דברי מלכיאל ג קצג

שיניח ה"א מותרת מוכח שכתב גם ה"א מותרת דהא שם האיש והאשה הם ג"כ תורף הגט וקתני שיניחם. וכן פירושם בהא דמקשה על ר"י מהא דחכמים מכשירין משום דלא אפשר שיכשירו בכתב ה"א מותרת שלא לשמה. תמוה דא"כ הו"ל להירושלמי להקשות על ר' יוחנן דאמר להדיא שכשר ולמה הוצרך להביא מהא דחכמים מכשירין. וגם חסר מן הספר עיקר הקושיא שאין סברא להכשיר בזה שלא לשמה. וגם תירוץ דר' ירמיה ע"ז אינו מובן. והפ"מ פירש שם דמוכיח מדקיי"ל שאם כתב שם האיש והאשה שלא לשמה פסול אף שכתב ה"א מותרת לשמה. ומוכח שה"א מותרת אינו עיקר הגט ואין קפידא לכתבו דווקא לשמה. והוא תמוה דמה ראיה היא זו דשפיר אפשר שצריך תרווייהו לשמה שם האיש והאשה וגם ה"א מותרת. ולדבריו נוכיח ג"כ שא"צ שם האשה לשמה. דהא אם כתב שם האשה לשמה ולא שם האיש פסול. ממילא נאמר שאם כתב שם האיש לשמה והאשה שלא לשמה כשר. וכן נאמר להיפוך. וע"כ שאין מקום לפירושו. וגם פירוש הק"ע והפ"מ בהא דזיווג ג"כ תמוה ע"ש ולא אאריך בדבריהם

ועוד איתא בירושלמי רפ"ג דגיטין דמייתי שם פלוגתא דאמוראי אי פוסלים לכהונה כל הנהו דקתני שם במשנה וכדאיתא נמי בש"ס דילן כ"ד ע"ב. ואיתא שם עוד מילתה דר"ל אמר כולן אינן פוסלין דר"ל אמר כתב תרפו בטופס פסול מילתיה דר"י אמר כולן פוסלין דרי"א כתב תרפו בטופס כשר ופי' הק"ע דכיון דאיירי לר"י אף שכתב בטופס ה"א מותרת לכל אדם ג"כ. לזה אפשר שפוסל לכהונה. והוא תמוה דכיון דהוי רק טופס לר"י דהא כשר שלא לשמה ממילא לא פסיל לכהונה וכן לר"ל לא מוכח שאינו פוסל. ובש"ק נדחק ותירוצו תמוה ע"ש. והפ"מ פירש דאיירי שאירע שכתב שם האיש ואשה בטופס וכשר לר"י משום דס"ל כר"מ דע"ח כרתי. והוא תמוה וסותר פירוש עצמו בהל"ב שם. וגם גוף דבריו דתלי לה בפלוגתא דר"מ ור"א תמוה דא"כ אין זה שייך לפלוגתא דר"י ור"ל. ובנועם ירושלמי ראיתי שפירש דפליגי אי בגט סתמא לשמה קאי. ופירושו ג"כ תמוה לרואה שם בפ"ג ה"א וה"ב ולא אאריך בדבריו

והנלע"ד עיקר בפירוש הירושלמי עפמש"ל לדעת רש"י בב"מ ז' ע"ב שכתב דבשטרות היו כותבים שם המלוה והלוה אף בטופס דה"ה בגיטין היו כותבים כן דבסדר הכתיבה וטופסה לא מצינו חילוק בין גיטין לשטרות. ובגיטין כ"ו ע"ב תני דין כתיבת טופסי גיטין ושטרות בהדדי משמע שאין חילוק בנוסח כתיבתם. וכן הוא בתוספתא שילהי ב"ב דמחלק שם בין פשוט למקושר לענין ללמוד תחתון מעליון בשם בעל השטר חנן מחנני ע"ש והובאה בתו' בב"ב קס"ו ע"ב סד"ה אבל ועיקר דין מקושר הוא בגט כדאיתא בב"ב ק"ס ע"ב. ומשמע מזה דגם בגיטין היו כותבים שמותיהם שני פעמים. ואף שהתו' כתבו שם דקאי על וקנינא. היינו בשטרות. אבל באמת ה"ה בגיטין היו כופלים לבסוף כגון שכתבו ודין די יהוי ליכי פב"פ מנאי פב"פ ספר תרוכין וכו'. ולזה היו קורים את השמות שבטופס תורף שבטופס. וס"ל לר"י דהא דבעי שיכתוב לשמה שם האיש והאשה היינו רק אותם שבתורף. אבל אותם שבטופס כשר אף שלא לשמה. והיינו תורף שבטופס. ור"ל ס"ל דפסול דכל היכא שנזכר שמותם בגט אסור לכתבם בטופסי גיטין. רק אח"כ יכתבם בציווי הבעל וכן בשטרות בציווי בעל השטר

