דברי מלכיאל ג קצב

והאשה והזמן בחציו הראשון. א"כ היכי פסיק ותני דבפני נכתב חציו פסול. וכן מוכח מגוף הענין דמ"ט יצריכו שיהא התורף בחציו הראשון. וגם דמקודם הו"ל לאשמועינן באיזה מקום שצריך לעשות כן. ודוחק גדול לומר שזה היה פשוט אצלם. ולכאורה יש להביא ראיה לנ"ד מהא דאיתא ב"מ ז' ע"ב כגון דקאי תורף בי מיצעי. אך ז"א דשם הכוונה שלפי תפיסתם את השטר נמצא התורף עומד באמצע בין אחיזתם ולא איירי לענין מקום כתיבתו. וע' בשטמ"ק בב"מ שם שמפורש שיש שכותבין הטופס בתחילה והתורף אח"כ וע"ש בחי' הריטב"א בזה. ולא מצינו חילוק בזה בין גיטין לשטרות

ובספר דברי אמת בקונטרס רביעי כתב שהדבר מפורש בפסיקתא פ' כי תצא שכתוב שם שהגט אורכו זרת ואגודל ורוחבו המחצה מזה ובשתי שורות הראשונות יכתוב הזמן ושם האיש והאשה ושם המדינה ושורט י"ב שורות. וכתב הד"א שהוא ט"ס וצ"ל בשש שורות. ולפ"ז שמפורש הדבר בפסיקתא ראוי להחמיר בזה. כי מי ירום ראש נגד המפורש בדברי חז"ל. אבל בענ"ד תמהני על הד"א מנ"ל לשבש הגירסא שבפסיקתא כיון שאין לזה שום הכרח. ונראה שזוהי דעת הלבוש שהביא בספר ברכת המים שכתב שהזמן ושם האיש והאשה ושם עירם נכתבים בשתי שורות הראשונות. ותמה הברכת המים דמנ"ל שיעורא דשתי שורות וגם תמה למה הצריך שם עירם דבש"ס גיטין כ"ו ע"ב ובפוסקים לא נזכר שם עירם. אבל לפמ"ש א"ש שמקור דברי הלבוש הוא מפסיקתא הנ"ל דאיתא שם שבשתי שורות הראשונות יכתבו שם האיש והאשה והזמן ושם המדינה. והיינו שם עירם. ואילו ראה הד"א דברי הלבוש הנ"ל לא היה משבש את הפסיקתא. ומה שאצלינו אין נוהגים כן. היינו לפי שנהגו להאריך בשמות העיר והנהרות וכן בכינויי האיש והאשה ואבותיהם. לזה א"א כלל לכתוב כ"ז בשתי שורות. ובזמן הש"ס היו כותבים בקוצר וכדאשכחן ביבמות קט"ו בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי. וגם נראה שאצלם היו כופלים בסוף הגט שם האיש והאשה כדפירש"י בב"מ ז' ע"ב שבטופס היו כופלין את התורף ע"ש ובתו' ובשטמ"ק. ולזה היו עושין הכתב קטן יותר מכפי שכותבין אצלינו. וממילא היה אפשר לכתוב כל הנ"ל בב' שורות. וברש"י גיטין ט"ו ע"א משמע שהיו כותבים שם האיש והאשה והזמן בשיטה ראשונה ע"ש. וע' בשטמ"ק בב"מ ז' ע"ב שדעת כמה ראשונים שבזמן הש"ס היו כותבין הזמן למטה בטופס ואכמ"ל בזה

ובאמת נראה כוונת הפסיקתא שיתחיל לכתוב התורף בראש הגט. ותפסו שתי שורות מפני דנקיט גם מקום עמידתם שדרכם היה לכתבו בתחילת הגט כדאיתא ביבמות קט"ו ע"ב וכן בגיטין כ"ז ע"א בשוירי מתא דעל רכיס נהרא. ומשמע שזה היה תחילת לשון הגט. וממילא א"א שיהא הכל בשיטה אחת. לזה תפסו בפסיקתא שתי שורות. אבל באמת אם מחזיק יותר אין קפידא רק שלא יכתבו לשונות אחרים קודם התורף. ודנקיט הש"ס בגיטין ה' ע"ב וט"ו ע"א אפילו לא כתב לשמה אלא שיטה אחת שוב א"צ. י"ל דהפסיקתא מפרשא כשיטת המרדכי וש"פ דמפרשי דקאי על שיטה ראשונה דכיון שהתחיל לשמה אמרינן דמסתמא גומרו לשמה והובאו דבריהם בב"י אה"ע סי' קל"א. ואף לשיטת רש"י וש"פ והכי קיי"ל בשו"ע שם שצריך שיכתוב שם האיש והאשה והזמן לשמה א"ש ג"כ דכל הנהו אפשר לכתבם בשיטה אחת. ורק משום שמנהגם היה לכתוב בתחילה שם מקום העמידה כנ"ל לזה נקיט בפסיקתא שתי שורות. וא"ש בזה דנקיט הש"ס רק שיטה ראשונה ולשיטת המרדכי שהזכרנו וכן לפירש"י בגיטין ט"ו קשה אבל לפמ"ש בדעת הפסיקתא א"ש דבאמת נכתב זה גם בשורה השנית. ורק ביחד יחזיקו ערך שורה אחת

