי כתיבה לשמה. וכתבו במחובר קאי על הטופס וחתמו קאי אתורף ע"ש. וכ"ה בירושלמי פ"ב הל"ה דמקשה ר"י על המשנה שם והא בעינן וכתב לה לשמה והיינו כר"א. וכבר נתבאר בש"ס דילן כ"ג ע"א דהנהו מתניתי אתיא כחד תנא ע"ש והיינו דקאמר הירושלמי לית הא פליגא על ר"י פירש דכיון שמבואר בהל"ה דר"י מוקי למתניתין כר"א. א"כ תיקשי ממשנה זו. דליכא למימר שישייר מקום התורף דא"כ לא שייך למיתני לשון כתבו וכנ"ל ומבואר דבאמת לא פליגא על ר"י דרי"א כתב תרפו בטופס כשר פירש דלזה שפיר נוכל על הטופס לשון כתבו לפי דלר"י איירי שכתב בטופס שם האיש והאשה ויש שם גט עליו ושפיר שייך למיתני לשון כתבו על הטופס לחוד. אבל ר"ל דס"ל כתב תרפו בטופס פסול. וע"כ אי נוקי הכא בטופס על כרחינו נאמר דאיירי שלא כתב בו שמותיהן. ובזה לא שייך לשון כתבו. לזה ר"ל לטעמיה אזיל ומוקי ליה כר"מ וקאי גם אתורף וכדאיתא בש"ס דילן וכנ"ל

ועפ"ז מבואר ג"כ הירושלמי בפ"ב הל"ה דתנן שם הכל כשירין לכתוב את הגט אפילו חש"ו ואיתא עלה בירושלמי רה"א והוא שהיה פיקח עומד על גביו. ר' יוחנן אמר והכתיב לה לשמה שמואל אמר צריך שיניח תרפו של גט עמו ואתיי כי דמר רשב"ל כתב תרפו בטופס פסול. וע"ש בק"ע ופ"מ שפירושם דחוק ותמוה. והנלע"ד בזה דהנה בש"ס דילן איתא והא לאו בני דיעה נינהו אר"ה והוא שהיה גדול עומד ע"ג וכו' ר"י אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף וכן א"ר חגא משמיה דעולא והוא ששייר מקום התורף ור"א היא ור"ז א"ר יוחנן אינה תורה מאי א"ת אר"א כאן הודיעך שאין כח לשמה ור"מ היא דאמר ע"ח כרתי והארבב"ח אר"י ר"א היא אמוראי נינהו אליבא דר"י. ופירש"י והא לאו בני דיעה נינהו ולא ידעו לכתוב לשמה. ולפ"ז קשה טובא מה מקשה ר"י על ר"ה דבעי לשמה דהא בשביל קושיא זו עצמה מפרש לה ר"ה בפיקח עוע"ג ולזה נלענ"ד דהכי גרסינן בירושלמי רי"א והכתיב וכתב לה לשמה שמואל אמר צריך שיניח תרפו של גט רה"א והוא שיהיה פיקח עוע"ג ואתיא כי דמר רשב"ל כתב תרפו בטופס פסול. הכוונה דקשה להירושלמי למה לא אוקמי ר"ה ג"כ כשהניח מקום התורף. ומשני דאתיא כר"ל דס"ל כתב תרפו בטופס פסול ולזה לא מצי למימר דאיירי ששייר מקום התורף דעל הטופס בלא שם האיש והאשה לא שייך לשון המשנה לכתוב את הגט. כי אין עליו שם גט וכמש"ל. ושמואל ס"ל כר"י שכשר אם כתב התורף בטופס שלא לשמה. לזה שפיר נופל ע"ז לשון לכתוב את הגט. לזה מוקי לה כששייר התורף