ומקשה הירושלמי על ר"י מלשון המשנה הכותב טופסי גיטין צריך שיניח שם האיש והאשה. משמע מזה שבגוף הטופס צריך להניח השמות. ומשני פתר לה ותורפו עמו פי' שבלשון כותב טופסי גיטין נכלל גם התורף שבטופס וממילא הא דקאמר צריך שיניח שם האיש והאשה קאי על גוף התורף. ובשטמ"ק בב"מ ז' ע"ב הביא בשם ר"י אבוהב להוכיח שהזמן הוא בטופס מדקתני הכותב טופסי גיטין צריך שיניח הזמן. ונראה כוונתו דאף שהשמות העיקרים הם בתורף ובטופס הם רק כפולים: אבל הזמן אינו אלא בטופס כי הזמן לא היה כפול. ועוי"ל דקאי הרי"א אליבא דר"ל דמפרש דשיניח דמתניתין קאי גם על גוף הטופס שיניח תורף שבו וכנ"ל. ועכ"פ שמענו שגם הרי"א ירד לדקדוק זה במשנתינו דקאי אטופס וכמ"ש בס"ד בביאור קושיית הירושלמי

ומקשה ר"י דא"כ למה חכמים והיינו ת"ק מכשיר דכיון שעדיין לא כתב התורף א"כ הוי הטופס תורף כיון שיש בו שם האיש והאשה. ורק כשכתב מקודם התורף אזי מיקרי מה שכופל עוד הפעם שמותם טופס. אבל כשעדיין לא כתב התורף ממילא הוי הטופס תורף. ועל ר"י בעצמו לא הקשה די"ל דר"י איירי שכתב מקודם התורף רק שאח"כ כתב השמות שבטופס שלא לשמה. דהא משמע דר"י לא אמרה לאוקמי מתניתין בהכי דא"כ הול"ל הכי בהדיא. ומדקאמר בלשון כתב תורפו בטופס כשר. משמע דהוא מימרא בפ"ע להורות הלכה ושפיר איכא לאוקמי בכה"ג. אבל עתה כדמקשה ממשנתינו ומשני דאיירי שכותב תורפו של טופס ג"כ ולא משני דשאני הכא שעדיין לא נכתב התורף. שפיר מקשה למה חכמים מכשירין. ומשני ר' ירמיה בשם ר"ז דשם תורף אין חל על השמות שנכתבים בהקדם זמן רק על השמות שצריכים לכתוב בתחילת הגט שהוא מקום התורף. ומייתי ראיה דהא אם כתב הטופס עם השמות שבו לשמה ואח"כ כתב גוף התורף שלא לשמה בודאי פסול. דזה הכל מודים שעיקר אנו דנין על התורף וממילא מוכח שהעיקר תלוי במקום התורף בשטר ולא במה שכתב מקודם. ולזה אף שכתב התורף שבטופס שלא לשמה. מ"מ אם כתב אח"כ התורף לשמה כשר. דכשם שהתורף שכתבו בסוף שלא לשמה פוסל הגט כן אם כתבו לשמה הוא מכשיר הגט. והסברא נראה שבשעה שמצוה הבעל להסופר לכתוב הגט לשמה כוונתו על עיקר הגט שהוא התורף. ונראה שאם נכתב התורף שלא לשמה והבעל יודע מזה ומצוהו לכתוב הטופס לשמה ולכתוב בו ג"כ שם האיש והאשה. מ"מ יש לפסול דלא פלוג בזה. וגם שאם יבואו לקיים הגט אם נכתב לשמה יקיימוהו ג"כ מן התורף ואתיא לידי לעז ותקלה ואקצר. ועיקר ראייתו היא שאין תלוי במה שכותב קודם בזמן. רק מה שמוקדם במקום בגוף הגט. ולזה קיי"ל בב"ב קס"ו דילמד תחתון מעליון לפי שהעליון הוא העיקר וע' תו' ב"מ ז' ע"ב. ורק בשני אותיות אין למדין וע"ש בב"ב בתו' בזה. ודקאמרינן שם עוד הגע עצמך שזיווג קאי על שטרי מלוה וכפירוש הק"ע שם ואין זה שייך להך דתורף שבטופס רק הירושלמי מפרש והולך המשנה וכידוע דרך הירושלמי. ואח"כ מקשה על ר"ל מהא דר"י פוסל דלא מסתבר ליה שיפסול ר"י בטופס לחוד בלא תורף שבטופס ע"ש והוא ג"כ על סדר המשנה ע"ש

ועפ"ז מבואר הירושלמי דר"פ כל הגט דדייק מדר"ל שהגיטין דמתניתין דהאי פירקא אין פוסלין לכהונה דכיון דס"ל שגם תורף שבטופס צריך לשמה. דהא הטופס לחוד שא"צ לכתבו לשמה אין בו ממש כלל כיון שאין בו שמות האיש והאשה. והשמות נכתבו שלא לשמה. לזה אינו פוסל לכהונה אבל לר"י דס"ל שתורף שבטופס כשר אף שלא לשמה. א"כ הרי בטופס לבדו יש בו משמעות גט גמור ולזה הוי ריח הגט לפסול לכהונה. ואף שבגט זה כבר נכתב התורף שלא לשמה מ"מ לא גרע מטופס. וגם שיש מקום לומר שאפשר להכשיר את הגט הזה אם יש בו חלק למעלה שיכתוב שם עוד הפעם התורף לשמה. ואז יהי התורף שכתבו מקודם כמו טופס. ואף שיהיו כמו שני טופסין. מ"מ אין בזה שום פסול. ולזה יש בו ריח הגט לר' יוחנן. ויש להאריך בזה ואין העת מסכמת וז"ב בביאור הירושלמי

ובזה יש לבאר ג"כ דברי הירושלמי בפ"ב דגיטין ה"ד דתנן שם אין כותבין במחובר לקרקע כתבו ותלשו וחתמו