ודעת הסוברים שיכתבו כ"ז בשש שורות נראה משום דאיתא בב"ב קס"ו שיש בשטר עליון ותחתון. ומבואר ברש"י ותו' בב"מ ז' ע"ב דתחתון היינו טופס ועליון היינו תורף ע"ש ומובן הדבר שחציו הראשון נקרא עליון לזה כתבו לנהוג כן שהתורף יהי בחלק העליון. וממילא מבואר שאין זה תקנה קבועה ואין להחמיר בזה כלל אם נכתב כן אף שלא ניתן. ואף לכתחילה אם יצטרך הסופר עי"ז לדחוק האותיות ביותר כגון שיש בשמותיהם הרבה כינויים. ואם ירחיב את נייר הגט. אזי יצטרך להאריך ביותר בשיטות האחרונות. בכה"ג לענ"ד מותר אף לכתחילה לכתוב שם האשה בשיטה שביעית. וכבר כתבתי שכמה ראשונים דעתם בב"מ דף ז' שהזמן נכתב למטה. ונראה ראיה לזה מהא דאיתא בגיטין פ"ו ע"ב ובטוש"ע סי' ק"ל ס"ט שאם כתב חמשה גיטין ביחד פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש פלונית וכו' כולם כשירים ומבואר שם שמותר ליתנם לכתחילה ובכה"ג בודאי יחזיקו השמות כמה שיטות. ויש לדחות דבכה"ג היה הגט מחזיק יותר מן י"ב שורות באופן שכל שמותיהם היו בחציו הראשון. ועכ"פ מוכח מכל זה שכל המבואר בענין זה אינו בדווקא רק כפי שיזדמן וכמש"ל. ורק היכא שאפשר לעשות בנקל שיהו השמות בשיטה שביעית יש לצמצם כן

ואגב דאתא לידן הפסיקתא שהזכרנו אבאר מש"ש שאורך הגט יהא זרת ואגודל דמנ"ל שיעור זה. ונראה דהנה התו' ריש גיטין כתבו דלהכי יש בגט י"ב שורות לפי שגימטריא גט הוא י"ב. וצריך ביאור דמהו שייכות לגימטריא של גט. והתו' כתבו שם דסתם גט איירי בגט אשה. וצריך להבין למה יחדו שם זה לגט אשה כיון דבאמת הוי במשמעותו כל השטרות כמ"ש התו' שם. ונראה דהנה איתא בסוכה דף ה' שרוחב הציץ היה שתי אצבעות והיה כתוב עליו קודש לד' בשתי שיטות ע"ש. וא"כ שמענו שרוחב שיטה הוא כרוחב אצבע וי"ב שורות הוי י"ב אצבעות והיינו גודלים. וידוע שטפח הוא ד' גודלים. וזרת הוא חצי אמה שהוא ג' טפחים כדאיתא בעירובין כ"א ע"א וע"ש בתו' ד"ה אחד. ונראה שלזה הגבילו שם גט ביותר לגט אשה לפי שהוא ראשי תיבות ג' טפחים שאורכו צריך להיות כן. ורק גודל צריך להוסיף על חתימת העדים וכמבואר בפוסקים שרוחב חתימות שני העדים הוא רק כרוחב שיטה אחת שבגט והוא גודל אחד. ובכ"ז נקרא גט דפורתא לא דק. ועוד דהא באמת העיקר הם עידי מסירה. והעדים שחותמים בגט הוא רק מפני תיקון העולם כדתנן בגיטין ל"ד ע"ב וע"ש ל"ו ע"א בסוגיא. ועכ"פ נתבאר דברי הפסיקתא דלהכי הוי אורך הגט זרת וגודל דהיינו י"ב גודלים לי"ב שיטות וגודל לשיטה עבור העדים ולפ"ז צ"ל שכוונת הפסיקתא רק על גוף הגט לבד הגליון הפנוי שבתחילת הגט ובסוף הגט]

ועפמש"ל נראה לבאר דברי הירושלמי פ"ג דגיטין ה"ב דאיתא שם אהא דתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה והזמן ר' יוחנן אמר כתב תרפו בטופס כשר ר"ל אמר כתב תרפו בטופס פסול. מתניתא פליגא על ר"י הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה והזמן פתר לה ותורפו עמו וקשיא על דר"י אם בשכתב תורפו בטופס בדא חכמים מכשירין ר' ירמיה בשם ר"ז מפסולו את למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול. ודכוותה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש ושם האשה לשמה כשר. ופירשו הק"ע והפ"מ דפליגי לענין הרי את מותרת לכל אדם אם צריך להניחו וקרי לה תורף כדתנן גופו של גט ה"א מותרת לכ"א. וכתב הפ"מ דהא דקאמר מתניתא פליגא על ר"י הוא ט"ס וצ"ל על ר"ל. ומקשה דלמה לא חשיב במשנה גם ה"א מותרת ומשני ותורפו עמו. פירש הק"ע דקו"ח הוא שצריך להניח ה"א מותרת שהוא תורף ועיקר הגט. ודבריו תמוהים שצריך לשבש הירושלמי וגם תירוץ הירושלמי אינו מובן לדבריו כי עיקר חסר מן הספר. והפ"מ פי' דמקשה על ר"י הכותב טופסי גיטין מוכח שלא כתב רק הטופס ולא התורף שהוא ה"א מותרת. וג"ז דחוק דאדרבא מדלא חשיב