הנה לכאורה יקשה לפ"ז דהא לר"ל ע"כ צ"ל דמתניתין דאין כותבין במחובר אתיא כר"מ וכמש"ל וא"כ איך מוקים ר"ה מתניתין דהכא כר"א. ונראה דס"ל להירושלמי כסברת התו' בגיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא בשם רבינו יצחק דר"ה ס"ל דאף לר"מ בעינן כתיבה לשמה מדרבנן דגזרינן אטו חתימה ע"ש. ונראה הטעם דמדמה למחובר דקיי"ל שאין כותבים לכתחילה אף לר"מ. וכבר נתקשו בזה התו' בדף ד' ע"א ד"ה וחתמו ע"ש וס"ל לר"ה שמחובר ולשמה דין אחד להם לר"מ דאסור לכתחילה ובדיעבד כשר בכתיבה. והכא קתני הכל כשרין לכתוב את הגט משמע אף לכתחילה. לזה אוקמא ר"ה בגדול עוע"ג והיינו משום דס"ל לר"ה כר"ל דכתב תרפו בטופס פסול. ולזה מוקי מתניתין כר"מ וכמש"ל. ויש להאריך בזה ואכ"מ אחרי כי כבר בארנו בס"ד דברי הירושלמי. ועוד עלה על רעיוני לפרש דהא דמקשה הירושלמי על ר"י מהא דחכמים מכשירין היינו ממתניתין דפ"ב ה"ד. וא"ש הלשון חכמים מכשירין דבמתניתין דהכא ליכא לשון זה. אך לבאר זה דורש אריכות. ואין דעתי נוחה לפרש על כוונות רחוקות לזאת אקצר

עכ"פ שמענו שבזמן הש"ס נהגו לכתוב בטופס שמות האיש והאשה. וא"ש בזה הא דנקט הש"ס בגיטין ט"ו בסתמא התורף בחציו הראשון. אבל אצלינו שאין כותבים השמות בטופס ממילא יבוא התורף קצתו בחציו השני. ולזאת אין להחמיר בזה כלל וכמש"ל בשם ספר ברכת המים

סימן קלד

הנה הובא לפני גט שנשלח לתתו בע"כ. ובקשוני לשום עין אם נכתב כראוי. ומצאתי בו. א) אשר נכתב במספר השנים חמשים ושנים. וידוע שצ"ל ושתים וכמבואר בש"ע אה"ע סי' קכ"ו ס"ה. ב) נכתב מקום עמידת העדים והבעל בהורודנא מתא דיתבא על נהר נימון ועל נהר הורודניצא. והנה איך כותבים כעת גיטין בהוראדנא אין ידוע לי. אכן בט"ג בשמות עיירות ונהרות הביא לכתוב בהורדנא בלא ויו אחר הריש. וכן נימין ביוד אחר המם ולא בויו. ג) שני שיטות לא היו מעורות. ד) בגימל של וגט אין נוגע עוקץ התחתון להקו כי יש שם הפסק דק. ה) בתיבת וישראל בין ריש לאלף יש קו קטן יתר. וכן בתיבת ואגרת יש קו קטן יתר בין הגימל להריש אלה החמש מראות נגעים מצאתי בגט הנזכר

והנה מה שנכתב שנים במספר השנים כשר בדיעבד כמפורש בש"ע. ואינו מעורה ג"כ הכשירו הרבה אחרונים בדיעבד והנפסק שבתיבת וגט ג"כ מבואר בש"ע ואחרונים סי' קכ"ה סי"ז שכשר בדיעבד כיון שהוא בטופס. ובפרט שאינו ניכר להדיא כ"כ. והקו שבתיבת ואגרת ג"כ אינו חשש כ"כ שאינו ניכר לאות בפ"ע רק קו דק מאוד. והקו בתיבת וישראל אף שיש לדונו לתואר יוד. בכ"ז אין מקום לפסלו בדיעבד כי אין כאן מקום לטעות בגוף הגט. אכן אחר שנתקבצו בגט זה כל הנהו ריעותות הפשוטים לכל עוסק בגו"ק מובן שנעשה ע"י הדיוט שא"י הלכות גיטין. ומי יודע כמה פסולים נעשו בגט זה ובשליחותו. וכמבואר בש"ע סי' קמ"א ס"ל שאם נמצא בההרשאה טעות גם הגט פסול דמוכח שמסדרי הגט היו ע"ה. ומכ"ש בנ"ד שנמצאו טעיות בגט עצמו וכ"כ הפמ"א סי' מ"ז. וכן מבואר באחרונים אשר אם נמצאו ריעותות בגט אף שבעצמם אינם פוסלים בכ"ז מוכח מזה שנסדר לפני הדיוטות. ויש לפסול הגט מפני שיש לחוש לפסולים גמורים עד שיתברר איך נסדר הגט

ובאמת בנ"ד נראה מעיקר הדין לפסול הגט. דהא בשחיטה כל זמן שלא ידענו מי שחט היינו אוסרים מפני שהבהמה בחזקת איסור. ורק עיקר ההיתר דסמכינן על רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם. וא"כ ה"נ בגט. האשה בחזקת א"א עומדת והוא בחזקת נשוי. רק כשהגיע גט לידה